בדו"ח כמה חלקים המתייחסים לסיום המלחמה, אמון בהנהגה ובניצחון ויחסי ארה"ב-ישראל.
ממצאים עיקריים:
- לאחר ההסכם וסיום המלחמה: תחושת הניצחון כמעט שלא השתנתה.
- רוב סבורים שישראל פעלה נכון כשקיבלה את תוכנית טראמפ. מחצית בהנחה שלא הייתה ברירה.
- רוב הישראלים רואים בטראמפ את הנשיא הידידותי ביותר לישראל אי פעם.
- מחצית מהישראלים סבורים שישראל פועלת בהתאם לעמדות האמריקאיות במידה הנכונה.
- רוב הציבור מניח שחמאס ימשיך לשלוט בעזה או שיהיה לו חלק משמעותי בשלטון.
- רוב הציבור, ובעיקר המזדהים עם הימין, סבורים שהרגיעה לא תחזיק מעמד זמן רב.
- רוב הציבור תומך בהקמת ועדת חקירה שתבחן את הכשלים שהתגלו במלחמה.
- במרכז-שמאל תמיכה בוועדה ממלכתית, בימין בוועדה בהסכמה לאומית.
- רוב הערבים ומחצית מהיהודים בעד הקדמת הבחירות.
- אין הסכמה על השאלה איך לכנות את המלחמה שהסתיימה.
- רוב מתנגדים לשלילת זכות הצבעה ממי שאינו משרת בצה״ל.
- רוב מתנגדים להצעת ח"כ ביסמוט להסדרת הפטור/גיוס של חרדים לצה"ל.
- רוב הערבים: רוב היהודים קיצונים מבחינה פוליטית.
- מחצית מהיהודים: רוב הערבים קיצונים מבחינה פוליטית.
מדד החברה הישראלית לחודש נובמבר, שבוחן את עמדות הישראלים כמה שבועות לאחר סיום המלחמה, מופיע בשני דו״חות. חלק זה מתייחס בעיקר לסוף המלחמה, להסכם שנחתם, עתידו, העמדות ביחס אליו וביחס למנהיגים שסיכמו אותו, וכן לכמה שאלות אקטואליות אחרות, כמו הפטור מגיוס לחרדים. דו״ח נוסף, מקביל, יתייחס לשינוי ברמת המסורת של ישראלים במהלך המלחמה, בדגש על יהודים צעירים.
אמון בניצחון
סקר מדד החברה הישראלית של נובמבר 2025 הוא הראשון שנערך לאחר חתימת הסכם לסיום המלחמה בין ישראל לבין חמאס, בהמשך לתוכנית אמריקאית שזכתה לתמיכה של מצרים, קטאר, טורקיה ומדינות נוספות. ההסכם כלל את שחרור כל החטופים, שחרור של מאות אסירים ביטחוניים פלשתינים, הפסקת הלחימה ונסיגה ישראלית לגבולות מוסכמים בתוך הרצועה, והכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה. דו״ח זה כולל שאלות רבות הנוגעות לסוף המלחמה ולמה שהישראלים מניחים שיקרה בשבועות ובחודשים הבאים בעקבות ההסכם.
עם סוף המלחמה ירד מעט שיעור הישראלים ש״בכלל לא מרגישים״ שישראל ניצחה במלחמה, אך לא נרשמה עלייה בשיעור הישראלים המעידים כי הם ״לגמרי מרגישים״ שישראל ניצחה במלחמה. בקרב הערבים נרשמה עלייה קלה בשיעור מי שמרגישים כי שישראל ניצחה במלחמה. בסך הכל, פחות ממחצית מהישראלים דירגו את הרגשת הניצחון שלהם כ-4 או 5 מתוך 5. קצת יותר מכמחצית היהודים דירגו כך את הרגשתם.
תחושת הניצחון במלחמה מושפעת במידה רבה מהעמדה הפוליטית. בצד השמאלי של המפה בולטת תחושת פסימיות חזקה – כשליש מהמשיבים המזהים עצמם שמאל העידו שהם "בכלל לא מרגישים" שישראל מנצחת, ושיעור אפסי השיבו כי הם "לגמרי בטוחים" שישראל ניצחה במלחמה. ככל שמתקדמים ימינה עולה תחושת האופטימיות – בקרב המזהים עצמם "ימין" ו"ימין מרכז" רוב המשיבים מיקמו עצמם בדרגות 4-5. כלומר רוב הציבור המזוהה עם הימין, שהוא כשני שליש מכלל היהודים בישראל, מרגיש במידה רבה או מלאה שישראל מנצחת במלחמה.
עם סיום המלחמה, הממשלה החליטה לשנות את שמה באופן רשמי מ"מלחמת חרבות ברזל" ל"מלחמת התקומה". בציבור הישראלי אין הסכמה על השם הנכון למלחמה. מארבעה שמות שהוצעו בסקר, שני משיבים מכל חמישה ישראלים (42%) מעדיפים את השם "מלחמת שבעה באוקטובר", שישית (16%) בחרו בשם הממשלתי "מלחמת התקומה“ ושמינית (13%) מעדיפים את "מלחמת חרבות ברזל“, השם המקורי שניתן לה על ידי צה"ל. שמינית (12%) תומכים בשם שהוספנו לרשימה – "מלחמת שמחת תורה", 7% סבורים שאף אחד מהשמות המוזכרים בשאלה לא מתאים ועשירית (10%) לא ידעו להשיב לשאלה.
בחלוקה אידאולוגית נרשמו פערים משמעותיים: בשמאל ובשמאל-מרכז ישנה הסכמה כמעט מוחלטת (85% ו-80% בהתאמה) לשם "מלחמת שבעה באוקטובר". לעומת זאת, שליש (32%) מהמזהים עצמם ימין מעדיפים את השם "מלחמת התקומה" ורבע (23%) חושבים שצריך לכנות את המלחמה "מלחמת שמחת תורה". במרכז ובימין-מרכז ישנו פיזור רחב יותר של תשובות. רוב בקרב מצביעי מפלגות האופוזיציה סבורים כי צריך לכנות את המלחמה שהסתיימה "מלחמה שבעה באוקטובר" ואילו בקרב מפלגות הקואליציה אין רוב ברור לאחת האפשרויות. בקרב מצביעי ליכוד (בחירות 2022) – 37% חושבים שהמלחמה צריכה להיקרא "מלחמת התקומה", רבע (24%) "מלחמת שבעה באוקטובר", עשירית (11%) ״מלחמת שמחת תורה״ ועשירית "מלחמת חרבות ברזל". שיעור גבוה מהציבור הדתי (45%) בחר בשם ״מלחמת שמחת תורה״.
אמון בהנהגה
החודש עלתה במעט רמת האמון של היהודים בממשלה. בנקודת הזמן הנוכחית בערך שלושה מכל חמישה יהודים בישראל מצהירים על רמת אמון נמוכה בממשלה, בעוד שניים מכל חמישה מדווחים על רמת אמון גבוהה – נתון דומה לזה שנרשם בחודשים האחרונים, שהם תקופה של אמון יחסית גבוה בממשלה לעומת חודשים קודמים, ולמעשה מאז תחילת המלחמה. כבכל החודשים, גם החודש רמת האמון של הערבים בממשלה נמוכה מאוד לעומת זו של היהודים: לשלושה רבעים (72%) רמת אמון נמוכה בממשלה ולרבע (23%) רמת אמון גבוהה.
סיום המלחמה
רוב גדול מאוד של הציבור הישראלי (90%) סבור שישראל פעלה נכון כאשר קיבלה את תוכנית הנשיא טראמפ לסיום המלחמה. 55% סבור כי היה עליה לנהוג כך משום ש״לא הייתה לה ברירה״, ו-35% סבורים שצריך היה לקבל את התוכנית משום שמדובר בתוכנית טובה. אחד מכל עשרים ישראלים סבור שישראל פעלה לא נכון כאשר הסכימה לתוכנית, ועוד 5% לא ידעו להשיב לשאלה. בקרב הערבים ישנה תפיסה חיובית יותר של התוכנית: מחצית (48%) מהם סבורים שהתוכנית טובה, לעומת שליש (32%) מהיהודים. בנוסף, שיעור הערבים שסבורים כי ישראל פעלה נכון בגלל שלא הייתה לה ברירה (37%), נמוך משיעור היהודים הסבורים כך (59%).
נמצא כי רוב גדול בכל הקבוצות האידיאולוגיות מעריך שישראל פעלה נכון כאשר קיבלה את תוכנית טראמפ לסיום המלחמה, אם כי המניעים המוזכרים שונים בקבוצות שונות. בקבוצות השמאל התמיכה גורפת – כמעט 100% מהנשאלים, כאשר רובם מציינים כי לא הייתה לישראל ברירה (62% ו-60% בהתאמה). גם במרכז נרשמה תמיכה של כמעט 100% הסבורים שישראל פעלה נכון, כאשר שלושה רבעים אומרים שלא היתה ברירה וכרבע סבורים שההצעה היתה טובה. בימין ובימין-מרכז נרשמה תמיכה מעט נמוכה יותר בתוכנית, אם כי עדיין מדובר ברוב גדול. 83% בימין ו-94% בימין-מרכז רואים בקבלת התוכנית צעד נכון. מתוכם הרוב סבורים כך מתוך הנחה שלישראל לא הייתה ברירה, ושליש סבורים שהתוכנית עצמה טובה. הימין היא הקבוצה היחידה שבה ניכרת התנגדות בשיעור יותר מזניח לתוכנית. עשירית (11%) מהנשאלים סבורים שישראל פעלה לא נכון כאשר קיבלה את התוכנית של טראמפ לסיום המלחמה. רבע (27%) מתומכי עוצמה יהודית ושמינית (14%) מתומכי הציונות הדתית סבורים שישראל פעלה באופן לא נכון כאשר קיבלה את תוכנית הנשיא טראמפ לסיום המלחמה.
על פי התוכנית, שלטון חמאס בעזה אמור לבוא לסופו, ועמדת ישראל בעניין זה לא השתנתה. עם זאת, רוב הציבור אינו מניח שמטרה זו של המלחמה תמומש במלואה. שליש מהישראלים (31%) סבורים שלחמאס יהיה ״חלק משמעותי״ בשלטון בעזה ועוד רבע (25%) סבורים כי חמאס ימשיך לשלוט בעזה. לעומת זאת, רק שישית (16%) מהישראלים סבורים שלחמאס כלל לא יהיה כלל חלק בשלטון בעזה וחמישית (20%) מעריכים כי יהיה לו חלק, אך מצומצם, בשלטון ברצועה. בקרב היהודים ניכרת פסימיות גבוהה עוד יותר – 60% מעריכים שלחמאס יהיה חלק משמעותי בשלטון או שימשיך לשלוט בעזה. בקרב הערבים שיעור זה נמוך משמעותית ועומד על שליש (36%). חמישית (21%) מהערבים השיבו לשאלה זו ב״לא יודעים״. בחלוקה אידאולוגית עולה כי בימין קיימת אופטימיות גבוהה לעומת זו שנרשמה בשאר הקבוצות: בעוד שבקרב הימין מחצית מעריכים שלחמאס יישאר תפקיד שלטוני משמעותי, בשאר הקבוצות ישנו רוב שחושב כך.
עם סיום המלחמה בחנו האם הציבור הישראלי חושב שמדובר בסיום לזמן ארוך או בהפוגה קצרה יחסית עד לחידוש הלחימה. שליש (32%) מהישראלים סבורים שהשקט יחזיק מעמד רק עוד כמה שבועות, חמישית (20%) מעריכים שהשקט ימשך עוד כמה חודשים, חמישית (19%) חושבים שיהיה שקט לשנה-שנתיים וחמישית נוספים (18%) מעריכים שיושג שקט ממושך של כמה שנים. ביחס לתשובות היהודים, בקרב הערבים נרשמה הערכה שההפוגה תהיה ארוכה יותר – 22% מאמינים שצפוי שקט ארוך טווח.
רוב המזהים עצמם כתומכי ימין וימין-מרכז, וחמישית מהמזהים עצמם מרכז, סבורים כי השקט ימשך לכל היותר כמה חודשים. גם 46% מהמזדהים כשמאל-מרכז ו-43% מהמזדהים כמרכז סבורים כך. ככול שמתקדמים על הסקלה האידאולוגית מימין לשמאל עלה שיעור המשיבים שבחרו לא להשיב על השאלה. בחלוקה לפי כוונת הצבעה, רוב התומכים במפלגות הקואליציה הנוכחית מעריכים שלכל היותר יהיה שקט לעוד כמה חודשים.
בדומה לבדיקה שערכנו במלאת שנה, שנה וחצי ושנתיים למלחמה, גם החודש בחנו את הרגשות העיקריים של הישראלים עם ההודעה על סיום המלחמה. שליש (32%) מהישראלים בעיקר מודאגים, רבע (27%) בעיקר אופטימיים, עשירית (10%) בעיקר כועסים, עשירית נוספים (9%) בעיקר נחושים, 8% מיואשים ואחד מכל עשרים ישראלים בעיקר עצוב עם סיום המלחמה. ביחס לפעמים הקודמות בהן בחנו את רגשות הישראלים, החודש הייתה עליה בשיעור האופטימיים. שינוי זה בא בשל שינוי משמעותי מאוד בעמדת הערבים. באוקטובר, רק 2% מהערבים ציינו את הרגש ״אופטימיים״ החודש עשו זאת רוב המשיבים הערבים (52%). החודש נרשם גם השיעור הגבוה ביותר (9%) של ישראלים שלא ידעו להשיב לשאלה.
ההרגשה העיקרית בסיום המלחמה מושפעת רבות מהעמדה האידאולוגית של המשיבים. בקרב היהודים, ככול שנעים על הסקלה האידאולוגית מהימין לשמאל עולה שיעור המשיבים שמעידים כי הם עצובים, כועסים או מיואשים. ככול שמתקדמים מהשמאל לימין עולה שיעור המשיבים שמעידים שהם בעיקר נחושים או אופטימיים. בכלל הקבוצות האידאולוגיות יש בין רבע למחצית מהמשיבים שמעידים שהם בעיקר מודאגים. מגמה דומה קיימת גם בחלוקה לפי דתיות – ככול שמתקדמים על הסקלה הדתית מהכיוון הליברלי לכיוון השמרני – עולה שיעור המשיבים שמעידים כי הם אופטימיים או נחושים, ויורד שיעור המשיבים שמעידים כי הם בעיקר כועסים או מיואשים.
עם סיום המלחמה רוב גדול מאוד (88%) של ישראלים סבורים שיש צורך בוועדת חקירה כלשהי לבירור נסיבות פריצתה. עם זאת אין הסכמה על אופי ומסגרת הועדה שצריכה לקום: 46% תומכים בהקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט מבית המשפט העליון, ו-42% מעדיפים ועדת חקירה לאומית בהרכב מוסכם, שאין בו ייצוג לבית המשפט העליון. 4% מהציבור סבורים שאין צורך בהקמת ועדת חקירה מעבר לוועדות המקצועיות של גופי הביטחון עם סיום המלחמה. בקרב הערבים התמיכה בוועדת חקירה ממלכתית גבוהה יותר (56%). כחמישית מהערבים (17%) לא השיבו לשאלה זו, לעומת אחוז בודד בקרב היהודים.
בקרב היהודים, בשמאל ובשמאל-מרכז ניכרת הסכמה כמעט מלאה, כ-90% תומכים בהקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עליון. לעומת זאת, בימין ובימין-מרכז קיימת העדפה ברורה לוועדת חקירה לאומית שלבית המשפט העליון אין בה ייצוג – 79% בימין ו-56% בימין-מרכז. בסך הכל, הנתונים ממחישים את ההסכמה הרחבה בציבור בנוגע לצורך בחקירה מעמיקה, אך גם את הפילוג הפוליטי סביב זהות הגוף שצריך להוביל אותה. פילוג זה מתבטא גם בחלוקה לפי הצבעה – בעוד שבקרב מצביעי כל מפלגות הקואליציה נרשם רוב שתומך בהקמת ועדת חקירה לאומית, ישנו רוב בקרב מצביעי כל מפלגות האופוזיציה התומך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית.
רוב הציבור רוצה שהבחירות הבאות יוקדמו: 44% סבורים שיש לקיים אותן בתוך שלושה חודשים, ועוד 10% רוצים שיתקיימו בעוד כחצי שנה. לעומתם, 40% מעדיפים לקיים אותן במועד המקורי, בסתיו 2026. בקרב הערבים ישנה העדפה גורפת להקדמת הבחירות, שלושה מכל חמישה מהם אומרים שיש לקיים אותן מוקדם ככל האפשר, ושישית (15%) חושבים שנכון שיתקיימו במועד המקורי.
כצפוי, שאלת עיתוי הבחירות מושפעת רבות מהעמדות האידאולוגיות של המשיבים. בשמאל ובשמאל-מרכז יש כמעט קונצנזוס בעד בחירות בהקדם האפשרי: 81% מהשמאל ו-74% מהשמאל-מרכז מעוניינים בבחירות בתוך שלושה חודשים. גם במרכז ניכרת תמיכה רחבה בהקדמת הבחירות (68%). לעומת זאת, בימין-מרכז ובימין בולטת העמדה ההפוכה, רוב (50% בימין-מרכז ו-76% בימין) מעדיפים לקיים את הבחירות במועד המקורי, ולאפשר את המשך כהונת הממשלה הנוכחית עד סוף הקדנציה.
יחסי ישראל–ארה"ב
יוזמתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, היא שהביאה להסכם עם חמאס, לכן שוב בדקנו החודש מה מידת האמון של הציבור הישראלי בכך שטראמפ יעשה ״את הדבר הנכון״ בקשר ליחסי ישראל וארה"ב. החודש נרשמה עלייה ברמת האמון של הישראלים בטראמפ. שלושה מכל ארבעה ישראלים (74%) מביעים בו מידה כלשהי של אמון (22% אמון רב ו-52% אמון מסוים), בעוד שחמישית (20%) מעידים כי אין להם אמון בו. חשוב לציין כי גם בחודש זה, שבו נרשמה רמת אמון גבוהה בטראמפ לעומת חודשים קודמים, רוב הציבור מעדיף להגדיר את תחושתו כ“אמון מסוים” ולא בוחר ב״אמון מלא״, מה שמעיד על גישה זהירה. ככול שמתקדמים על הסקלה האידאולוגית מהשמאל לימין, עולה מידת האמון של המשיבים בכך שנשיא ארה"ב יעשה את הדבר הנכון בהקשר ליחסים בין המדינות.
בביקורו של הנשיא טראמפ בישראל בחודש שעבר, כמה דוברים רשמיים שבו והגדירו אותו, כפי שעשו גם בעבר כנשיא ״הכי ידידותי לישראל אי פעם״. מהנתונים עולה שרוב הישראלים (72%) נוטים להסכים עם קביעה זו. 38% רואים בה אמירה "מאוד נכונה" ו-34% "די נכונה". מנגד חמישית (21%) סבורים שהאמירה אינה נכונה במידה זו או אחרת, ו-8% לא ידעו להשיב לשאלה זו. בקרב היהודים נרשמה תמיכה מעט יותר גבוהה, שלושה מכל ארבעה (76%) מסכימים עם האמירה, לעומת כמחצית (56%) מהערבים. גם לשאלה זו חמישית (20%) מהערבים לא השיבו.
לשם השוואה, בסקר "קול העם" שנערך על ידי JPPI בקרב יהודי ארה"ב, לפני מספר שבועות, הוצגה למשיבים האמירה הבאה "ראש הממשלה נתניהו אמר שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הוא ׳החבר הגדול ביותר שהיה לישראל אי פעם׳, ו׳שאף נשיא אמריקאי לא עשה יותר למען ישראל… זה אפילו לא קרוב׳." 42% מהמשיבים מקרב פאנל יהודי ארה״ב של המכון הסכימו במידה מסוימת עם הערכה זו (17% הסכימו לחלוטין ו-25% אמרו שהיו נשיאים שהתקרבו לטראמפ, אך שהוא עדיין ה"חבר הגדול ביותר של ישראל"), בעוד שרבע (26%) לא הסכימו ושמינית (12%) סברו שנשיאים אחרים פעלו יותר למען ישראל. כלומר, שיעור היהודים בישראל שסבורים שטראמפ הוא הנשיא הכי ידידותי שהיה לישראל אי פעם גבוה משיעור היהודים בארה"ב שסבורים כך.
בקרב יהודים תומכי ימין, יש קונצנזוס כמעט מוחלט (94%) של הסכמה עם הצגת טראמפ כידיד הגדול ביותר של ישראל אי פעם. בימין-מרכז התמיכה דומה, ו-85% מסכימים. לעומת זאת, באגף השמאלי (הקטן משמעותית בגודלו) ישנה תפיסה אחרת. רוב גדול בשמאל (81%) סבור שהאמירה אינה נכונה, וגם בשמאל-מרכז יש נטייה לספקנות ביחס לאמירה זו.
בנאומו בכנסת, הנשיא טראמפ אמר שבממשלים של ברק אובמה ושל ג'ו ביידן הייתה שנאה כלפי ישראל, בדקנו האם הישראלים מסכימים או לא מסכימים עם אמירה זו של הנשיא. מהנתונים עולה כי הציבור הישראלי חצוי ביחס אליהם, אך ישנה נטייה של שיעור לא מבוטל ממנו לקבל את דבריו של טראמפ. 39% מהישראלים סבורים שהאמירה נכונה באופן כללי, ו-19% נוספים חושבים שהיא נכונה ביחס לממשל אובמה בלבד. כלומר, כ-58% מביעים מידה מסוימת של הסכמה עם האמירה. לעומת זאת, כשליש (31%) סבורים שהדברים אינם נכונים. בקרב יהודים התמיכה באמירה גבוהה יותר מזו שבקרב הערבים. שני שלישים מהיהודים (66%) מסכימים עם טראמפ במידה כלשהי, בעוד שבקרב הערבים רבע (26%) מסכימים, וכמחצית (46%) דוחים את דבריו.
ככול שהציבור דתי יותר, כך עולה שיעור ההסכמה עם אמירתו של טראמפ. בעוד ש-29% מהחילונים סבורים שהטענה נכונה באופן כללי, 63% מהדתיים ו-68% מהחרדים חושבים כך. גם בקרב מסורתיים, הן דתיים והן לא דתיים, התמיכה באמירה גבוהה – מעל 70% בסך הכל. לעומת זאת, חילונים מביעים רמה גבוהה יותר של הסתייגות מהאמירה – 42% סבורים שהאמירה אינה נכונה. בחלוקה אידאולוגית נרשמה מגמה דומה לפיה ככול שמתקדמים מהשמאל לימין עולה שיעור המסכימים עם אמירתו של הנשיא טראמפ.
לקראת הסכם הפסקת האש ולאחריו המעורבות האמריקאית בדיונים על עתיד עזה העמיקה, ובישראל אפילו התעורר דיון על השאלה אם ישראל היא ״מדינת חסות״ אמריקאית, כולל התייחסות (שוללת) של ראש הממשלה לטענה זה. ממדד החברה הישראלית עולה שכמעט מחצית מהישראלים (45%) סבורים שישראל פועלת ״במידה הנכונה״ בהתאמה לעמדות האמריקאיות, שליש (31%) חושבים שישראל פועלת לפי העמדות האמריקאיות קצת יותר מדי, ו-15% מרגישים שישראל עושה זאת הרבה יותר מדי. בקרב היהודים נרשם שיעור גבוה יותר של מי שסבורים שישראל פועלת בהתאם לעמדות האמריקאיות במידה הנכונה, ובקרב הציבור הערבי שיעור נמוך יותר, העומד על שליש (35%). רבע מהערבים (23%) לא ידעו לענות על שאלה זו.
ישנם פערים בתפיסות המעורבות האמריקאית בניהול הפסקת האש בהתאם לעמדות האידאולוגיות של המשיבים. רוב (65%) המזהים עצמם כשמאל סבורים שישראל פועלת בהתאם לעמדות האמריקאיות במידה הנכונה. לעומתם, בימין הביקורת על מידת המעורבות האמריקאית גבוהה יותר: מחצית מתומכי הימין (54%) סבורים שישראל מתאימה את מדיניותה לעמדות האמריקאיות יותר מדי (קצת + הרבה). בימין-מרכז ובמרכז הציבור חצוי בין מי שסבורים שהפעילות הישראלית נכונה לבין מי שחוששים מהשפעה חזקה מידי של האמריקאים.
גיוס חרדים
בחודש האחרון השמיעו מספר ראשי מפלגות קריאה לשלול את זכות ההצבעה לכנסת ממי שאינם מתגייסים לצה״ל. הצעה שעלתה בכנסת בעניין זה לא התקבלה. על פי מדד החברה הישראלית, רוב הציבור הישראלי (59%) מתנגד לרעיון של שלילת זכות ההצבעה ממי שאינו מתגייס, לעומת שליש (30%) שתומך בה. הרוב המתנגד נמצא הן בציבור היהודי (60%) והן בציבור הערבי (53%). רבע מהנשאלים הערבים (26%) לא השיבו לשאלה על זכות ההצבעה והגיוס.
בשאלה זו ניכרים פערים משמעותיים בין העמדות האידאולוגיות השונות – כאשר התמיכה עולה ככל שנעים לכיוון המרכז. כלומר, התנגדות משמעותית מאוד בשמאל (הקטן) ובימין (הקבוצה הגדולה בקרב יהודים בישראל), ותמיכה עולה בקבוצות השמאל-מרכז וימין-מרכז ושיא תמיכה בקבוצת המרכז. במקביל להתנגדות לשלילת זכות הצבעה מחייבי גיוס שאינם מתייצבים, יש רוב בציבור הישראלי המתנגד להצעת החוק של ח"כ בועז ביסמוט להסדרת הפטור/הגיוס של חרדים לצה"ל. מחצית מהישראלים (48%) מתנגדים להצעה בטענה שהיא לא תוביל לגיוס חרדים משמעותי. 6% נוספים מתנגדים לה בשל תחושה שהיא מפעילה לחץ לא הוגן על הציבור החרדי. מנגד, כרבע מהציבור (26%) תומכים בהצעה – רובם מתוך תפיסה שמדובר בפשרה ראויה שתביא לגיוס של חלק מהחרדים, ומיעוט קטן תומכים בה מכיוון שהם מזהים בה אפשרות לשמור על יציבות הקואליציה. בקרב האוכלוסייה הערבית ניכרת מידה גבוהה של אדישות לשאלה, או העדר מעורבות מספקת להשיב עליה. 37% לא ידעו להשיב לשאלה זו, שיעור כפול מזה שנרשם בקרב היהודים.
בשמאל, בשמאל-מרכז ובמרכז נרשמה התנגדות כמעט מוחלטת להצעת החוק של ביסמוט, בעוד שבימין ובימין-מרכז יש חלוקה שווה יותר של המשיבים. כמחצית מהימין-מרכז (51%) מתנגדים אך כרבע (26%) תומכים, ואילו בימין התמיכה היא הגבוהה ביותר – 43% מתומכי הימין (שכמעט כולם תומכי הקואליציה) רואים בהצעה פשרה ראויה. חמישית ממצביעי הליכוד (22%) לא ידעו להשיב לשאלה. זה שיעור יחסית גבוה.
קיצוניות פוליטית
בשתי הקבוצות, יהודים וערבים, ישנו רוב של מי שסבורים כי רוב המשתייכים לקבוצה השנייה – קיצוניים מבחינה פוליטית: 56% מהיהודים חושבים שרוב הערבים קיצונים, ו-64% מהערבים חושבים כך על הציבור היהודי. בשנה וחצי האחרונות התחזקה מעט התפיסה בקרב יהודים כי רבים מהערבים בישראל או רובם קיצוניים מבחינה פוליטית. שליש מהיהודים (33%) סבורים שחלק מהערבים בישראל הם קיצוניים מבחינה פוליטית, בעוד שרבע (26%) חושבים שמדובר ברבים מהם, ושליש נוספים (30%) מעריכים שמדובר ברוב הערבים. לעומתם, כעשירית (8%) סבורים שמדובר במיעוט קטן מאוד.
נתונים אלה דומים למדי לנתונים של פברואר 2025. רוב הערבים בישראל רואים ביהודים קבוצה שיש בה ייצוג נרחב לקיצוניות פוליטית: 38% מהמשיבים סבורים שרבים מהיהודים קיצוניים מבחינה פוליטית, ורבע נוספים (26%) טוענים כי “רובם” כאלה. לעומתם, רק מיעוט קטן של 8% סבורים שהקיצוניות מוגבלת למעטים, ו-16% סבורים שמדובר בחלק מהיהודים. שיעור ה"לא יודעים" (13%) מעט גבוה יותר לעומת בדיקות קודמות.
נתוני סקר נובמבר של המכון למדיניות העם היהודי נאספו בין התאריכים 30.10-3.11 בקרב 1,257 משיבים. איסוף הנתונים נערך באמצעות הפאנל של אתר המדד (552 משיבים במגזר היהודי, בסקר אינטרנטי), חברת אפקאר (205 מרואיינים במגזר הערבי, כמחציתם אינטרנטי ומחציתם טלפוני). כמו כן נערך סקר בקרב צעירים יהודים באמצעות פאנל המדגם (כ-500 משיבים יהודים, לא כולל חרדים, בגילאי 25-18, בסקר אינטרנטי), שממצאיו אינם כלולים בחלק זה של הדו״ח. הנתונים נותחו ושוקללו על פי הצבעה ודתיות כדי לייצג את עמדת אוכלוסיית הבוגרים בישראל. שמואל רוזנר ונוח סלפקוב עורכים את מדד JPPI לחברה הישראלית. תחקיר, הפקה וסיוע בכתיבה: יעל לוינובסקי. יעוץ סטטיסטי: פרופ׳ דויד שטיינברג.