המכון למדיניות העם היהודי

בדו"ח כמה חלקים המתייחסים לאמונות, קיום מסורות, שינוי עמדות, בדגש על צעירים עד גיל 25, בעקבות המלחמה.

ממצאים עיקריים: 

• ישראלים רבים מעידים על עלייה ברמת שמירת המסורת שלהם בעקבות המלחמה.
• בקרב חילונים, הקבוצה הגדולה בישראל, יש דווקא עדות לירידה בשמירת מסורת.
• ההתחזקות הנטענת בשמירת מסורת היא של קבוצות המסורתיים, הדתיים והחרדים.
• האמירה על התחזקות בשמירת מסורת ניכרת במיוחד בקרב צעירים יהודים עד גיל 25.
• רבע מהיהודים אומרים שהם מקיימים יותר מסורות מבעבר, בקרב הצעירים השיעור גבוה יותר.
• גם הערבים בישראל מעידים על עלייה בקיום מסורות דתיות בעקבות המלחמה.
• ישראלים יהודים וערבים אומרים גם שחלה אצלם התחזקות באמונה באלוהים.
• ההתחזקות ניכרת בקרב מסורתיים, דתיים וחרדים. ירידה באמונה בקרב חילונים.
• תזוזה ימינה בציבור היהודי, בדגש על הימין, בעקבות המלחמה, בציבור הערבי אין שינוי.

להורדת גרסת PDF לחצו כאן. 

בחודשים האחרונים מתקיים במרחב הישראלי דיון מתמשך על השפעת המלחמה על שמירת המסורת בישראל. חלק ניכר מדיון זה מתייחס לתופעות שונות שניכרות לעין או מעוררות עניין ציבורי: הנחת תפילין של תלמידים בבתי ספר ממלכתיים, ועימותים על רקע זה, פופולריות של שירים שיש בהם התייחסות למסורת היהודית ולאמונה, תפילות משותפות של חיילים וענידה של סמלים המחצינים אמונה או מסורת (פאצ׳ ״משיח״ וכדומה). במקביל לדיווחים אלה, נערכו מספר סקרים שבחנו שאלות הנוגעות לשמירת מסורת בישראל, שממצאיהם תיקפו במידת מה את טענת ה״התחזקות״ בשמירת המסורת (המילה התחזקות היא כמובן מילה טעונה אידיאולוגית, ואנחנו עושים בה כאן שימוש משום שזו מילה מקובלת, ולא כאמירה הנוגעת לערך החיובי או שלילי של שינוי בהרגלי מסורת של הציבור הישראלי).

עם סיום המלחמה, המכון למדיניות העם היהודי ערך סקר ייעודי לבחינת כמה היבטים של התופעה המדוברת. בסקר נבחנו אמונות, מנהגים ועמדות של יהודים וערבים, ויש בו דגש מיוחד על עמדות של צעירים יהודים – בני ״דור החיילות והחיילים״, שחלק ניכר מהדיווחים מתייחסים אליהם. הדו״ח מחייב כמובן התייחסות זהירה משתי סיבות. הראשונה – המלחמה זה עתה הסתיימה, ומוקדם לומר האם מה שנצפה כעת הוא תופעה שיש לה השלכות ארוכות טווח, או שמדובר בתגובה מקומית לתקופה סוערת, שתישחק עם הזמן. השנייה – חלק ניכר מהשאלות נשענות על הערכה של משיבים ביחס למצבם הקודם לעומת מצבם הנוכחי, וייתכן שהדיווח שלהם על מה שהיה בעבר, הוא למעשה ביטוי לרצון שלהם להבליט הבדל לעומת העבר, גם אם בפועל לא השתנה הרבה במצבם. כמובן, לעצם הרצון להציג מצב של שינוי יש חשיבות, משום שהוא מבטא סנטימנט בעל משמעות (אני רוצה לחשוב שאני היום יותר/פחות מאמין לעומת העבר).

כפי שנכתב כבר בכותרות דו״ח זה: ממצא עיקרי העולה מהדו״ח הוא שאכן ישנה עלייה במסורתיות בכלל החברה הישראלית. עם זאת, ראוי לסייג ממצא זה, משום שהעלייה מתקיימת בעיקר בקרב מי שראו את עצמם כמסורתיים לפחות במידת מה מלכתחילה, ואינה מתקיימת בקרב ״חילונים״. למעשה, בקרב חילונים, שהם הקבוצה הגדולה ביותר בציבור היהודי (כארבעה מכל עשרה יהודים), חלה ירידה ברמת המסורתיות בעקבות המלחמה.

קיום מסורות

על פי עדות הישראלים, תקופת המלחמה הובילה לשינויים בהרגלי שמירת המסורת שלהם בהיבטים שונים. בקרב רבים מהם, השינוי בא במתכונת של קיום תכוף יותר של מנהגים (או לפחות הרגשה שישנו קיום תכוף יותר של מנהגים). בשאלה כללית על הרגלי קיום מסורת, רוב היהודים בישראל (62%) מדווחים שהם מקיימים את המסורת היהודית באותה מידה כמו בעבר, בעוד שרבע (27%) מציינים עלייה בקיום מנהגים, ופחות מעשירית (8%) מדווחים על ירידה. כלומר – בסך הכל ישנה עלייה בקיום מנהגים, ומגמה זו בולטת עוד יותר בקרב צעירים יהודים עד גיל 25. שליש מהם (33%) מעידים שהם מקיימים יותר מסורת מאשר בעבר. בציבור הערבי, כרבע מהמשיבים (23%) מציינים התחזקות בקיום מנהגי מסורת בתקופת המלחמה. כלומר, בניכוי מי שאומרים שהם מקיימים כיום פחות מנהגים, ישנה עליה של חמישית עד רבע בשיעור קיום המסורת בקרב יהודים וערבים.

כפי שנאמר בפסקאות המבוא, העדות על עלייה בקיום מסורת יהודית מתבטאת בעיקר בקרב מי שמלכתחילה העידו על עצמם כמסורתיים במידת מה או דתיים. סקר המכון מתייחס לחמש קבוצות אוכלוסייה בקרב היהודים, כפי שהן מוגדרות על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הקבוצה הגדולה ביותר היא של חילונים (כארבעה מכל עשרה יהודים), לצידה שתי קבוצות של מסורתיים – מסורתיים לא כל כך דתיים, שהם כחמישית מכלל היהודים, ומסורתיים קצת דתיים, שהם עוד כעשירית מהציבור היהודי. ככל שהזהות הדתית של המשיבים חזקה יותר, כך עולה השיעור של מי שמדווחים כי הם מקיימים יותר מנהגי מסורת.

בעוד שפחות מעשירית מהחילונים השיבו שהעלו את האינטנסיביות של שמירת מנהגים – וכמעט 15% מהם אמרו שהורידו את רמת שמירת המנהגים (כך שבסך הכל בקרב חילונים נרשמה ירידה קלה בקיום מנהגים), בכל הקבוצות האחרות ישנה עליה. קרי, המלחמה חיזקה את החיבור המסורתי בעיקר בקרב האוכלוסיות שכבר נטו לזהות מסורתית או דתית. למעשה, בקרב דתיים וחרדים מדובר על עליה בהקפדה על מה שעשו מלכתחילה, או על תחושה שהם מקפידים יותר. השינוי המשמעותי יותר מבחינת מה שנראה במרחב הציבורי הוא בקרב מסורתיים – ובעיקר מסורתיים לא דתיים.

הנתונים ביחס לכלל הציבור היהודי מתבטאים בחריפות בקרב צעירים עד גיל 25. בקרב חילונים, ישנה בסך הכל ירידה קלה (5%) בקיום מנהגים. בקרב מסורתיים לא דתיים ישנה עלייה משמעותית מאוד בקיום מנהגים – בניכוי מי שמעידים על ירידה בקיום מנהגים מדובר בסך הכל על עלייה של כשליש מסך המשיבים, ובקרב מסורתיים קצת דתיים עליה של כארבעים אחוז. לשם השוואה, סקר של מכון רושינק מלפני כמה חודשים העלה ממצא דומה למדי כאשר שאל על ״התקרבות״ ו״התרחקות״ מהדת. 22% דיווחו על התקרבות, ובקרב צעירים 35%. 13% דיווחו על ״התרחקות״ מהדת.

במעבר משאלה כללית על קיום מנהגים לבחינה פרטנית של מנהגים שונים, והאם הציבור מקיים אותם יותר או פחות, נמצא כי כשליש מהיהודים (31%) דיווחו כי הם מתפללים יותר מאז תחילת המלחמה וחמישית (20%) דיווחו כי הם קוראים יותר בתנ”ך או בתהילים. עשירית הולכים יותר לבית כנסת (11%), מדליקים יותר נרות שבת (11%), מניחים יותר פעמים תפילין (9%) ומתלבשים יותר בצניעות (9%). בקרב צעירים יהודים ניכרת רמת ״התחזקות״ משמעותית עוד יותר בקיום מנהגים – 38% מתפללים יותר ורבע (26%) קוראים יותר בתנ”ך. 14% מהצעירים היהודים מעידים שהם הולכים יותר לבית כנסת, מדליקים יותר נרות שבת ומתלבשים יותר בצניעות.

גם בחברה הערבית ניכרת מגמה דומה של עלייה בקיום מנהגים: תפילה (32%), הקפדה על צניעות (12%) הליכה לכנסיה/מסגד (10%). כלומר, המלחמה גרמה ללא מעט ישראלים, ובמיוחד לצעירים, לפנות יותר לאמונה ולביטויים דתיים של זהותם. או לפחות להרגיש שכך הם עושים. בסקר רושינק שכבר הוזכר, נבחן שיעור ההולכים בפועל לבתי כנסת באופן קבוע ומזדמן, ולא נמצא שינוי גדול לעומת נתוני למ״ס מלפני יותר מעשור. כלומר, האמירה ״אני הולך יותר לבית כנסת״ לא בהכרח מעידה על עלייה בפועל בהתייצבות לתפילה. עם זאת, בדומה למה שנראה בשאלה הקודמת, צעירים יהודים בישראל שונים זה מזה ברמת ה״התחזקות״ שחוו מאז תחילת המלחמה, והשוני נוגע לרמת הדתיות שאליה הם משתייכים מלכתחילה. בקרב חילונים, רוב גדול של משיבים (84%) אמרו כי לא הוסיפו מנהגי מסורת מאז תחילת המלחמה. רק מיעוט קטן (7%) דיווחו כי הם מתפללים יותר.

במעבר מקבוצת החילונים לקבוצות המסורתיים ניכר השינוי שעליו מדובר בחודשים האחרונים. ככל שרמת המסורתיות עולה, כך גוברת הנטייה לומר שישנה תוספת פעולות של מסורת מאז תחילת המלחמה: בקרב מסורתים לא דתיים כמעט מחצית (43%) מדווחים על שינוי, ובעיקר על עלייה בהשתתפות בתפילה (42%), בקריאה בתנ"ך או תהילים (23%) ובהדלקת נרות שבת (20%). בקרב מסורתיים קצת דתיים ובקרב דתיים שיעור המדווחים על עלייה ברמת קיום מנהגים גבוה עוד יותר. למעלה ממחצית מהם מתפללים יותר, וכ-42% קוראים יותר בתנ”ך או תהילים.

כמובן, צריך לקחת בחשבון הבדל מהותי בין ישראלי ״מסורתי לא דתי״, שמן הסתם לא התפלל כמעט בעבר, ומדווח כעת שהוא ״מתפלל יותר״, לבין ישראלי ״דתי״, שלפחות בתיאוריה התפלל כבר קודם באופן קבוע, ומדווח גם הוא שהוא ״מתפלל יותר״. כך או כך, הנתונים מלמדים כי עבור צעירים מסורתיים, דתיים וחרדים, המלחמה שימשה כגורם שלפחות תודעתית מעמיק את הנכונות לקיים מנהגים, בעוד שעל חילונים כמעט ולא נרשמה השפעה. אם כי, וגם את זה יש חובה לציין: בבחינה של קיום מנהגים בפועל ישנה מגמה נמשכת בחברה הישראלית של ירידה בשיעור שמירה על מסורת – לדוגמה, שיעור המקפידים על כשרות נמצא בירידה, וכן שיעור המקפידים על צום ביום כיפור. ייקח זמן לברר האם השינוי הנטען בעקבות המלחמה ישנה מגמה זו.

אמונה באלוהים

שיעור המאמינים באלוהים בישראל מושפע במידת מה מנוסח השאלות, אך עומד מזה זמן על בין שבעים לשמונים אחוז בקרב היהודים. על פי כמה סקרים שבחנו שאלה זו, שיעור המאמינים לא השתנה בעקבות המלחמה. סקר של אוניברסיטת רייכמן שנערך ביולי 2025 מצא ש-78% מכלל הישראלים מאמינים באלוהים. בסקר של מכון פיו חודשיים קודם לכן נמצא כי 74% מהישראלים מאמינים באלוהים. נתונים אלה לא משקפים עלייה לעומת התקופה שלפני המלחמה.

במדד החברה הישראלית לא בחנו את שיעור המאמינים, אלא את שיעור האומרים כי אמונתם השתנתה בעקבות המלחמה. כלומר, שוב נבחנת כאן הרגשה של ישראלים ביחס למצבם הנוכחי לעומת מצב קודם, ולא השאלה האם השינוי שהם מתארים אכן מבטא שינוי בפועל. רבע מהיהודים (28%) וכמעט ארבעים אחוז מהערבים (37%) מרגישים שהתחזקו באמונתם באלוהים, בעוד ששיעור קטן בהרבה מדווחים על ירידה באמונה: 9% בקרב יהודים ו-4% בקרב ערבים. בקרב צעירים יהודים, השפעת המלחמה על האמונה גבוהה יותר מאשר באוכלוסייה היהודית הכללית. 35% מהם מציינים שהם מאמינים באלוהים יותר מבעבר, עשירית (10%) מציינים כי הם מאמינים באלוהים פחות, ומחצית מהצעירים (49%) מציינים כי רמת האמונה שלהם נותרה דומה לזו שהייתה בעבר.

גם בשאלה זו, השינוי הנטען מתבטא בעוצמה חזקה יותר ככל שמתקדמים על הסקלה הדתית מהכיוון החילוני לכיוון הדתי. למעשה, בקרב חילונים צעירים 6% מדווחים על עלייה באמונה, לעומת 20% שמדווחים על ירידה באמונה בקרב כלל החילונים, (בכל הגילאים, 5% דיווחו על עלייה באמונה, לעומת 16% שדיווחו על ירידה). כך שביחס לצעירים חילונים אפשר לטעון ששיעור המאמינים ירד, לפחות על פי הרגשת המשיבים. שיעור המדווחים על ירידה באמונה פוחת באופן הדרגתי ככול שמתקדמים על הסקלה הדתית לכיוון הדתי. בקרב מסורתיים לא דתיים, ישנה בסך הכל עלייה של כ-20% בשיעור המאמינים (בניכוי שיעורם של מי שאמרו שאמונתם פחתה), בקרב מסורתיים קצת דתיים עלייה של יותר מארבעים אחוז, וכן הלאה. כמובן, ברוב גדול מאוד מהמקרים של מי שאינם חילונים מדובר בהתחזקות אמונה של מי שכבר היו מאמינים גם לפני המלחמה. כלומר, מדובר בהתחזקות של אמונה קיימת, ולא במעבר מאי-אמונה לאמונה.

בשאלה בנוסח אחר, ביקשנו מהמשיבים להעריך עד כמה התחזקה או נחלשה אמונתם. למשיבים הוצג סולם של 7 שלבים, כאשר שלב 4 – האמצעי – מייצג את מצב האמונה שלפני המלחמה, והמשיבים מתבקשים לעלות או לרדת בסולם (או להישאר על 4, אם לא חל אצלם שינוי). בנוסח שאלה זה, השיעור הגדול ביותר של יהודים (43%) דיווחו כי רמת אמונתם נותרה ללא שינוי. במקביל שיעור זהה (43%) ציינו התחזקות באמונה בדרגות שונות, לעומת 12% שדיווחו על היחלשות. בקרב צעירים יהודים ניכרת מגמה דומה אך בולטת יותר של התחזקות באמונה, כאשר שיעור הבוחרים בדרגות 5 עד 7 שמצביעות על התחזקות מעטה או רבה באמונה גבוה מאשר באוכלוסייה היהודית הכללית. בקרב הערבים נצפתה מגמת התחזקות משמעותית – מחצית (52%) דיווחו על התחזקות באמונה, ובמיוחד על התחזקות משמעותית (42%), לעומת מיעוט קטן (10%) שדיווח על היחלשות.

גם בשאלה בנוסח זה ניכר ההבדל בין חילונים לבין יהודים משאר קבוצות המסורתיות. רוב (56%) החילונים מעידים כי רמת אמונתם נותרה ללא שינוי, רבע (25%) מדווחים על היחלשות באמונה ו-15% אומרים כי מתחילת המלחמה חלה התחזקות באמונה שלהם באלוהים. כלומר, בסך הכולל מדובר על החלשות יותר מאשר על התחזקות. בקרב המסורתיים הלא דתיים ניכרת נטייה ברורה להתחזקות: מחצית (50%) מהם דיווחו על עלייה באמונה בדרגות שונות, בעוד שרק מיעוט קטן דיווח על ירידה. בקרב המסורתיים הדתיים והדתיים ישנה מגמה מובהקת של התחזקות באמונה, כאשר שבעה מכל עשרה מהמשיבים בקבוצות אלה ציינו עלייה בסולם האמונה. זה המצב גם בקרב החרדים שנסקרו (שמספרם בסקר הצעירים קטן מאוד במכוון, ויש להיזהר כאשר מייחסים לו משקל כלשהו).

בהמשך לשאלה הקודמת, שבה ביקשנו מהמשיבים לדרג את מידת האמונה שלהם באלוהים, באה שאלה שבה ביקשנו מהם להסביר לנו מה לדעתם קרה למידת האמונה של ישראלים אחרים בסביבה שלהם. הרושם הכללי שנוצר בחברה הישראלית, אולי גם כתוצר של השיח הציבורי על הנושא, הוא שהסביבה ״מתחזקת״. מחצית (49%) מהיהודים סבורים כי חבריהם וקרוביהם התחזקו באמונה במידה זו או אחרת, בעוד ששליש (35%) סבורים כי רמת האמונה נותרה כפי שהייתה ורק מיעוט קטן (9%) מעריך שהייתה היחלשות ברמת האמונה. בקרב צעירים יהודים ניכרת תפיסה חזקה עוד יותר של שינוי, עם שיעור גבוה יותר (58%) של התחזקות באמונה ושיעור נמוך יחסית, של רבע (25%) שחושבים שהמצב האמוני של סביבתם נותר כשהיה. מחצית מהערבים (52%) סבורים כי סביבתם התחזקה באמונה, בדגש על שיעור אלו שמעידים כי התחזקו באופן משמעותי (42%).

בשאלה זו מצטרפים גם החילונים, לראשונה, לקבוצות האחרות, כאשר גם הרושם שנוצר אצלם הוא של התחזקות. כאמור, ייתכן שרושם זה נובע מריבוי בשיח על התחזקות של החברה הישראלית – או מכך שתופעות של התחזקות בולטות יותר לעומת תופעות של החלשות (קל לראות את מי שהחל להניח תפילין, קשה יותר לזהות את מי שהפסיק). קרוב לשליש מהחילונים מדווחים על התחזקות באמונה של ״חברים וקרובים״ (29%), לעומת כחמישית (21%) שמדווחים על החלשות, וזאת למרות שכפי שראינו קודם, בקרב החילונים ישנה בפירוש מגמה של החלשות.

עוד עולה מהנתונים כי תפיסת הנשאלים ביחס לסביבתם הקרובה משקפת מגמות דומות לאלה שניכרו בתפיסה העצמית. כלומר, הרושם של התחזקות האמונה בסביבה עולה ככל שמתקדמים לכיוון המסורתי והדתי. בקרב מסורתיים לא דתיים ניכרת מגמת התחזקות מובהקת כאשר מחצית (52%) מעריכים שהסביבה שלהם התחזקה באמונה לעומת מיעוט קטן שמציין היחלשות. בקרב מסורתיים קצת דתיים ודתיים המגמה בולטת עוד יותר, כאשר רוב הנשאלים בקבוצות אלו סבורים שסביבתם חוותה עלייה ניכרת באמונה, במיוחד בדרגות הגבוהות בסולם.

כדי לבחון גם את האלמנט התרבותי הניכר בשיח הציבורי על ״התחזקות״, הצגנו בסקר שאלה הנוגעת ללהיט "תמיד אוהב אותי" של ששון שאולוב, שמושמע במגוון מקומות ובהקשרים רבים, ומספר ההאזנות לו ביוטיוב עומד על יותר מ-42 מיליון. רבע (27%) מהיהודים מעידים כי השיר מבטא את תחושותיהם האישיות, בעוד שכחמישית (17%) רואים בו ביטוי למה שהיו רוצים להרגיש. רבע נוסף מהיהודים (28%) מתייחסים אליו בעיקר כלשיר שמח המתאים לאווירת התקופה. מנגד, כחמישית (22%) מהמשיבים חשים כי המסר של השיר אינו מתאים למה שהם מרגישים או אפילו מרגיז אותם. בקרב צעירים יהודים ניכרת נטייה מעט גדולה יותר להזדהות עם השיר (29%) ולראות בו שיר שמח (33%), לצד שיעור נמוך יותר של דחייה או התנגדות למסר שלו.

היחס לשיר משתנה משמעותית במעבר מהקבוצה החילונית לשאר הקבוצות באוכלוסיה. בקרב החילונים, יותר משליש (37%) אומרים שהשיר לא מתאים להם או מרגיז אותם. רק 15% אומרים שהשיר מבטא את מה שהם מרגישים או היו רוצים להרגיש. בכל שאר הקבוצות רוב מבעלי הדעה אומרים שהשיר מבטא את מה שהם מרגישים או היו רוצים להרגיש. ראוי לציין ששיעור קטן מאוד של יהודים בישראל אמרו שאינם מכירים את השיר.

הגדרה עצמית

במקביל להגדרה עצמית על פי סולם של חמש קבוצות דתיות, ביקשנו מהמשיבים היהודים לדרג את עצמם גם על סולם מפורט יותר, של 7 קבוצות – סולם שנעשה בו שימוש בעבר במחקר המכון על יהדות ישראלית. הבקשה היתה כפולה: לומר כיצד המשיבים היו לפני המלחמה, לעומת הדירוג שהם נותנים לעצמם כיום. בסך הכל – בהתייחס לנתונים על כלל המדגם, ישנם רק שיעורים מזעריים של שינויים בין הגדרת ״לפני המלחמה״ להגדרת ״אחרי המלחמה״. לדוגמה, 34% אמרו שהיו ״חילונים לחלוטין״ לפני המלחמה, ו-33% אומרים שהם ״חילונים לחלוטין״ כיום. כפי שאפשר לראות בטבלה, גם יתר הקטגוריות נותרו כמעט ללא שינוי. בקרב הערבים, שלהם הוצג סולם עם חמש קטגוריות (חילוני, קצת מסורתי, מסורתי, דתי, מאוד דתי) נרשמת מגמת התחזקות קלה, אם כי עדיין מדובר בשינוי של אחוזים בודדים: שיעור המזהים את עצמם כמאוד דתיים עלה מ-9% ל-13%, בעוד ששיעור המסורתיים ירד מ-37% ל-34%.

כאשר בוחנים את התוצאות באמצעות מטריצת מעברים, ניתן להבחין גם בתזוזות הפנימיות בכל אחת מהקבוצות הדתיות. כהערת אזהרה יש לקחת בחשבון כי לתזוזות בקבוצות הקטנות יותר באוכלוסייה צריך לייחס משקל קטן. כך או כך, רוב היהודים דיווחו על יציבות בהזדהות שלהם על סולם המסורתיות מאז תחילת המלחמה. בקרב מי שהיו חילוניים לחלוטין לפני המלחמה, 91% נשארו חילוניים לחלוטין, 6% מגדירים עצמם היום חילונים קצת מסורתיים ואחוזים בודדים עברו לקטגוריות אחרות. בקרב החילוניים הקצת מסורתיים, 81% נשארו באותה קטגוריה, בעוד שכעשירית (11%) עברו להזדהות כמשתייכים למגזר המסורתי ואחד מכל עשרים מגדיר את עצמו היום כחילוני לחלוטין.

כאשר בוחנים את תשובות הצעירים היהודים ניתן להבחין בתזוזות גדולות יותר מאשר בכלל הציבור היהודי, אולי משום שאנשים צעירים עודם בתהליכים של עיצוב זהות, ואולי בגלל השפעת המלחמה הניכרת יותר. השינוי נראה בעיקר בקרב מי שלפני המלחמה זיהו את עצמם כמסורתיים או כדתיים ליברליים. בקרב החילוניים לחלוטין, הרוב (86%) נשארו באותה קטגוריה, אך עשירית (10%) מזהים את עצמם היום כחילוניים קצת מסורתיים. בקרב החילוניים הקצת מסורתיים נרשמה תזוזה משמעותית לקטגוריות יותר מסורתיות: 14% מזהים עצמם היום כמשתייכים למגזר המסורתי, ו-3% כדתיים ליברליים. בקרב המסורתיים, חמישית (19%) עברו להזדהות כדתיים ליברליים ועשירית (10%) כדתיים תורניים.

הזדהות פוליטית

בהמשך לשאלות על השינויים ברמת הדתיות, בחנו עם המשיבים גם שינוי בהגדרה העצמית שלהם על סולם פוליטי בן תשעה שלבים (בקרב הערבים – סולם של 5 שלבים). מהנתונים עולה כי על פי הרגשת המשיבים היהודים, מאז תחילת המלחמה נרשמה אצלם תזוזה פוליטית ברורה ימינה.

במקביל, בציבור הערבי ישנה יציבות. הקבוצה הגדולה בקרב היהודים היא קבוצת מי שמזדהים עם הימין לגווניו השונים. בקבוצה זו קל לזהות כיצד הקבוצות בקוטב היותר ימני גדלו, ולעומתן הקבוצות בקוטב הקרוב יותר למרכז קטנו. בקרב כלל היהודים, שיעור האומרים כי עברו להזדהות כ"ימין עמוק" עלה מ-11% ל-19%, ושיעור המזדהים כ״ימין״ עלה מ-24% ל-28%. מנגד, נרשמה ירידה בשיעור המזדהים עם ״ימין מתון״ ו״ימין קרוב למרכז״ (מ-18% ל-14% ומ-14% ל-9% בהתאמה). בנוסף נרשמה ירידה קלה בשיעורי המרכז והשמאל. גם במקרה זה יש לקחת בחשבון כי לתזוזות בקבוצות מאוד קטנות (כמו ״שמאל עמוק״) אין אפשרות לייחס משמעות סטטיסטית.

בקרב הערבים לא נרשמו כמעט שינויים – המרכז, השמאל והימין שמרו פחות או יותר על שיעורם.התזוזה ימינה ניכרת גם בקרב צעירים יהודים, כמעט בכל קבוצת הזדהות פוליטית. כמעט מחצית (45%) ממי שאומרים שלפני המלחמה היו מגדירים את עצמם "ימין מתון" ורוב (59%) מי שאומרים שהיו "ימין קרוב למרכז" מעידים כי זזו ימינה על הסקלה הפוליטית. גם בקרב מי שהזדהו כ"מרכז" או "שמאל מתון", שיעור ניכר דיווחו על תזוזה לכיוון ימין – 43% מאנשי המרכז ומחצית (49%) מהשמאל הקרוב למרכז. שם בקרב מי שהזדהו כשמאל או שמאל עמוק, כמחצית (50%) מהנשאלים דיווחו על תזוזה ימינה. מהנתונים עולה כי ישנה תנועה רחבה של צעירים יהודים ימינה על הספקטרום הפוליטי בעקבות המלחמה, גם בקרב אלו שבעבר הזדהו עם המרכז והשמאל.

נתוני סקר נובמבר של המכון למדיניות העם היהודי נאספו בין התאריכים 30.10-3.11 בקרב 1,257 משיבים. איסוף הנתונים נערך באמצעות הפאנל של אתר המדד (552 משיבים במגזר היהודי, בסקר אינטרנטי), חברת אפקאר (205 מרואיינים במגזר הערבי, כמחציתם אינטרנטי ומחציתם טלפוני) וחברת מדגם (כ-500 משיבים יהודים לא חרדים בגילאי 25-18, בסקר אינטרנטי). הנתונים נותחו ושוקללו על פי הצבעה ודתיות כדי לייצג את עמדת אוכלוסיית הבוגרים בישראל. שמואל רוזנר ונוח סלפקוב עורכים את מדד JPPI לחברה הישראלית. תחקיר, הפקה וסיוע בכתיבה: יעל לוינובסקי. יועץ סטטיסטי: פרופ׳ דויד שטיינברג.