המכון למדיניות העם היהודי

80% מהישראלים ראו באיראן איום קיומי לפני המלחמה עמה, לעומת 57% כיום. רוב הישראלים סבורים שהמלחמה בעזה מתקרבת לסיומה.

כותרות הדו"ח:

• 80% ראו באיראן איום קיומי לפני המערכה, 57% סבורים שהיא איום קיומי כעת.
• רמת האמון בממשלה ובראש הממשלה היא הגבוהה ביותר מאז תחילת המלחמה באוקטובר 2023.
• רוב הישראלים מעריכים כי המלחמה מתקרבת לסופה.
• רוב בעד החזרת החטופים וסיום המלחמה גם אם המשמעות היא שחמאס לא מודח מהשלטון.
• בקרב היהודים, כמעט שוויון בין התומכים בעסקה לבין התומכים בהמשך המלחמה עד להדחת חמאס.
• רוב סבורים כי הדחת חמאס מהשלטון היא מטרה ראויה, אך רוב סבורים כי מדובר במטרה לא ריאלית.
• רוב גדול מהציבור הישראלי רוצים שתימצא ״דרך מהירה״ לסיים את משפט ראש הממשלה.
• כמעט שוויון בין היהודים התומכים בהעברת מתווה הפטור/גיוס של החרדים ובין המתנגדים לו.
• רוב מסכימים ש״ברוב הנושאים החשובים, רוב הישראלים מסכימים אחד עם השני״.
• פער עמוק בין יהודים לערבים בשאלה אם "אפשר לסמוך על בני אדם״.
• שיעור גדול של יהודים יחסית למדינות אחרות אומרים ש״אפשר לסמוך על רוב בני האדם״.
• בקרב הערבים, חוסר אמון עמוק ביכולת לסמוך על בני אדם (כולל על ערבים ישראלים).
• בקרב היהודים, שיעור קטן שאומרים ש״אפשר לסמוך על רוב הערבים בישראל״.
• אין שינוי לעומת השנה שעברה בנתונים על רצון להגירה: כרבע מהיהודים וכשליש מהערבים רוצים.
• עלייה בעיקר בקרב היהודים באופטימיות הכללית באשר לעתידה של מדינת ישראל לעומת השנה שעברה.

להורדת גרסת PDF של הסקר לחצו כאן. 

המערכה באיראן

סקר זה הוא הראשון ש-JPPI עורך לאחר המערכה בת 12 הימים מול איראן, שבה ישראל תקפה את מתקני הגרעין ואתרים נוספים באיראן וספגה מטחי טילים שנורו לעברה מאיראן. מערכה זו הייתה אירוע דרמטי גם בהתייחס לשלבים קודמים במלחמה הנמשכת מאז מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023.

רוב גדול של היהודים בישראל, וגם שיעור מסוים, אך לא רוב, מקרב הערבים, סבורים כי לפני המערכה איראן הייתה ״איום קיומי״ על ישראל. 67% מכלל היהודים סבורים כי איראן הייתה איום קיומי "במידה רבה". עוד 24% סבורים כי היא הייתה איום קיומי ״במידה מסוימת״. לעומת זאת, שיעור הסבורים כי איראן היא איום קיומי על ישראל לאחר המערכה נמוך באופן משמעותי. משמע – חלק ניכר מהישראלים סבורים כי המערכה באיראן השיגה את מטרתה, לפחות באופן חלקי, והפכה את איראן מאיום קיומי לאיום שאיננו איום קיומי (או, בחלק מהמקרים, מאיום קיומי ״במידה רבה״ לאיום קיומי ״במידה מסוימת״). אם איראן נתפסה לפני המערכה כיום קיומי (במידה רבה או מסוימת) על ידי 91% מהיהודים בישראל, הרי שלאחר המערכה ירד שיעור הרואים באיראן איום קיומי ל-63% – צניחה דרמטית.

הירידה המשמעותית ביותר בזיהוי איראן כאיום קיומי על ישראל נצפתה בקרב תומכי ימין ומצביעי הקואליציה. לדוגמה: 85% מקרב מי שמגדירים את עמדתם כעמדת ימין אומרים כי לפני המערכה איראן הייתה איום קיומי "במידה רבה". רק 14% מהם אומרים כי גם היום איראן היא איום קיומי "במידה רבה מאוד". כלומר, רובם שוכנעו שרמת האיום של איראן ירדה מאוד לאחר המערכה. בקרב תומכי המרכז, הנתון הדומה ירד מ-58% ״איום קיומי במידה רבה״ לפני המערכה, ל-21% ״איום קיומי במידה רבה לאחר המערכה״. למעשה, השינוי בהערכת עוצמת האיום על ישראל ניכר בכל הקבוצות האידיאולוגיות.

התחושה של ישראלים (בעיקר במגזר היהודי) שישראל הגיעה להישגים משמעותיים במערכה נגד איראן מתבטאת גם בהשוואת שאלות על ההצלחה במערכה באיראן, לעומת ההצלחה במלחמה באופן כללי. בשני המקרים, המשתתפים התבקשו לדרג מ-1 עד 5 את הרגשתם האם ישראל ניצחה או מנצחת במלחמה, כאשר בשאלה אחת נאמר במפורש שהיא מתייחסת ספציפית למערכה באיראן, ובשאלה השנייה נאמר כי היא מתייחסת למלחמה "באופן כללי" ובסוגריים נוספה הערה כי ״(הכוונה למלחמה בכלל החזיתות שהחלה ב-7 באוקטובר)״. סך הכול נרשמה החודש עלייה בתחושת הניצחון בקרב ישראלים לעומת חודשים קודמים גם כשמדובר בכלל המלחמה, אך עדיין ישנו פער ניכר בין התחושה הרווחת יותר שישראל ניצחה במערכה באיראן, לעומת התחושה הרווחת פחות שישראל ניצחה או מנצחת במלחמה באופן כללי. בעוד ש-72% מהיהודים בישראל דירגו את המערכה באיראן ככזו שישראל ניצחה בה (דירוג 4 או 5), באשר למלחמה בכללותה שיעור הסבורים כי ישראל ניצחה או מנצחת עומד על 53% מקרב היהודים.

מצב המלחמה

הסקר נערך החודש, כמה ימים לאחר תום המערכה באיראן, ובימים שבהם דובר על משא ומתן לשחרור חטופים, שיש בו גם סעיף של המשך דיון על סיום המלחמה. במהלך איסוף הנתונים נודע כי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יֵצֵא לוושינגטון למפגש עם הנשיא טראמפ, שהתבטא פומבית כמי שסבור שסוף המלחמה קרוב.

הערכת מצבה של ישראל במלחמה, והאם ועד כמה היא מנצחת בה, מתואמת במידה רבה עם עמדה פוליטית. בעוד שבקבוצות הימין ישנו רוב מובהק, או לפחות רוב, של מי שסבורים שישראל מנצחת או ניצחה במלחמה (הכללית, לא רק במערכה באיראן), בקבוצות המרכז והשמאל, הקטנות יותר, ישנה הערכה נמוכה יותר של הישגי ישראל במלחמה.

לנוכח השיח הפוליטי שהתנהל בנושא המשא ומתן לסיום המלחמה, מעניין לציין שבקרב תומכי מפלגות הקואליציה – שמנהיגי חלקן (בעיקר הציונות הדתית ועוצמה יהודית) היו מסויגים מהאפשרות של סיום המלחמה, בתחושה שישראל טרם הגיעה להישגים מספיקים – ישנה בסך הכול תחושה שישראל מנצחת או ניצחה במלחמה. כלומר, מצביעים אלה אינם מרגישים (או לפחות לא ביטאו בסקר הרגשה) שישראל לא הגיעה במלחמה להישגים שהם מספיק משמעותיים.

על רקע הזמן שעבר ולנוכח המשא ומתן על עסקה, שיש בה גם אפשרות לסיום המלחמה, ואולי גם על רקע ההישגים במערכה מול איראן, רוב הישראלים מעריכים כי המלחמה מתקרבת לסופה. למעשה, כשמשווים בין מה שאמרו בחודש מאי, כאשר למלחמה מלאו שנה וחצי, לבין מה שהם אומרים היום, ניכר כי הערכת משך המלחמה השתנתה מאוד בשלושת החודשים האחרונים. במאי, רוב הישראלים (55%) העריכו כי המלחמה תימשך עוד ״שנה או יותר״. בסקר יולי ירד שיעור המעריכים כך לפחות מרבע מהישראלים, כאשר הרוב מעריכים כי המלחמה תסתיים בתוך כמה שבועות או חודשים.

עסקה או לא 

תמונת הסיום של המלחמה נעשית מעורפלת בימים של משא ומתן על עסקאות להשבת חטופים שאחריהן יבואו גם שיחות על סיום המלחמה. התנאים הפרטניים להסכם אינם גלויים לציבור, והדינמיקה הדיפלומטית מקשה על גיבוש תמונת מציאות ברורה. לנוכח מצב זה, ראוי להתייחס בזהירות לשאלות על העדפות הישראלים הנוגעות להסדרים שיבואו בימים או ובשבועות הקרובים. עם זאת, מעניין להיווכח כי עמדות אלה עודן נתונות במידה רבה להשפעת הזירה הפוליטית ולהזדהות/התנגדות של ישראלים לעמדות הממשלה והקואליציה.

בסקר הצגנו בחירה בין שתי אפשרויות ל״מה נכון לעשות בגזרת עזה״. אפשרות ראשונה: לנסות להגיע להסכם על החזרת החטופים, גם אם זה אומר שמטרת הדחת חמאס מהשלטון לא הושגה. אפשרות שנייה: להמשיך במלחמה עד להשגת המטרות שנקבעו (בלי שלטון חמאס, כל החטופים חוזרים). בקרב כלל הציבור ישנה העדפה לאפשרות הראשונה (החזרת חטופים וסיום המלחמה). עם זאת, ראוי לציין שהעדפה זו היא במידה רבה תוצאה של עמדת המשיבים הערבים המעדיפים אפשרות זו ברוב גדול מאוד, כאשר בקרב היהודים הקבוצות התומכות באפשרות הראשונה ובאפשרות השנייה כמעט שוות בגודלן: 49% מהיהודים מעדיפים שחרור חטופים גם ללא הדחת חמאס מהשלטון, 45% מעדיפים את המשך המלחמה עד להשגת מטרה זו (ולצידה שחרור כל החטופים).

הפער העיקרי בעמדות בשאלה זו הוא בין התומכים בעמדות ימין – שהם רוב מצביעי הקואליציה – לבין עמדות שאר הקבוצות (כולל ימין-מרכז). בקרב מי שמגדירים את עצמם ימין, 86% השיבו כי הם תומכים בהמשך המלחמה אם הפסקה משמעה שחמאס אינו מודח מהשלטון. בקרב תומכי הימין-מרכז כבר היה רוב קטן לטובת הפסקת המלחמה (46% ,לעומת 41% להמשך המלחמה). בשאר הקבוצות, וכאמור גם בקרב הערבים, יש רוב גדול לאפשרות של הפסקת המלחמה.
בניסיון לדייק את הבנתנו את ההעדפות של קבוצות שונות בנושאים מרכזיים, ביקשנו החודש מהמשתתפים בסקר לדרג את עצמם על סולם נוסף לזה של ימין-שמאל שיש בו חמישה שלבים (ימין, ימין-מרכז, מרכז, שמאל-מרכז, שמאל), והצענו סולם של תשעה שלבים – מ״ימין עמוק״ עד ״שמאל עמוק״. חלוקה זו מציבה 63% מהיהודים מימין למרכז, 10% מיקמו את עצמם בדיוק במרכז, 22% מיקמו את עצמם משמאל למרכז (3% בחרו לא למקם את עצמם על סקלה זו). בקרב הערבים ניכר השיעור הגבוה של משיבים שאינם מציבים את עצמם על סולם זה, או מציבים את עצמם בדיוק במרכז. צריך להניח, על פי התאמה לשאלות אחרות, שלסולם זה משמעות אחרת בעיני יהודים וערבים.

סולם זה מאפשר לנו לזהות ביתר דיוק את הישראלים (ובעיקר את היהודים) שנוטים יותר ופחות להסכם בעזה (שיש בצידו מחיר של ויתור על הדחת חמאס). כפי שאפשר לראות, ההעדפה להמשך המלחמה ברורה מאוד בקבוצות של מי שמיקמו את עצמם כ״ימין עמוק״ וכ״ימין״. לעומת זאת, בקבוצות של ״ימין מתון״ ושל ״ימין קרוב למרכז״ כבר ישנה העדפה לעסקה שתסיים את המלחמה. הקבוצות של ״ימין עמוק״ ושל ״ימין״ מהוות ביחד 35% מכלל היהודים, ואלה הקבוצות שרוב גדול של תומכי הקואליציה באים מהן. לדוגמה, 66% מתומכי הליכוד הגדירו את עצמם ״ימין עמוק״ (18%) או ״ימין״ (48%). בקרב תומכי ש״ס, הציונות הדתית ועוצמה יהודית שיעור זה גבוה אף יותר (הוא נמוך יותר בקרב תומכי יהדות התורה, שאצלם יש שיעור דומה של תומכי ״ימין מתון״).

הסבר לעמדות שהצגנו בנושא סיום המלחמה ניתן למצוא, בין השאר, במענה לשאלה האם ״ניצחון מוחלט״ על חמאס הוא אפשרות ריאלית. התשובות לשאלה זו כמעט זהות לאלה שקיבלנו עליה לפני שלושה חודשים, בסקר של חודש מאי 2025. ישנו רוב שסבורים כי הדחת חמאס מהשלטון היא מטרה ראויה, אך ישנו גם רוב הסבורים כי מדובר במטרה שהשגתה אינה ריאלית. קרוב למחצית מהישראלים, ורוב בקרב הערבים, סבורים כי אמירות על הדחת חמאס הן אמירות הצהרתיות לצרכים פוליטיים. עוד כחמישית סבורים כי המטרה ראויה אך יהיה קושי לממש אותה. כשליש סבורים כי המטרה ראויה וגם ניתנת להשגה, אך זו עמדתם של רוב גדול מתומכי הקואליציה, מה שכמובן מסביר את האתגר שיש לראש הממשלה אם יבקש להביא הצעת הסכם לסיום המלחמה שלא תביא לסופו של שלטון חמאס. בהקשר זה אולי ראוי להזכיר כי סקר JPPI של החודש שעבר מצא שרוב הישראלים סבורים שבתום התמרון בעזה שלטון חמאס ימשיך להתקיים (27%) או ימשיך להתקיים בשם אחר (30%). פחות משליש מהישראלים – אבל גם במקרה זה, רוב תומכי הקואליציה – אמרו ששלטון חמאס יחדל מלהתקיים (30%).

אמון בהנהגה

על רקע נסיעתו של נתניהו לוושינגטון למפגש נוסף עם הנשיא טראמפ בחנו החודש כמה שאלות. הראשונה, האם הישראלים מעידים על עצמם שהם שינו את דעתם לטובה או לרעה על ראש הממשלה בעקבות המערכה שהסתיימה באיראן. השנייה, מהי מידת האמון של הישראלים בנשיא טראמפ. השלישית, מה רמת האמון של הישראלים בצמרת צה״ל. במסגרת בדיקות שאנחנו עורכים מעת לעת של נוסחים שונים של שאלות בחרנו להכניס החודש חידוש: מחצית מהנשאלים נשאלו בנוסח הסטנדרטי, על ״רמת האמון״, ובמקביל, מחצית אחרת (החלוקה נעשתה באקראי) נשאלו אותה שאלה בנוסח הזה: ״כמה את/ה סומכ/ת על…״. לדוגמה, ״מה רמת האמון שלך בראש הממשלה נתניהו״, לעומת ״כמה את/ה סומכ/ת על ראש הממשלה נתניהו״. חילופי הנוסח העלו הבדלים דקים בדרך כלל, למעט בשאלה על צמרת צה״ל, שבה הנוסח ״סומכים״ העלה במידת בה את שיעור המציינים לטובה את הפיקוד הצבאי הבכיר.

43% מהיהודים בישראל אמרו החודש כי רמת האמון שלהם בראש הממשלה גבוהה מאוד או גבוהה. זהו שיפור במצבו לעומת חודשים קודמים, שמשתקף גם בנתונים הנוגעים לכלל הישראלים, וזאת למרות שמעמדו בקרב ערביי ישראל לא השתפר באופן משמעותי. למעשה, רמת האמון בממשלה ובראש הממשלה כיום גבוהה מכפי שהייתה מאז תחילת המלחמה באוקטובר 2023.
על רקע המערכה באיראן ביקשנו לבחון החודש נקודתית גם את האפשרות של שינוי באמון בראש הממשלה באמצעות שאלה ישירה: "האם בשבועות האחרונים שינית את עמדתך ביחס לראש הממשלה נתניהו?". רוב מקרב הישראלים אמרו כי לא שינו את דעתם על נתניהו, אולם ניכר כי בקרב היהודים, שגם בקרבם הרוב (55%) אמרו שדעתם לא השתנתה, יותר משליש (36%) אמרו כי הם שינו לטובה את דעתם עליו (9% ציינו שהם שינו את דעתם לרעה). בבחינת הקבוצות שדעתם על נתניהו השתפרה ניכר כי אלה קבוצות שנמצאות במרחב הפוליטי הקרוב אליו: קרי, מי שמלכתחילה נטו לדעה טובה יותר על נתניהו אומרים כעת כי דעתם השפרה עוד יותר. כך, בימין יש רוב של 57% שאומרים שדעתם על נתניהו השתנתה לטובה (״קצת״ או ״מאוד״), בימין-מרכז אומרים זאת 42% מהמשיבים, אך בקבוצות המרכז והשמאל שינוי המשנים את דעתם לטובה קטן הרבה יותר (ולעיתים קטן יותר משינוי המשנים את דעתם לרעה). במילים אחרות, נתניהו חיזק את האמון בו בקרב תומכיו או תומכיו לשעבר או תומכיו הפוטנציאליים, אך לא שיפר אותו במידה משמעותית בקרב מי שאינם תומכיו.

רמת האמון בכלל הממשלה דומה במידה רבה מאוד לרמת האמון בראש הממשלה. כפי שניתן לראות, האמון בממשלה עלה משמעותית לעומת רמת האמון שנמדדה במאי (בסקר יוני לא שאלנו על רמת האמון בממשלה). על רקע נתון זה, כמחצית מהיהודים בישראל, ורוב גדול מקרב תומכי הקואליציה, סבורים שהבחירות הבאות צריכות להתקיים במועדן (45%). בציבור הישראלי בכללותו, כולל הערבים, יש שוויון בין הרוצים שיתקיימו בחירות כבר בסתיו הקרוב לבין מי שמעדיפים את הסתיו שאחריו.

נתוני יולי מלמדים על עלייה קלה ברמת האמון בפיקוד הבכיר של צה״ל. נתונים אלה נאספו לאחר המערכה באיראן, שבה הוצגה היכולת המבצעית של צה״ל לציבור. מצד שני, הם נאספו גם בימים שבהם הודלפו ידיעות על עימותים בין צמרת צה״ל לבין כמה משרי הקבינט בקשר לביצועים של צה״ל ברצועת עזה. בשונה מהמצב כשמדובר בהנהגה הפוליטית, האמון בצמרת צה״ל אינו עולה או יורד בהתאמה עם הסולם הפוליטי מימין לשמאל אלא מתנהל כעקומת פעמון: בימין האמון נמוך יותר (ועוד יותר בימין העמוק), הוא עולה ככל שמתקרבים למרכז, והוא יורד שוב כאשר נעים על הסולם לכיוון שמאל.

ערב יציאתו של ראש הממשלה לוושינגטון נרשמה עלייה קלה באמון של הישראלים בכך שנשיא ארצות הברית , דונלד טראמפ, יעשה את "הדבר הנכון״ בקשר ליחסי ארצות הברית וישראל. עם זאת, גם לאחר המערכה באיראן והתקיפה האמריקאית של כמה מאתרי הגרעין, הישראלים נותרו חשדנים ביחס לטראמפ הרבה יותר מאשר בתחילת כהונתו השנייה כנשיא. ייתכן כי חשדנות זו נעוצה, בין השאר, במעורבות של טראמפ בניסיון להביא לעסקת חטופים ולסיום המלחמה ובאפשרות שיפעיל לחץ על ישראל להסכים לתנאים שהיא אינה חפצה בהם. בשל כך, לדוגמה, בקרב תומכי הליכוד ישנו שוויון (47%) בין מי שיש להם ״אמון רב״ בנשיא לבין מי שיש להם ״אמון מסוים״ בנשיא. לשם השוואה, בחודש ינואר 2025, לקראת כניסתו של טראמפ לתפקיד, לכ-60% מתומכי הליכוד היה ״אמון רב״ בנשיא באותו הקשר. בקרב הערבים, לכמחצית מהמשיבים יש אמון שטראמפ יעשה את הדבר הנכון (49% "אמון רב" ו"אמון מסוים"), ושיעור מעט נמוך יותר (41%) של מי שאין להם אמון.

פטור לחרדים

פשרה קואליציונית בשאלת חוק הפטור מגיוס לחרדים הושגה כמה שעות לפני תחילת המערכה באיראן, ועם סיומה הכנסת אמורה להמשיך את הדיון על החוק, שהמפלגות החרדיות תובעות לחוקק אותו עוד טרם תום מושב הקיץ של הכנסת. כאשר הסקר נשלח למשתתפים, הפרטים הסופיים של החוק עדיין לא היו ידועים, ועל כן שאלת הסקר כללית למדי ואינה מדייקת בכמה מהפרטים שהוצגו לציבור בשבוע שעבר. השאלה נפתחה בהצגה כללית של כמה מעקרונות המתווה: ״ערב המערכה באיראן, הקואליציה הגיעה להסכמה על מתווה חוק גיוס/פטור לחרדים. לפי ההסכמה, בשנה הראשונה יגוייסו 4,800 חרדים, בשנייה 5,700, ותוך חמש שנים מחצית מכלל הצעירים החרדים מכל מחזור. במקביל, יש סנקציות, כמו איסור על הוצאת רישיון נהיגה ושלילת סבסוד ללימודים אקדמיים, שייכנסו לתוקף מיידי, ויש סנקציות שיידחו עד שיתברר אם המדינה עומדת ביעדי הגיוס של חרדים״. לאחר הצגה זו המשיבים התבקשו לבחור אחת משתי אפשרויות: תמיכה במתווה ובהעברתו בכנסת או התנגדות לו ולהעברתו בכנסת.

בקרב כלל הציבור ישנו רוב קטן בעד המתווה, שנובע מתמיכה גבוהה של הערבים בהעברתו. בקרב היהודים נרשם כמעט שוויון בין התומכים בהעברת המתווה ובין המתנגדים לו. רוב מתומכי הקואליציה רוצים בהעברת המתווה; רוב בקרב מתנגדי הקואליציה מתנגדים להעברת המתווה. עם זאת, גם בקרב תומכי הקואליציה וגם בקרב תומכי האופוזיציה ישנן קבוצות גדולות המצדדות בעמדה הנגדית או מעידות שאין להן עמדה. מצב זה מאפשר לשער שרק הצגת המתווה המלא, והדיון הציבורי שיתקיים בעניינו, יאפשר לזהות בצורה ברורה יותר את החלוקה לתומכים בו ולמתנגדים לו.

משפט נתניהו

רוב גדול מהציבור הישראלי רוצים שתימצא ״דרך מהירה״ לסיים את משפט ראש הממשלה נתניהו. עם זאת, אין רוב בציבור שמסכימים לסיום המשפט ולחזרתו של נתניהו לתפקד כרגיל כראש ממשלה שלא מונפת מעל לראשו חרב של הליך משפטי. זאת, משום שחלק גדול למדי מהציבור מוכנים לסיים את המשפט אם במקביל תהיה פרישה של נתניהו מהחיים הפוליטיים.

כפי שאפשר לצפות, בשאלה הנוגעת למשפט, רוב גדול מציבור תומכי הקואליציה – בעיקר מי שמוגדרים תומכי ימין – מבקשים לאפשר לראש הממשלה לחזור לתפקד ״כרגיל״ לאחר סיום מהיר של המשפט. לעומת זאת, בקבוצות המרכז והשמאל ישנו רוב המוכנים לסיים את המשפט בתמורה לפרישת נתניהו מהחיים הפוליטיים. בקרב תומכי ימין-מרכז, הקבוצה הגדולה יותר (44%) רוצה לאפשר לנתניהו לחזור לתפקוד רגיל, אולם שליש (33%) רוצים שהמשפט יסתיים מהר בתמורה לפרישה (17% בקבוצה זו תומכים בהמשך המשפט).

אמון בבני אדם

בכמה מדינות בעולם נצפתה בעשורים האחרונים ירידה בשיעור האנשים שיש להם אמון באנשים אחרים. בארצות הברית, לדוגמה, ירד שיעור המסכימים ש״אפשר לסמוך על רוב בני האדם״ מ-47% בשנת 1973 ל-34% כיום. לרמת האמון בבני אדם אחרים מיוחסת חשיבות, משום שהיא זו שמאפשרת לחברה לתפקד בצורה טובה. במקרים מסוימים ישנה קורלציה בין רמת האמון בבני אדם לבין שגשוג כלכלי וקורלציה הפוכה בין רמת האמון בבני אדם לבין אי-שוויון כלכלי. לרמת אמון גבוהה בבני אדם יש קשר גם לרמת אושר אישית: אנשים שאומרים שאפשר לסמוך על רוב בני האדם מדווחים על שביעות רצון גבוהה יותר מחייהם, מבריאותם ומחיי המשפחה שלהם.

מדדים בינלאומיים מסוגים שונים בוחרים את רמת האמון במדינות שונות, כאשר ברבים מהם נעשה שימוש בשאלה הסטנדרטית: "האם באופן כללי לדעתך אפשר לסמוך על רוב בני האדם או אי אפשר לסמוך על רוב בני האדם?". החודש בחנו שאלה זו בישראל, שאינה מופיעה במדדים המעודכנים של שאלה זו, כדי להשוות את מצבה לזה של מדינות אחרות. כמחצית מהישראלים אומרים ש״אפשר לסמוך על רוב בני האדם?״. שיעור הישראלים התומכים בעמדה זו מציב את ישראלים במקום גבוה למדי בקרב המדינות שבהן רמת האמון בבני אדם גבוהה. עם זאת, יש פער גדול מאוד במענה לשאלה זו בין יהודים לבין ערבים בישראל. בעוד שרוב מקרב היהודים נוטים לסמוך על רוב בני האדם, רוב גדול של הערבים בישראל נוטים שלא לסמוך על רוב בני האדם. דוח זה אינו מספק את המרחב המתאים לדיון בשאלת ההבדל הזה, אבל הוא בוודאי מצדיק דיון כדי להעריך את סיבותיו ואת משמעותו. אפשר לזהות גם בדירוג הבינלאומי שמדינות ערביות רבות נמצאות בתחתית סולם האמון (למשל, ירדן, מצרים ולבנון).

לצורך ההשוואה הבינלאומית השתמשנו בנתונים המופיעים באתר של Our World in Data, שהם עיבוד על סמך Integrated Values Surveys  משנת 2024. לצידם בחנו נתונים נוספים שפורסמו על ידי מכון PEW ועל ידי Ipsos. כפי שאפשר לראות בלוח שלהלן, ישראל נמצאת במקום גבוה יחסית במדרג האמון בבני אדם. למעשה, היא שייכת לקבוצה שיש בה רק 11 מדינות שבהן הרוב בוחרים בעמדה ש "אפשר לסמוך על רוב בני האדם".

בהמשך לשאלה על רוב בני האדם, שאלנו גם שאלות ממוקדות יותר הנוגעות לאמון ביחסים עם הסביבה הקרובה: ישראלים, יהודים בישראל, ערבים בישראל. כאשר מדובר על ישראלים, שיעור האמון הכללי עולה. כלומר, ישראלים סומכים על ישראלים עוד יותר מאשר על ״בני אדם״ באופן כללי. התמונה הזאת מעט משתנה כאשר ההתייחסות עוברת מישראלים באופן כללי ל״יהודים בישראל״ לעומת ״ערבים בישראל״.

רוב היהודים סומכים על יהודים בישראל עוד יותר מאשר על ישראלים באופן כללי. רוב היהודים לא סומכים על ערבים בישראל. בקרב הערבים, הנטייה לסמוך על בני אדם אחרים נמוכה בכל האפשרויות, כולל כאשר מדובר באפשרות לסמוך על ערבים ישראלים, אם כי במקרה זה היא מעט גבוהה יותר. ועדיין, רק שליש מהערבים בישראל אומרים שאפשר לסמוך על רוב הערבים בישראל.
בבחינת רמת האמון של יהודים בערבים, ניכרים כצפוי פערים גדולים על פי מחנה אידיאולוגי (ובהתאמה כמעט מלאה גם על פי דתיות).

עתיד ישראל

רוב הישראלים אומרים שגם אם הייתה להם אפשרות מעשית להגר למדינה אחרת, הם לא היו עושים זאת. בנתון זה לא חל שינוי מיולי 2024 ליולי 2025. מעט פחות משליש "קצת" או "מאוד" מסכימים עם האמירה שאם הייתה להם אפשרות הם היו מהגרים. בנתונים אלה, כמו בשנה שעברה, יש הבדל בין יהודים לערבים. בקרב היהודים, כרבע (24%) היו מהגרים. בקרב הערבים, קצת יותר משליש (36%).

בקרב היהודים, ניכרת כבעבר קורלציה חזקה בין עמדה אידיאולוגית לבין מידת ההסכמה עם האמירה על הגירה, כך ששיעור המסכימים איתה (כלומר, מי שהיו שוקלים להגר) עולה ככל שנעים שמאלה על הסולם, כפי שאפשר לראות גם בסולם המפורט של תשעה שלבים.

הנתונים על הרצון להגר לא השתנו, למרות שנתונים הנוגעים לאופטימיות של הישראלים ביחס לעתיד ישראל כן השתנו: הציבור אופטימי יותר ב-2025 לעומת מצבו ב-2024. עיקר השינוי ניכר בקרב היהודים, אם כי ישנה עלייה מסוימת ברמת האופטימיות גם בקרב הערבים. בתוך המגזר היהודי השינוי ניכר בעיקר בקבוצות המרכז וימין-מרכז. גם בשאלה זו, ניכרת תנועה המקבילה לסולם האידיאולוגי, כאשר קבוצות הימין אופטימיות יותר וככל שנעים שמאלה על הציר רמת האופטימיות יורדת.

כפי שצפוי, ואפשר לראות זאת בלוח הבא, ישנה התאמה בין רמת האופטימיות של ישראלים ביחס לעתיד המדינה לבין שלילה או תמיכה באמירה על הנכונות להגירה. לדוגמה, 89% ממי ש״מאוד אופטימיים״ ביחס לעתיד המדינה ״בכלל לא מסכימים״ עם האמירה על הגירה לחו״ל. לעומת זאת, 79% ממי שמאוד פסימיים ביחס לעתיד המדינה, מאוד או קצת מסכימים עם האמירה על הגירה.

נתוני סקר יולי 2025 של המכון למדיניות העם היהודי נאספו בין התאריכים 1-7-25 ל- 4-7-25, בקרב 833 משיבים. איסוף הנתונים נעשה באמצעות הפאנל של אתר המדד (633 מרואיינים במגזר היהודי, בסקר אינטרנטי) וחברת אפקאר (200 מרואיינים במגזר הערבי, כמחציתם אינטרנטי וכמחציתם טלפוני). הנתונים נותחו ושוקללו על פי הצבעה לכנסת ורמת דתיות כדי לייצג את עמדת אוכלוסיית הבוגרים בישראל. שמואל רוזנר ונוח סלפקוב עורכים את מדד JPPI לחברה הישראלית. יועץ סטטיסטי: פרופ׳ דויד שטיינברג.