סקר של יהודים בארה"ב על האיום האיראני, עליית האנטישמיות, ותחושת קרבה לישראל וליהדות.
ממצאים עיקריים:
- חצי שנה אחרי המערכה מול איראן: 3 מכל 5 יהודים רואים באיראן איום קיומי
- בדומה לתפיסה בישראל: עלייה בחומרת האיום לעומת ההערכה עם סיום המערכה
- למרות זאת מחצית סבורים שתוצאות המערכה היו טובות יותר משחשבו בזמנו
- המשיבים היהודים בארה"ב תופסים את איראן כאיום קיומי יותר מאשר יהודים בישראל
- קונצנזוס יהודי רחב: איראן היא האיום החמור ביותר על ישראל
- יהודי ארה״ב סבורים: קטאר היא האיום הבא אחרי איראן (יהודי ישראל: טורקיה במקום השני)
- איראן נתפסת כאיום המרכזי ממדינות המזרח התיכון גם על ארה״ב, קנדה ובריטניה
- רוב גדול מהיהודים סבורים שישנה עלייה משמעותית בביטויי אנטישמיות במפלגה הרפובליקנית
- רוב זה כולל גם שיעור משמעותי מקרב היהודים שהצביעו לטראמפ ומזדהים עם עמדות שמרניות
- 85% מהיהודים: תדמיתה של ישראל נפגעה בשנת 2025
- מחצית מהיהודים חשים קרבה מוגברת לישראל בעקבות אירועי 2025, חמישית ריחוק
- מחצית מחוברים לישראל יותר מהוריהם, שניים מחמישה יותר מילדיהם
- רוב חשים שזהות יהודית חשובה להם כמו להוריהם, שליש יותר מאשר לילדיהם
- מחצית לא תכננו להשתתף באירוע הדלקת נרות חנוכה קהילתי השנה
הרקע לסקר: נתוני מדד קול העם לחודש דצמבר נאספו בין ה-15 ל-20 בחודש. במהלך החודש האחרון התרחשו מספר אירועים בולטים אשר השפיעו על נושאי הסקר ועל העמדות המשתקפות בו. במהלך החודש אירע פיגוע ירי במסיבת חנוכה בסידני, אוסטרליה, שבו נרצחו 15 בני אדם ו-42 נוספים נפצעו. בזירה המזרח תיכונית, ארצות הברית יצאה למתקפה חריגה נגד ארגון דאעש בסוריה, בגיבוי צבא ירדן, ובמקביל נמשכה הפסקת האש בין ישראל לחמאס. בנוסף, הסנאט בארה"ב אישר חשיפת פרטים מתוך "תיקי אפשטיין", צעד שהוביל את משרד המשפטים האמריקני לפרסם אלפי מסמכים הקשורים לפרשה.
האיום האיראני
המערכה מול איראן הסתיימה לפני חצי שנה, וראש הממשלה בנימין נתניהו יצא בסוף דצמבר לשיחות עם הנשיא דונלד טראמפ, שחלקן יוקדשו לתוצאות המערכה, ולאיום המתחדש מאיראן שעושה מאמצים להתחמש בטילים שיש להם יכולת לפגוע בישראל. לאור זאת חזרנו ושאלנו החודש על מצבה של ישראל מול איראן. מהתשובות ניכר כי רוב היהודים המחוברים בארה"ב חזרו לאחר חצי שנה לעמדות דומות לעמדות המוצא המזהות את איראן כאיום משמעותי, למרות שגם כיום רבים מהם סבורים שרמת האיום ירדה במידת מה לאחר המערכה.
בדומה לשאלה שבדקנו ביולי, מיד לאחר סיום המערכה, שאלנו החודש את משתתפי הפאנל האם לפני המערכה איראן הייתה או לא הייתה איום קיומי על ישראל. בקרב רוב יהודי ארה״ב (71%) נרשמה הסכמה רחבה, שלפיה איראן היתה איום קיומי על ישראל לפני המערכה, שיעור זהה לזה של יהודים בישראל הסבורים כך (עמדתם תועדה במדד החברה הישראלית בתחילת דצמבר 2025). בשתי האוכלוסיות נתון זה נותר יציב ביחס לתשובות שנרשמו לפני חצי שנה – בקרב היהודים בישראל נרשמה עלייה מסוימת בתחושת האיום הגבוה (מ-67% ביולי ל-71% בדצמבר), בעוד שבקרב יהודי ארה״ב הנתון נותר ללא שינוי. בשתי הקבוצות שיעור המשיבים הסבורים כי איראן לא הייתה איום קיומי כלל נותר נמוך מאוד, מה שמצביע על קונצנזוס רחב בנוגע לחומרת האיום.
בחלוקה אידאולוגית נרשמו פערים משמעותיים בתפיסת האיום: ככל שהעמדה הפוליטית שמרנית יותר, כך גוברת הנטייה לראות באיראן שלפני המערכה איום קיומי. בקרב יהודים "מאוד ליברלים" פחות ממחצית (44%) חושבים שאיראן הייתה איום קיומי חמור טרם המערכה, ושיעור לא מבוטל אף סבורים כי מדובר היה באיום קטן או כלל לא באיום. לעומת זאת, נרשם רוב בקרב שאר הקבוצות האידאולוגיות תופס את איראן שלפני המערכה כאיום קיומי במידה רבה. מגמה זו משתקפת גם בחלוקה לפני הצבעה, בה נרשם כי 91% ממצביעי טראמפ סבורים שלפני המערכה איראן הייתה איום קיומי במידה רבה, למול 61% מהיהודים מצביעי האריס.
לפני חצי שנה זיהו הסקרים המקבילים של יהודי ישראל ויהודים בארה״ב כי יהודי ארה"ב רואים את איראן כאיום חמור יותר על ישראל בהשוואה להערכת יהודים בישראל. מצב זה נותר על כנו. לעומת המצב מייד לאחר המתקפה, בחלוף חצי שנה נרשמה עלייה בשיעור יהודי ארה"ב הסבורים כי איראן היא איום קיומי על ישראל במידה רבה (57% לעומת 34%). כיום רוב משתתפי הפאנל תופסים את איראן כאיום קיומי במידה רבה, בעוד שלפני חצי שנה רוב המשיבים ראו באיראן איום במידה מסוימת או מעטה. בקרב יהודים בישראל, אף ששיעור הרואים באיראן איום קיומי במידה רבה נמוך יותר (34%), רוב עדיין סבורים כי איראן מהווה איום לפחות במידה מסוימת, דבר המצביע על המשך תחושת איום גם לאחר המערכה, אם כי בעוצמה נמוכה יותר.
בקרב יהודים "מאוד ליברלים" שיעור הרואים באיראן איום קיומי במידה רבה נמוך יחסית (38%), ולצידו נרשם שיעור גבוה יותר של מי שסבורים כי מדובר באיום קטן או באיום שאינו קיים כלל. ככל שהעמדות נוטות למרכז ולעמדות שמרניות, גוברת ההערכה שאיראן היא איום קיומי משמעותי, כשהשיא נרשם בקרב "מאוד שמרנים" – ארבעה מכל חמישה מהם (78%) סבורים כך.
חצי שנה לאחר סיומה, מחצית ממשתתפי פאנל קול העם (47%) סבורים שתוצאות המערכה באיראן היו טובות יותר מכפי שציפו, בעוד ששישית מהם (15%) מעריכים שהתוצאות היו פחות טובות משציפו. רבע ממשתתפי הפאנל (25%) מעידים כי תוצאת המערכה מול איראן הייתה בערך כמו שהם חשבו. עמדה זו של היהודים המשתתפים בפאנל שונה מזו של יהודים בישראל. מאלה, רבע (25%) סבורים שהתוצאה הייתה טובה מהמצופה, שיעור דומה (27%) מעריכים שהתוצאה הייתה פחות טובה משציפו, ושליש (36%) סבורים שהתוצאה הייתה בערך כפי שציפו. בחלוקה אידאולוגית של המשיבים מקרב יהודי ארה״ב עולה, כי ככל שהעמדה הפוליטית שמרנית יותר, כך גוברת הנטייה לראות בתוצאות המלחמה הישג טוב מהצפוי. בקרב המזדהים כבעלי אידיאולוגיה של ״מרכז״ ו״שמרנים״, יותר ממחצית מהמשיבים סבורים שהתוצאה הייתה טובה יותר ממה שחשבו מלכתחילה. מנגד, בקרב ה"מאוד ליברלים" וה"נוטים לליברלים" שיעור נמוך יותר סבור כך, וחמישית לא ידעו להשיב לשאלה.
המדינות המאיימות
משתתפי הפאנל התבקשו החודש לדרג שמונה מדינות לפי מידת האיום שהן מהוות על ישראל. בקרב יהודים בארה״ב, וכן בקרב היהודים במדגם של יהודים בקנדה ובבריטניה (שעודו ניסיוני. קבוצות המשיבים מקנדה ובריטניה קטנות יותר ביחס לקבוצת המשיבים בארה"ב), קיימת הסכמה לפיה איראן היא האיום החמור ביותר על ישראל. עמדה זו דומה לעמדתם של היהודים בישראל. ביחס למדינות אחרות שהופיעו ברשימה, ישנו הבדל בתפיסת האיומים בין הקהילות היהודיות השונות שנבחנו. בקרב יהודי ארה״ב ויהודי קנדה ובריטניה קטאר היא שמדורגת כאיום במקום השני, בעוד שבקרב יהודים בישראל היא מדורגת מעט יותר נמוך, במקום השלישי. טורקיה היא שנתפסת כאיום המשמעותי יותר בקרב יהודים בישראל, לאחר איראן, אך היא מדורגת במקום נמוך יותר בתשובות של יהודי ארה״ב ויהודי קנדה ובריטניה. פער דומה ישנו גם ביחס לדירוג של תימן.
היא נתפסת כאיום משמעותי יותר בקרב יהודי ארה״ב, קנדה ובריטניה, לעומת הדירוג בקרב יהודים בישראל. ערב הסעודית ומצרים מדורגות כמדינות המאיימות פחות על ישראל בכל הקבוצות, כאשר ערב הסעודית נתפסת כאיום הקטן ביותר בקרב יהודי קנדה ובריטניה ובקרב יהודים בישראל.
בהמשך לשאלה הקודמת, של מידת האיום על ישראל, בדקנו כיצד תופסים המשיבים היהודים במדינות שנסקרו את רמת האיום של אותן מדינות על ארה"ב, קנדה ובריטניה. מהנתונים עולה תמונה אחידה בתפיסת האיומים על ארה״ב, קנדה ובריטניה בקרב יהודי שלוש המדינות. איראן מדורגת כאיום החמור ביותר בכל המקרים, ואחריה קטאר ותימן, המדורגות בעקביות במקומות השני והשלישי. גם המדינות שבמרכז הדירוג, טורקיה וסוריה, ממוקמות בסדר דומה. בתחתית סולם האיומים: לבנון, ערב הסעודית ומצרים נתפסות כאיומים הקטנים ביותר, כאשר מצרים מדורגת בעקביות במקום האחרון.
אנטישמיות בימין
בעקבות התגברות האנטישמיות, שקיבלה ביטוי רצחני באוסטרליה בחודש האחרון, בדקנו מה חושבים משתתפי הפאנל על שתי אמירות של פוליטיקאים בארה"ב בנושא. הראשונה היא אמירתו מתחילת החודש של סגן הנשיא ג’יי-די ואנס שקבע שאין עליה משמעותית באנטישמיות במפלגה הרפובליקנית (״האם אני חושב שהמפלגה הרפובליקנית אנטישמית באופן משמעותי יותר מכפי שהייתה לפני 10 או 15 שנה? בהחלט לא״). יהודי ארה״ב חלוקים על הערכתו של סגן הנשיא: שלושה רבעים (73%) מהמשיבים אינם מסכימים עם דבריו, ואילו חמישית (18%) מסכימים איתו.
ברמת ההסכמה להערכת ואנס ישנם פערים צפויים בין הקבוצות האידאולוגיות השונות. בקרב "מאוד ליברלים" ו"נוטים לליברלים" שיעורי אי ההסכמה גבוהים במיוחד ומגיעים ליותר מ-80%, בעוד שבקרב "נוטים לשמרנים" ו"מאוד שמרנים" נרשם שיעור גבוה יותר של משיבים המסכימים עם הערכתו, אם כי עדיין לא רוב. חלוקה לפי דפוסי הצבעה מאפשרת לראות את ההבדל בין יהודים ממחנות שונים בצורה ברורה עוד יותר. בעוד שבקרב יהודים מצביעי האריס נרשמה התנגדות כמעט גורפת (85%) להערכתו של ואנס, בקרב מצביעי טראמפ מחצית (50%) מתנגדים לה, ושניים מכל חמישה (37%) מסכימים איתה.
האמירה השנייה שאותה בחנו החודש היא אמירה מקבילה אך הפוכה של הסנאטור הרפובליקני טד קרוז מטקסס, שאמר: ״אומר זאת כרפובליקני: קל לבקר את המפלגה השנייה ואת העמדות הקיצוניות שלה, אבל אני כאן כדי לומר שבששת החודשים האחרונים ראיתי יותר אנטישמיות עולה בימין מאשר בכל תקופה אחרת בחיי.״
בקרב משתתפי הפאנל יש קונצנזוס רחב של הסכמה עם דבריו של הסנאטור קרוז. רוב המשיבים (88%) מסכימים עם הערכתו, בעוד ששיעור המתנגדים להם זניח ועומד על 4%. בסיכום השוואת ההערכות של ואנס ושל קרוז ניכר כי היהודים בארה״ב מסכימים ברוב גדול כי ישנה עלייה משמעותית ברמת האנטישמיות במעגלים הקשורים למפלגה הרפובליקנית (הסכמה דומה, שנמדדה בסקרים קודמים, קיימת גם ביחס לעלייה במגמת האנטישמיות במעגלים הקשורים למפלגה הדמוקרטית).
גם בפילוח האידאולוגי והפוליטי נשמרת רמת הסכמה גבוהה עם אמירתו של קרוז, אם כי נרשמים פערים מסוימים בין הקבוצות השונות. בקרב ליברלים שיעורי ההסכמה עם אבחנתו/אזהרתו של קרוז מגיעים ליותר מ-90%, בעוד שבקרב השמרנים שיעורי ההסכמה מעט יותר נמוכים, אך עדיין גבוהים מאוד. בחלוקה לפי דפוסי הצבעה נשמר דפוס דומה: גם בקרב מצביעי טראמפ רוב ברור מסכים עם דבריו של קרוז (76%) ובקרב מצביעי האריס נרשמת הסכמה כמעט גורפת (93%).
תדמית ישראל בעולם
בסופה של השנה האזרחית בדקנו החודש איך משתתפי הפאנל מעמדה ותדמיתה של ישראל בעולם – בארה"ב, בקנדה ובבריטניה. בקרב יהודי ארה"ב קיים רושם רחב שתדמיתה של ישראל בארה"ב נפגעה בשנת 2025. שיעור גבוה במיוחד (85%) סבורים כי התדמית נפגעה, בעוד שמיעוט קטן מעריך כי חל שיפור (2%) או שלא חל שינוי (12%). הסכמה זו נרשמה בכל הקבוצות האידאולוגיות, אם כי בעוצמות שונות. בקרב "מאוד ליברלים" ו"נוטים לליברלים" הרוב המוחלט (94% ו-89% בהתאמה) סבורים כי תדמיתה של ישראל נפגעה, ואילו רק אחוזים בודדים מציינים שיפור. גם בקרב המזהים עצמם מרכז נרשם רוב משמעותי (83%) המצביע על פגיעה בתדמית. בקרב "נוטים לשמרנים" ו"מאוד שמרנים" שיעור הסבורים כי התדמית נפגעה נמוך יותר (73% ו-70%), ובמקביל שיעור גבוה יותר מעריכים כי לא חל שינוי או אף חל שיפור. פערים דומים נרשמו גם בחלוקה לפי הצבעה: מצביעי טראמפ נוטים פחות לראות פגיעה בתדמית (69%) בהשוואה למצביעי האריס, שבקרבם כמעט כולם (92%) סבורים כי תדמיתה של ישראל נפגעה. בסך הכל, ישנה הסכמה ברורה וחוצת מחנות שתדמיתה של ישראל נפגעה בשנת 2025, כשהליברלים נוטים לראות את הפגיעה כמשמעותית יותר מאשר השמרנים.
גם בקרב יהודי בריטניה וקנדה שנסקרו רווחת תחושה מובהקת כי תדמיתה של ישראל נפגעה בשנת 2025. בשתי המדינות נרשם כי רוב המשיבים סבורים שחלה פגיעה בתדמית: 85% בבריטניה ו-87% בקנדה, בעוד ששיעור אפסי מעריך כי התדמית השתפרה (2% בכל אחת מהמדינות). גם שיעור הסבורים כי לא חל שינוי נמוך יחסית: 8% בקנדה ו-12% בבריטניה. ממצאים אלו מחזקים את ההתרשמות כי קהילות יהודיות ברחבי העולם מזהות במשותף הרעה בתדמית הבינלאומית של ישראל בשנת 2025, שאינה ייחודית לזירה האמריקנית בלבד אלא משותפת גם למדינות נוספות.
קרבה לישראל וליהדות
בקרב יהודי ארה"ב נרשמה נטייה כללית לחיזוק הקרבה גוברת לישראל בעקבות האירועים שהתרחשו בשנת 2025. מחצית מהמשיבים (49%) מעידים כי הם מרגישים קרובים יותר לישראל, לעומת חמישית (20%) שמציינים תחושת ריחוק, ושליש (30%) שאינם חשים שינוי.
ככול שמתקדמים על הסקלה האידאולוגית מהכיוון הליברלי לכיוון השמרני עולה שיעור המשיבים המעידים כי הם חשים קרובים יותר לישראל, ויורד שיעור אלו שמרגישים מרוחקים יותר מישראל. בקרב "מאוד ליברלים" מחצית מהמשיבים (50%) מרגישים רחוקים יותר מישראל בעקבות האירועים של שנת 2025, ורבע (25%) מדווחים על תחושת קרבה. בקרב "נוטים לליברלים" 37% חשים קרובים יותר לישראל, שיעור דומה (40%) מציינים כי לא חל שינוי בתחושותיהם וחמישית (20%) מרגישים רחוקים יותר מישראל. לעומת זאת, במרכז ובקבוצות השמרניות ניכרת תחושת קרבה גדולה יותר לישראל. רוב המגדירים עצמם מרכז מדווחים על תחושת קרבה גוברת (59%), ושיעור החשים ריחוק נמוך (5%). מגמה זו מתחזקת עוד יותר בקרב "נוטים לשמרנים" ו"מאוד שמרנים", שם כשלושה רבעים (77% ו-74% בהתאמה) חשים קרובים יותר לישראל. בחלוקה לפי הצבעה נרשמה מגמה דומה: רוב מצביעי טראמפ מביעים תחושת קרבה גוברת לישראל (73%), בעוד שמצביעי האריס חלוקים בדעתם. שליש מהם (35%) מרגישים קרובים יותר, שליש (30%) רחוקים יותר ושליש (33%) מעידים כי השנה האחרונה לא שינתה את תחושותיהם כלפי ישראל.
בדומה לבדיקה דומה לפני שנה, בחנו בדצמבר את רמת הקרבה לישראל וליהדות גם באמצעות שאלות דוריות. המשיבים התבקשו לציין את יחסם לרכיבי זהות אלה ביחס להוריהם וביחס לילדיהם (במידה שיש להם כאלה, והם מספיק גדולים על מנת שניתן יהיה להשיב על השאלה). מהנתונים עולה כי בקרב משתתפי הפאנל קיימת תחושת חיבור לישראל שאינה נחלשת לעומת זו של דור ההורים, ואף מתחזקת אצל חלק ניכר מהמשיבים. כמעט מחצית מהנשאלים (46%) מציינים כי הם מחוברים לישראל יותר מאשר הוריהם, שיעור זהה לזה שנמדד בדצמבר 2024. במקביל, שיעור הסבורים כי רמת החיבור שלהם דומה לזו של הוריהם נותר גבוה (40% השנה לעומת 43% בשנה שעברה). עם זאת, ניכרת עלייה בשיעור המדווחים על חיבור נמוך יותר לישראל בהשוואה להוריהם מ-5% בשנה שעברה ל-10% השנה.
חמישית (22%) מהמזהים עצמם "מאוד ליברלים" מעידים כי הם פחות מחוברים לישראל מהוריהם, שליש (37%) מדווחים על חיבור דומה לזה של הוריהם ושליש נוסף (34%) מרגישים מחוברים יותר לישראל מאשר ההורים שלהם. ככל שמתקדמים לעבר המרכז והקבוצות השמרניות, כך גוברת תחושת החיבור לישראל: בקרב "נוטים לשמרנים" ו"מאוד שמרנים" מעל מחצית מהמשיבים מעידים כי הם מחוברים לישראל יותר מהוריהם (53% ו-59% בהתאמה) ושיעור אפסי מרגישים פחות מחוברים.
עוד עולה מהנתונים כי תחושת החיבור לישראל, בהשוואה לדור ההורים, מושפעת גם מהשתייכות לזרם דתי. בקרב חרדים בולטת במיוחד תחושת חיבור חזקה יותר לישראל, כאשר שני שליש מהם (67%) מדווחים שהם מחוברים לישראל יותר מהוריהם. גם בקרב אורתודוכסים וקונסרבטיבים רוב המשיבים מציינים חיבור זהה או חזק יותר לישראל, ושיעור החשים פחות מחוברים נמוך מאוד. מחצית מהרפורמים (49%) מעידים כי הם מחוברים לישראל יותר מהוריהם, שליש (31%) באותה מידה שהוריהם מחוברים לישראל ושישית (16%) מחוברים לישראל פחות מאשר הוריהם.
שאלה דומה בנוגע לדור הילדים של המשיבים מעלה כי ישנה תחושה יציבה של חיבור דומה או חזק יותר לישראל בדור ההורים (המשיבים) לעומת דור הילדים. שניים מכל חמישה (40%) מציינים כי הם מחוברים לישראל יותר מילדיהם, שיעור זהה לזה שנמדד בדצמבר 2024. כשליש (30%) סבורים כי רמת החיבור שלהם ושל ילדיהם דומה, ורק מיעוט קטן (3%) מעידים כי ילדיהם מחוברים לישראל יותר מהם. לרבע מהמשיבים (27%) אין להם ילדים, או ציינו שאינם יודעים להשיב.
בחלוקה אידאולוגית עולה ש"מאוד שמרנים" ו"נוטים לליברלים" הן הקבוצות שבהן נרשם שיעור המשיבים הגבוה ביותר המעידים כי הם מחוברים לישראל יותר מילדיהם (47% ו-45% בהתאמה). לעומת זאת, בקרב ה"מאוד ליברלים" וה"נוטים לשמרנים" נרשם השיעור הנמוך ביותר של משיבים המעידים כך (35% ו-38% בהתאמה). חלוקה לפי דתיות מציגה מגמה ברורה יותר: ככול שמתקדמים על הסקלה מהכיוון הפרוגרסיבי לכיוון האורתודוכסי, עולה שיעור המשיבים המעידים כי מידת החיבור של ילדיהם דומה לזו שלהם, ויורד שיעור המשיבים החושבים שהם מחוברים לישראל יותר מילדיהם. מחצית מהרפורמים (51%) סבורים כי הם מחוברים לישראל יותר מילדיהם, לעומת שליש (35%) מהאורתודוכסים ורבע (27%) מהחרדים.
שאלות במתכונת זהה בחנו את הקשר של יהודים ליהדות לעומת הוריהם וילדיהם. בשאלה זו נרשמה יציבות ואף התחזקות מסוימת במידת החשיבות שהמשיבים מייחסים לזהות היהודית שלהם בהשוואה לדור ההורים. רוב (58%) משתתפי הפאנל סבורים כי הם מייחסים חשיבות דומה לזהות היהודית שלהם בהשוואה להוריהם. שליש (33%) מציינים כי אכפת להם מהיותם יהודים יותר מאשר להוריהם, עלייה של 5% לעומת דצמבר 2024, ורק מיעוט קטן (5%) מדווחים על ירידה בחשיבות הזהות היהודית אצלם לעומת הוריהם (נתון זה עשוי להיות מושפע כמובן מהעובדה, שלמי שלא מייחסים חשיבות ליהדותם תהיה נטייה חלשה יותר להשתתף בפאנל של יהודי ארה״ב).
רוב בכל הקבוצות הדתיות מעידים כי אכפת להם מכך שהם יהודים במידה דומה לזו של הוריהם. בקרב קונסרבטיבים שני שלישים (67%) מציינים רמת חשיבות דומה לזו של ההורים. בקרב חרדים, אורתודוכסים ורפורמים מעט יותר משליש מהמשיבים מדווחים כי הזהות היהודית חשובה להם יותר מאשר להוריהם (40%, 36% ו-36% בהתאמה).
שליש מהמשיבים (35%) מדווחים כי אכפת להם מהיותם יהודים יותר מאשר לילדיהם, עלייה קלה לעומת שנת 2024. במקביל, שיעור דומה אומרים שאין הבדל דורי בינם לבין ילדיהם בהקניית חשיבות לזהות היהודים (37%), ושיעור אפסי מציינים כי לילדיהם אכפת יותר מהיותם יהודים. כמו בשאלה הקודמת על דור הילדים, גם כאן רבע מהמשיבים (27%) מציינים כי אין להם ילדים או אינם יודעים להשיב. בחלוקה לפי דתיות עולים הבדלים בתפיסת ההמשכיות הבין דורית: בקרב רפורמים וקונסרבטיבים בולטת התחושה כי ההורים מחוברים לזהות היהודית יותר מילדיהם (41% ו-37% בהתאמה), בעוד שבקרב אורתודוכסים וחרדים ניכרת נטייה חזקה לראות דמיון בין הדורות (51% ו-53% בהתאמה).
חנוכה
סקר דצמבר נערך במקביל לימי החנוכה, ועל רקע האירוע הרצחני בחוף בונדי באוסטרליה, שבו נרצחו יהודים באירוע הדלקת נרות קהילתי. מחצית ממשתתפי הפאנל (51%) העידו כי לא תכננו להשתתף באירוע הדלקת נרות קהילתית השנה, בעוד ששניים מכל חמישה (41%) דיווחו כי השתתפו או כי הם מתכננים להשתתף באירוע כזה. שיעור קטן יחסית מהמשיבים אמרו כי תכננו להשתתף אך ויתרו על כך, בין אם מסיבות ביטחוניות (4%) ובין אם מסיבות אחרות (4%). בקרב קונסרבטיבים נרשם שיעור ההשתתפות הגבוה ביותר באירועי הדלקת נרות קהילתיים (50%). בשאר הקבוצות הדתיות, נרשם רוב של משתתפים שלא תכננו להשתתף באירוע הדלקת נרות קהילתי.
במדגם הקטן בקרב יהודי קנדה ובריטניה נרשמה כוונת השתתפות דומה באירועי הדלקת נרות חנוכה קהילתיים. בקנדה שיעור המשתתפים גבוה מעט יותר (44%) מאשר בבריטניה (38%). הסבר אפשרי לכך הוא שבבריטניה בולט שיעור גבוה יותר של מי שתכננו להשתתף אך ויתרו מסיבות ביטחוניות (10% לעומת 5% בקנדה). בשתי המדינות מחצית מהנשאלים מציינים כי כלל לא תכננו להשתתף באירוע קהילתי (49% בבריטניה ו-47% בקנדה).
ערב חג המולד
נהוג להניח כי אכילת אוכל סיני בערב חג המולד הפכה עבור משפחות יהודיות רבות למסורת בין דורית, המשלבת הומור, זהות ותחושת שייכות תרבותית. מהנתונים עולה כי מסורת משפחתית כזאת מוכרת ואף נפוצה במידת מה בקרב יהודי ארה"ב, אם כי אינה מתקיימת באופן קבוע. רוב המשיבים (53%) מציינים כי יש להם מסורת משפחתית כזו לפעמים או תמיד, כאשר רובם מקיימים את המסורת לעיתים (40%) ומיעוטם מקיימים אותה באופן קבוע (13%). מנגד, 44% מדווחים כי אין להם מסורת כזו. רק אחוזים בודדים מציינים שאינם מכירים את התופעה. בקרב רפורמים, קונסרבטיבים ומי שאינם משתייכים לזרם דתי מסוים, מעל מחצית מהמשיבים מדווחים על קיומה של המסורת, לפחות לעיתים. לעומת זאת, רוב האורתודוכסים והחרדים מציינים כי אין להם מסורת כזו, מה שאינו מפתיע בהינתן העובדה שהמטבח הסיני ברוב גדול של המקרים אינו מטבח כשר (64% ו-67% בהתאמה).
נתונים על הסקר והשלכותיהם
דו״ח זה הוא ניתוח של סקר שנערך בהשתתפות 691 יהודים אמריקאים הרשומים לפאנל "קול העם היהודי" של המכון למדיניות העם היהודי JPPI. באופן כללי, אפשר לומר כי הסקר נוטה לשקף את עמדותיהם של יהודים אמריקאים ״מחוברים״, כלומר, בעלי זיקה יחסית חזקה לקהילה היהודית, ו/או לישראל, ו/או לזהות יהודית. בסקר לקחו חלק גם כ-70 משתתפים מבריטניה וכ-120 מקנדה. התוצאות, אלא אם צויין אחרת, משקפות את עמדות המשיבים מארה״ב בלבד. סקר מדד קול העם של JPPI נערך על ידי עמיתי המכון שמואל רוזנר, נח סלפקוב ויעל לוינובסקי. פיקוח סטטיסטי: פרופ׳ דוד שטיינברג.
