המכון למדיניות העם היהודי

גדילה בשיעור היהודים המסכימים שישראל היא המקום הבטוח ביותר עבורם. על פי המדד לחודש זה, הגורם המרכזי לעליה ארצה הוא התגברות האנטישמיות.

ממצאים נוספים

• יהודי ארה״ב תומכים במעורבות ארה"ב בעולם בשיעור גבוה לעומת כלל הציבור האמריקאי
• קונצנזוס רחב: על ארה"ב לקרוא באופן רשמי לחילופי שלטון באיראן
• מחצית מתנגדים להתערבות צבאית אמריקאית באיראן, שליש בעד
• האמון בטראמפ בהקשר לאיום האיראני נמוך מהאמון ביחסי ישראל-ארה"ב ואנטישמיות
• גם משיבים יהודים בקנדה ובריטניה מצפים ממדינותיהם לקרוא לשינוי המשטר בטהרן
• מחצית מהמשיבים בארה״ב מתנגדים לפעולת ארה״ב להפלת המשטר בוונצואלה
• מחצית סבורים שהתערבות צבאית של ארה״ב במדינות זרות רק מחמירה את המצב
• משיבים בקנדה ובריטניה לא סומכים על ראשי הממשלה שלהם בניהול היחסים עם ישראל
• מחצית מביעים חוסר אמון מוחלט בנתניהו בהקשר לטיפול בזירה הפלסטינית
• הסכמה גבוהה יותר לאמירה שישראל היא המקום הכי בטוח ליהודים (יותר מארה״ב)
• עלייה בשיעור הסבורים כי ישראל היא המקום הבטוח ביותר עבור יהודים
• כחמישית מהמשיבים שוקלים או עשויים לשקול עלייה לישראל; רוב גדול לא שוקלים
• אנטישמיות היא הגורם המכריע שגורם ליהודי התפוצות לשקול מעבר לישראל
• רוב המשתתפים סבורים כי קרוביהם/מכריהם שעברו לישראל מרוצים מההחלטה

להורדת גרסת PDF של הסקר לחצו כאן.

הרקע לסקר: נתוני מדד קול העם לחודש ינואר נאספו בין ה-15 ל-20 בחודש. במהלך החודש האחרון היו מספר אירועים בולטים שהשפיעו על בחירת השאלות בסקר ועל העמדות המשתקפות בו: ארה"ב יצאה בתחילת החודש למבצע צבאי נרחב בוונצואלה, שהסתיים בלכידתו ובמעצרו של הנשיא ניקולס מדורו. במקביל, ההפגנות באיראן נגד השלטון התעצמו והתפשטו לעשרות ערים. המשטר דיכא את ההפגנות בברוטליות. ארה״ב איימה להתערב, והנשיא טראמפ אף אמר ״העזרה בדרך״, ופרסום המסמכים נעשה בשעה שכוחות אמריקאים תוגברו בקרבה לאיראן, וישנה אי בהירות באשר לכוונת הממשל לפעול או להימנע מפעולה באיראן. בזירת המזרח התיכון, הכריז החודש נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, באופן רשמי על הקמת "מועצת השלום", ואף קיים טקס בו מנהיגים בינלאומיים הוזמנו לחתום על אמנת המועצה. תפקידה המקורי של המועצה היה לפקח על הפסקת האש בעזה, אך טראמפ החליט שהיא תפקח גם על סכסוכים נוספים.

הערה מתודולוגית: בחודשים האחרונים התחלנו לסקור גם את עמדות יהודי קנדה ובריטניה. בשתי המדינות מתגבשים פאנלים הולכים וגדלים. בינואר השיבו לסקר כ-50 משתתפים מבריטניה וכ-130 מקנדה. בהתאם, יש לקחת את הנתונים על עמדות היהודים במדינות אלה בערבון מוגבל. מידת האמינות שלהן פחותה מזו של פאנל יהודי ארה"ב, שכולל מידי חודש מאות משתתפים, והרכב משתתפיו ידוע ונשמר דומה על פני זמן. כאשר מופיעים בדו״ח נתונים לפי אידאולוגיה, דתיות והצבעה, מדובר בפירוט של יהודי ארה"ב בלבד.

ההפגנות באיראן

בחודש האחרון איראן חוותה את אחת מטלטלות הפנים העמוקות והאלימות ביותר בתולדות הרפובליקה האסלאמית, שהתפתחה מגל מחאות על רקע כלכלי להתקוממות עממית בעלת מאפיינים מהפכניים. המחאה, שהחלה בסוף דצמבר 2025 בשל קריסת המטבע המקומי וזינוק ביוקר המחיה, התפשטה במהירות לכל המחוזות באיראן ואיחדה תחתיה מגזרים רבים. אירועי השיא שבהם יצאו מיליוני אזרחים לרחובות בקריאות להפלת המשטר, נענו במדיניות נוקשה מצד כוחות הביטחון והמשמרות. מדיניות זו כללה ניתוק מוחלט של רשת האינטרנט ושימוש נרחב באש חיה, שהובילו לפי הדיווחים לאלפי הרוגים ולעשרות אלפי עצורים.

רוב גדול של קבוצת יהודי ארה"ב הנמדדת באמצעות מדד קול העם של JPPI (77%), סבורים שנכון שארה״ב תקרא לחילופי שלטון באיראן, לעומת שמינית (14%) המתנגדים לכך. בחלוקה אידאולוגית ניכרת עלייה הדרגתית בתמיכה בקריאה לשינוי, ככל שהעמדה האידיאולוגית של המשיבים שמרנית יותר: בקרב יהודים "מאוד ליברלים" התמיכה נמוכה יחסית אך עודה תמיכה של רוב המשיבים, עם 60% בעד לעומת 25% נגד. בקרב ה"נוטים לליברלים" התמיכה עולה ל-74%, בעוד שיעור המתנגדים יורד ל-15%. במרכז נרשמת תמיכה גבוהה במיוחד של 82%, עם התנגדות של 8% בלבד. בקרב המזהים עצמם "נוטים לשמרנים" ו"מאוד שמרנים" התמיכה כמעט גורפת, עם 94% ו-93% בהתאמה הקוראים לעמדה אמריקאית שתומכת בחילופי שלטון.

בחנו החודש שאלה זהה גם באמצעות הפאנל של יהודי קנדה ובריטניה, שעודו ניסיוני, בנוגע למדיניות של הממשלות במדינות אלה. בקרב יהודי קנדה נרשמה הסכמה משמעותית אף יותר (88%) מאשר בארה"ב לכך שהמדינה צריכה לקרוא לחילופי שלטון באיראן. בקרב המשיבים מקרב יהודי בריטניה (שמספרם קטן יחסית) נרשם שיעור דומה (79%) לזה שנמדד בארה"ב.

בהמשך לשאלה על קריאה לשינוי משטר, בחנו האם משתתפי הפאנל סבורים שהמדינות שלהם צריכות להתערב צבאית כדי להביא לשינוי משטר באיראן. מחצית מהיהודים בארה"ב (52%) סבורים שארה"ב לא צריכה להתערב צבאית באיראן במטרה להביא לשינוי משטרי. מנגד שליש (31%) חושבים שעליה להתערב וחמישית (18%) לא ידעו להשיב לשאלה זו.

ככול שמתקדמים על הסקלה האידאולוגית מהכיוון הליברלי לכיוון השמרני, עולה שיעור המשיבים הסבורים שארה"ב צריכה להתערב צבאית באיראן. בעוד שרוב הליברלים חושבים שארה"ב לא צריכה להתערב, רוב השמרנים חושבים שעליה להתערב. חלוקה זו באה לידי ביטוי גם בחלוקה לפי הצבעה: רוב מצביעי טראמפ (59%) סבורים שארה"ב צריכה להתערב צבאית באיראן, לעומת רוב מצביעי האריס (70%) שמתנגדים לכך.

בקרב יהודי קנדה נרשם שיעור גבוה (67%) יותר מאשר בקרב יהודי ארה"ב הסבור שמדינתם (קנדה) לא צריכה להתערב צבאית כדי להביא לשינוי משטר באיראן. חמישית (20%) מיהודי קנדה תומכים במהלך כזה, ושמינית לא ידעו להשיב. בקרב יהודי בריטניה נרשם שיעור דומה לזה שבארה"ב (55%) החושבים שמדינתם לא צריכה להתערב, ושיעור נמוך יותר (25%) הסבורים כי עליה להתערב. כלומר, יש רוב בקרב היהודים בארה"ב, בקנדה ובבריטניה הסבורים שהמדינות צריכות לקרוא לחילופי שלטון באיראן, אך במקביל רוב הסבור כי לא נכון שהמדינות יתערבו צבאית במתרחש שם.

איראן: האמון בהנהגה

מידת האמון של משתתפי הפאנל בכך שטראמפ יעשה את הדבר הנכון בנוגע להתמודדות עם איראן נמוכה מרמות האמון בו בכמה סוגיות אחרות שנבחנו החודש (ראו בהמשך). שישית מהיהודים בלבד מביעים בו אמון בסוגיה האיראנית. שליש מביעים בו מעט אמון ולארבעה מכל עשרה אין אמון בנשיא ארה"ב בסוגיה זו. פחות ממחצית ממצביעי טראמפ מביעים בו הרבה אמון בהקשר האיראני וארבעה מכל עשרה מצביעים שלו מעידים כי האמון שלהם בו בהקשר הזה מועט. מנגד, רוב מצביעי האריס בכלל לא סומכים עליו שיפעל נכון בהקשר לאיראן.

מידת האמון של המשתתפים בפאנל בכך שטראמפ יעשה את הדבר הנכון בנוגע להתמודדות עם איראן עברה שינויים משמעותיים מאז תחילת כהונתו בינואר 2025. בעוד שבינואר ובפברואר 2025 רמת האמון עמדה על 30% ו-28% בהתאמה, בחודשים אפריל ומאי נרשמת ירידה משמעותית עד לשפל של 10%. ביוני ויולי ניכרת עלייה מחודשת באמון, שניתן לייחס לפעולה האמריקאית במערכה נגד איראן, לשיעור של 13% ואז 23%, אך בחודש הנוכחי האמון בהקשר זה שוב יורד ל-16%. כלומר, המגמה הכללית מצביעה על חוסר יציבות ואמון נמוך יחסית לאורך כל כהונתו הנוכחית של טראמפ. צריך כמובן לקחת בחשבון שהאמון הנמוך יחסית יכול לנבוע משתי עמדות מנוגדות של היהודים (כפי שניכרו בשאלה קודמת): מי שחוששים שטראמפ יהיה אגרסיבי מדי נגד איראן, ומי שחושבים שיהיה אגרסיבי פחות מדי נגד איראן.

שליש מיהודי ארה"ב מביעים ביטחון בראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בהקשר לטיפול בסוגיה האיראנית, לעומת שליש שמביעים מעט ביטחון ורבע שאין להם ביטחון בו כלל. בקנדה ובבריטניה רמת הביטחון בנתניהו גבוהה יותר, כאשר מעל מחצית מהנשאלים בשתי המדינות ציינו שיש להם הרבה ביטחון בנתניהו בסוגיה זו (54% בקנדה ו-51% בבריטניה). בחלוקה אידאולוגית נרשמו פערים משמעותיים: רוב המזהים עצמם "מאוד ליברלים" מצהירים שאין להם כלל אמון בנתניהו, לעומת מחצית מהמזהים עצמם "מרכז" ורוב המשתייכים לקבוצות השמרניות, שמביעים הרבה ביטחון בנתניהו בהקשר זה.

המבצע בוונצואלה

בחודשים האחרונים חלה תפנית במדיניות החוץ האמריקאית באמריקה הלטינית, של מעבר מלחץ דיפלומטי וסנקציות כלכליות להתערבות צבאית ישירה במטרה להביא להחלפת השלטון בקראקס, ונצואלה. המבצע הצבאי האמריקאי שילב כוחות אוויריים ושימוש בטכנולוגיות לשיבוש תשתיות, וכן פשיטות קרקעיות של כוחות מיוחדים. המבצע הגיע לשיא עם לכידתו של נשיא ונצואלה, ניקולאס מדורו, ואשתו והעברתם למשפט בארצות הברית בהאשמת סחר בנשק ובסמים. התערבות זו גדעה את ראש הפירמידה של המשטר, ונועדה גם לנטרל את השפעתן של מעצמות יריבות בדרום אמריקה.

בחנו האם יהודי ארה"ב, קנדה ובריטניה תומכים או מתנגדים למהלך זה של ארה״ב, והשוונו את התוצאות שהתקבלו לממצאים של סקר בנוסח זהה של כלל האמריקאים (YouGov). מחצית מיהודי ארה"ב מתנגדים ("מתנגדים מאוד" + "מתנגדים במידת מה") לשימוש של ארה"ב בכוח צבאי כדי להפיל את נשיא ונצואלה ולהביאו למשפט. מנגד, 45% תומכים במהלך זה ("תומכים מאוד" + "תומכים במידת מה"). בקרב יהודי קנדה נרשמה תמונה דומה, כשמחצית מהם תומכים במהלך ו-42% מתנגדים לו. בסקר הקטן יותר בבריטניה ניכרה תמיכה גבוהה יותר במהלך צבאי: רוב (61%) תומכים בו ("מאוד תומכים" + "תומכים במידת מה"), בעוד שיעור המתנגדים נמוך ועומד על שליש. בהשוואה של תוצאות אלה לסקר שבחן את עמדות כלל הציבור בארה"ב, נרשם שיעור נמוך יותר הן של תומכים במהלך והן של מתנגדיו, שנובע מכך שרבע (25%) מהאמריקאים אינם בטוחים מה עמדתם בסוגיה זו.

התמיכה או ההתנגדות להפעלת כוח צבאי אמריקאי במטרה להפיל את נשיא ונצואלה מושפעת רבות מהעמדות האידאולוגיות של המשיבים. בעוד שרוב המזהים עצמם "מאוד שמרנים" (95%), "שמרנים" (83%) ומרכז (60%) תומכים בפעולה זו, רוב הליברלים ("נוטים לליברלים" + "מאוד ליברלים") – מתנגדים לפעולה זו. בחלוקה לפי הצבעה נרשם כי רוב מוחלט של מצביעי טראמפ היהודים (90%) תומכים בהתערבות צבאית בוונצואלה, בעוד שלושה רבעים מהיהודים תומכי האריס (74%) מתנגדים לה. נתונים אלה אינם שונים מתוצאות הסקרים בקרב כלל האמריקאים, שלפיהם 66% מהרפובליקנים תומכים במהלך הצבאי של ארה"ב בוונצואלה, ו-63% מהדמוקרטים מתנגדים לו.

בהמשך לשאלה על ונצואלה, שאלנו את משתתפי הפאנל גם שאלה רחבה יותר על התערבויות צבאיות של ארה"ב במדינות זרות. מחצית מיהודי ארה"ב (50%) סבורים שהתערבויות אלה ״מחמירות את המצב״ ברוב המקרים, בעוד שחמישית (22%) חושבים שהן ״משפרות אותו״, ועשירית (10%) מעריכים שאין להן השפעה ברורה לכאן או לכאן. דפוס דומה מופיע בקרב יהודי קנדה, שם 45% מהם סבורים שהמצב מחמיר בעקבות התערבות צבאית אמריקאית. בבריטניה הפער קטן יותר: 38% סבורים שהתערבות אמריקאית גורמת בדרך כלל להחמרת המצב, רבע (28%) לשיפור, ושישית (17%) סבורים שאינן משפרות ואינן מחמירות את המצב. בסקר זהה בקרב כלל האמריקאים מתקבלת התמונה הבאה: 37% סבורים שהתערבויות צבאיות מחמירות את המצב, 29% רואים בהן גורם משפר ושישית (15%) אינם מזהים השפעה ברורה. כלומר, בכל הקבוצות שיעור הסבורים שהתערבות צבאית מחמירה את המצב גבוה או דומה לשיעור הסבורים שהוא משתפר, כשבקרב יהודי ארה״ב וקנדה ההסתייגות מהתערבות צבאית בולטת במיוחד.

הן בחלוקה אידאולוגית והן בחלוקה דתית, ככול שמתקדמים על הסקלה מהכיוון הליברלי לכיוון השמרני, עולה שיעור המשיבים הסבורים שהתערבות צבאית של ארה"ב במדינות זרות משפרת את המצב. בעוד שבקרב ה"מאוד ליברלים" נרשם רוב הסבור שהתערבות כזו מזיקה (81%), בקרב ה"מאוד שמרנים" נרשם רוב החושב שהתערבות כזו עוזרת (65%). מגמה זו נרשמה גם בסקר בקרב כלל האמריקאים (הסקר של YouGov). רוב הדמוקרטים (55%) חושבים שהתערבות צבאית מריעה את המצב, בעוד שרוב הרפובליקנים (57%) חושבים שהיא משפרת אותו.

כאשר שאלנו על מעורבות כללית בענייני העולם, ולא במפורש על התערבות צבאית – נרשמו תשובות אחרות. רוב משתתפי פאנל קול העם היהודי (82%) סבורים שארה"ב צריכה לקחת חלק פעיל בענייני העולם, ורק שיעור אפסי מהם (6%) חושבים שהיא צריכה להימנע ממעורבות כזאת. בשאלה זו בולט פער משמעותי בעמדות היהודים בארה״ב לעומת עמדות כלל הציבור האמריקאי, הבדלניות הרבה יותר. בעוד ש-44% מהאמריקאים מאמינים שארה"ב צריכה לקחת חלק פעיל בענייני העולם, שליש (31%) חושבים שהיא לא צריכה להתערב, ורבע לא ידעו להשיב.

שאלה זו שונה משאלת המעורבות הצבאית בהיבט נוסף: כמעט ולא נרשמו פערים בתשובות בין הקבוצות האידאולוגיות השונות. בכולן נרשם קונצנזוס שלפיו ארה"ב צריכה לקחת חלק פעיל בענייני העולם, כשפחות מעשירית בכל הקבוצות סבורים שעליה לנקוט במדיניות בדלנית. הסכמה זו נרשמה גם בחלוקה לפי הצבעה: 86% ממצביעי טראמפ, ו-80% ממצביעי האריס חושבים שארה"ב צריכה לקחת חלק פעיל במה שקורה בשאר העולם.

המנהיגים ויחסי המדינות

גם החודש נרשמה רמת אמון נמוכה יחסית של היהודים בכך שנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, יעשה את ״הדבר הנכון״ בנוגע ליחסי ארה"ב-ישראל. רבע 24% מביעים בו הרבה אמון בהקשר זה, לעומת 29% שיש להם מעט אמון ו-43% שאינם נותנים בו אמון כלל. בפילוח אידאולוגי עולים פערים משמעותיים: בקרב הקבוצות הליברליות נרשם רוב שמעידים כי בכלל אין להם אמון בטראמפ בהקשר ליחסי ארה"ב-ישראל. לעומת זאת, במרכז התמונה מורכבת יותר: רבע מביעים הרבה אמון, כמחצית מעט אמון, ורבע נוסף כלל לא. בקרב ה"נוטים לשמרנים" רמת האמון גבוהה משמעותית, עם מחצית שמביעים הרבה אמון ובקרב "מאוד שמרנים" האמון כמעט מוחלט (75%).

שאלה זו חזרה מספר פעמים בשנה שחלפה מאז כניסתו של טראמפ לבית הלבן בינואר 2025. במרץ 25 עמד שיעור בעלי האמון הרב על רבע (27%), אך בחודש מאי נרשמה ירידה לשמינית (13%), ככול הנראה בשל תחושת תמיכה לא מספקת בהקשר ללחימה בעזה. לאחר מכן חלה התאוששות הדרגתית באמון בטראמפ בהקשר זה: ביוני עלה האמון ל-18%, וביולי ל-24%, עלייה שניתן לייחס לתמיכה האמריקאית בישראל במערכה מול איראן. החודש נרשמה רמת אמון זהה לזו שנרשמה לפני חצי שנה. בסך הכול, לאחר הירידה באמון שנרשמה במאי, ניכרת חזרה לרמת אמון בינונית אך יציבה, הנמוכה במעט מהרמה שנמדדה בתחילת כהונתו של טראמפ.

שליש מיהודי ארה"ב מעידים כי יש להם אמון רב שראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, יעשה את הדבר הנכון בנוגע ליחסי ארה"ב-ישראל. רבע מעידים כי יש להם מעט אמון, וארבעה מכל עשרה יהודים אמריקאים טוענים כי בכלל אין להם אמון בנתניהו בהקשר זה. מידת האמון בנתניהו של יהודי בריטניה שהשיבו לסקר גבוהה מעט מזו של האמריקאים (38% – אמון רב) וזו של יהודי קנדה גבוהה אף יותר (43% בעלי אמון רב). בחלוקה אידאולוגית נרשם רוב בקרב הקבוצות השמרניות של מי שיש להם אמון רב בנתניהו, ורוב בקרב הקבוצות הליברליות שמעידים כי בכלל אין להם אמון שנתניהו יעשה את הדבר הנכון בהקשר ליחסים בין המדינות. מגמה זו נרשמה גם בחלוקה לפי הצבעה: בעוד שרוב מצביעי טראמפ (81%) נותנים אמון בנתניהו, רוב מצביעי האריס (60%) בכלל לא סומכים עליו.

החודש בחנו לראשונה גם את מידת האמון של יהודי קנדה ובריטניה בכך שראשי הממשלה שלהם יעשו את הדבר הנכון בהקשר ליחסים עם ישראל. בשני המקרים נרשם רוב שהשיבו שאין להם בכלל אמון בראש הממשלה בהקשר זה. כלומר, גם בקנדה וגם בבריטניה נרשמה רמת אמון נמוכה מזו של יהודי ארה"ב בטראמפ.

המנהיגות והסוגיה הפלסטינית

חודש ינואר צויין על ידי ארה״ב במעבר ל״שלב ב״ של תוכנית השיקום של עזה. טראמפ הכריז על הקמת מועצת השלום, ובישראל התגלע ויכוח ציבורי על המדיניות הממשלתית בהקשר להתפתחויות אלה, כאשר ניכר כי בעזה עצמה חמאס עודו אוחז בנשק, ואין סימנים לכך שבכוונתו להתפרק מנשקו. במקביל, ארה״ב הכניסה לכמה מהגופים שעוסקים בשיקום עזה נציגים מטורקיה וקטאר – מהלך שישראל התנגדה לו והביעה מחאה לאחריו.

בהקשר לסוגיה הפלסטינית שאלנו החודש על האמון במנהיגים – טראמפ ונתניהו, וגם מנהיגי קנדה ובריטניה (בסקרים בקרב יהודים במדינות אלה). האמון בטראמפ בהקשר לסוגיה הפלסטינית נמוך מזה שנרשם בהקשר לטיפול באיראן. כמחצית מהמשיבים מעידים כי בכלל אין להם אמון בנשיא ארה"ב בסוגיה זו, לשליש אמון מועט, ולשמינית אמון רב בכך שיפעל נכון בהקשר הסוגיה הפלסטינית. בחלוקה לפי הצבעה נרשם כי שליש בלבד ממצביעי טראמפ סומכים עליו לחלוטין בהקשר זה, ארבעה כל עשרה ממצביעיו מעידים כי האמון שלהם בו נמוך ולעשירית נוספים אין אמון בהקשר זה. מותר להניח כי אמון נמוך יחסית זה משקף חוסר שביעות רצון של יהודים בקוטב האידיאולוגי השמרני ממהלכים שטראמפ עושה בשבועות האחרונים (כולל הכנסת טורקיה וקטאר לצוות העוסק בשיקום עזה). בקרב מצביעי האריס נרשם רוב המעיד כי בכלל אין לו אמון בכך שנשיא ארה"ב יפעל נכון בהקשר זה.

ביחס לשנה שעברה, נרשמה ירידה של 10% בשיעור היהודים בארה"ב המעידים כי יש להם אמון רב בנשיא בסוגיה הפלסטינית – בעוד שבפברואר 25 רבע ממשתתפי הפאנל (23%) השיבו שיש להם אמון רב בטראמפ, החודש נרשם כי שמינית בלבד (13%) חושבים כך.

בקרב יהודי קנדה ובריטניה נרשמה רמת אמון נמוכה מזו שנרשמה בארה"ב בכך שראשי הממשלות שלהם, מארק קרני וקיר סטארמר, יעשו את הדבר הנכון בנוגע לסוגיה הפלסטינית. בקנדה נרשם רוב של 69% המעידים כי בכלל אין להם ביטחון שקרני יעשה את הדבר הנכון. בבריטניה רוב גדול של משיבים (72%) מעידים כי בכלל אין להם אמון שסטארמר יעשה את הדבר הנכון בהקשר לסוגיה הפלסטינית.

כמעט מחצית מיהודי ארה"ב (48%) מעידים שאין להם כלל ביטחון בנתניהו שיטפל נכון בסוגיה הפלסטינית, רבע (24%) מביעים בו הרבה ביטחון וחמישית (21%) מעט ביטחון. בקנדה ובבריטניה נרשם אמון רב יותר בנתניהו, כששליש מהמשיבים בשתי המדינות (31% ו-32% בהתאמה) מעידים שיש להם הרבה אמון בו. במקביל שיעור המשיבים שאין להם אמון בו נותר משמעותי, עם 45% מהמשיבים בבריטניה ו-38% בקנדה. כלומר, קיימת ספקנות בקרב יהודים ברחבי העולם (דובר האנגלית) ביחס למדיניותו של נתניהו בסוגיה הפלסטינית. ככול שמתקדמים על הסקלה האידאולוגית מהכיוון הליברלי לכיוון השמרני, עולה שיעור המשיבים המעידים כי יש להם הרבה ביטחון שנתניהו יפעל נכון בסוגיה הפלסטינית. בעוד שרוב המשתייכים לקבוצות הליברליות מעידים כי כלל אין להם אמון בראש ממשלת ישראל בסוגיה זו, רוב המשתייכים לקבוצות השמרניות בוטחים בו בהקשר זו.

אנטישמיות ותחושת ביטחון

כמעט מחצית ממשתתפי הפאנל (45%) מעידים כי אין להם אמון בכך שנשיא ארה"ב יעשה את הדבר הנכון במאבק באנטישמיות. רבע (29%) מעידים כי יש להם מעט אמון ולרבע נוסף (23%) אמון רב. גם התשובות לשאלה זו מושפעות רבות מהעמדות האידאולוגיות של המשיבים, בעוד שלרוב השמרנים אמון רב בכך שטראמפ יפעל נכון בסוגיית האנטישמיות, רוב הליברלים לא בטוחים בזה.

מאז כניסתו של טראמפ לבית הלבן בינואר 2025, חלו תנודות ברמת האמון של יהודי ארה"ב באופן שבו הוא מטפל בסוגיית האנטישמיות. בעוד שבתחילת כהונתו הייתה עלייה באמון, החל מאפריל האחרון קיימת ירידה איטית אך נמשכת במדד זה, כשבחצי שנה האחרונה הוא התייצב על שיעור של רבע מהיהודים שנמדדים בסקר.

מידת האמון של משתתפי הפאנל בכך שנתניהו יעשה את הדבר הנכון בהקשר למאבק באנטישמיות גבוהה ממידת האמון שלהם בטראמפ בהקשר זה. שליש מעידים כי יש להם הרבה אמון בו, לרבע יש מעט ושליש נוסף מעידים כי בכלל אין להם אמון בכך שראש ממשלת ישראל יפעל נכון בסוגיית האנטישמיות. בדומה לאופן בו הם מעריכים את ההתמודדות של טראמפ עם האנטישמיות, רוב השמרנים מביעים אמון רב בנתניהו, ורוב ה"מאוד ליברלים" בכלל לא מביעים בו אמון. יש לציין כי שבקבוצת ה"נוטים לליברלים", שבה נרשם רוב של יהודים שבכלל לא סומכים על טראמפ בהקשר זה, יש אמון גבוה הרבה יותר בנתניהו. באופן כללי ניתן לומר כי, האמון הגבוה יותר בנתניהו לעומת טראמפ בהקשר לאנטישמיות, נובע בעיקר מפער שניכר בקבוצות שבמרכז המפה הפוליטית – "נוטים לליברלים", "מרכז" ו"נוטים לשמרנים".

רוב יהודי ארה"ב (68%) מסכימים לאמירה ש"ישראל היא המקום הבטוח ביותר ליהודים לחיות בו״, מנגד רבע (26%) אינם מסכימים לקביעה זו. ביחס לשנה שעברה, חלה עלייה קלה, של 5%, בשיעור משתתפי הפאנל הסבורים כי ישראל היא המקום הכי בטוח ליהודים. ניתן לייחס עלייה זו הן לסיום המלחמה והן לאנטישמיות הגוברת ברחבי העולם. בחלוקה לפי דתיות נרשם כי בעוד שבקרב אורתודוכסים וחרדים קיימת הסכמה גבוהה במיוחד עם אמירה זו, בקרב רפורמים, יהודים שאינם משתייכים לאף זרם וזרמים אחרים רמת ההסכמה נמוכה יותר לאמריה זו, ושיעור הספק וההתנגדות גבוה יחסית. כלומר, ככול שהזרם הדתי שמרני יותר, כך עולה שיעור המשתייכים אליו הסבורים שישראל היא המקום הבטוח ביותר ליהודים.

במקביל לכך שרוב משתתפי הפאנל סבורים שישראל היא המקום הבטוח ביותר ליהודים לחיות בו, רובם סבורים גם כי האמירה ״ארה"ב היא המקום הבטוח ביותר ליהודים לחיות בו״ נכונה. שתי האמירות, על ישראל ועל ארה״ב, הוצגו כל אחת לעצמה, כך שאפשר היה להסכים לשתיהן (לא שאלנו איזו משתיהן יותר בטוחה). עם זאת, יש לשים לב לכך שרמת ההסכמה לאמירה בנוגע לארה״ב נמוכה משמעותית מרמת ההסכמה לאמירה ביחס לישראל. מחצית מהמשיבים ביחס לארה״ב השתמשו באפשרות "די מסכימים", ופחות מעשירית אמרו שהם "לגמרי מסכימים" איתה. ביחס לישראל, רבע מהמשיבים אמרו ״מאוד מסכימים״.

בחלוקה לפי דתיות נרשם רוב בכל הקבוצות, מלבד האורתודוכסים, שמסכימים שארה"ב היא המקום הבטוח ביותר ליהודים לחיות בו. בקרב האורתודוכסים נרשם רוב שאינו מסכים עם אמרה זו. ביחס לשנה שעברה לא חל שינוי בתשובות משתתפי הפאנל לשאלה זו.

עלייה לישראל

שמינית מיהודי ארה"ב מעידים שאינם שוקלים לעלות לישראל בשום נסיבות, רבע מהם אומרים כי הם עשויים לשקול זאת בנסיבות קיצוניות, שליש אומרים שישקלו זאת בנסיבות מסוימות ושמינית אומרים כי הם עשויים לשקול זאת בנקודה מסוימת בעתיד. פחות מעשירית מהיהודים שהשיבו לסקר מעידים כי הם שוקלים עליה כעת. בקרב משתתפי הפאנל בקנדה ובבריטניה נרשמו תוצאות דומות. בחלוקה לפי דתיות נרשם כי ככול שמתקדמים מקוטב הפרוגרסיבי לקוטב האורתודוכסי, עולה שיעור המשיבים השוקלים לעלות לישראל ויורד שיעורם של מי שלא היו שוקלים זאת.

כשבחנו את הסיבות שעשויות לגרום למשתתפי הפאנל לשקול מעבר לישראל, האנטישמיות נרשמה כסיבה המרכזית, כאשר ארבעה מכל עשרה יהודים בארה"ב השיבו כך, וכמעט מחצית מהמשיבים בקנדה ובבריטניה. הסיבה הבאה בתור שיכולה להוביל לעלייה מבין האפשרויות שהוצגו היא מעבר של בני משפחה קרובים לישראל. אפשרויות שזכו להסכמה מעטה הם שלום במזרח התיכון וסיבות כלכליות שיהפכו את ישראל ליותר אטרקטיבית. עם זאת, חמישית ממשתתפי הפאנל בארה"ב העידו כי סיבות אחרות (כאלה שלא הוזכרו כאפשרות) יכולות לגרום להם לשקול מעבר, ועשירית אמרו ששום סיבה לא תגרום להם לשקול לעבור לישראל. בחלוקה לפי דתיות נרשם בכל הקבוצות, מלבד החרדים, שאנטישמיות היא שיכולה להיות גורם מרכזי שיגרום ליהודים לשקול מעבר לישראל. בקרב החרדים הסיבה המרכזית שתוביל לכך היא מעבר של בני משפחה קרובים שמחליטים לעבור, או סיבות אחרות.

כאשר ביקשנו לציין ״סיבה שניה״ שעשויה לגרום למשיבים לשקול מעבר לישראל, רבע ממשתתפי הפאנל בארה"ב העידו כי הסיבה השנייה היא אנטישמיות, ולאחר מכן ציינו מעבר של בני משפחה קרובים. כלומר – בחלק גדול מהמקרים מי שציינו אנטישמיות כסיבה ראשונה ציינו קרובים כשנייה, ומי שציינו קרובים כראשונה ציינו אנטישמיות כשנייה.

בחנו עם משתתפי הפאנל האם הם מכירים באופן אישי יהודים שעברו לישראל. רוב המשתתפים, מכלל הארצות (%84 בארה"ב, %88 בקנדה ו-%77 בבריטניה), מכירים באופן אישי אנשים כאלה. בחלוקה לפי דתיות נרשם כי ככול שהמשיבים משתייכים לקבוצות יותר שמרניות, כך עולה שיעור אלו מהם שמכירים יהודים שעלו לישראל. בעוד ששלושה מכל ארבעה רפורמים אמרו שהם מכירים אנשים כאלה, כל האורתודוכסים אמרו שהם מכירים.

שיעור גבוה ממשתתפי הפאנל ציינו כי הם מכירים חברים רחוקים, חברי קהילה וחברים טובים שעברו לישראל, כאשר בבריטניה בולט במיוחד הקשר הקהילתי (54%). הפילוח לפי זרמים דתיים מלמד כי בקרב אורתודוכסים וחרדים מדובר בתופעה נרחבת, הכוללת בני משפחה קרובים ושכנים, בעוד שבקרב רפורמים ומי שאינם שייכים לאף זרם הכרות עם מי שעלו לישראל היא בעיקר של חברים ומעגלים רחוקים יותר.

משתתפי הפאנל מעידים על כך שנשמר קשר עם יהודים שעברו לישראל, אם כי בעוצמות שונות. בקרב יהודי ארה״ב וקנדה כשני שלישים מהנשאלים מציינים שהם שומרים על קשר תדיר או מזדמן, ואילו בבריטניה שיעור זה אף גבוה יותר, עם שלושה רבעים (75%) המדווחים על קשר מתמשך. בחלוקה לפי דתיות עולה כי בקרב אורתודוכסים וחרדים הקשר הדוק במיוחד, כאשר רובם מציינים קשר תכוף, בעוד שבקרב רפורמים נרשמת רמת ריחוק גבוהה יותר, עם שיעור ניכר שמדווחים על קשר נדיר או היעדר קשר כלל. כמובן, טבעי לצפות שרמת הקשר תהיה שונה על פי סוג האנשים שיש איתם הכרות שעברו לישראל.

רוב משתתפי הפאנל סבורים כי האנשים הקרובים אליהם שעברו לישראל מרוצים מאוד או שבעי רצון מהחלטתם לעלות, בעוד ששיעור אפסי מתרשמים שיש חוסר שביעות רצון של העולים או שיש להם תוכניות לשוב למדינת המוצא. בקרב אורתודוכסים וחרדים נרשמה עדות על רמת שביעות רצון גבוהה במיוחד, עם רוב ברור שמדווחים על שביעות רצון גבוהה מאוד, ואחוזים נמוכים מאוד של ספק. גם בקרב הזרמים האחרים העדות חיובית בסך הכול, אם כי ישנו שיעור גבוה יותר של תשובות מסויגות.

נתונים על הסקר והשלכותיהם

דו״ח זה מתבסס על סקר בהשתתפות 710 יהודים אמריקאים הרשומים לפאנל "קול העם היהודי" של המכון למדיניות העם היהודי JPPI. באופן כללי, אפשר לומר כי הסקר נוטה לשקף את עמדותיהם של יהודים אמריקאים ״מחוברים״, כלומר, בעלי זיקה יחסית חזקה לקהילה היהודית, ו/או לישראל, ו/או לזהות יהודית. בסקר לקחו חלק גם 50 משתתפים מבריטניה ו-130 מקנדה. התוצאות, אלא אם צויין אחרת, משקפות את עמדות המשיבים מארה״ב בלבד. סקר מדד קול העם של JPPI נערך על ידי עמיתי המכון שמואל רוזנר, נח סלפקוב ויעל לוינובסקי. פיקוח סטטיסטי: פרופ׳ דוד שטיינברג.

להלן נתונים על משתתפי הסקר האמריקאים של ינואר 2026: