The Jewish People Policy Institue

אירועי השנה האחרונה חיזקו את ״הערך היהודי״ שחילונים בישראל מקנים למשימות וסמלים לאומיים, וכן את הקשר של חילונים ליהודי התפוצות.

המדד החודשי של המכון למדיניות העם היהודי JPPI התמקד בעמדות ושינוי עמדות של חילונים בישראל ביחס ליהדות. בדו״ח שלושה חלקים עיקריים: הראשון עוסק בשינוי בהתייחסות לערכים יהודיים, השני בהערכת והתנהגות בעקבות המלחמה, השלישי ביחס של יהודים חילונים ליהודי התפוצות.

להורדת גרסת PDF לחצו כאן. 

כותרות הדו"ח:

• לכשמונה מכל עשרה חילונים חשוב שילדיהם יהיו יהודים, בדומה לממצאים משנת 2018.
• עלייה לעומת 2018 בשיעור החילונים הסבורים שכדי להיות ״יהודי טוב״ צריך לשרת בצה˝ל.
• עלייה לעומת 2018 בשיעור החילונים הסבורים שכדי להיות ״יהודי טוב״ צריך לחנך את הילדים לגור בישראל.
• פערים עקביים בהשפעת המלחמה על יחס ליהדות של ״חילונים לחלוטין״ לעומת ״חילונים קצת מסורתיים״.
• כרבע מהחילונים המסורתיים אומרים שאירועי אוקטובר ״קירבו אותם ליהדות״, כחמישית מהחילונים לחלוטין אומרים ש״הרחיקו אותם מהיהדות״
• כחמישית מהחילונים אומרים שהאירועים קירבו אותם ליהודים בתפוצות.

ערכים יהודיים

סקר המכון עסק החודש ביהודים חילונים בישראל, ובעיקר ביחסם לסוגיות הנוגעות ל״יהודיות״ של הפרט והחברה. בחלק מהשאלות נערכה השוואה לשאלות זהות שהוצגו בסקר ״יהדות ישראלית״ בשנת 2018. השוואה זו מאפשרת לבחון האם חלו תמורות משמעותיות בעמדות או התנהגויות של יהודים חילונים כחלוף שש שנים. שאלות אחרות בחנו במפורט האם המשיבות והמשיבים מרגישים שלאירועי השנה האחרונה (מאז מתקפת אוקטובר 2024) היתה השפעה על עמדות או התנהגויות שלהם בשדה היהודיות.

ממצאי הסקר מלמדים כי לרוב גדול של החילונים בישראל חשובה הזהות היהודית שלהם, ורובם מבטאים הרגשה חזקה של יהודיות. כאשר המשיבים התבקשו לציין על סולם מ-1 עד 10 עד כמה הם ״מרגישים יהודים״, התוצאה המשוקללת לכלל החילונים שהתקבלה הייתה בממוצע כ-8.5 מתוך 10. כמו בחלק ניכר מהשאלות, גם בשאלה זו ניכר פער בין הקבוצה של מי שהגדירו את עצמם ״חילונים לחלוטין״ לבין מי שהגדירו את עצמם ״חילונים קצת מסורתיים״.

שתי קבוצות אלה יחדיו הן כמחצית מכלל הציבור היהודי בישראל (49% על פי סקר ״יהדות ישראלית, 2018). יש לקחת בחשבון כי החברה היהודית בישראל מחולקת למגזרים על פי דתיות בכמה אופנים, שכל אחד מהם משנה במידת מה את התמונה. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כ-45% מהציבור מגדירים את עצמם ״חילונים״ ועוד כ-19% הם ״מסורתיים לא דתיים״. לצורך סקר המכון המשיבים התבקשו להגדיר את עצמם מחדש והנתונים המוצגים כאן מתייחסים רק לשתי הקבוצות שהן במובהק חילוניות (לחלוטין או קצת מסורתיות). גודל שתי הקבוצות בחברה הישראלית אינו שווה: כשלושים אחוז מהיהודים בישראל הם ״חילונים לחלוטין״ וכעשרים אחוז הם ״חילונים קצת מסורתיים״.

כאמור, בין שתי הקבוצות החילוניות ישנו פער קבוע ומשמעותי בחלק ניכר מהשאלות. כך גם ביחס לשאלה ״באיזו מידה חשוב לך שילדיך יהיו יהודים?״. בשאלה זו ניכר שאין שינוי משמעותי בין ממצאי 2024 לממצאי 2018. עם זאת, נשמר הפער בין שתי הקבוצות, כאשר מהחילונים ״לחלוטין״ כשישים אחוז מבעלי הדעה אומרים שחשוב להם (חשוב או חשוב מאוד) שילדיהם יהיו יהודים, ובקרב החילונים הקצת מסורתיים שיעור זה גבוה משמעותית ועומד על כתשעים אחוזים.

בשאלון המכון ביקשנו כאמור לבחון גם סדרה של אמונות והתנהגויות שהמשיבים מסכימים או לא מסכימים שאלה הן אמונות והתנהגויות שמגדירות מיהו ״יהודי טוב״. כמובן, לשיפוט מסוג זה יש בעיקר ערך סובייקטיבי, כי אין לצידו בירור קפדני של המושג ״יהודי״ ושל הגדרת ה״טוב״.

עם זאת, היכולת להשוות ממצאים מסקר זה לממצאים של שאלות זהות שנשאלו לפני שש שנים, בסקר ״יהדות ישראלית״ של המכון למדיניות העם היהודי, מאפשרת לזהות תמורות בעמדות של ישראלים (במקרה זה, יהודים חילונים) לערכים המוזכרים בשאלון.

בחינת שתיים מהשאלות הללו מלמדת שהיחס ליהודיות במובן של מסורת של קיום מצוות, טקסים וכדומה לא השתנה משמעותית בשנים האחרונות בקרב כלל החילונים. לעומת זאת, חלה קפיצה מסויימת בייחוס ״ערך יהודי״ לכמה התנהגויות שיש בהן מימד לאומי, כמו שירות בצה״ל ודאגה לכלל היהודים. מכיוון שההשוואה נערכת בין סקר שנערך כעת לבין סקר שנערך לפני שש שנים, אין לנו יכולת לומר בוודאות האם מדובר בהשפעה ישירה של אירועי המלחמה על ייחוס גבוה יותר של ״יהודיות״ לפעולות לאומיות, אולם השערה כזאת לא תהיה מופרכת, וייתכן שאפשר למצוא לה רמזים בשאלות אחרות שנשאלו בסקר זה ובסקרים אחרים של המכון.

כך או כך, כאשר בחנו את השאלה האם כדי להיות ״יהודי טוב״ יש לקיים במסגרת הביתית ״חגים, טקסים ומנהגים״, נמצא כי רוב החילונים ״לחלוטין״ סבורים שהתשובה היא לא – בדומה לממצאי 2018, ורוב החילונים ה״קצת מסורתיים״ סבורים שהתשובה היא כן, גם זה בדומה לממצאי 2018. ככלל, המחקר ״יהדות ישראלית״ (שממצאיו המפורטים פורסמו גם בספר מאת שמואל רוזנר וקמיל פוקס, #יהדותישראלית, דיוקן של מהפכה תרבותית) זיהה שישנו הבדל ניכר בקיום טקסים ומנהגים בין חילונים משתי הקבוצות ״לחלוטין״ ו״קצת מסורתיים״.

כלומר, להגדרה העצמית כחילוני (זה מי שאני) ישנו ביטוי גם בעולם העמדות (זה מה שאני חושב) וישנו ביטוי גם בעולם המנהגים (זה מה שאני עושה). כפי שאפשר לראות בטבלה, ממצאי 2024 מלמדים על ירידה קלה בשיעור החילונים לחלוטין הסבורים שקיום טקסים מלמד על ״יהודיות טובה״, ולעומת זאת על עלייה בשיעור החילונים הקצת מסורתיים הסבורים שקיום טקסים מלמד על ״יהודיות טובה״.

בעוד שבמה שנוגע לעמדות הקשורות לקיום מסורות יהודיות לא נמצא שינוי משמעותי בממצאים ביחס לכלל החילונים לעומת ממצאי 2018, במה שנוגע לעמדות המחברות ״ערך יהודי״ לעניינים מסויימים בעלי אופי לאומי נמצא שינוי המשותף לשתי קבוצות החילונים – שמשמעותו ייחוס ״ערך יהודי״ גבוה יותר לפעולות כמו ״שירות בצה״ל״. כפי שאפשר לראות, גם יותר חילונים לחלוטין וגם יותר חילונים קצת מסורתיים סבורים כיום יותר מבעבר ששירות בצה״ל מלמד על יהודיות טובה ״במידה רבה מאוד״. שוב, ההנחה שמדובר על ממצא שנובע ממועד עריכת הסקר – בעיצומה של מלחמה – לא תהיה מופרכת. וכפי שאפשר יהיה לראות מהממצא הבא, העלייה ביחוס ״ערך יהודי״ אינה נכונה ביחס לכל החילונים בכל מה שקשור לערכים לאומיים.

ממצא שבו מתגלה שוב הפער המובהק בין ״חילונים לחלוטין״ לבין ״חילונים קצת
מסורתיים״ נוגע לשאלה האם כדי להיות יהודים טובים, יש ״לחנך את הילדים לגור בישראל״. בשאלה זו התקיים פער משמעותי גם בסקר שנערך לפני שש שנים, כאשר רוב החילונים לחלוטין סברו שחינוך לחיים בישראל אינו בעל תרומה משמעותית להיות ״יהודי טוב״, ולעומתם רוב החילונים הקצת מסורתיים סברו שחינוך כזה הוא כן בעל תרומה משמעותית להיות ״יהודי טוב״. בסקר הנוכחי פער זה לא רק נשמר, אלא גדל משמעותית. בקרב החילונים לחלוטין לא חל שינוי משמעותי בייחוס ערך יהודי לחינוך לחיים בארץ לעומת הסקר של 2018, אך בקרב חילונים קצת מסורתיים חלה עלייה נוספת בשיעור המייחסים ערך יהודי לחינוך כזה.

בהקשר זה ראוי לציין ממצאים מסקר המכון בחודש מאי, שבו נמצא פער משמעותי מאוד בין שיעור החילונים והמסורתיים הלא דתיים בנוגע לשאלה ״איפה לדעתך כדאי לילדים/נכדים שלך לחיות?״. כמובן, צריך לסייג את ההשוואה בין הסקרים, משום שהניתוח נעשה על פי סולם אחר של דתיות (כאן חילונים לחלוטין מול חילונים קצת מסורתיים, שם חילונים מול מסורתיים לא דתיים), ועם זאת, בידיעה שמתקיימת חפיפה מסויימת בין הקבוצות הללו קל לזהות שהקבוצה שיש בה רוב קטן יחסית (55%) של מי שבטוחים שהמקום הנכון לחיות בו הוא ישראל – חילונים – תהיה גם הקבוצה שיש בה שיעור נמוך יותר של ייחוס ״ערך יהודי״ לחינוך לחיים בישראל. לעומת זאת, בקבוצה שבה הרוב הגדול (79%) בטוחים שהמקום הנכון לילדים ולנכדים הוא ישראל – מסורתיים לא דתיים – יהיה שיעור גבוה יותר של ייחוס ״ערך יהודי״ לחינוך לחיים בישראל.

יהודיות במלחמה

בסקר נכללו שתי שאלות שביקשו לבחון האם חל שינוי בגישתם של חילונים ובהתנהגותם של חילונים בכל מה שקשור למסורת יהודית. ביתר דיוק: השאלות ביקשו לבחון האם המשיבים סבורים שחל שינוי כלשהו בגישתם )את הגישה בפועל צריך לבחון בשאלות מקבילות לפני אוקטובר ואחרי אוקטובר.( כצפוי, רוב המשיבים אמרו שמידת הקירבה שלהם ליהדות ומידת הקיום שלהם של פרקטיקות יהודיות לא השתנתה בעקבות אירוע 7 באוקטובר. עם זאת, בשתי השאלות ניתן להבחין במידת מה באפקט המקטב שיש למלחמה – במקרה זה בין שתי קבוצות החילונים, אך תיאור זה נכון גם להבחנה בין עמדות חילונים באופן כללי לבין עמדות שאר החברה היהודית.

כפי שניתן לראות בדוגמה הבאה, רוב גדול מכלל החילונים, ומהחילונים בשתי הקבוצות המתוארות, אומרים שהאירועים לא השפיעו על הקרבה או הריחוק שלהם מהיהדות. עם זאת, מקרב מי שהמלחמה כן השפיעה עליהם, ניכרת השפעה שכיוונה הפוך: בקרב החילונים לחלוטין יש שיעור גדול יותר של מי שהאירועים הרחיקו אותם מהיהדות, בעוד שבקרב החילונים הקצת מסורתיים יש שיעור גדול יותר של מי שהאירועים, על פי הבנתם, קירבו אותם ליהדות. יש לציין כי ממצאים אלה מאשרים ממצאים דומים מסקרים שנערכו לאחרונה. לדוגמה, בסקר שבחן את כלל החברה היהודית בישראל עלך פי חלוקת הדתיות של הלמ״ס (סקר של אתר המדד), התגלה פער בין שיעור לא מבוטל של חילונים שאמרו ש״האירועים הקשים של 7 באוקטובר והמלחמה״ הרחיקו אותם מהיהדות (24%) לבין שיעור גבוה יותר בקרב כלל הקבוצות האחרות (מסורתיים לא דתיים, מסורתיים דתיים, דתיים, חרדים) שהעידו שהאירועים קירבו אותם ליהדות.

יש טעם להראות, שהפער בין שתי קבוצות החילונים לא נובע בהכרח מרמת החילוניות, אלא כרוך במובהק גם בעמדות פוליטיות, כאשר הנטייה לכיוון יותר שמאלי מגבירה הן את ההסתברות שישראלי יהיה ״חילוני לחלוטין״ והן את ההסתברות של התרחקות מהיהדות בשל האירועים. השוואה בין תשובות כלל הנסקרים על פי הצבעה לשתי מפלגות שרוב המצביעים שלהם משתייכים לשתי הקבוצות החילוניות, מלמדת על הפער הזה – ברמת המסורת ובאופן התגובה לאירועים (שימו לב שהתוצאות אינן משקפות את כלל מצביעי שתי המפלגות, אלא את המצביעים החילונים או המסורתיים הלא דתיים).

את אותה השפעה מקטבת, אך במידה פחותה, ניתן לזהות גם בשאלה שאינה נוגעת ל״קירבה״ כללית ליהדות, אלא בקיום של ״פעולות שקשורות למסורת יהודית״. רק שיעור קטן של חילונים, בסך הכל כעשירית, אומרים ששינו את רמת שמירת המסורת שלהם בעקבות האירועים, ואפשר לראות כי השינוי העיקרי בקרב חילונים לחלוטין הוא לכיוון של ״הפחתה״ ולעומת זאת בקרב ״חילונים קצת מסורתיים״ השינוי הבולט יותר הוא ״הוספה״.

חילונים ותפוצות

החודש כאמור בחנו במפורט את עמדות הציבור היהודי חילוני, והשאלה שהופנתה ביחס ליהודי התפוצות היתה ״האם האירועים של 7 באוקטובר והמלחמה השפיעו על רמת הקרבה שלך או הריחוק שלך מיהודים מחוץ לישראל (יהודי התפוצות")?

במענה לשאלה זו השיבו הרוב (למעלה משבעים אחוז) כי לא התקרבו ולא התרחקו מיהודי התפוצות. אולם בקרב מי שהעידו שחל שינוי בעמדתם, רוב גדול העידו על תחושה של התקרבות ליהודי התפוצות. בסך הכל, כחמישית מכלל החילונים העידו על התקרבות כזאת. וראוי לציין כי בשאלה זו, לעמדות הפוליטיות של המשיבים החילונים לא הייתה משמעות רבה בשאלת ההתקרבות, ובקרב תומכי כל המחנות הפוליטיים נרשם שיעור דומה למדי של ״מתקרבים״ ליהודי התפוצות.

חילונים ואחרים

אירועי 7 באוקטובר והמלחמה הניעו מגמות חברתיות שמגולמת בהן סתירה פנימית.

מצד אחד, הם שימשו כזרז להורדת מתחים חברתיים לטובת התלכדות של הציבור הישראלי לקרב מול אוייב חיצוני קשה. מצד שני, הם שימשו כמגבר שהפך מחלוקות חברתיות (אולי) נסבלות למחלוקות חברתיות שמשמעותן קשה מאוד. בסקרים רבים שערכנו בחודשים האחרונים התגלו בדרכים שונות מגמות סותרות אלה. מצד אחד, הבעת שאיפה לאחדות ולכידות לטובת המלחמה. מצד שני, קושי גובר לקבל בהבנה עמדות של ״המחנה השני״ שנתפס בעיני ישראלים רבים (בימין ובמרכז- שמאל) כמי שנושא באחריות עיקרית למתקפה ולתוצאותיה.

הציבור החילוני בישראל, שרובו ממוקם פוליטית במרכז-שמאל, ומתנגד לקואליציה המכהנת כעת, מתמודד עם מציאות מורכבת זו. מדינתו נמצאת במלחמה, שהוא מבין את חשיבותה ואת ההכרח לנצח בה, אך מונהגת על ידי קבוצות שאינן קבוצת הייחוס החברתית-פוליטית שלו. עובדה זו מייצרת דילמה מתמדת הנוגעת לצורך לאזן בין תמיכה במדינה והתנגדות לממשלה, בין שותפות גורל עם קבוצות אחרות, לבין מחלוקת עמוקה עם קבוצות אלה.

בסקר של אוגוסט בחנו את יחסם של החילונים לכמה קבוצות בישראל (וליהודים בתפוצות), ואת האופן שבו החילונים מזהים ביחס לעצמם שינוי בעמדות בעקבות המלחמה. באופן כללי, בתשובות ניכר הקושי לאזן פערים חברתיים בתקופת של מתיחות גבוהה.

חלק משמעותי מהחילונים מרגישים פחות קרובים לערביי ישראל מאשר בעבר, על אף שהערבים לא משתתפים במערכה נגד ישראל, ושהחששות מהצטרפות של חלקם לחזית המתרחבת נגד ישראל – בנוסח ימי שובר חומות – התבדו.

מגמה חריפה יותר של התרחקות ניכרת בתשובות הנוגעות למגזר החרדים. רוב משמעותי מקרב החילונים לחלוטין, וכמחצית מהחילונים הקצת מסורתיים מעידים כי האירועים הרחיקו אותם מהחרדים. אפשר להניח כי תשובה זו נובעת, בין השאר, מהעובדה שהסקר נערך בימים שבהם ניטש בישראל ויכוח על שאלת גיוס בני הישיבות.

בעוד שבשאלות על הערבים והחרדים ניכרה מגמה מקבילה בקרב שתי קבוצות החילונים, גם אם בדרגות שונות, התרחקות חזקה יותר מהערבים בקרב חילונים קצת מסורתיים, התרחקות חזקה יותר מהערבים בקרב חילונים לחלוטין, בשאלה דומה על קירבה וריחוק מיהודים דתיים (״כיפה סרוגה״) תופעת הפיצול בין סוגי החילונים חוזרת ומופיעה. בשתי הקבוצות, ישנו רוב האומר כי יחסו לדתיים לא השתנה בעקבות אירועי המלחמה, אולם בקרב החילונים לחלוטין ישנה גם קבוצה משמעותית (כשליש) המעידה על התרחקות מדתיים – בעוד שבקרב החילונים הקצת מסורתיים ישנה קבוצה משמעותית יותר (כחמישית) המעידה דווקא על התקרבות לדתיים.

אם לחזור לטענת המוצא של פרק זה, על שתי המגמות הסותרות המורגשות כעת בחברה הישראלית – דחף ללכידות לעומת דחף לקיטוב – ביחסם של החילונים לדתיים אפשר לזהות את שתיהן פועלות במקביל. על החילונים הנמצאים בקצה סקלת המסורתיות משפיעה יותר מגמת הקיטוב, המרחיקה אותם מהדתיים, ועל החילונים במורד הסקלה, אלה שבין חילונים לחלוטין לבין מסורתיים (בסולם שבע הקבוצות שהוצג למשיבים,) פועלת בעוצמה חזקה יותר מגמת הלכידות, המקרבת אותם לדתיים.

כיוון המגמה שב ולובש גוון אחיד כאשר שאלת הקירוב והריחוק מופנית ליחס החילונים ליהודי התפוצות. כבר במדד חודש יוני דיווחנו, ביחס לכלל היהודים בישראל, כי ״על רקע התפרצות של הפגנות אנטי ישראליות שגלשו לנימות אנטישמיות, ועל רקע החרדה הגוברת של יהודים בתפוצות מפני גל של אנטישמיות, נרשמת השנה עלייה משמעותית בתחושת הגורל המשותפת ליהודים בישראל עם יהודים בתפוצות. בהשוואה לנתונים משנים קודמות, שיעור היהודים בישראל ש׳מאוד מסכימים׳ כי לכלל היהודים יש ׳עתיד משותף׳ זינק ליותר ממחצית המשיבים. בתוספת

מי ש׳קצת מסכימים׳ עם אמירה זו, מדובר על שמונה מכל עשרה יהודים בישראל המזהים ׳עתיד משותף׳ ליהודים בישראל ובתפוצות. ההסכמה לאמירה זו נמוכה יותר (אם כי עודה כשבעים אחוז) בקרב חילונים, וכן בקרב תומכי שמאל ,(62%) וגבוהה יותר בכל הקבוצות האחרות״.

החודש כאמור בחנו במפורט את עמדות הציבור היהודי חילוני, והשאלה שהופנתה ביחס ליהודי התפוצות היתה ״האם האירועים של 7 באוקטובר והמלחמה השפיעו על רמת הקרבה שלך או הריחוק שלך מיהודים מחוץ לישראל (יהודי התפוצות״)? במענה לשאלה זו השיבו הרוב (למעלה משבעים אחוז) כי לא התקרבו ולא התרחקו מיהודי התפוצות. אולם בקרב מי שהעידו שחל שינוי בעמדתם, רוב גדול העידו על תחושה של התקרבות ליהודי התפוצות. בסך הכל, כחמישית מכלל החילונים העידו על התקרבות כזאת. וראוי לציין כי בשאלה זו, לעמדות הפוליטיות של המשיבים החילונים לא הייתה משמעות רבה בשאלת ההתקרבות, ובקרב תומכי כל המחנות הפוליטיים נרשם שיעור דומה למדי של ״מתקרבים״ ליהודי התפוצות.

***

נתוני סקר המכון למדיניות העם היהודי של יהודים חילונים בישראל כלל תשובות של 1345 משיבות ומשיבים, מתוכם הגדירו את עצמם כ״חילונים לחלוטין״ או ״חילונים קצת מסורתיים״ 660 משיבים, כמחציתם תושאלו באמצעות פאנל המדד והמחצית השנייה באמצעות פאנל פרוייקט המדגם. הנתונים הושוו לממצאים מסקר ״יהדות ישראלית״ של המכון משנת 2018, שכלל סדרה של שאלות זהות, שנותחו בזמנו על ידי פרופ׳ קמיל פוקס ז״ל. הסקר הנוכחי נערך ונותח על ידי עמיתי המכון שמואל רוזנר ונח סלפקוב, ואת הייעוץ הסטטיסטי המלווה את מדד ישראל של JPPI מספק הפרופ׳ דויד שטיינברג. הממצאים המוצגים בדו״ח זה מופיעים במסגרת הסקר החודשי. בהמשך להם יופיע בעוד כמה חודשים גם דו״ח מורחב של המכון על חילוניות יהודית בישראל.