עמדת מחצית מהיהודים המחוברים בארה"ב כלפיה נותרת ניצית: רוב סבורים כי לא הרחיקה לכת מספיק.
ממצאים עיקריים:
- דעת הקהל על המערכה באיראן: בקרב היהודים מצביעי האריס רוב גדול תופסים אותה ככישלון מול רוב גדול בקרב מצביעי טראמפ שרואים בה ההצלחה.
- עמדה ניצית עקבית: מחצית מהמשיבים סבורים שהפעולה האמריקאית באיראן ״לא הרחיקה לכת מספיק״, מול שליש החושבים כי ״הרחיקה לכת מדי״.
- מנהיגותו של נתניהו בהקשר לאיראן: המשך שחיקה מתונה באמון, עם שסע פוליטי – רוב מוחלט מהשמרנים המובהקים תופסים אותו כמנהיג טוב מול רוב מוחלט הסבורים כי הוא מנהיג גרוע בקרב ליברלים מובהקים.
- הבחירות בישראל: רוב המשיבים מעדיפים שהאופוזיציה תנצח, מול שביעית שמעדיפים את הקואליציה.
- עוקבים אך אינם מצביעים: שלושה רבעים עוקבים אחרי הבחירות בישראל, אך רק עשירית מהמשיבים זכאים להצביע.
- שני שליש סבורים שקולם של ישראלים החיים בחו״ל לגיטימי. רק מעטים מכירים ישראלים שמתכוונים לבוא לישראל להצביע.
- עתיד יהודה ושומרון: בקרב היהודים המחוברים העדפה להקמת מדינה פלסטינית בשונה מעמדת הציבור היהודי בישראל שבקרבו חלופת הסיפוח זוכה לתמיכה הרחבה ביותר.
- מפת המוסר: המחוברים מתירניים בהרבה מהיהודים בישראל ברוב הסוגיות, אך פחות תומכים בעונש מוות.
- זהות יהודית בתפוצות: מחצית מסתירים את יהדותם בנסיעות לפחות לעיתים.
- לקראת החגים שלושה מכל ארבעה משיבים מתכוונים להשתתף בתפילה בנוכחות פיסית (לא מרחוק).
הרקע לסקר והערה מתודולוגית
נתוני אוגוסט נאספו בתאריכים 16-20.8, כחודש לאחר חתימת ההסכם שהביא לסיום המערכה מול איראן, בתקופה שבה נמשך העיסוק הציבורי בתוצאותיה ובמנהיגות שהובילה אותה. במקביל תפסה מקום מרכזי בשיח היוזמה של הנשיא טראמפ לפירוק חמאס מנשקו בעזה, לצד ההיערכות לבחירות האמצע לקונגרס ולבחירות הצפויות בישראל בסתיו.
הערה מתודולוגית: בחודשים האחרונים אנו סוקרים גם את יהודי קנדה ובריטניה. באוגוסט השיבו 136 משתתפים מקנדה ו־68 מבריטניה; יש להתייחס לנתונים אלה בזהירות בשל גודל המדגם הקטן, וכל פילוח לפי אידאולוגיה, זרם או הצבעה מתייחס ליהודי ארה"ב בלבד.
המערכה באיראן: המשך ההתפכחות
ככל שמתרחקים מהמבצע הצבאי "שאגת הארי", כך נשחקת בעיני היהודים המחוברים בארה"ב ההערכה כי המערכה הצליחה. במרץ 2026 ראו בה שני שלישים (66%) הצלחה, מאז ירד הנתון באופן כמעט עקבי – 56% באפריל, 48% במאי, שפל של 28% ביוני, התייצבות ל־36% ביולי ובאוגוסט הוא עומד על שליש (33%) בלבד, בעוד שקרוב לשני שלישים (64%) רואים במערכה כישלון.
בקרב הליברלים המובהקים רוב מכריע (89%) רואה במערכה כישלון, ואילו בקרב השמרנים המובהקים ארבעה מכל חמישה (80%) עדיין רואים בה הצלחה. הפער חד עוד יותר לפי הצבעה בבחירות לנשיאות 2024: 73% ממצביעי טראמפ רואים הצלחה, מול 84% ממצביעי האריס הרואים כישלון. המגמה חוצה את שלוש הקהילות: בקנדה ירדה תפיסת ההצלחה מ־70% במרץ ל־37% באוגוסט, ובבריטניה מ־75% ל־31%. גם בקהילות בקנדה ובבריטניה חלה אותה ירידה משמעותית. בקנדה ירדה תפיסת ההצלחה מ־70% במרץ ל־27% בשפל של יוני, ועלתה מעט ל־37% באוגוסט, בבריטניה היא נעה מ־75% במרץ ל־31% באוגוסט. במילים אחרות, התחושה חוצה את שלוש הקהילות, גם אם יש פער ביניהן ברמת השחיקה.
על אף השחיקה בהערכת תוצאות המערכה, עמדת הרוב כלפי עצם הפעולה הצבאית באיראן נותרה חיובית, והיא יציבה בהשוואה לחודש שעבר. 55% מיהודי ארה"ב המחוברים סבורים שהמהלך האמריקאי נגד איראן 'לא הרחיק לכת מספיק', מול 30% הסבורים שהוא 'הרחיק לכת מדי' ורק 3% רואים בו מהלך 'בערך במידה הנכונה'. הביקורת על המערכה, אם כן, איננה נובעת מהתנגדות לעצם השימוש בכוח אלא, אצל רבים, דווקא מתחושה שהכוח שהופעל לא היה מספיק מכריע. בפילוח פוליטי עולה כי שני שליש (64%) מהליברלים המובהקים חשים שהפעולה הרחיקה לכת מדי, בעוד שבקרב השמרנים, הנוטים והמובהקים, נרשם רוב גדול (93%-96%) המבקש יד קשה יותר. בהתאמה, גם הפער לפי הצבעה משמעותי: 94% ממצביעי טראמפ סבורים שהפעולה לא הרחיקה לכת מספיק, מול 45% ממצביעי האריס הסבורים שנעשה יותר מדי. גם בקנדה (72%) ובבריטניה (65%) בולטת העמדה הניצית.
אמון במנהיגים
במקביל לשחיקה בהערכת הצלחת המערכה נשחקה גם הערכת מנהיגותם של מי שהובילו אותה. דירוגו של הנשיא טראמפ כמנהיג בסוגיית איראן ירד מ־46% שאמרו כי הוא 'מנהיג טוב' בחודש מרץ לשפל של 21% ביוני, התאושש חלקית (32%) ביולי, והחודש שב לרדת (26%). שני שליש מהמשיבים (67%) מדרגים אותו כמנהיג גרוע, מתוכם הרוב אף קובעים שהוא מנהיג "גרוע מאוד". כלומר, ההתאוששות של יולי לא התבססה. הפילוח הפוליטי מסביר את מרבית השונות: בקרב השמרנים המובהקים שלושה רבעים (73%) מדרגים אותו לחיוב, ובקרב הנוטים לשמרנות מחצית (54%), אך בקרב הליברלים המובהקים רוב גדול (90%) מדרגים אותו "גרוע מאוד". קבוצת המרכז נוטה לשלילה (39% "גרוע מאוד", מול 29% לחיוב). גם הפער לפי הצבעה חד: שני שליש (68%) ממצביעי טראמפ מדרגים אותו לחיוב, מול הקונצנזוס (81%) בקרב מצביעי האריס שטראמפ "מנהיג גרוע מאוד" בהקשר של הסוגייה האיראנית.
דירוגו של ראש הממשלה נתניהו כמנהיג בסוגיית איראן נשחק לאט אך ברציפות ממחצית (53%) שחשבו במרץ שהוא "מנהיג טוב", החודש רק מעט יותר משליש (38%) סבורים כך, כאשר מנגד מחצית (52%) מגדירים אותו מנהיג "גרוע". בשונה מטראמפ, נתניהו לא חווה קריסה חדה אלא שחיקה מצטברת. הממוצע מסתיר קיטוב עמוק אף מזה שנוגע לטראמפ: בקרב השמרנים המובהקים רוב גדול (92%) מדרגים את נתניהו לחיוב ואילו בקרב הליברלים המובהקים רוב גדול (84%) מדרגים אותו לשלילה. קבוצת המרכז נוטה קלות לחיוב (47% 'טוב' מול 37% 'גרוע'). יהודי קנדה מדרגים את נתניהו מעט לחיוב בהשוואה לאמריקאים, כאשר מחצית סבורים כי הוא "מנהיג טוב", ובבריטניה התמונה דומה לזו שבארה"ב עם ארבעה מכל עשרה התופסים אותו כך. בקהילות המקומיות בקנדה ובבריטניה, המנהיגים המקומיים זוכים לדירוגים נמוכים בהקשר לאיראן.
בקנדה, דירוגו של ראש הממשלה מארק קרני בסוגיית איראן נמוך ויציב בשפל: רק חמישית (18%) מדרגים אותו "מנהיג טוב", בעוד רוב של שני שליש (63%) רואים בו מנהיג גרוע. בבריטניה, שבה נשאלו החודש לראשונה על ראש הממשלה החדש אנדי ברנהאם, שהחליף את קיר סטארמר, התמונה מסויגת ומבוזרת: שישית (16%) בלבד מדרגים אותו לחיוב, רבע (28%) בוחרים בעמדת הביניים ומחצית מדרגים אותו לשלילה.
הבחירות בישראל
לקראת הבחירות הצפויות בישראל בעוד חודשיים, בחנו כיצד מתייחסים אליהן היהודים המחוברים בארה"ב. תשומת הלב לבחירות גבוהה: שלושה רבעים (78%) עוקבים אחר החדשות על הבחירות מקרוב או במידה מסוימת, אף שעשירית (8%) בלבד מחזיקים באזרחות ישראלית וזכאים להצביע. בשאלת ההעדפה עצמה מסתמנת נטייה לקואליציית שינוי: רוב (54%) המשיבים המחוברים מעדיפים שהאופוזיציה הנוכחית תנצח, מול 14% בלבד המעדיפים את הקואליציה הנוכחית, עשירית (8%) ללא העדפה ורבע (24%) סבורים שאין זה מקומם להכריע. ההעדפה היא במידה רבה תמונת מראה של המפה האידיאולוגית ושל הרכב הפאנל, שבו יש רוב למצביעים דמוקרטים. בקרב הליברלים המובהקים שלושה רבעים (78%) תומכים באופוזיציה בישראל, וכך גם שלושה רבעים (74%) ממצביעי האריס בבחירות 2024. בקצה השני, 56% מהשמרנים המובהקים ו־43% ממצביעי טראמפ מעדיפים את הקואליציה אך גם בקרבם ההעדפה אינה מוחצת, ושיעור ניכר, של שליש (34%) ממצביעי טראמפ, בוחר שלא להכריע. יהודי קנדה (49%) ובריטניה (57%) דומים לעמיתיהם האמריקאים בתמיכתם בממשלת שינוי.
פילוח המשיבים לפי זכאותם להצביע בבחירות הקרובות בישראל מחדד את התמונה. התמיכה באופוזיציה הנוכחית נותרת יציבה ודומיננטית בשתי הקבוצות: רוב דומה של יותר ממחצית מבעלי זכות ההצבעה (55%) ומאלה שאינם בעלי זכות הצבעה (53%) מייחלים לניצחונה של האופוזיציה. עם זאת, נרשמו הבדלים בין הקבוצות ביחס לקואליציה ובמידת ההיסוס להביע עמדה. בקרב בעלי זכות ההצבעה, שיעור התמיכה בקואליציה הנוכחית כמעט כפול מזה שנרשם בקרב חסרי זכות ההצבעה (26% מול 14%). לעומת זאת, מי שאינם זכאים להצביע נוטים במידה ניכרת יותר להימנע מהכרעה: רבע מהם (25%) ציינו כי "אין זה מקומם לקבוע", ושיעור חסרי ההעדפה בקרבם כמעט כפול. כלומר, זכות ההצבעה מחדדת את העמדות ואף מחזקת את התמיכה בקואליציה, מבלי לערער את היתרון של האופוזיציה.
בשאלת המשך בחנו את עמדות היהודים המחוברים בארה"ב בנוגע לישראלים החיים בחו"ל המתכננים לבקר בישראל על מנת להצביע. בחודשים האחרונים מתנהל בישראל שיח ער בנושא, המעלה שאלה בנוגע למידת הלגיטימיות של תופעה זו, וכן קמו מיזמים כדוגמאת "Fly&Vote" שמטרתם לעודד ישראלים להגיע מחו"ל על מנת להצביע ובכך להרחיב את מעגל ההשתתפות בבחירות. שני שליש (65%) מהמשיבים סבורים שאם ישראלים טורחים להשקיע זמן וכסף כדי להגיע לישראל ולהצביע – קולם לגיטימי, מול שישית (17%) הסבורים שהצבעה של מי שאינו חי בישראל ואינו נושא בתוצאות ההצבעה בעייתית. חמישית ממשתתפי הפאנל (18%) לא ידעו להשיב על שאלה זו. רוב מצביעי טראמפ (58%) ורוב גדול אף יותר (70%) של מצביעי האריס סבורים כי הצבעתם של יהודים החיים בחו"ל לגיטימית. עם זאת, רבע (27%) ממצביעי טראמפ רואים בכך בעיה, לעומת שיעור הקטן בחצי (12%) ממצביעי האריס. מעניין לציין כי דווקא משתתפי הפאנל בעלי זכות הצבעה בישראל, נוטים יותר לחשוב כי הצבעה כזו עלולה להיות בעייתית, ביחס למשיבים שאינם בעלי זכות הצבעה.
רוב משתתפי הפאנל מעידים כי אינם מכירים ישראלים שחיים מחוץ לישראל שמתכננים להגיע לארץ כדי להצביע בבחירות הקרובות (63% בארה"ב, 68% בקנדה ו־59% בבריטניה). שיעור המעידים על היכרות עם ישראלים "רבים" שמתכננים לבוא להצביע עומד על אחוזים בודדים בלבד. כאשר בוחנים את תמונת המצב הכוללת (שילוב של "מעטים", "אחד או שניים" ו"רבים"), עולה כי מעט יותר משליש מהמשיבים (37% בארה"ב, 33% בקנדה ו־41% בבריטניה) מכירים ישראלים שמתכוונים לממש את זכות ההצבעה. פילוח הממצאים לפי השקפה פוליטית מצביע על דפוסים דומים ועקביים לרוחב כל המפה, לצד הבדלים קלים ברמת ההיכרות עם התופעה. בקרב כלל המחנות הפוליטיים, רוב מעיד כי אינו מכיר ישראלים המתכננים להצביע, כאשר חוסר ההיכרות בולט מעט יותר במחנה השמרני. סך ההיכרות עם ישראלים שמתכננים להגיע מגיע לשיא (41%) בקרב ה"מאוד ליברלים", נתון המלמד כי השיח סביב הגעה להצבעה רווח מעט יותר בקרב חוגי המרכז־שמאל, אך נותר מוגבל מאוד בהיקפו בכלל המגזרים.
בחינת רמת ההתעניינות בבחירות הקרובות בקרב משתתפי הפאנל מעידה על קשב רחב ורציף למתרחש בזירה הפוליטית הישראלית. שמונה מכל עשרה משיבים (78%) מעידים כי הם עוקבים אחר החדשות בנושא: למעלה משליש (35%) משתייכים לגרעין המעיד על מעקב "מקרוב מאוד", בעוד שהקבוצה הגדולה ביותר (43%) מדווחת על מעקב "במידה מסוימת". מנגד, רק כחמישית (18%) מעידים כי אינם עוקבים ממש מקרוב, ושיעור המשיבים שאינם מחוברים לחדשות ("כלל לא") נותר שולי. פילוח הנתונים לפי השקפה פוליטית חושף הבדלים ניכרים בעוצמת המעקב, כאשר קבוצות המרכז והימין השמרני מפגינות מעורבות הדוקה ואינטנסיבית יותר בהשוואה לאגף הליברלי. בקרב ה"מאוד שמרנים" נרשם השיעור הגבוה ביותר של מעקב "מקרוב מאוד" (47%), ואחריהם ניצבים משיבי המרכז (44%) וה"נוטים לשמרנים" (35%). לעומת זאת, במחנה הליברלי שיעור המעקב ההדוק ביותר נמוך משמעותית ועומד על פחות משליש (28% בקרב ה"מאוד ליברלים" ו־29% בקרב ה"נוטים לליברלים"), כאשר בקרבם הנטייה הדומיננטית מתרכזת במעקב ברמת ביניים (47% ו־50% בהתאמה). עם זאת, כאשר משקללים את סך העוקבים בכל הרמות, נשמרת רמת עניין גבוהה (מעל 75%) לאורך כל הרצף האידיאולוגי, כאשר שיעור חוסר העניין נותר מזערי בכל הקבוצות.
פילוח לפי מידת ההיכרות הקרובה עם ישראל מצביע על מתאם ישיר ומובהק בין רמת החיבור לארץ לבין עוצמת המעקב אחר הבחירות. בקרב משיבים שחיו בישראל בעבר נרשם שיעור המעקב ההדוק ביותר, כאשר מחצית (51%) מעידים כי הם עוקבים "מקרוב מאוד" וסך העוקבים בקבוצה זו מגיע ל־90%. דפוס דומה ניכר בקרב מי שביקרו בישראל יותר מפעם אחת, שם ארבעה מכל עשרה (39%) עוקבים מקרוב מאוד ו־44% נוספים במידה מסוימת. בהתאם, ככל שהזיקה הישירה נחלשת, יורדת רמת המעקב האינטנסיבי: בקרב מי שביקרו בארץ פעם אחת בלבד ובקרב מי שמעולם לא ביקרו בה, שיעור המעקב "מקרוב מאוד" נחתך לכמחצית (20% ו־18% בהתאמה), לצד עלייה ניכרת בשיעור המשיבים שאינם עוקבים ממש מקרוב (26% ו־30%) או שאינם עוקבים כלל (8% ו־9%). עוד עולה מהנתונים כי יש פער מובהק ברמת העניין והמעקב אחר הבחירות הקרובות בישראל בין משתתפי הפאנל בעלי זכות הצבעה לבין אלה שאינם בעלי זכות הצבעה. בקרב בעלי זכות ההצבעה, רוב מוחלט (92%) מעידים כי הם עוקבים אחר ההתפתחויות הפוליטיות בישראל (63% "מקרוב מאוד" ו־29% "במידה מסוימת"), לעומת 8% בלבד שאינם עוקבים או עוקבים מעט מאוד. מנגד, בקרב מי שאינם זכאים להצביע, אף ששיעור המעקב הכולל עדיין גבוה ועומד על 77%, חלוקת העוצמה שונה: רק כשליש (32%) מדווחים על מעקב "מקרוב מאוד", בעוד שהרוב (45%) עוקבים "במידה מסוימת", ושיעור אלו שאינם עוקבים מקרוב כמעט ומשלש את עצמו ל־23%.
יהודה ושומרון
החודש הצגנו למשתתפי הפאנל שאלה זהה לזו שהצגנו במדד החברה הישראלית, על מה שבעיניהם הוא היעד הריאלי ארוך הטווח לעתיד יהודה ושומרון (נוסח השאלה קבע שאנחנו מבקשים עמדה בנוסח שהוא "גם אפשרי וגם מועדף, אפילו אם יושג רק עוד שנים רבות"). למשיבים הוצגו עשר אפשרויות, שקובצו להצעות מתומצתות מתוך התבטאויות של אישים שונים בישראל, שאפשר לכנס לארבעה מקבצים: סיפוח כל השטח (בשלוש גרסאות, הנבדלות במעמד האוכלוסייה הערבית), חלוקת השטח (בין ישראל לירדן או למדינה פלשתינית), העברת כל השטח לגורם אחר, והמשך המצב הקיים. ההשוואה בין היהודים המחוברים בארה"ב לבין עמדות של יהודים בישראל, חושפת פער עמדות ברור: בעוד שבישראל מרכז הכובד נוטה לסיפוח (38%), בקרב המחוברים בארה"ב הוא נוטה לחלוקה (31%) או לפינוי השטח (20%).
הפער אינו רק בשיעור התמיכה בסיפוח (26% בקרב המחוברים מול 38% בישראל) אלא באופיו. במחנה הסיפוח הישראלי, הגרסה השכיחה היא זו שגורסת כי במצב זה "האוכלוסייה הערבית עוברת למדינות אחרות" (22%). לעומת זאת, בקרב המחוברים בארה"ב אפשרות זו זוכה ל־9% בלבד. בכיוון ההפוך, האפשרות הבודדת הנפוצה ביותר בקרב המחוברים היא הקמת מדינה פלשתינית בכל השטח (18%), לעומת 5% בלבד בישראל. בפאנל האמריקאי המדרג האידיאולוגי חד: בקרב הליברלים המובהקים 43% בוחרים בכיוון של פינוי השטח על ידי ישראל (רובם תומכים במדינה פלשתינית בכל השטח), ואילו בקרב השמרנים המובהקים 62% בוחרים בסיפוח כל השטח. פער זה בא לידי ביטוי גם בחלוקה לפי הצבעה: 48% ממצביעי טראמפ בוחרים בסיפוח, מול 31% ממצביעי האריס הבוחרים בוויתור. היהודים המחוברים בקנדה נוטים מעט יותר לסיפוח מאלו בארה"ב, בעוד שיהודים בבריטניה הם היוניים ביותר – 28% מהם בוחרים במדינה פלשתינית בכל השטח.
מפת המוסר: מחוברים מול ישראלים
אחת לשנה אנחנו מציגים למשיבים סדרה של עשר התנהגויות ומבקשים מהם לקבוע, ללא קשר לשאלה מה חוקי ומה לא חוקי, אם מדובר בהתנהגויות או פעילויות "מוסריות" או "לא מוסריות" לפי תפיסת עולמם. הסדרה מבוססת על שאלון דומה של מכון הסקרים גאלופ בארה"ב, ולכן היא מאפשרת שלוש השוואות: הראשונה לתשובות היהודים בישראל, השנייה לתשובות הציבור האמריקאי והשלישית לתשובות היהודים המחוברים בשנה שעברה. השוואת עמדות המוסר בין היהודים המחוברים בארה"ב לבין היהודים בישראל מצביעה על יציבות רבה לאורך הזמן לצד פערים תרבותיים ומבניים בין שתי הקהילות. יהודי ארה"ב מציגים עמדות ליברליות ומתירניות יותר באופן מובהק בסוגיות חברתיות ואישיות: יחסים הומוסקסואליים זוכים ללגיטימציה של 80% בקרב יהודי ארה"ב (לעומת 61% בישראל), והפלות נתפסות כמוסריות בקרב 74% (לעומת 61% בישראל).
פערים חדים אף יותר נרשמים בהתנהגויות יומיומיות ואזרחיות: בעוד שרוב מוצק של יהודי ארה"ב רואים בהימורים מעשה מוסרי (66%) ובנהיגה מעל המהירות המותרת מעשה לגיטימי (55%), בקרב יהודי ישראל מדובר בעמדות מיעוט (27% להימורים ו־21% לנהיגה במהירות מופרזת). באופן דומה, תשלום במזומן ללא קבלה נתפס כמוסרי בקרב 46% מיהודי ארה"ב, לעומת 18% בלבד בישראל. מנגד, הנושא היחיד שבו נרשמה תמיכה גבוהה יותר של יהודים בישראל מאשר בארה"ב הוא עונש מוות לרוצחים, הזוכה לתמיכת רוב בישראל (63%) לעומת 54% בקרב יהודי ארה"ב.
השוואת יהודי ארה"ב לכלל הציבור האמריקאי בסקר גאלופ ממחישה כי הקהילה של היהודים המחוברים ממוקמת בעקביות באגף הליברלי של החברה האמריקאית, במיוחד בסוגיות של חירות הפרט והחלטות סוף החיים. הפלות זוכות לתמיכה מוסרית רחבה בהרבה בקרב היהודים המחוברים בהשוואה לכלל הציבור (74% לעומת 49%), וכך גם סיוע רפואי להתאבדות לחולים קשים (66% מול 49%) ויחסים חד־מיניים (80% מול 62%). עם זאת, קיימות סוגיות מסוימות שבהן יש קונצנזוס שלילי חוצה קהילות ומדינות: ניהול רומן בין נשואים נתפס כבלתי מוסרי בקרב כלל הקבוצות ורושם שיעורי תמיכה זעומים. פוליגמיה נדחית אף היא באופן גורף (9% בלבד בקרב יהודי ישראל ויהודי ארה"ב), אם כי בציבור האמריקאי הכללי נרשם שיעור קבלה כפול (19%) להתנהגות זו. כפי שניתן לצפות, המוסר הוא פונקציה של אידיאולוגיה. בסוגיות הליברליות הפער בין הקטבים גדול מאוד: יחסים חד־מיניים נחשבים מוסריים בעיני כל הליברלים המובהקים (100%) מול שליש (32%) מהשמרנים המובהקים, הפלות 97% מול 20%. עונש המוות הופך את הכיוון: 90% מהשמרנים המובהקים רואים בו מעשה מוסרי, מול 19% בלבד מהליברלים המובהקים. לעומת זאת, בסוגיות האזרחיות הניטרליות (הימורים, נהיגה מהירה) הפער הפוליטי כמעט נעלם.
זהות יהודית
לרגל חופשת הקיץ, ובדומה לשנה שעברה, בחנו החודש האם משתתפי הפאנל נוהגים להסתיר את יהדותם כאשר הם יוצאים לנסיעה או לטיול. כמחצית (48%) עושים זאת לפחות לעיתים, 5% 'תמיד' ו־43% 'לפעמים', ואילו 40% אינם מסתירים כלל את יהדותם. בהשוואה שנתית ניכרת התמתנות קלה: שיעור "המסתירים תמיד" ירד מ־9% באוגוסט 2025 ל-5%, ושיעור "אינם מסתירים כלל" עלה מעט. בפילוח לפי זרם, האורתודוקסים בולטים בשיעור הגבוה ביותר של "לפעמים" (57%), ואילו יוצאי הדופן הבולטים הם המשיבים בבריטניה, שבהם שיעור "המסתירים תמיד" גבוה בהרבה לעומת האחרים (18%).
לקראת החגים
לקראת הימים הנוראים, שיחולו כחודש לאחר המועד שבו נערך הסקר, שלושה רבעים (72%) מהמשיבים מתכוונים להשתתף בתפילה פנים אל פנים (20% פעם אחת לפחות, 52% יותר מפעם אחת), שיעור יציב בהשוואה לשנה שעברה. כצפוי, הזיקה הזרמית מכרעת: בקרב האורתודוקסים 92% מתכוונים להשתתף פנים אל פנים ובקרב החרדים 88%, לעומת 48% בלבד בקרב מי שאין להם שיוך הזרמי שאצלם גם השיעור הגבוה ביותר של מי שאינם מתכוונים להשתתף כלל בתפילות (35%).
נתונים על הסקר
דו"ח זה מתבסס על סקר בהשתתפות משתתפי פאנל 'קול העם היהודי' של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) שנערך בתאריכים 15 עד 20 באוגוסט 2026. באופן כללי, אפשר לומר כי הסקר נוטה לשקף את עמדותיהם של יהודים 'מחוברים' – כלומר, בעלי זיקה יחסית חזקה לקהילה היהודית, ו/או לישראל, ו/או לזהות יהודית ואינו מדגם מייצג של כלל יהודי ארה"ב. בסקר לקחו חלק 804 משתתפים מארה"ב, 136 מקנדה ו־68 מבריטניה. התוצאות, אלא אם צוין אחרת, משקפות את עמדות המשיבים מארה"ב בלבד; נתוני בריטניה מובאים כמגמה בלבד בשל גודל המדגם. השוואות ליהודים בישראל מבוססות על מדד JPPI לחברה הישראלית של אוגוסט 2026. סקר מדד קול העם של JPPI נערך על ידי עמיתי המכון שמואל רוזנר, נח סלפקוב ויעל לוינובסקי. פיקוח סטטיסטי: פרופ' דוד שטיינברג.
