הציבור בישראל משוכנע שחילופי המהלומות עם איראן הסתיימו בלא הכרעה מובהקת והוא מוטרד מההפגנות האנטי-ישראליות בקמפוסים בארה"ב.
המדד החודשי של המכון למדיניות העם היהודי JPPI מזהה ירידה משמעותית בתחושת האופטימיות של הציבור הישראלי הן ביחס למדינה, הן בהקשר האישי, שמתלווה לירידה באמון בניצחון ישראל במלחמה. רמת האמון בממשלה נמוכה מאוד, ורמת האמון במפקדי צה״ל ירדה משמעותית. רוב הציבור סבור שהן ראש הממשלה, הן שר הבטחון והן הרמטכ״ל צריכים להתפטר מתפקידיהם. בדו״ח שלושה חלקים עיקריים: הראשון עוסק במלחמה ונגזרותיה, השני בתחושת הבטחון, האופטימיות והאמון של ישראלים, והשלישי בזהות יהודית.
כותרות נוספות
- המרכיב העיקרי שיגדיר את סוף המלחמה בעיני הציבור הוא כאשר ״התושבים בדרום ובצפון יחזרו הביתה״
- רוב הציבור סבור כי בחילופי המהלומות בין איראן ובין ישראל ״אף אחד לא ניצח ולא הפסיד״
- כמעט שוויון בשאלה האם תגובת ישראל למתקפה האיראנית הייתה ״במידה הנכונה״ או ״חלשה מדי״
- כשליש מהיהודים סבורים כי הנשיא ביידן אינו תומך בישראל; רוב הערבים סבורים שלא נשחקה תמיכת ביידן בישראל
- שליש מהיהודים בישראל אינם בטוחים שכדאי לילדיהם/נכדיהם לחיות בישראל
- שמונה מכל עשרה יהודים ״קצת״ או ״מאוד״ מודאגים מההפגנות נגד ישראל בקמפוסים בארה״ב
- שבעה מכל עשרה יהודים ״קצת״ או ״מאוד״ מודאגים מהאפשרות שישראל תהפוך ל״מדינה מוקצה״ במערב
- רוב גדול של יהודים מקבלים את הטענה שעם ישראל הוא ״עם סגולה״, אך רוב החילונים דוחים אותה
המלחמה בעזה
רוב היהודים בישראל (61%) סבורים כי על ישראל ״לפעול ברפיח בכל מקרה״. תשובה זו התקבלה בסקר שנערך לפני מתקפת המרגמות שבה נהרגו שלושה חיילי צה״ל, ולפני שהתברר האם תהיה או לא תהיה עסקה עם חמאס, שכוללת שחרור חטופים. קצת פחות משליש מהיהודים בישראל סבורים כי ניתן לוותר על תקיפה ברפיח בתמורה לעיסקת שחרור חטופים (29%), ומיעוט קטן (6%) סבורים כי על ישראל להימנע מפעולה ברפיח בכל מקרה.
ביחס לאפשרות של פעולה ברפיח ניכרים פערים משמעותיים על פי מחנה אידיאולוגי. בימין (ובקרב דתיים, וגם בקרב צעירים יותר) ניכרת נטייה מובהקת לתמוך ב״פעולה ברפיח בכל מקרה״.
ישראל מול העולם
אחת השאלות שעל ישראלים להתמודד איתן בהקשר לפעולה ברפיח היא שאלת הלגיטימציה הבינלאומית, וזאת על רקע פרסומים הנוגעים להתנגדות ארה״ב לפעולה, וכן על אפשרות להוצאת צווים נגד מנהיגים וקצינים ישראלים בבית הדין הבינלאומי הפלילי. 67% מהישראלים (69% מהיהודים) מודאגים מהאפשרות שישראל תהפוך ל״מדינה מוקצה במערב״.
רמת הדאגה מושפעת באופן משמעותי מהשתייכות אידיאולוגית (וכן על פי דתיות), כאשר בימין, ובקרב דתיים וחרדים, שיעור הדאגה מיחס מדינות המערב לישראל נמוך יותר באופן משמעותי. עם זאת, גם בימין כמחצית מהמשיבים מודאגים, לפחות ״קצת״ מהאפשרות שישראל תהיה מדינה מוקצה.
בהקשר למצבה של ישראל בעולם לנוכח המלחמה, ולנוכח ביקורת שמשמיעות לא מעט מדינות על האופן שבו ישראל מתנהלת בחודשים האחרונים, בחנו גם את השאלה האם הישראלים מרגישים שמדינות המערב ״מבינות״ את מה שישראל עומדת מולו. בשאלה זו ניכר פער משמעותי בתשובותיהם של יהודים וערבים. בעוד שרוב גדול מקרב היהודים סבורים שמדינות המערב לא מבינות את מצבה של ישראל, בקרב הערבים יש נטייה חזקה יותר להניח שהביקורת הבינלאומית אינה נובעת מחוסר הבנה של ישראל אלא מחוסר הסכמה עם המדיניות שלה.
בציבור היהודי בישראל, ניכרים פערים בתשובות לשאלה זו על פי עמדה אידיאולוגית. בקרב תומכי שמאל ושמאל מרכז (שהם כחמישית מהציבור היהודי), ישנה קבוצה משמעותית הסבורה כי המערב מבין את ישראל אך לא מסכים איתה. לעומת זאת, בקבוצת המרכז ובקבוצות הימין יש רוב גדול לטענה שהמדינות לא מבינות את מצבה של ישראל, וקרוב לשליש מהיהודים בסך הכל מביעים אכזבה מחוסר הבנה זה.
ארה״ב וישראל
בהקשר דומה, חזרנו החודש על שאלה ביחס לתמיכת הנשיא האמריקאי ג׳ו ביידן בישראל. כפי שניתן לראות, מאז חודש פברואר חלה עלייה מסויימת בשיעור היהודים בישראל הסבורים כי ביידן אינו תומך בישראל (בסך הכל, 32%). רוב הערבים (54%) סבורים כי ״הנשיא ביידן תמך מאוד בישראל בתחילת המלחמה, ותומך בה מאוד גם היום״. כלומר, בקרב רוב הערבים התחושה היא כי לא חלה שחיקה בתמיכת ביידן בישראל. כרבע מהם סבורים שחלה שחיקה כזאת, אך שביידן עודו תומך בישראל (25%).
התופעה הבולטת של השבועות האחרונים במערב היא של הפגנות בקמפוסים לתמיכה בפלשתינים והתנגדות לישראל. אירועים אלה מדווחים בהרחבה גם בתקשורת הישראלית, ומעלים את רף הדאגה בציבור. 80% מהיהודים בישראל מודאגים (״מאוד״ או ״קצת״) מ״מה שקורה בקמפוסים״. הערבים נשאלו בהקשר לאירועים אלה שאלה אחרת הנוגעת לרמת ההזדהות שלהם עם המסרים הנשמעים בהפגנות, שרוב בקרב הערבים אומרים שהם מסכימים איתם לפחות ״קצת״.
רוב מקרב הערבים (52%) אינם סבורים שבהפגנות ״יש גם מסרים אנטישמיים נגד כל היהודים, כולל היהודים שגרים בארה״ב״, וסבורים שההפגנות הן ״רק נגד ישראל״. כחמישית (20%) סבורים שההפגנות הן ״גם נגד היהודים״ ואומרים ש״זה לא בסדר״. כעשירית סבורים שההפגנות הן גם נגד יהודים, אבל זה ״כן בסדר״ (כחמישית השיבו על שאלה זו ב״לא יודעים״).
מתי המלחמה תיגמר?
מהאפשרויות שהצענו, האירוע העיקרי שיסמן את סוף המלחמה בעיני הקבוצה הגדולה בקרב היהודים הוא חזרת תושבי הדרום והצפון לבתיהם. בקרב ערבים, ישנו כמעט שוויון בין מי שסבורים שסוף המלחמה יבוא כאשר הממשלה תודיע על כך, ואלה הסבורים שיבוא כאשר החטופים ישובו לבתיהם. בציבור היהודי ישנם פערים ביחס לשאלה זו בין קבוצות אידיאולוגיות, אם כי בקרב כל הקבוצות (ובמודגש בימין) החזרת המפונים היא המרכיב הבולט ביותר. מהמרכז ושמאלה ישנם כחמישית מהמשיבים שסבורים שהמלחמה ״כבר נגמרה״, תשובה שזוכה לתמיכה נמוכה יותר בימין (ובקרב ערבים).
מתקפת איראן והתגובה הישראלית
רוב הציבור בישראל סבור היום, כמה שבועות לאחר המתקפה האיראנית על ישראל והתגובה הישראלית אליה, ש״אף אחד לא ניצח ולא הפסיד״ בסיבוב האלימות. שיעור הסבורים ש״איראן ניצחה״ או ש״ישראל ניצחה״ דומה (בקרב היהודים). בקרב הערבים ישנו רוב מובהק יותר הסבור שאף אחד לא ניצח, ושיעור גבוה יותר של מי שסבורים שישראל ניצחה. בציבור היהודי, ההערכה שלא היתה מנצחת או מפסידה בסבב זה עולה ככל שנעים מהימין לכיוון המרכז והשמאל על הסקלה הפוליטית, כאשר בקרב תומכי ״ימין״ פחות ממחצית (48%) מחזיקים בעמדה זו, אך שיעור המחזיקים בעמדות אחרות נותר זהה – 24% ל״איראן ניצחה״ ו-23% ל״ישראל ניצחה״.
כמה ממנהיגי הימין, ובראשם השר איתמר בן גביר, מתחו ביקורת על התגובה הישראלית למתקפה האיראנית, שהיתה לטעמם חלשה מדי (״דרדלה״). בהתאם, יש פערים משמעותיים בהערכת התגובה הישראלית על פי עמדה פוליטית. מכלל הציבור היהודי, 45% סבורים שישראל הגיבה למתקפה ״במידה הנכונה״ ושיעור קרוב למדי (41%) של מי שסבורים שהתגובה היתה ״חלשה מדי״ (שיעור דומה לתשובה זו נרשם גם בקרב ערבים). כפי שניתן לראות בגרף, עמדות אלה מותאמות למחנות אידיאולוגיים, כאשר בימין ישנו רוב מובהק הסבור כי התגובה היתה ״חלשה מדי״.
בטחון ואופטימיות
ערב יום העצמאות ה-76 של ישראל, הציבור הישראלי יותר פסימי ביחס לעתיד המדינה ולעתידו האישי לעומת חודשים קודמים, אינו משוכנע בניצחון ישראל במלחמה שהיא מנהלת, וכשליש ממנו (וכמחצית מהציבור הערבי) אינו משוכנע שהמקום הנכון לילדיו ונכדיו לחיות בו הוא מדינת ישראל. ממצאים אלה עולים מהסקר החודשי של המכון למדיניות העם היהודי JPPI בישראל. ביחס למלחמה חל החודש מהפך לעומת חודשים קודמים, ושיעור המבטאים אמון נמוך בניצחון ישראל עולה על שיעור המבטאים אמון גבוה בניצחון. הבדיקה החוזרת נערכת בדירוג של 1 (המבטא אמון נמוך בניצחון) ל-5 (המבטא אמון גבוה), והנתונים מתייחסים לדירוג 1 ו-2 כאמון ״נמוך״ ו-4 ו-5 כאמון ״גבוה״. כפי שניתן לראות בגרף, בשאלון מאי 41% מהיהודים ביטאו אמון נמוך בניצחון, לעומת 38% שביטאו אמון גבוה (השאר דירגו בציון 3, או ״לא יודע״). בציבור הערבי האמון בניצחון ישראלי היה נמוך גם בחודשים קודמים, ונותר כך גם החודש.
במבט מפורט על הנתונים, האמון בניצחון נותר גבוה יחסית בקרב צעירים עד גיל 24 (59% דירגו אותו כ-4 או 5). כמו כן, הוא נותר גבוה בציבור הדתי (54%) והמסורתי דתי (53%). בחלוקה על פי הגדרה פוליטית (ימין, שמאל וכדומה), הקבוצה היחידה שבה רוב שנותן אמון גבוה באפשרות של ניצחון היא קבוצת ה״ימין״ (58%). בימין-מרכז יש 40% שנותנים אמון גבוה בניצחון, מול שליש שנותנים אמון נמוך (34%). בשאר הקבוצות עולה שיעור האמון הנמוך על האמון הגבוה באופן ניכר (במרכז: 25% לאמון גבוה מול 51% לאמון נמוך).
מצב המלחמה, ואולי גורמים נוספים, משפיעים גם על רמת האופטימיות הכללית ביחס לעתיד הציבורי והאישי. בהשוואה לנתונים שנאספו בינואר השנה, ניכרת ירידה משמעותית ברמת האופטימיות בציבור היהודי. שיעור האופטימיים מאוד ביחס לעתידה של מדינת ישראל (ציון 4 ו-5) ירד בקרב היהודים מ-48% ל-37%. שיעור הפסימיים ביחס לעתיד המדינה (דירוג ממינוס חמש עד מינוס 1) עלה מ-21% ל-30%. ירידה מקבילה, אם כי פחות חדה נרשמה גם ברמת האופטימיות האישית (״כמה את/ה אופטימי/ת או פסימי/ת ביחס לעתיד שלך״) של יהודים. כפי שניתן לראות, בציון משוקלל על סולם של 0 (פסימיות) עד 10 (אופטימיות), הציון של מדינת ישראל ירד מ-7.3 ל-6.3, הציון האישי ירד מ-8.1 ל-7.4. בקרב ערבים הציון של מדינת ישראל ירד מ-7.4 ל-7.3, הציון האישי ירד מ-5.8 ל-5.3.
עתיד בישראל
ערב יום העצמאות, ובעיצומה של מלחמה, בחנו גם את השאלה האם הישראלים רואים את ישראל כמקום המתאים לחיים עבור ילדיהם ונכדיהם. בחודש אפריל נבדקה שאלה זהה בקרב מדגם גדול של ערבים בישראל, והחודש בקרב יהודים. התוצאה מלמדת על כך שרוב היהודים סבורים שכדאי לילדים/נכדים לחיות בישראל, אך כשליש מהיהודים (לעומת קרוב למחצית מהערבים) אינם משוכנעים שישראל היא המקום שבו ״כדאי״ לילדיהם או נכדיהם לחיות. ראוי לציין כי סקרים שנערכו בשאלת המגורים בישראל גם בשנים קודמות העלו לעיתים תוצאות דומות, שעל פיהן חלק משמעותי, עד כדי מחצית מהישראלים, היו מעדיפים לחיות במדינה אחרת. בסקר חודש מרץ של JPPI 66% מהיהודים הביעו חוסר הסכמה עם האמירה ״אם הייתה לי אפשרות מעשית להגר לחו"ל, הייתי עושה זאת״ – נתון דומה מאוד ל-67% האומרים בסקר הנוכחי כי לילדים/נכדים כדאי לחיות בישראל.
בהקשר לנתון זה בולט מאוד הפער בין יהודים שמגדירים את עצמם ״חילונים״ לבין יהודים משאר הקבוצות (על פי דתיות). בקרב חילונים (ובהתאמה, בקבוצות המרכז והשמאל הפוליטי), קצת יותר ממחצית מהיהודים סבורים שישראל היא המקום שכדאי לחיות בו (55%). שיעור גבוה למדי, כאחד מכל חמישה חילונים, סבור שהמקום המתאין יותר הוא ״מדינה מערבית שאינה ישראל״, ושיעור דומה של משיבים אומרים כי הם ״לא יודעים״ מה המקום שכדאי לחיות בו, מה שאינו מבטל את האפשרות של ישראל, אך גם אינו מבטא בטחון בכך שישראל היא המקום המתאים. למעשה, התשובות של חילונים בישראל דומות למדי בעניין זה לתשובותיהם של ערבים בישראל (בהינתן ההבדל הברור הנוגע לכך שלא נשאלו על אפשרות של חיים במדינה פלשתינית או ערבית).
אמון בהנהגה
נתוני מאי מלמדים על ירידה נוספת באמון הציבור בממשלה, על אמון נמוך בראש הממשלה, בדומה לחודשים קודמים, ועל ירידה ניכרת באמון הציבור במפקדי צה״ל (בקרב יהודים, האמון בקרב ערבים היה ונותר נמוך למדי). ל-28% מהציבור היהודי רמת אמון גבוהה או די גבוהה בממשלה, לעומת 35% במרץ. ל-32% רמת אמון גבוהה בראש הממשלה, נתון דומה לחודשים קודמים. בקרב ערבים, ל-13% אמון גבוה בממשלה, ללא שינוי משמעותי לעומת חודשים קודמים.
כאמור, האמון במפקדי צה״ל ירד באופן ניכר לעומת הבדיקה הקודמת במרץ. ירידה זו באה על רקע חודשים ארוכים שבהם לא מתנהלת מלחמה בעצימות גבוהה בדרום הארץ, על רקע התפטרותו של ראש אמ״ן אהרון חלווה מתפקידו, והודעתו של אלוף פיקוד המרכז יהודה פוקס שיפרוש מצה״ל, ועל רקע החלטה שנויה במחלוקת פוליטית של הרמטכ״ל (בגיבוי שר הבטחון) למנות חמישה אלופים חדשים במטכ״ל, כולל ראש אמ״ן ואלוף פיקוד מרכז.
האמון הנמוך במפקדי צה״ל ניכר במיוחד בקרב תומכי ״ימין״, שמהם ישנו רוב (55%) שאין לו אמון במפקדים. נתון זה ניכר גם בחודשים קודמים, אך חלה בו עלייה על רקע האירועים שהוזכרו, וכנראה גם משום שמפקדי צה״ל חשופים לביקורת חריפה ונמשכת מצד מנהיגים בצד הימני של המפה הפוליטית.
בהתאם, רוב גדול של הציבור היהודי (70%) סבור כי בעקבות התפטרות ראש אמ״ן גם על הרמטכ״ל, הרצי הלוי, להתפטר מתפקידו, אם כי אין הסכמה בשאלה האם עליו לעשות זאת כעת (31%) או ״בסוף המלחמה״ (39%). עמדה דומה, ובחלוקה דומה, ניכרת גם ביחס לשאלת ההתפטרות של שר הבטחון, יואב גלנט, מתפקידו. בשאלת ההתפטרות של ראש הממשלה מתקבלת תשובה דומה למדי מבחינת שיעור הסבורים שעליו להתפטר (68%), אך מנגד ישנו שיעור גבוה הרבה יותר של משיבים (יהודים) הסבורים שראש הממשלה לא צריך להתפטר, וכן ישנו שיעור גבוה הרבה יותר הסבורים שעליו להתפטר ״בהקדם״ ולא ״בסוף המלחמה״ (48%).
פערים אלה נובעים כמובן מתשובות המתקבלות על פי נטייה פוליטית. כאמור, במקרה של שלושת האישים מתקבלת תשובה דומה ביחס לשאלת ההתפטרות. אבל בעוד שקבוצות הנוטות לימין סבורות שעל ראש הממשלה לאחר את התפטרותו, ולעומתו על הרמטכ״ל להקדים את התפטרותו, קבוצות במרכז ובשמאל מבקשות לראות תהליך בסדר הפוך: התפטרות מוקדמת של ראש הממשלה ומאוחרת יותר של שר הבטחון והרמטכ״ל. כמובן, השלכה אפשרית של סדר כזה או סדר הפוך נוגעת לשאלה מי ימנה את הרמטכ״ל הבא.
מתי צריך בחירות?
רוב הציבור בישראל מעוניין בבחירות חדשות עוד בשנת 2024, כאשר בקרב הערבים מדובר ברוב משמעותי, ובקרב היהודים ברוב קטן (בהנחה שפרישה של המחנה הממלכתי מהממשלה צפויה עוד השנה). עמדת הציבור בנושא זה לא השתנתה משמעותית בחודשים האחרונים. בקבוצות המרכז והשמאל ישנו רוב המבקש בחירות ״תוך שלושה חודשים״ (55% במרכז). בימין ישנו רוב (61%) התומך בבחירות ״במועד הרגיל״. עמדות המזדהים כ״ימין מרכז״ הם אלה הקרובות לעמדת האמצע של יהודים בישראל.
זהות יהודית
במסגרת הבחינה המתמדת של שאלות זהות בחברה הישראלית, בחנו החודש שתי שאלות הנוגעות לזהות יהודית. בראשונה, ביקשנו מהמשיבים למקם את עצמם על סולם של 0 עד 10 ביחס לשאלה ״כמה הם מרגישים יהודים״. בשאלה זו, כ-705 מכלל המשיבים מיקמו את עצמם על הדרגה המקסימלית בסולם (10), עוד כעשירית (11%) מיקמו את עצמם בדרגות הבאות (8 או 9). ובסך הכל, 85% מהיהודים מיקמו את עצמם מעל 7 בסולם זה.
כמובן, המיקום לא היה אחיד, ובחלוקה על פי דתיות ניתן להבחין בשני דברים: האחד – בכל קבוצות הדתיות ישנו רוב הממקם את עצמו בדרגה המקסימלית. השני – קבוצת ה״חילונים״ (על פי הגדרה עצמית) חריגה בדירוג לעומת שאר הקבוצות, כאשר כמחציתה מדורגת בדרגה המקסימלית, אך כשליש ממוקמת בדרגות נמוכות יותר מחמש ומעלה. עבור כל הקבוצות אנחנו מציגים ציון משוקלל, שנעשה בהכפלת השיעור בכל דרגה במספר הדרגה (הציון המקסימלי הוא 10). לא מיותר לציין שאין הכוונה בכך להציע דירוג ערכי של הקבוצות, אלא פשוט לקבוע היכן הן ניצבות לעומת קבוצות אחרות בשאלה של ייחוס עצמי של ״הרגשת יהודיות״.
מה פירוש ״עם סגולה״
בשאלה נוספת המתייחסת לזהות יהודית בחנו את משמעות המושג ״עם סגולה״ בעיני היהודים בישראל, וכן את היחס (חיובי או שלילי) למושג זה.
מכלל היהודים, ישנו רוב המסכים עם מושג זה, קרי, מזהה בו משמעות חיובית, ומציין ״תפקיד מיוחד״ או ״חובות״ עודפים לעומת עמים אחרים. עם זאת, כשליש מהיהודים סבורים כי למושג זה משמעות שלילית, וכחמישית מהם מציינים אותו כמושג בעל משמעות מתנשאת או גזענית.
כמו בשאלת הזהות הקודמת, ניתן להבחין גם בשאלה זו שקבוצת הישראל המגדירים עצמם ״חילונים״ (זו הקבוצה הגדולה מקרב היהודים, המונה כארבעה מכל עשרה ישראלים), חריגה לעומת הקבוצות האחרות. למעשה, רוב החילונים אינם מסכימים עם הביטוי ״עם סגולה״, ויותר משליש מהם רואים בו ביטוי שלילי מתנשא או גזעני. הדבר המעניין בנתונים אלה נעוץ בכך שבעוד שבציבור המקבל את הערך עם סגולה ניכר מאמץ לייחס לו משמעות שאיננה מעידה בהכרח על התנשאות, ובוודאי שלא על גזענות (מדובר על קבלה מרצון של עול ייחודי – ולא על ייחוס זכויות יתר, למעט בקרב מעטים), בציבור החילוני ניכר שאינו מקבל את המושג על פי פירוש זה, או רואה גם בו (״תפקיד מיוחד״) אלמנט של התנשאות שאינו חש בנוח איתו.
איסוף הנתונים לסקר המכון למדיניות העם היהודי נערך על ידי אתר המדד (643 מרואיינים במגזר היהודי, בסקר אינטרנטי) וחברת אפקאר (204 מרואיינים במגזר הערבי, כמחציתם אינטרנטי ומחציתם טלפוני). הנתונים נותחו ושוקללו על פי הצבעה ודתיות כדי לייצג את אוכלוסיית הבוגרים בישראל. הדו״ח נכתב על ידי שמואל רוזנר ונח סלפקוב, שעורכים את מדד JPPI לחברה הישראלית.