המדד לחודש פברואר מלמד על העדפה ברורה של הציבור להדחת חמאס לעומת החזרת חטופים, במקרה שתעמוד ברירה חדה כזאת בפני מנהיגי ישראל
המדד החודשי של המכון למדיניות העם היהודי מלמד על העדפה ברורה של הציבור להדחת חמאס לעומת החזרת חטופים, במקרה שתעמוד ברירה חדה כזאת בפני ישראל. במקביל, ניכרת ירידה נוספת באמון הציבור בכך שישראל תנצח במלחמה. האמון בהנהגה הפוליטית נותר נמוך כשהיה, ובאמון במפקדי צה״ל, שעודו גבוה משמעותית יותר מהאמון בהנהגה המדינית, נרשמה החודש שחיקה נוספת. פחות משליש מהציבור מעוניין להמתין עד למועד החוקי לקיום הבחירות הבאות. מעט יותר משליש מהציבור רוצה שהבחירות יתקיימו בתוך שלושה חודשים.
עיקרי הדו"ח
- במקרה של צורך לבחור בין הדחת חמאס לבין החזרת החטופים, 47% מהיהודים יבחרו בהדחת חמאס, 25% בהחזרת החטופים
- הבטחון בניצחון ישראל במלחמה ירד מאז חודש אוקטובר בעשרים אחוזים, ורק קצת מעל מחצית מהמשיבים היהודים בטוחים כעת בניצחון
- שיעור היהודים הנותנים אמון גבוה (מאוד או די גבוה) בממשלה ירד מ-38% ל-34%. מקרב הערבים, רק ל-16% אמון גבוה בממשלה
- רוב תומכי הקואליציה (66%) רוצים בחירות ״במועד הרגיל, מחצית מתומכי האופוזיציה רוצים בחירות בתוך שלושה חודשים (55%)
- זינוק משמעותי מאוד לעומת שנים קודמות בשיעור הערבים בישראל הסבורים שרבים או רוב של היהודים בישראל ״קיצונים פוליטית״ (62%)
- שליש מהישראלים ״מאוד מודאגים״ מהמצב החברתי (36%), עוד קרוב למחצית (45%) מהציבור ״די מודאגים״ מהמצב החברתי
- יהודים מבטאים רגשות חיוביים מאוד ביחס לחיילי צה״ל, המגזר הדרוזי, יהודי התפוצות, ורגש שלילי מאוד ביחס לערבים מוסלמים בישראל
- בקרב יהודים חילונים, הרגש הדומיננטי ביחס לחרדים, למתנחלים ולדתיים לאומיים הוא של ״כעס״. כעשירית מבטאים כלפי חרדים ומתנחלים רגש של ״שנאה״
- בקרב יהודים מסורתיים, דתיים וחרדים יש קבוצה משמעותית, של קרוב לרבע מהמשיבים, שמבטאת רגש של ״כעס״ ושל ״שנאה״ כלפי ״תל אביבים״
שאלת החזרת החטופים
במסגרת המטרות שנקבעו למלחמה על ידי ממשלת ישראל הוצבו שתיים שלפחות תיאורטית עשויה להיות ביניהן תחרות או סתירה: הדחת חמאס מהשלטון והחזרת החטופים הישראלים לביתם. על התעדוף הנכון של שתי מטרות אלה מתקיים בישראל ויכוח נוקב, שיש לו היבטים טקטיים רבים שאנשי מקצוע לא בהכרח מסכימים עליהן (האם לחץ צבאי נוסף משפר או מוריד את הסיכוי להחזיר את החטופים, האם לאחר הפסקה ארוכה בלחימה לצורך עסקת חטופים תהיה אפשרות ריאלית לחדש אותה, ועוד). סקר המכון מגלה, שבמקרה של התנגשות ברורה בין שתי המטרות, הציבור הישראלי, ובמיוחד הציבור היהודי, מגלה העדפה ברורה להורדת חמאס מהשלטון בעזה לעומת החזרת החטופים. זו כמובן מסקנה שיש לה השלכות מעשיות ורגשיות, אך היא ניכרת באופן חד בבחינת בחירתם של ישראלים מול הברירה שהוצגה להם (שאפשר כמובן לטעון שאיננה הברירה האמיתית שעומדת מול ישראל).
השאלה שהוצגה היתה: ״נניח שמנהיגי ישראל מגיעים למסקנה שיש להם רק את שתי האפשרויות הבאות, איזו מהן צריך לדעתך לבחור״, ושתי האפשרויות היו: ״החטופים יוחזרו, וחמאס יישאר לשלוט בעזה״, או ״החטופים לא יוחזרו, וחמאס יאבד את השלטון בעזה״. היתה גם אפשרות שלישית: ״לא יכול/ה להשיב״, ושיעור לא מבוטל מהמשיבים (28%) בחר בה, אם בשל קושי להכריע, ואם בשל קושי לבטא הכרעה שיש לה מימד רגשי כל כך חזק.
בקרב כלל הציבור, 40% בחרו בהדחת חמאס לעומת החזרת החטופים, כאשר בקרב היהודים הקבוצה הגדולה יותר באופן משמעותי בחרה באפשרות זאת (47% – כמעט כפול משיעור הבוחרים בהחזרת החטופים), ולעומת זאת בקרב הערבים הקבוצה הדומיננטית (61%) בחרה באפשרות של החזרת החטופים.
בחלוקה על פי השתייכות פוליטית, תומכי הקואליציה (65%) נוטים יותר מתומכי האופוזיציה (31%) להעדיף את הדחת חמאס. בחלוקה על פי דתיות רק בקרב חילונים ישנה חלוקה בערך שווה של העדפה להחזרת חטופים לעומת העדפה להדחת חמאס. בקרב מסורתיים, דתיים וחרדים ישנה העדפה בפער גדול להדחת חמאס (בקרב דתיים 65% להדחת חמאס לעומת 7% להחזרת חטופים – ובחישוב לבעלי העמדה בלבד, 90% להדחת חמאס לעומת 10% להחזרת החטופים).
כאמור, בשאלה זו, המציבה בחירה בינארית קשה מאוד, ישנו שיעור לא מבוטל של מי שהשיבו ״לא יכולים להשיב״. להערכתנו, רוב המשיבים בקטגוריה זו הם מי שכנראה מעדיפים את הדחת חמאס אך לא רוצים לומר זאת בשל הקושי הרגשי. כדי להדגים מסקנה זו אפשר לעיין, לדוגמה, בתשובות של מצביעי מפלגת הציונות הדתית לשאלה זו. כשני שליש מהם בחרו בהדחת חמאס, ועוד כשליש בחרו ב״לא יכולים להשיב״. אף אחד מהם לא בחר בחזרת חטופים. כלומר, ברור שהנטייה הרווחת בקרב בוחרי המפלגה היא לתעדף את המטרה של הדחת חמאס, ולא בלתי סביר לשער שהנטייה משותפת לכולם, אלא שחלק (גדול יותר) מהם מבטא אותה, וחלק מעדיפים שלא לבטא אותה.
אמון הציבור בניצחון
אמון הציבור הישראלי בניצחון של ישראל במלחמה יורד בהדרגה לעומת רמתו בתחילת המלחמה. נתון זה ניכר גם במדד בחודש הקודם (ינואר), אך הירידה באמון בניצחון נמשכת. למעשה, שיעור היהודים המאמינים בניצחון ברמה גבוהה (דירגו את אמונם ברמה 4 או 5 בסולם של 1 עד 5) הוא רק מעט יותר ממחצית, ירידה של עשרים נקודות לעומת תחילת המלחמה בחודש אוקטובר 2023. בקרב הערבים, שיעור המניחים שישראל תשיג ניצחון נמוך יותר באופן משמעותי. כרבע (28%) דירגו את האמונה בניצחון ברמה גבוהה, ו-44% ברמה נמוכה (1 או 2 מתוך חמש).
רמת האמונה בניצחון מושפעת באופן משמעותי מהחלוקה הפוליטית למחנות. אם מתייחסים לכל המדרגים את עמדתם בציון 4 או 5 כמקשה אחת, 68% מתומכי הקואליציה מביעים אמון רב בניצחון, לעומת 51% מתומכי האופוזיציה. בקרב המאמינים בניצחון יש בקרב תומכי הקואליציה שיעור גבוה משמעותית של מי שמדרגים את בטחונם ברמה הגבוהה ביותר (5 – 42%), ובקרב תומכי האופוזיציה רמה שווה של דירוג 4 (26%) ודירוג 5 (25%). כחמישית מתומכי האופוזיציה (18%) דירגו את ביטחונם בניצחון ברמה הנמוכה ביותר (1) לעומת פחות מעשירית (8%) מתומכי הקואליציה.
המגזר הספקן ביותר ביחס לאפשרות של ניצחון הוא המגזר החרדי. 45% מהחרדים דירגו את האמונה בניצחון ברמות הגבוהות, בקרב הדתיים 66%, בקרב מסורתיים לא דתיים 63%, ובקרב חילונים 49%.
אמון הציבור במנהיגים
ארבעה סקרים שנערכו מאז פרוץ המלחמה על ידי המכון למדיניות העם היהודי מלמדים על היציבות היחסית באמון הציבור בהנהגה. בחודש פברואר לא חל שינוי משמעותי באמון הציבור בגורמי השלטון, האמונים על המדיניות. האמון בראש ממשלת ישראל, שהיה נמוך עוד בטרם המלחמה, בעקבות השנה הסוערת של המאבק על ״הרפורמה המשפטית״ נותר נמוך מאוד. ל-33% מהיהודים אמון גבוה בראש הממשלה (די או מאוד). זו ירידה קלה לעומת נתוני החודש הקודם. האמון בממשלת החירום, שהוקמה מספר ימים לאחר פרוץ המלחמה, וכוללת, מלבד קואליציית השלטון המקורית גם את מפלגת המחנה הממלכתי – גם הוא נמוך למדי, ואינו משתנה משמעותית. מהחודש הקודם לחודש זה שיעור היהודים הנותנים אמון בממשלה ירד מ-38% ל-34%. ברמת האמון בממשלה ישנו פער גדול מאוד בין יהודים לערבים. מקרב הערבים, רק ל-16% אמון גבוה (די או גבוה) בממשלה.
באמון במפקדי צה״ל נרשמה החודש שחיקה נוספת, אולי בשל התארכות המלחמה ללא הכרעה. רמת האמון במפקדי צה״ל עלתה מעט מאוקטובר, זמן קצר לאחר המהלומה הצבאית, לנובמבר, כאשר פעולת צה״ל כבר הייתה בעיצומה. נתוני ינואר לימדו על ירידה קלה באמון במפקדי צה״ל, ונתוני פברואר על ירידה נוספת. רמת האמון במפקדי צה״ל גבוהה יותר בקרב תומכי האופוזיציה (83%) מאשר בקרב תומכי הקואליציה (57%). לשיעור משמעותי מאוד מתומכי הקואליציה אמון די נמוך או נמוך מאוד במפקדי צה״ל (41%).
האמון הנמוך יחסית בראש הממשלה ובממשלת החירום מתבטא גם ברצון של רוב הציבור לקיים בחירות בישראל במועד מוקדם מהמועד המתוכנן להן על פי חוק. כמובן, עמדות הציבור בנושא זה מושפעות ישירות מהזדהות פוליטית עם מפלגה או עם מחנה, אך בחינה של סך הנתונים מלמדת שכאשר מוצעות מספר אפשרויות בחירה של מועד לבחירות, פחות משליש מהציבור מעוניין שהבחירות יתקיימו במועדן (30%). כשליש מבקשים לקיים בחירות בהקדם, ואלה הם בעיקר תומכי המפלגות שנותרו באופוזיציה (יש עתיד, ישראל ביתנו ואחרות). תומכי המחנה הממלכתי, שהיא על פי הסקרים המפלגה שזוכה לתמיכה הגדולה ביותר בישראל כיום, ישנה העדפה לאחת משתי אפשרויות: בחירות בתוך שלושה חודשים מפרישת המחנה הממלכתי מהממשלה. כלומר, ישראלים אלה מבקשים להפקיד בידי בני גנץ את המפתח להחלטה על מועד הבחירות. אחרים מעדיפים את האפשרות ״בסתיו הקרוב״.
בסך הכל, תומכי מפלגות הקואליציה (מי שאומרים גם היום שיצביעו לאחת ממפלגות הקואליציה המקורית של ימין-חרדים) תומכים בבחירות במועדן. תומכי המפלגות האחרות, או מי שטרם החליטו כיצד יצביעו, תומכים בהקדמת הבחירות.
תפיסת קיצוניות של יהודים וערבים
בהשוואה רב שנתית לא חל השנה שינוי משמעותי בשיעור היהודים הסבורים שרבים מהערבים בישראל קיצונים. בנתון זה אמנם נרשמה תנודה משמעותית בין סקר משנת 2018 לסקר משנת 2022, אולי בשל כהונתה של הממשלה שבה רע״מ היתה חברה, אולם הנתונים השנה מלמדים כי המטוטלת חזרה פחות או יותר למקומה הקודם. כמחצית מהיהודים בישראל סבורים כי רבים או רוב הערבים בישראל הם ״קיצונים פוליטית״. עמדה זו היא עמדת מיעוט בקרב ערבים, שכ-20% מהם השיבו שרבים או רוב הערבים קיצונים.
עמדת היהודים בנוגע ל״קיצוניות״ של ערבים מושפעת מאוד, כצפוי, מעמדה פוליטית ומרמת דתיות. בקרב חילונים, 35% סבורים שערבים רבים הם קיצונים פוליטית, בעוד שבקרב דתיים 72% סבורים כך ובקרב חרדים 88% סבורים כך. בקרב מצביעי מפלגות האופוזיציה היהודים 23% סבורים שערבים רבים קיצונים, אך בקרב מצביעי מפלגות הקואליציה היהודים שיעור המשיבים כך הוא 74%.
בסקר השנה נצפתה קפיצה משמעותית בשיעור הערבים הסבורים כי רבים מהיהודים או רובם ״קיצונים פוליטית״. שיעור הערבים הסבורים ש״רוב״ היהודים קיצונים למעשה הוכפל ובמקביל שיעור הערבים שאינם מייחסים ליהודים רבים קיצוניות פוליטית נחתך בחצי. ייתכן שתזוזה זו היא תגובה של הציבור הערבי לעליית ממשלת הימין לשלטון לפני שנה וחצי, או למלחמה בעזה בחודשים האחרונים. כך או כך, יהיה צורך לעקוב אחר עמדות הערבים בנושא זה לאחר שתחלוף תקופת המתח הנוכחית, כדי לברר האם התזוזה בעמדת הערבים קבועה, או שמא המספרים ישובו בתוך זמן קצר לרמות שיזכירו את נתוני שני הסקרים הקודמים שהמכון ערך בשאלה זו (2018, 2022).
המצב החברתי
סקר המכון החודש בחן היבטים שונים של לכידות בחברה הישראלית. שיעור משמעותי מאזרחי ישראל מודאגים מהמצב החברתי בישראל, על אף התחושה בחודשי המלחמה של חיזוק מסויים ברמת הלכידות (תחושה שבאה לידי ביטוי בסקרים קודמים של המכון). יותר משליש מאזרחי ישראל ״מודאגים מאוד״ מהמצב החברתי (37%), כאשר השיעור בקרב הערבים גבוה יותר (43%). עוד 45% ״די מודאגים״ מהמצב החברתי בישראל, מה שמעמיד את השיעור הכולל של מודאגים על 82% – 84% מקרב הערבים ו-80% מקרב היהודים.
הדאגה הנוגעת למצב החברתי משותפת לכל המגזרים בחברה היהודית. היא גבוהה יותר בקרב חילונים (87% מאוד או די מודאגים), אך זוכה לרוב גם בקרב דתיים (64%), מסורתיים (84% בקרב מסורתיים לא דתיים), וחרדים (68%). יש לציין עם זאת, כי בקרב חילונים, מסורתיים, בעיקר אם הם מצביעי מפלגות אופוזיציה, רמת הדאגה גבוהה יותר. ישראלים אלה נוטים לבחור באפשרות של ״מודאגים מאוד״, בעוד שבקרב קבוצות אחרות רבים יותר נוטים לאפשרות של ״די מודאגים״.
תחושות כלפי מגזרים שונים
את הביטוי למצב החברתי בחנו החודש בשאלות על היחס למגזרים שונים בחברה. השאלון אפשר למשתתפים לבחור את הרגש העיקרי כלפי קבוצות שונות, מתוך שמונה אפשרויות: קרבה, שותפות, הערכה, אדישות, פחד, כעס, שנאה או ״אף אחד מאלה״. התוצאות בכלל האוכלוסיה מלמדות על דומיננטיות של הרגש ״קרבה״ כאשר השאלה היא על חיילי צה״ל (45% מכלל האוכלוסיה, 55% בקרב היהודים). על דומיננטיות של הרגש ״שותפות״ ביחס של יהודים לדרוזים (49%). על בולטות של הרגש ״כעס״ ביחס של יהודים לחרדים (37%). יש לומר כי בקרב הערבים רוב התשובות ביחס לרוב המגזרים היו ״אדישות״ או ״אף אחד מאלה״. חריג אחד הוא יחס של ״הערכה״ בקרב 24% מהערבים ל״יזמי היטק״, ויחס של ״שנאה״ בקרב 21% מהערבים ל״מתנחלים״. בקרב יהודים, הרגשות המובילים ביחס למתנחלים הם ״קרבה״ (25%) ו״כעס״ (26%), שיש כמובן קורלציה בינם לבין עמדתם הפוליטית של המשיבים.
התחושות כלפי מגזרים שונים מושפעות כמובן מהשתייכות מגזרית, מעמדה פוליטית ומרמת דתיות. כאשר הרגש כלפי ״תומכי ימין״ הוא חיובי בעיני 58% מהציבור היהודי, ברור שיש לכך קשר לעובדה שרוב היהודים בישראל ממקמים את עצמם בקבוצות ימין וימין-מרכז. גם היחס לבדואים מושפע משאלות של מגזר (יהודי או ערבי, ימין או שמאל), וכמותו היחס ל״מתנחלים״. ככלל, אפשר לזהות שתי קבוצות עיקריות בסקר: הקבוצות בקונצנזוס חיובי. אלה קבוצות שהרגשות השליליים כלפיהן מעטים, ולרוב יש יחס חיובי או אדיש אליהן. נמנים עליהן חיילי צה״ל, הדרוזים, תומכי המרכז, יהודי התפוצות, הקיבוצניקים. לצידן יש קבוצות שהיחס החיובי וגם השלילי אליהן יחסית גבוה. אלה קבוצות שפשוט יש מחלוקת רגשית ביחס אליהן, על פי חלוקה מגזרית כלשהי. כך ביחס לחרדים, לתומכי שמאל, במידה פחותה לתומכי ימין, לדתיים לאומיים, לבדואים ועוד. ל-43% מתומכי הקואליציה יש רגש של ״קרבה״ לחרדים. ל-57% מתומכי האופוזיציה יש רגש של ״כעס״ על החרדים (ול-9% רגש של ״שנאה״). הקבוצה השלישית היא קבוצה שיש בה מגזר אחד: ערבים מוסלמים. זה המגזר היחיד שבקרב היהודים יש כלפיו רגש שלילי גבוה ורגש חיובי נמוך במובהק. 24% מהיהודים מבטאים ״פחד״ ביחס לערבים, 14% מבטאים ״כעס״, 11% מבטאים ״שנאה״.
בבחינת החלוקה הפנימית של ביטויי הרגש כלפי מגזרים שונים אפשר למצוא עוד כמה השוואות שיש בהן עניין, כמו זו בין הערכתם של דתיים את החרדים, לעומת הערכתם של חרדים את הדתיים. בהשוואה כזאת ניכר שבעוד שבקרב החרדים כמעט לא קיימים רגשות שליליים כלפי דתיים, בקרב הדתיים יש קבוצה לא מבוטלת שמבטאת ״כעס״ על החרדים כרגש הדומיננטי ביותר.
פערים מעניינים אפשר לזהות גם בהשוואות בין שתי קבוצות של ישראלים שאינם שומרי מצוות, אך מגדירים את עצמם באופן אחר: חילונים לעומת מסורתיים לא דתיים. שתי קבוצות אלה דומות במקרים רבים באורחות החיים, אך שונות בעמדות האידיאולוגיות, וגם ביחס לקבוצות אחרות. בטבלה המוצגת כאן ניתן לראות כיצד ניכר פער בין שתי הקבוצות הללו ביחס הרגשי לקבוצה שלישית: דתיים לאומיים. בקרב החילונים רבים חשים ״כעס״ כלפי המגזר הדתי, בעוד שבקרב המסורתיים הלא דתיים שיעור הכעס נמוך, ולעומת זאת שיעור תחושת ה״קרבה״ גבוה. יש לציין כי בקרב חילונים רווח רגש של כעס חזק עוד יותר גם ביחס ל״חרדים״ (54%) וגם ביחס ל״מתנחלים״ (42%).
השוואה נוספת מלמדת שקבוצה לא מבוטלת של יהודים בישראל חשה רגש של ״כעס״ או אפילו ״שנאה״ כלפי ״תל אביבים״, ויש להניח שהכוונה אינה ליחס הנוגע מקום מגורים גיאוגרפי, אלא ליחס הנוגע לתדמית הרווחת של ״תל אביבים״ בקרב קבוצות שונות בחברה. למעשה, למעט בקרב החילונים (שהם הקבוצה הגדולה בישראל), בכל הקבוצות האחרות בין חמישית לרבע מהמשיבים הביעו רגש שלילי חזק מעין זה ביחס לתל אביבים.
איסוף הנתונים לסקר המכון למדיניות העם היהודי נערך על ידי אתר המדד (כ-600 מרואיינים במגזר היהודי, בסקר אינטרנטי) וחברת אפקאר (200 מרואיינים במגזר הערבי, כמחציתם אינטרנטי ומחציתם טלפוני). הנתונים נותחו ושוקללו על ידי פרופ׳ קמיל פוקס כדי לייצג את אוכלוסיית הבוגרים בישראל, בסיועו של נח סלפקוב מהמכון למדיניות העם היהודי. הדו״ח נכתב על ידי שמואל רוזנר, שעורך את מדד JPPI לחברה הישראלית.