המכון למדיניות העם היהודי

מחצית מהישראלים סבורים שישראל תמשיך לשלוט בחלק מהרצועה לפחות כמה חודשים לאחר סיום התמרון, ושליש סבורים שישראל תשלוט בכולה לפחות לכמה שנים.

כותרות נוספות:

• רוב הישראלים מעריכים כי בסיום התמרון לא יוקמו ישובים יהודיים ברצועה.
• רוב הישראלים סבורים כי רוב גדול של תושבי הרצועה יישארו לגור ברצועה.
• מחצית מהיהודים סבורים שישראל שומרת באופן מספק על מניעת פגיעה באזרחים עזתים.
• שיעור גדול מתומכי עוצמה יהודית, ש"ס, הציונות הדתית, יהדות התורה וכן כרבע מתומכי הליכוד – אומרים שלא חשוב להם שישראל תימנע מפגיעה באזרחים לא מעורבים בעזה.
• רוב הישראלים מודאגים מהאפשרות שישראל תהפוך למדינה מוקצה במערב.
• שליש מהישראלים סבורים שהסיבה העיקרית למינוי זיני לראש השב"כ היא רצון להפיק רווח פוליטי. שליש סבורים שהסיבה היא התאמתו לתפקיד.
• רוב הישראלים, בכל הקבוצות האידיאולוגיות, מודאגים ממצב הלכידות החברתית.
• ירידה בנכונות לפשרה לטובת לכידות חברתית, בעיקר בסוגיית יחסי ממשלה-משפט.

להורדת המדד המלא לחצו כאן. 

המלחמה בעזה

בשבועות האחרונים ישראל מקיימת תמרון צבאי בעזה, במטרה לממש את מטרות המלחמה – נטרול החמאס כשליט הרצועה והשבת החטופים. החודש הצגנו סדרת שאלות שבוחנת כיצד הישראלים מתארים את היום שלאחר התמרון.

השאלה הראשונה עוסקת בשלטון חמאס, ועולה ממנה כי שליש (30%) מהישראלים סבורים ששלטון חמאס יופל במהלך התמרון ולא יתקיים יותר, שליש (30%) סבורים ששלטון חמאס ימשיך להתקיים תחת שם אחר, כרבע (27%) צופים כי שלטון חמאס ימשיך להתקיים בשמו ושמינית מהישראלים (13%) לא ידעו להשיב לשאלה, או לא הסכימו עם אף אחת מאפשרויות התשובה.

על פי נתון זה, רוב הישראלים (57%) סבורים שבתום התמרון בעזה, שלטון חמאס ימשיך להתקיים, בין אם בשמו הנוכחי ובין אם תחת שם אחר. בקרב הערבים בישראל, 41% סבורים ששלטון חמאס ימשיך להתקיים, רבע (27%) חושבים שהוא ימשיך להתקיים תחת שם אחר ו־15% מאמינים ששלטון חמאס יופל ולא יתקיים עוד. מקרב היהודים, רוב קטן יותר (53% בסך הכל) סבורים שחמאס ישלוט ברצועה או בשמו או תחת שם אחר בתום התמרון. כצפוי, ככל שמתקדמים על הסקלה האידאולוגית מהימין לשמאל, עולה שיעור המשיבים שחושבים ששלטון חמאס ימשיך להתקיים, ויורד שיעור המשיבים שסבורים כי שלטון חמאס יופל ולא יתקיים יותר. מקרב מצביעי הקואליציה ישנו רוב המניח ששלטון חמאס יופל ולא יתקיים יותר בתום התמרון.

רבע מהישראלים (25%) סבורים שישראל תמשיך לשלוט בחלק מהרצועה לכמה שנים, חמישית (22%) חושבים שישראל תמשיך לשלוט בחלק מהרצועה לכמה חודשים, עוד כחמישית (21%) מאמינים כי ישראל תמשיך לשלוט בכל הרצועה לזמן בלתי מוגבל, ושמינית (12%) חושבים שישראל תמשיך לשלוט בכל הרצועה לכמה שנים. כלומר, מחצית מהישראלים (47%) סבורים שישראל תמשיך לשלוט בחלק מהרצועה לפחות לכמה חודשים לאחר סיום התמרון, ושליש (33%) סבורים שישראל תשלוט בכולה לפחות לכמה שנים.

ככל שמתקדמים על הסקלה האידאולוגית מהשמאל לימין, עולה שיעור אלו הסבורים שישראל תמשיך לשלוט בכל הרצועה לפרק זמן לא מוגבל – כשליש מהמשתייכים לקבוצת ה"ימין" חושבים כך. מגמה זו קיימת גם בחלוקה לפי דתיות כשמתקדמים על הסקלה מהכיוון החילוני לחרדי.

בשאלה זו נרשם פער גדול בחלוקה לפי כוונת הצבעה – בעוד שמרבית תומכי הליכוד, ש"ס, הציונות הדתית ועוצמה יהודית, סבורים שישראל תמשיך לשלוט בכל הרצועה למשך כמה שנים או לזמן בלתי מוגבל, מרבית תומכי המחנה הממלכתי, יש עתיד, ישראל ביתנו והדמוקרטים, סבורים שישראל תמשיך לשלוט בחלק מהרצועה לכמה חודשים או שנים.

מרבית הישראלים (59%) סבורים שבסיום התמרון בעזה רוב גדול של התושבים הערבים יישארו ברצועה ומעטים יעזבו למדינות אחרות. כרבע (23%) מניחים כי בתוך שנתיים-שלוש מעל רבע מתושבי עזה הערבים יעזבו למדינות אחרות, ו־14% צופים כי בטווח הזמן הזה רוב תושבי עזה הערבים יעזבו למדינות אחרות.

רוב המשתייכים לכלל הקבוצות האידאולוגיות, מלבד ה"ימין" סבורים כי רוב תושבי עזה יישארו ברצועה בסיום התמרון, ומעטים יעזבו למדינות אחרות. בקרב המשתייכים לקבוצת ה"ימין" ארבעה מכל עשרה חושבים כי בתוך שנתיים-שלוש, יותר מרבע מתושבי עזה הערבים יעזבו למדינות אחרות. שלושה מכל עשרה מהם סבורים כי בפרק הזמן המדובר רוב תושבי עזה הערבים יעזבו למדינות אחרות ואילו שלושה מכל עשרה מאמינים כי רוב גדול של תושבי עזה יישארו ברצועה ומעטים יעזבו למדינות אחרות.

רוב הישראלים (63%) סבורים שבסיום התמרון הצבאי ישראל לא תקים ישובים יהודיים ברצועת עזה. 16% מאמינים כי בתוך שנתיים שלוש ישראל תקים ישובים כאלה, במקומות סמכים לגבול ישראל, ו־12% סבורים שבטווח הזמן הזה ישראל תקים ישובים יהודים בתוך רצועת עזה, כולל בעומק השטח. כלומר, כ־28% בסך הכל סבורים כי יקומו ישובים יהודיים ברצועה.

הערבים בישראל נוטים לחשוב יותר מהיהודים שיוקמו ישובים ברצועה. בחלוקה אידאולוגית נרשם רוב בכלל הקבוצות (מלבד ה"ימין", שם מדובר על כמחצית המשיבים), שסבור כי ישראל לא תקים ישובים יהודיים בתוך רצועת עזה.

לחימה וביקורת

במקביל להתנהלות התמרון בעזה, גוברים קולות הביקורת על ישראל בעולם, וישנם גם צעדי מחאה וענישה נגדה. החודש בחנו את עמדות הציבור הן באשר לאופן הלחימה של ישראל (שבעטיו נמתחת על ישראל ביקורת), והן באשר להשלכות האפשריות של הביקורת על ישראל.

רוב גדול של היהודים (72%) סבורים שישראל שומרת באופן מלא או מספק על מניעת פגיעה באזרחים שלא מעורבים בלחימה. חמישית (21%) מהיהודים סבורים שישראל שומרת באופן לא מספק על מניעת פגיעה באזרחים עזתים שלא מעורבים בלחימה, ו־7% מהם חושבים שישראל אינה נשמרת מפגיעה באזרחים שלא מעורבים בלחימה.

בשאלה זו נרשם פער משמעותי בין תשובות היהודים לבין תשובות הערבים בישראל. שני שליש מהערבים בישראל (66%) חושבים שבמהלך פעילותה בעזה ישראל אינה נשמרת באופן מספק או אינה נשמרת כלל מפגיעה באזרחים שלא מעורבים בלחימה. שמינית מהמשיבים הלא יהודים (13%) חושבים שישראל שומרת באופן מספק על מניעת פגיעה באזרחים שלא מעורבים בלחימה, ועשירית מהם (9%) מאמינים שישראל שומרת באופן מוחלט על מניעת פגיעה באזרחים שלא מעורבים בלחימה. שיעור המשיבים כך גבוה בעיקר בקרב משיבים דרוזים.

בחלוקה אידאולוגית, מרבית המשתייכים לקבוצות ה"שמאל" (56%) ו"שמאל מרכז" (54%) סבורים שישראל שומרת באופן לא מספק על מניעת פגיעה באזרחים שלא מעורבים בלחימה. מנגד, מרבית המשתייכים לקבוצות ה"מרכז" (55%), "ימין מרכז" (71%) ו"ימין" (59%) חושבים שישראל פועלת בעזה באופן מספק בהקשר זה. ככל שמתקדמים על הסקלה האידאולוגית מהימין לשמאל עולה שיעור המשיבים הסבורים שישראל אינה מקפידה להימנע מפגיעה באזרחים שלא מעורבים בלחימה.

השאלה עד כמה ישראל עושה מאמץ להימנע מפגיעה בלא מעורבים שונה כמובן מהשאלה עד כמה יש להימנע מפגיעה באזרחים לא מעורבים. למעשה – עצם השימוש בביטוי ״שומרת באופן מספק על מניעת פגיעה״ מחייב שאלת המשך: מהו הטווח ה״מספק״ של מניעת פגיעה באזרחים בזמן המלחמה. מהמענה לשאלה בנושא זה עולה ששליש (33%) מהיהודים בישראל מעידים כי חשוב להם מאוד שכאשר ישראל פועלת בעזה היא תימנע מפגיעה באזרחים לא מעורבים. רבע (27%) מעידים כי ״קצת״ חשוב להם שהיא תמנע מפגיעה באזרחים לא מעורבים (ובסך הכל, רוב של 60% שהמניעה חשובה בעיניהם), חמישית (21%) טוענים כי ״לא במיוחד חשוב״ להם שישראל תימנע מפגיעה באזרחים לא מעורבים וחמישית (18%) אומרים כי ״כלל לא חשוב״ להם שישראל תימנע מפגיעה באזרחים לא מעורבים.

גם בשאלה זו יש פער משמעותי בין תשובות המשיבים היהודים לבין אלו של המשיבים הערבים. מרבית הערבים בישראל (72%) מעידים כי מאוד חשוב להם שכאשר ישראל פועלת בעזה היא תימנע מפגיעה באזרחים לא מעורבים. בקרב היהודים, ישנם הבדלים ניכרים בין קבוצות אידיאולוגיות שונות. רוב המשתייכים לקבוצות ה"שמאל" (88%) ו"שמאל מרכז" (63%) אומרים שחשוב להם מאוד שישראל תימנע מפגיעה באזרחים לא מעורבים. בקרב המשתייכים לקבוצת ה"מרכז" שליש (35%) השיבו כך, ו־43% נוספים אמרו כי ״קצת״ חשוב להם שישראל תמנע מפגיעה באזרחים לא מעורבים. שליש (32%) מהמשתייכים לקבוצות ה"ימין" וה"ימין מרכז" אמרו כי ״לא במיוחד״ חשוב להם שישראל תמנע מפגיעה באזרחים לא מעורבים, ו־38% ממשיבי ה"ימין" העידו כי ״בכלל לא חשוב״ להם שישראל תמנע מפגיעה באזרחים לא מעורבים במהלך הפעילות הצבאית בעזה.

בחלוקה לפי כוונת הצבעה, שיעור משמעותי של יותר משליש מתומכי מפלגות הקואליציה, אמרו כי כלל לא חשוב להם שישראל תימנע מפגיעה באזרחים לא מעורבים במהלך פעילותה בעזה.

בחודש האחרון עלה מפלס הביקורת במדינות העולם, ובעיקר באירופה, על פעילותה הצבאית של ישראל ברצועת עזה. מדינות מסוימות אף עצרו חלק מהסחר עם ישראל ואחרות איימו בהטלת סנקציות. אירועים אלה הובילו לכך שבשבועות האחרונים היו מי שהתריעו מהאפשרות שישראל תהפוך למדינה מוקצה במדינות המערב.

במענה לשאלה על חשש זה, מרבית הישראלים (64%) מודאגים ("מאוד מודאגים" + "קצת מודאגים") מאפשרות שישראל תהיה ״מדינה מוקצה״. מנגד, כשליש (36%) לא מודאגים ("בכלל לא מודאגים" + "קצת לא מודאגים") מאפשרות זאת. שיעור המודאגים באוכלוסייה הערבית בישראל גבוה מזה של היהודים בסוגיה זו.

מרבית המשתייכים לקבוצות ה"שמאל" (88%), "שמאל מרכז" (74%) ו"מרכז" (53%) מעידים כי הם מאוד מודאגים מהאפשרות שישראל תהפוך למדינה מוקצה במדינות המערב. בקרב המשתייכים לקבוצת ה"ימין מרכז" שלושה מעשרה "מאוד מודאגים" ואחד משלושה "קצת מודאג", כלומר עדיין מדובר ברוב שמביעים דאגה. מנגד, מחצית (51%) מהמשתייכים לקבוצת ה"ימין" מעידים כי הם "בכלל לא מודאגים" ממצב כזה, וחמישית מהם (18%) מעידים כי הם "קצת לא מודאגים".

אמון בהנהגה ובניצחון

כשמינית (12%) מהציבור בישראל "לגמרי בטוחים" שישראל מנצחת או ניצחה במלחמה. מהצד השני, רבע (24%) "בכלל לא בטוחים" שישראל מנצחת או ניצחה במלחמה. ביחס לחודש שעבר לא חלו שינויים משמעותיים בתחושה של היהודים בישראל בנוגע לניצחונה במלחמה. בחלוקה אידיאולוגית, כרבע (23%) מהמשתייכים לקבוצת ה"ימין" מעידים כי הם "לגמרי" בטוחים בניצחונה של ישראל, ומנגד מרבית המשתייכים לקבוצת ה"שמאל" (56%) טוענים כי הם "בכלל לא בטוחים" בניצחון של ישראל במלחמה (בחודש שעבר 46% מהם השיבו כך). בתוך כל אחת מהקבוצות האידיאולוגיות לא נרשמה הסכמה בנוגע לשאלה האם ישראל ניצחה / מנצחת במלחמה. ככל שמתקדמים על הסקלה הדתית מהכיוון הליברלי לכיוון השמרני – עולה שיעור המשיבים שחושבים שישראל מנצחת / ניצחה במלחמה.

רוב הישראלים (63%) מעידים שרמת האמון שלהם בשר הביטחון, ישראל כץ, נמוכה (מאוד נמוכה + די נמוכה), ושליש (33%) אומרים שרמת האמון שלהם גבוהה (מאוד גבוהה + די גבוהה). שניים מכל חמישה יהודים בישראל (43%) אומרים שרמת האמון שלהם בשר הביטחון "מאוד נמוכה", ו־14% אומרים שהיא "מאוד גבוהה". מרבית הערבים בישראל (55%) מעידים שרמת הביטחון שלהם בשר הביטחון "מאוד נמוכה" ורבע (25%) נוספים מעידים שהיא "די נמוכה".

מרבית המשתייכים לכלל הקבוצות האידאולוגיות, מלבד קבוצת ה"ימין" מעידים כי רמת האמון שלהם בשר הביטחון נמוכה (מאוד נמוכה + די נמוכה). מרבית המשתייכים לקבוצת ה"ימין" (68%) מעידים כי רמת האמון שלהם בשר גבוהה. אחד מכל חמישה מצביעי ליכוד (בחירות 2022) מעיד כי רמת האמון שלו בשר הביטחון נמוכה. אחד מכל ארבעה מצביעי הציונות הדתית מעיד כך גם הוא.

ביחס לחודש אפריל חלה ירידה קלה בשיעור הישראלים, היהודים והערבים כאחד, שמעידים כי רמת האמון שלהם בשר הביטחון "מאוד נמוכה". עם זאת, חלה ירידה קלה גם בשיעור היהודים בישראל שמעידים כי רמת האמון שלהם בשר "מאוד גבוהה".

החודש נמשכה מגמת העלייה ברמת האמון של היהודים בישראל בפיקוד הבכיר של צה"ל. מגמה זו נובעת בין השאר משינוי בדרגים הבכירים והחלה כבר עם כניסתו לתפקיד של הרמטכ"ל, רב אלוף אייל זמיר. מרבית היהודים בישראל (54%) מעידים כי רמת האמון שלהם בפיקוד הבכיר של צה"ל "די גבוהה", שמינית (12%) מעידים כי רמת האמון שלהם בפיקוד "מאוד גבוהה", רבע (24%) מעידים כי רמת האמון שלהם בפיקוד הבכיר של צה"ל "די נמוכה" ו־8% נוספים מעידים כי היא "מאוד נמוכה".

מרבית המשתייכים לכלל הקבוצות האידאולוגיות העידו החודש שרמת האמון שלהם בפיקוד הבכיר של צה"ל גבוהה (די גבוהה + מאוד גבוהה). זאת בדומה לחודשיים האחרונים ובשונה מהחודשים שקדמו להם בחצי שנה האחרונה, בהם מרבית המשתייכים לקבוצות ה"ימין" (ימין + ימין מרכז) העידו כי רמת האמון שלהם בפיקוד הבכיר של צה"ל נמוכה (די נמוכה + מאוד נמוכה).

גיוס חרדים

בשבועות האחרונים סוגיית גיוס החרדים הגיעה לנקודת רתיחה כאשר המפלגות החרדיות הציבו אולטימטום ואיימו בפירוק הממשלה אם לא יעבור חוק שיסדיר פטור משירות לתלמידי הישיבות.

רוב הציבור הלא חרדי בישראל אומר כי יקבל בהבנה או הסכמה חוק גיוס/פטור חדש רק אם יוביל לגיוס של מחצית או יותר מהצעירים החרדים לצה"ל. כשליש מהנשאלים אמרו שרק חוק שיביא לגיוס של כל החרדים, למעט מקרים חריגים, יהיה ״מקובל עליהם״.

רק שיעור קטן מהישראלים הלא חרדים תומכים בהמשך הפטור המלא לצעירים החרדים כפי שהיה נהוג בעבר. מקרב תומכי הקואליציה, רוב תומכי הליכוד (71%) תומכים בגיוס חרדים ש״לא לומדים״, וכך גם רוב מצביעי ש״ס. מחצית ממצביעי הציונות הדתית תומכים בגיוס רוב או כל החרדים. רוב גדול ממי שמגדירים את עצמם ״ימין״ תומכים בגיוס של כל מי ש״לא לומדים״ – או יותר מזה. רוב של מי שמגדירים את עצמם ״ימין מרכז״ (60%) תומכים בגיוס של רוב או כל החרדים.

מקרב החילונים בציבור היהודי, רוב גדול תומכים בגיוס של רוב החרדים. בקרב שאר המגזרים, ישנו בערך שוויון בין מי שתובעים גיוס של רוב לביו מי שמוכנים לגיוס של מי ״שלא לומדים״.

מינוי ראש שב״כ

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הודיע שימנה את האלוף דוד זיני לתפקיד ראש השב"כ הבא. זאת, בניגוד להנחיית היועמ"שית, גלי בהרב מיארה. שליש (35%) מהישראלים סבורים שהסיבה העיקרית למינוי היא שנתניהו רואה בזיני את האיש המתאים ביותר לתפקיד מבחינה מקצועית. שליש (33%) נוספים סבורים שהסיבה העיקרית למינוי זה היא רצון של נתניהו להפיק רווח פוליטי ממינוי של קצין אהוד על הימין. חמישית סבורים שהרצון של נתניהו להתנגח במערכת המשפט הוא הסיבה העיקרית למינוי. בשאלה זו יש פער משמעותי בין תשובות היהודים והערבים. בעוד ששניים מכל חמישה יהודים סבורים שנתניהו רואה בזיני את המתאים ביותר לתפקיד מבחינה מקצועית, עשירית בלבד מהערבים סבורים כך. בנוסף, בעוד ששליש מהיהודים סבורים שהמניע העיקרי למינוי הוא הפקת רווח פוליטי לנתניהו ממינויו של קצין אהוד בימין, מחצית מהערבים סבורים כך. בקרב המשתייכים לקבוצת ה"ימין", ובהם חלק ניכר מתומכי הקואליציה, יש רוב (77%) שסבורים כי הסיבה העיקרית למינוי זיני היא התאמתו המקצועית.

היועצת המשפטית לממשלה קבעה שראש הממשלה מצוי בניגוד עניינים "ואינו יכול לעסוק במינוי ראש שב"כ". כמעט מחצית הישראלים (46%) סבורים שהסיבה העיקרית לחוות הדעת של היועמ"שית היא הערכתה המקצועית שזה המצב החוקי. שליש (36%) חושבים שהסיבה העיקרית לחוות הדעת שלה היא רצון להתנגח בממשלה והעומד בראשה, ועשירית (11%) מאמינים שהסיבה העיקרית לחוות הדעת הזו היא הרצון שלה לחזק את כוחו של מוסד היועצת המשפטית.

רוב המשתייכים לקבוצות "שמאל" (96%), "שמאל מרכז" (86%) ו"מרכז" (67%) סבורים שהסיבה העיקרית לחוות הדעת של היועמ"שית היא הערכתה המקצועית שזה המצב החוקי. מנגד, מחצית (49%) המשתייכים לקבוצת "ימין מרכז" ומרבית המשתייכים לקבוצת ה"ימין" (69%) סבורים שהסיבה העיקרית לחוות הדעת הזו היא רצונה של בהרב מיארה להתנגח בראש הממשלה והממשלה.

בחלוקה לפי כוונת הצבעה, מרבית תומכי "הדמוקרטים" (96%), "יש עתיד" (93%), "ישראל ביתנו" (74%), "המחנה הממלכתי" (62%) וכמחצית מהתומכים במפלגה של נפתלי בנט (46%) סבורים שהסיבה העיקרית לחוות הדעת של בהרב מיארה היא הערכתה המקצועית שזה המצב החוקי.

בחודש האחרון בית המשפט העליון קבע שהחלטת הממשלה להדיח את ראש השב״כ הייתה ״חסרת תקדים בקורותיה של המדינה״, ״התקבלה בהליך לא תקין״, ״התקבלה תוך הפרת כללי ניגוד העניינים״, ו״ללא תשתית עובדתית נאותה״. ראש הממשלה אמר בתגובה כי פסק הדין "פוגע בחוק במפורש, הוא פוגע בדמוקרטיה, הוא פוגע בביטחון המדינה". שניים מכל חמישה ישראלים סבורים שבית המשפט צודק באמירותיו ובפסיקתו. מנגד, כשליש (36%) מהישראלים חושבים שבית המשפט טעה בפסיקתו, וראש הממשלה צדק בטענותיו. עשירית מהישראלים (10%) מאמינים שבית המשפט צדק באמירותיו, אבל היה טוב יותר אם היה נמנע מפסיקה (כי ראש השב״כ כבר התפטר). קיים פער משמעותי בשאלה זו בין עמדות המשיבים היהודים והערבים. בעוד ש־44% מהיהודים חושבים שבית המשפט טעה בפסיקתו, וראש הממשלה צדק בטענותיו, 6% בלבד מהערבים בישראל סבורים כך. בנוסף, בעוד שמרבית האוכלוסייה הערבית (56%) חושבת שבית המשפט צדק באמירותיו ובפסיקתו, כשליש (36%) מהיהודים בישראל סבורים כך.

על פי חלוקה אידאולוגית, מרבית המשתייכים לקבוצות ה"שמאל" וה"מרכז" סבורים כי בית המשפט צדק באמירותיו ובפסיקתו. מנגד מרבית המשתייכים לקבוצת ה"ימין" ומחצית מהמשתייכים ל"ימין מרכז" חושבים שבית המשפט טעה בפסיקתו, וראש הממשלה צדק בטענותיו. בחלוקה לפי דתיות – החילונים הם הקבוצה היחידה בה נרשם רוב שסבור כי בית המשפט צדק באמירותיו ובפסיקתו. בשאר הקבוצות מחצית או יותר השיבו כי הם סבורים שבית המשפט טעה בפסיקתו וראש הממשלה צדק באמירותיו.

יחסי חוץ

בהמשך לחודשים קודמים, בחנו גם החודש מה מידת האמון של הישראלים בכך שנשיא ארה״ב דונלד טראמפ "יעשה את הדבר הנכון" בהקשר ליחסי ארה"ב וישראל. ישנה מגמה קבועה של ירידה בשיעור אלו שמעידים כי יש להם "אמון רב" בנשיא ארה"ב, ובמקביל מגמת עלייה קבועה בשיעור אלו שמעידים כי "אין להם אמון" בטראמפ בסוגייה זו.

בעוד שבחודש ינואר, עם תחילת כהונתו הנוכחית של טראמפ, שליש מהישראלים העידו כי יש להם "אמון רב" בכך שיפעל נכון בהקשר ליחסים בין המדינות, בחודש הנוכחי שמינית בלבד (12%) מהמשיבים העידו כך. בנוסף, בעוד שחמישית מהישראלים העידו בתחילת כהונתו כי אין להם אמון בטראמפ שיעשה את הדבר הנכון בהקשר ליחסי ארה"ב וישראל, בחודש הנוכחי נרשם שיעור כפול, 38% מהישראלים שמעידים כך.

בחלוקה אידאולוגית, שלושה רבעים מהמשתייכים לקבוצת ה"שמאל" (75%) ומחצית (52%) מהמשתייכים לקבוצת ה"שמאל מרכז" מעידים כי אין להם אמון שטראמפ יעשה את הדבר הנכון בהקשר ליחסי ארה"ב וישראל. בקבוצות ה"מרכז" (52%) "ימין מרכז" (54%) ו"ימין" (57%) נרשם רוב שמעידים כי יש להם אמון מסוים בנשיא ארה"ב בסוגייה זו.

בחנו החודש האם הדיווחים על התגברות האנטישמיות במקומות שונים בעולם השפיעו על תוכניות הנסיעה לחו"ל של ישראלים בשנה האחרונה. מחצית מהישראלים (49%) מעידים כי לא היו להם תוכניות לטוס ולכן לא שינו אותן. שליש נוסף (34%) השיב כי היו להם תוכניות והם לא שינו אותן, עשירית (9%) שינו קצת את התוכניות שלהם לאור הדיווחים על התגברות האנטישמיות, ו־5% שינו את תוכניתם בצורה משמעותית.

מבין הקבוצות האידאולוגיות, בקרב המשתייכים לקבוצת ה"ימין" נרשם השיעור הגבוה ביותר (9%) ששינה בצורה משמעותית את התוכניות שלהם בעקבות דיווחים על התגברות האנטישמיות. בקרב המשתייכים לקבוצה זו נרשם גם השיעור הגבוה ביותר (61%) של משיבים שלא היו להם תוכניות נסיעה לחו"ל בשנה האחרונה ולכן לא שינו אותן. בקבוצת ה"שמאל" נרשם השיעור הגבוה ביותר (49%) של משיבים שהיו להם תוכניות והם לא שינו אותן.

ביחס לשנה שעברה, שבה בחנו את שאלה זו בקרב יהודים בלבד, ישנה עלייה בשיעור מי שהיו להם תוכניות נסיעה לחו"ל ולא שינו אותן עקב הדיווחים על התגברות האנטישמיות. בעוד שבשנה שעברה שיעור היהודים שהשיב כך עמד על 27%, השנה הוא עומד על 38%. במקביל, ניתן לראות כי חלה ירידה בשיעור המשיבים ששינו את תוכניות הנסיעה שלהם לחו"ל בשנה האחרונה, הן שינויים קטנים והן גדולים.

לכידות ישראלית

מרבית הישראלים (79%) מודאגים ממצב הלכידות החברתית בישראל. ארבעה מכל חמישה יהודים בישראל מודאגים ממצב הלכידות. בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל נרשם שיעור נמוך במעט, של שלושה רבעים שמודאגים מהלכידות החברתית בישראל. בכל הקבוצות האידיאולוגיות נרשם רוב שמודאג ממצב הלכידות, וככל שמתקדמים על הסקלה האידיאולוגית מהימין לשמאל – עולה שיעור המודאגים.

ביחס לחודש יוני בשנה שעברה תשובות היהודים נשארו כמעט זהות, ואילו בקרב הערבים נרשמה עלייה קלה בשיעור ה"מאוד מודאגים" וירידה קלה בשיעור אלה שהשיבו כי הם "די מודאגים" ממצב הלכידות.

בשאלת המשך לשאלת הלכידות בחנו ״איזה מתח״ מרשימת מתחים שהוצגה לנשאלים משפיע על הלכידות החברתית יותר מאחרים. בשאלה זו ניכר פער משמעותי בין תשובות של היהודים, שסבורים כי המתח העיקרי הוא "ימין-שמאל", לבין תשובות הערבים שחושבים שהמתח שהכי משפיע על הלכידות החברתית בישראל הוא "יהודים-ערבים".

בחלוקה על פי דתיות, נרשם רוב בכלל הקבוצות שחושב שהמתח העיקרי הוא "ימין-שמאל". בין חמישית לרבע מהמשתייכים לכלל הקבוצות רואים את המתח "דתיים-חילונים" כמשפיע ביותר על הלכידות החברתית (תשובה זו דומיננטית בקרב משיבים חרדים).

ביחס לנקודת הזמן הזו בשנה שעברה, חלה עלייה בשיעור הישראלים שסבורים שהמתח העיקרי הוא "ימין־שמאל" וירידה בשיעור הישראלים שחושבים שהמתח שהכי משפיע על הלכידות החברתית הוא "דתיים-חילונים".

חברה ישראלית

בחנו החודש כמה חשוב לישראלים שהמדיניות של ישראל תהיה כמו שהם רוצים. בעוד ש־0 מסמן – "לא חשוב בכלל" ו־10 מסמן "חשוב מאוד" – הממוצע של התשובות לשאלה "כמה חשוב לך שהמדיניות של ישראל תהיה כמו שאת/ה רוצה" עומד על 7.49. כלומר, מרבית הישראלים מעידים כי חשוב להם שהמדיניות של ישראל תהיה כמו שהם רוצים. ממוצע זה כמעט זהה לממוצע שנרשם בשנה שעברה בשאלה זו. בקרב היהודים נרשם ממוצע גבוה יותר (7.7) ביחס לזה שנרשם אצל הערבים (6.5).

בחלוקה אידאולוגית, הממוצע בקרב המשתייכים לקבוצות הנמצאות בקצוות המפה הפוליטית גבוה מזה של אלו הנמצאות במרכז המפה הפוליטית. כלומר, למשתייכים לקבוצות האידיאולוגיות "שמאל" ו"ימין" חשוב יותר שהמדיניות של ישראל תהיה כמו שהם רוצים, מאשר למשתייכים לקבוצות "שמאל מרכז", "מרכז" ו"ימין מרכז". ביחס לשנה שעברה, הקבוצות האידיאולוגיות בקצוות הקשיחו את עמדותיהן (כלומר חשוב להן עוד יותר שהמדיניות של ישראל תהיה כפי שהם רוצים), ואילו קבוצות המרכז התרככו מעט. מגמה דומה משתקפת גם בחלוקה לפי הצבעה למפלגות מובהקות של קצוות ושל מרכז.

בשאלה דומה הנוגעת לחשיבות שהמשיבים רואים לאחדות בחברה הישראלית – הממוצע עמד על 7.83. זו ירידה קלה ביחס לשנה שעברה שבה הממוצע עמד על 8.05. מגמה זו, של ירידה במידת החשיבות של אחדות בעיני הישראלים, נרשמה בשנה האחרונה הן בקרב היהודים והן בקרב הערבים. ככלל, הממוצע של היהודים בשאלה זו גבוה מזה של הערבים, כלומר, הם רואים ערך גדול יותר באחדות מאשר הערבים.

בחלוקה אידאולוגית חלה ירידה בממוצע של הקבוצות "ימין" ו"ימין מרכז" בשנה האחרונה. במקביל, חלה עלייה קלה במידת החשיבות שהמשתייכים לקבוצת "שמאל מרכז" מייחסים לאחדות.

בהמשך לשאלות אלה, בחנו החודש גם מספר שאלות בנוגע לפשרות שהמשיבים מוכנים לעשות כדי לחזק את הלכידות. המשיבים התבקשו למקם את עמדתם על סקלה שבצידה האחד היה מקסימום אחדות בחברה (ופחות ייצוג לעמדות שלהם) – ובצידה השני היה ייצוג מקסימלי למדיניות שהם רוצים (במחיר של פחות לכידות בחברה).

ביחס לשנה שעברה, השנה השתנה האיזון שישראלים חותרים לו בין הרצון שלהם בלכידות לבין רצונם שהמדיניות בישראל תתאם את עמדותיהם. התחזק הרצון של משיבים שהמדיניות תתאם את עמדותיהם, גם כשהמשמעות היא פחות לכידות בחברה הישראלית. שינוי זה נרשם הן בקרב היהודים והן בקרב הערבים בישראל.

ככל שמתקדמים מקבוצות הקצה (ימין – הקבוצה הגדולה בישראל, ושמאל – הקטנה בישראל) לכיוון המרכז (ימין־מרכז, מרכז, שמאל־מרכז), עולה הרצון של המשיבים בלכידות ועולה הנכונות לוותר לשם כך על עמדות. בחלוקה לפי דתיות לא נרשמה מגמה דומה – החרדים (0.69־) הם הקבוצה שבה נרשם הרצון החזק ביותר שהמדיניות הישראלית תתאם את ערכיה גם על חשבון לכידות, והדתיים (0.53־) הם הקבוצה שבה נרשם הרצון הגבוה ביותר בלכידות, גם במחיר ויתור על מדיניות שתתאם את ערכיהם.

לאחר ששאלת האיזון מדיניות/לכידות נבחנה באופן עקרוני, פנינו לבחון אותה ביחס לכמה נושאים ספציפיים. כלומר, כמה חשוב שהמדיניות בנושא מסויים תהיה בהתאם לאידיאולוגיה של המשיב – לעומת האפשרות שהמדיניות תהיה פחות לפי עמדתו אבל תביא ליתר לכידות חברתית. בשאלה על הסוגייה של יחסי ישראל והפלשתינים נרשמה השנה ירידה בנכונות של ישראלים לוותר על מימוש עמדותיהם לטובת לכידות חברתית. ירידה זו נרשמה הן בקרב היהודים והן בקרב הערבים.

בדומה לשאלה הקודמת, גם בשאלה זו, ככל שמתקרבים למרכז המפה האידאולוגית, עולה הרצון באחדות גם במחיר של פשרה מדינית/אידיאולוגית. בקרב המשתייכים לקבוצת ה"ימין" נרשם הציון המעיד על הרצון הכי מובהק במימוש מדיניות גם על חשבון לכידות (2.3־), כלומר הם הקבוצה שהכי פחות מוכנה להתפשר על המדיניות בנושא ישראל והפלשתינים לטובת לכידות חברתית. אחריה באה קבוצת ה"שמאל" (1.4־), שגם בה נכונות נמוכה לוותר על עמדות לטובת לכידות. בקרב המשתייכים לקבוצת ה"מרכז" חלה השנה תזוזה לכיוון רצון בלכידות גם על חשבון מימוש עמדות בנושא הישראלי פלשתיני.

באותו אופן, בחנו גם את הרצון לממש עמדות באופן מלא לעומת הנכונות להתפשר על מדיניות לטובת לכידות – בהקשר ל״יחסי הממשלה ומערכת המשפט״, נושא שנמצא במרכז השיח הציבורי. בקרב היהודים בישראל נרשמה העדפה ברורה למימוש עמדות על חשבון לכידות בנושא זה (ממוצע 1.3־). מנגד, בקרב הערבים בישראל, נרשמה נכונות לוותר על עמדות לטובת לכידות בנושא זה (0.2).

גם בסוגייה זו ניכרה המגמה שלפיה ככל שמתקדמים למרכז המפה האידיאולוגית, עולה הנכונות לאחדות ויורדת ההיצמדות לעמדות עקרוניות. בקרב המשתייכים לקבוצת ה"שמאל" נרשמה הנכונות הנמוכה ביותר לוותר על עמדות לטובת לכידות בנושא זה (2.7־). אחריה באה קבוצת ה"ימין" (1.8־), שגם בקרב המשתייכים לה המטוטלת נוטה לכיוון מימוש עמדות על חשבון לכידות.

בשונה משתי השאלות הקודמות, שבהן הממוצע של המשתייכים לקבוצות "מרכז", "ימין מרכז" ו"שמאל מרכז" העיד על נטייה לכיוון נכונות לפשרות לטובת לכידות, בשאלה זו הממוצע של כלל הקבוצות נטה לכיוון המעיד על נכונות נמוכה בפשרה לטובת לכידות. כלומר, המשתייכים לכל הקבוצות האידאולוגיות רוצים שהמדיניות של ישראל תהיה יותר קרובה לעמדותיהם, גם כאשר המשמעות של מדיניות כזאת היא פחות אחדות בחברה הישראלית.

השתייכות פוליטית

שליש מהישראלים (30%) מעידים כי הם בוחרים את השתייכותם הפוליטית למחנה "הימין", "המרכז" או "השמאל" לפי המחנה שהם מסכימים איתו בנושא הישראלי-פלשתיני. חמישית (20%) מעידים כי הם בוחרים את המחנה ש״החזון התרבותי שלו״ דומה יותר לשלהם. חמישית נוספים (18%) מעידים כי הם בוחרים את השתייכותם הפוליטית לפי המחנה שהם מסכימים איתו בנושאי כלכלה וחברה. עשירית (9%) לפי המחנה שהחזון הדתי שלו לישראל דומה יותר לשלהם, ועשירית (9%) נוספים מעידים כי הם משתייכים למחנה מסוים מכיוון שהוא המחנה שלהם והם לא עוזבים אותו.

בחלוקה אידאולוגית נראה כי השיקול המרכזי של המשתייכים לקבוצות ה"ימין" כשהם בוחרים השתייכות פוליטית הוא עמדת המחנה בנושא הישראלי פלשתיני. בקרב המשתייכים לקבוצת המרכז שני השיקולים המרכזיים שנרשמו הם עמדת המחנה בנושאי כלכלה וחברה (30%) והמחנה שהחזון התרבותי שלו לישראל דומה יותר לזה של המשיבים (29%). גם בקרב המשתייכים לקבוצות ה"שמאל" החזון התרבותי הוא שיקול מרכזי של רבים בהחלטה לאן להשתייך פוליטית.

בחלוקה לפי הצבעה (בחירות 2022), השיקול המרכזי של מצביעי "הליכוד" (46%) ו"הציונות הדתית" (51%) הוא עמדת המחנה בסוגייה הישראלית פלשתינית. בקרב מצביעי "ש"ס" (25%) ו"יהדות התורה" (33%) השיקול המרכזי הוא החזון הדתי של המחנה למדינת ישראל. מצביעי "יש עתיד" (34%) ו"ישראל ביתנו" (34%) בוחרים את השתייכותם הפוליטית בעיקר לפי המחנה שהחזון התרבותי שלו לישראל דומה יותר לשלהם, ומצביעי "המחנה הממלכתי" (31%) בוחרים את השתייכותם למחנה בעיקר לפי הסכמה בנושאי כלכלה וחברה.

ביחס לשנה שעברה לא חלו השנה שינויים משמעותיים בשאלה זו.

נתוני סקר מאי של המכון למדיניות העם היהודי נאספו בין התאריכים 29.5-5.6.2025 (מגזר ערבי 3.6-29.5, מגזר יהודי 3.6-5.6). בקרב 746 משיבים. איסוף הנתונים נערך באמצעות הפאנל של אתר מדגם (546 מרואיינים במגזר היהודי, בסקר אינטרנטי) וחברת אפקר (200 מרואיינים במגזר הערבי, מרואיינים אינטרנטי ומחציתם טלפוני). הנתונים נותחו ושוקללו על פי הצבעה ודמוגרפיה כדי לייצג את עמדת האוכלוסייה הבוגרים בישראל. שמואל רוזנר ונוח סלפקוב עורכים את מדד JPPI לחברה הישראלית. יועץ סטטיסטי: פרופ’ דוד שטיינברג.