שליש מהישראלים חושבים שבחירות 2026 יהיו הבחירות החשובות ביותר בתולדות המדינה, שני הנושאים הכי חשובים לציבור בבחירות: החלפת השלטון הנוכחי ורפורמה משפטית.
בדו"ח כמה חלקים המתייחסים לבחירות 2026, הנהגתו של טראמפ, תפיסת ניצחון במלחמה, נשים בצבא, גיוס חרדים.
כותרות נוספות
- 73% מהישראלים קובעים: בחירות 2026 הן אירוע בעל חשיבות חריגה
- שליש מהציבור משוכנע: אלו הבחירות החשובות ביותר בתולדות המדינה
- ככל שזזים לכיוון שמאל על המפה הפוליטית, תפיסת חשיבות הבחירות עולה
- אחד מכל שלושה ישראלים: היעד המרכזי בבחירות 2026 – החלפת השלטון
- רבע מהציבור רואים ברפורמה המשפטית את הנושא החשוב ביותר להצבעה
- מחצית מהערבים מגדירים טיפול בפשיעה ואלימות כנושא החשוב ביותר בבחירות
- פי 2 מהאמריקאים מגדירים את טראמפ כנשיא "גרוע" בהשוואה לישראלים
- רוב בימין רואה את טראמפ כאחד הנשיאים הטובים שהיו לארה"ב
- טראמפ נתפס כטוב לישראל הרבה יותר מכפי שהוא טוב לאמריקה
- רוב הציבור סבור שישראל ניצחה במלחמה בעזה, אך ניצחון "לא מספיק גדול"
- רוב הישראלים תומכים במגמת העלייה בשיעור הנשים המשרתות כלוחמות
- רוב הישראלים מתנגדים למתווה הפטור מגיוס של ביסמוט, שליש רואים בו "פשרה ראויה"
להורדת גרסת PDF של הסקר לחצו כאן.
בחירות 2026
הציבור הישראלי מייחס חשיבות רבה מאוד לבחירות 2026. בקרב כלל הישראלים, רוב ברור רואה בבחירות אירוע בעל משמעות חריגה: שליש (33%) סבורים שמדובר בבחירות החשובות ביותר בתולדות המדינה וארבעה מכל עשרה ישראלים (40%) מגדירים אותן כבחירות חשובות במיוחד. רבע (24%) רואה בהן בחירות בעלות חשיבות רגילה, ושיעור אפסי סבורים שהן פחות חשובות מהרגיל. בקרב הציבור הערבי ניכר ייחוס חשיבות מעט יותר נמוכה לבחירות לעומת החשיבות שמייחסים להן היהודים.
בחינת התוצאות על פי מפתח אידיאולוגי מלמדת על פערים משמעותיים בתפיסת חשיבות הבחירות, אם כי בכל הקבוצות נרשם רוב של ישראלים הסבורים שמדובר בבחירות בעלות חשיבות מיוחדת (הכי חשובות + חשובות במיוחד). בקבוצת הישראלים שמגדירים את עצמם ״ימין״ יש ייחוס של חשיבות נמוכה יותר לבחירות לעומת קבוצות אחרות: שיעור משמעותי (38%) מקרב תומכי הימין מגדירים אותן כבחירות חשובות ״כמו כל בחירות״. בקבוצת הימין-מרכז ניכרת עלייה בתחושת החשיבות של הבחירות, כאשר מחצית (48%) סבורים שמדובר בבחירות חשובות במיוחד ושליש (32%) מגדירים אותן כחשובות ביותר בתולדות המדינה. במרכז ניכרת עוד התחזקות בייחוס חשיבות לבחירות, ועוד עלייה ניכרת בקבוצת השמאל-מרכז. בקבוצה זו רוב גדול מגדירים את הבחירות כחשובות במיוחד (43%) או כחשובות בתולדות המדינה (כמעט מחצית המשיבים – 49%). בקבוצת השמאל הקטנה מיוחסת לבחירות חשיבות שיא, כאשר רוב מקרב המשתתפים המגדירים את עצמם כשמאל (63%) רואים בבחירות 2026 את הבחירות החשובות ביותר בתולדות המדינה.
סדרי עדיפויות
מקרב כלל הישראלים, הנושא החשוב ביותר במערכת הבחירות לשיעור הגדול ביותר של מצביעים הוא ״החלפת השלטון הנוכחי״ (30%). נושא זה נבחר על ידי קרוב לשליש מהישראלים, מתוך רשימה סגורה של עשר אפשרויות בחירה. הנושא שנבחר בשיעור השני הכי גבוה כזה שיהיה ״הכי חשוב לך״ בהצבעה, הוא ״רפורמה משפטית״ (23% מכלל הציבור). נושאים חברתיים-כלכליים כמו הורדת יוקר המחייה וטיפול בפשיעה ובאלימות זוכים גם הם למשקל משמעותי (11% כל אחד כבחירה ראשונה), בעוד שנושאים ביטחוניים ומדיניים כגון מיטוט חמאס בעזה וחיזוק ההתיישבות ביהודה ושומרון מדורגים נמוך יחסית ברשימה זו. כלומר, כשמדובר בבחירה הראשונה של הבוחרים, שיקולים פוליטיים ומשטריים גוברים על סוגיות ביטחוניות, וזאת למרות שישראל נמצאת בתקופה שלאחר מלחמה ארוכה, כשברקע אירועים בטחוניים שלא ברור אם הסתיימו (מתקפה באיראן, שיקום עזה וכדומה).
כשבוחנים את הנושאים המדורגים במקום השני והשלישי בחשיבותם, מתקבלת תמונה מורכבת יותר של בחירות. הורדת יוקר המחייה בולטת כנושא השני והשלישי בחשיבותו (20% ו-22% בהתאמה), מה שמעיד על המרכזיות של הסוגייה הכלכלית גם אם אינה בראש הרשימה. טיפול בפשיעה ובאלימות וחיזוק האחדות הלאומית מופיעים גם הם במיקומים גבוהים יחסית. בסך הכול, הנתונים משקפים פיזור רחב של סדרי עדיפויות, אך גם מצביעים על כך שנושאים משפטיים, כלכליים ופוליטיים פנימיים הם הדומיננטיים ביותר בשיקולי ההצבעה בבחירות הקרובות.
בקרב יהודים המגמה לכיוון בחירה של עדיפויות הנוגעות לפוליטיקה ומשטר בישראל בולטת אף יותר, עם דגש חזק על החלפת השלטון (35%) ורפורמה משפטית (29%). נושאים אזרחיים כמו טיפול בפשיעה אינם נתפסים כעדיפות מרכזית. מנגד, בקרב הערבים התמונה שונה מסיבות ברורות: הנושאים הדומיננטיים ביותר ככל שזה נוגע לאזרחים הערבים הם טיפול בפשיעה ובאלימות (48%) והורדת יוקר המחייה (30%). לעומת זאת, בקרב הערבים נושאים פוליטיים-משטריים וביטחוניים, ובהם רפורמה משפטית, מיטוט חמאס והחלפת השלטון, מדורגים בשוליים.
יש הבדלים משמעותיים בסדרי העדיפויות של מחנות אידיאולוגיים שונים לקראת בחירות 2026. בקרב תומכי הימין, ורוב מפלגות הקואליציה, הרפורמה המשפטית היא הנושא המרכזי (49%) במערכת הבחירות. נושאים ביטחוניים, כמו מיטוט חמאס מקבלים גם הם ביטוי משמעותי בקבוצה זו. בקרב תומכי הימין-מרכז נרשמת תמונה של בחירה מאוזנת יותר בין עדיפויות שונות, כאשר החלפת השלטון (31%) ורפורמה משפטית (25%) חולקים את הבכורה, לצד משקל לא מבוטל לנושאים אזרחיים. במרכז ובקבוצות השמאל נושא החלפת השלטון הנוכחי נרשם כדומיננטי ביותר בפער די גדול (60% במרכז, 88% ו-80% בקבוצות השמאל). כל יתר הנושאים זוכים לשיעורי תמיכה קטנים באופן משמעותי.
פשיעה בחברה הערבית
בחודשים האחרונים דווח על המשך מגמת העלייה בהיקף הפשיעה בחברה הערבית. רוב הישראלים (55%) סבורים שמדינת ישראל מזניחה מאוד את הטיפול בפשיעה בחברה הערבית, חמישית (20%) מאמינים שהיא מטפלת במידה סבירה בתופעה, שישית (16%) חושבים שהיא מזניחה את הטיפול בה ואחוזים בודדים בלבד סבורים שמדינת ישראל מטפלת היטב בפשיעה בחברה הערבית. בעוד שבקרב יהודים שיעור הסבורים שהמדינה מאוד מזניחה את הטיפול בנושא עומד על מחצית (51%), בקרב ערבים השיעור עומד על כמעט שלושה רבעים (71%). בחלוקה פנימית של משיבים בקרב הערבים, מוסלמים ונוצרים מבטאים תחושת הזנחה חריפה במיוחד (72% ו-83% בהתאמה), בעוד שבקרב הדרוזים התמונה מורכבת יותר, עם שיעור גבוה יותר של מי שסבורים שהטיפול סביר. בסך הכול, המגמה המרכזית העולה מהנתונים היא של חוסר אמון ביכולת או ברצון המדינה להתמודד באופן אפקטיבי עם הפשיעה בחברה הערבית, במיוחד בקרב בני החברה הערבית עצמם.
תפיסת המלחמה
על רקע הרגיעה היחסית, וחוסר הבהירות ביחס למה שמבשר יישומו המתוכנן של השלב השני בהסכם לסיום המלחמה, פירוק החמאס מנשקו ושיקום עזה, רוב הישראלים (54%) סבורים שישראל ניצחה במלחמה. מתוכם 36% סבורים שמדובר בניצחון לא מספיק גדול, ו-18% חושבים שהניצחון לא מחייב צורך בסייג. חמישית (20%) מהישראלים מאמינים שישראל לא ניצחה ולא הפסידה במלחמה, שמינית (13%) חושבים שישראל הפסידה במלחמה ועשירית חושבים שישראל אולי לא הפסידה במלחמה, אבל די קרוב לזה. בקרב היהודים שיעור הסבורים שישראל ניצחה במלחמה, אבל לא ניצחון מספיק גדול, גבוה במעט לעומת הממוצע (42%) ובקרב הערבים שיעור הסבורים שישראל הפסידה במלחמה גבוה יותר ועומד על רבע (26%).
כצפוי, יש פערים משמעותיים בתפיסת הקבוצות האידאולוגיות השונות את תוצאות המלחמה בעזה: בעוד שרוב המשתייכים לקבוצות הימין סבורים שישראל ניצחה במלחמה, רוב המזהים עצמם עם הקבוצות הקטנות יותר של השמאל חושבים שישראל הפסידה במלחמה. כלומר, ככול שהנטייה ימינה חזקה יותר, כך מתחזקת התפיסה לפיה ישראל ניצחה במלחמה מול חמאס.
בחלוקה לפי הצבעה נרשם רוב בקרב מצביעי הקואליציה הסבור כי ישראל ניצחה במלחמה, אבל לא ניצחון מספיק גדול. אם כי, בהינתן האפשרות ששאלת הניצחון תהיה מרכזית בשיח שיוביל לבחירות 2026, ראוי להבחין כי רוב תומכי הליכוד (51%) סבורים שניצחון ישראל במלחמה ״לא מספיק גדול״, וכן סבורים גם רוב גדול עוד יותר (69%) מקרב בוחרי הציונות הדתית. המפלגה היחידה שרוב מבוחריה נוטים לחשוב שישראל הפסידה במלחמה (או קרוב לזה) היא מפלגת הדמוקרטים (52%).
תפיסת ההנהגה של טראמפ
במלאת שנה לכהונתו השנייה של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, נבחן האופן שבו הישראלים מבינים את פועלו – הן מנקודת מבט אמריקאית (ככל שישראלים יכולים להבין אותה) והן מנקודת מבט ישראלית. את התשובות הנוגעות לנקודת המבט האמריקאית אנחנו משווים לשאלה זהה מסקר סיינה וניו יורק טיימס שפורסם בחודש שעבר.
מנקודת מבט אמריקאית, רבע מהישראלים (28%) סבורים שטראמפ יהיה אחד הנשיאים הטובים ביותר בתולדות ארה״ב, בעוד שחמישית (20%) רואים בו נשיא ״מעל הממוצע״. בסך בכל, מחצית מהישראלים מניחים שגם מנקודת מבטם של מי שבחרו בו, טראמפ ייזכר כנשיא שהרקורד שלו חיובי. יחד עם זאת, חמישית מהישראלים (20%) מעריכים שטראמפ יהיה אחד מהנשיאים הגרועים ביותר בתולדות ארה״ב (כך מדרגים אותו כיום היסטוריונים אמריקאים כאשר הם מתבקשים לחוות דעה על מיקומו בהיררכיית הנשיאים לדורותיהם), חמישית נוספים (20%) סבורים שטראמפ בדרך להיות נשיא ממוצע או מתחת לממוצע ושמינית (12%) לא יודעים או נמנעים מלהשיב על השאלה. בקרב הציבור היהודי ניכרת נטייה להערכה חיובית יותר של טראמפ, כאשר שליש מהיהודים (31%) מגדירים אותו כאחד מנשיאיה הטובים ביותר של ארה"ב. בציבור הערבי העמדה כלפי טראמפ שלילית – 38% רואים בו את אחד הנשיאים הגרועים ביותר בתולדות ארה״ב.
בהשוואה לסקר סיינה וניו יורק טיימס שנערך בחודש שעבר, ניכר כי התפיסה של האמריקאים את סיכוייו של טראמפ להישפט לטובה על ידי ההיסטוריה ספקנית יותר לעומת זאת של הישראלים. בעוד ש-28% מהישראלים סבורים כי טראמפ הוא אחד הנשיאים הטובים בתולדות ארה"ב (מנקודת מבט אמריקאית), בקרב האמריקאים רק 19% השיבו כך. תוצאה דומה ניכרת גם בצד השני של הסקלה, כאשר חמישית מהישראלים (20%) אומרים שטראמפ ייזכר כאחד הנשיאים הגרועים בתולדות ארה"ב – בעוד ששיעור האמריקאים הסבורים כך כפול (42%).
בימין התמיכה בהנחה שטראמפ ייזכר כנשיא מצטיין ניכרת במיוחד: למעלה מ-50% ממי שתומכים בעמדות ימין רואים בו נשיא מהטובים בתולדות ארה״ב. גם בימין-מרכז ישנה תמיכה משמעותית בעמדה זו, עם רוב המגדירים את טראמפ כנשיא מעל הממוצע. לעומת זאת, בשמאל-מרכז ובשמאל העמדה כלפי טראמפ שלילית מאוד, כאשר רוב רואים בו נשיא מתחת לממוצע, או את הגרוע בתולדות ארה״ב.
לאחר שאלה שביקשה במפורש לנסות להעריך את כהונתו של טראמפ מנקודת מבטו של הבוחר האמריקאי, באה שאלה על נשיאותו של דונלד טראמפ מזווית ישראלית. לא במפתיע, הערכת הישראלים את טראמפ מנקודת מבט מפורשת זו חיובית בהרבה בהשוואה להערכה מהזווית האמריקאית. רוב היהודים (54%) רואים בו נשיא מהטובים בתולדות ארה״ב, מנקודת מבטה של ישראל, ורבע נוספים (25%) מעריכים אותו כנשיא מעל הממוצע. בקרב הציבור הערבי ההערכה לטראמפ נמוכה במידה משמעותית: 29% רואים בו אחד מנשיאיה הטובים של ארה"ב (מנקודת מבט ישראלית), בעוד שחמישית (21%) מעריכים שהוא אחד הנשיאים הגרועים ביותר. בהשוואת שתי התשובות – זו הבוחנת את טראמפ מנקודת מבט אמריקאית, וזו הבוחנת אותו מנקודת מבט ישראלית – התמונה הכללית חיובית הרבה יותר מהזווית ישראלית: שיעור הישראלים שרואים בטראמפ נשיא טוב או מעל הממוצע כשמדובר בישראל עומד על 73% (49% טוב במיוחד ו-24% מעל הממוצע) לעומת 48% בלבד שמדרגים אותו באופן כזה מנקודת מבט אמריקאית. בקרב יהודים הפער בולט עוד יותר: 79% מעריכים אותו כנשיא בעל רקורד חיובי מזווית ישראלית, לעומת 54% שמעריכים אותו כך מנקודת מבט אמריקאית.
בחלוקה אידאולוגית נרשמו כצפוי פערים משמעותיים בהערכת קבוצות שונות את טראמפ. בימין יש הערכה חיובית כמעט גורפת של טראמפ: 73% רואים בו אחד הנשיאים הטובים ביותר, ו-19% נוספים רואים בו נשיא מעל הממוצע (מהזווית הישראלית). בימין-מרכז גם נרשמת תמיכה משמעותית (64% אחד הנשיאים הטובים, 22% מעל הממוצע). לעומת זאת, בשמאל-מרכז ובשמאל ניכרת הסתייגות משמעותית מטראמפ, גם מנקודת מבט ישראלית.
גיוס חרדים
רוב הישראלים (54%) מתנגדים להצעת החוק של הקואליציה להסדרת הפטור/גיוס של חרדים לצה"ל. מתוכם 49% מתנגדים לו בטענה שהוא לא יביא לגיוס חרדים משמעותי, ו-5% מתנגדים לו כי הוא מפעיל, לטענתם, לחץ לא הוגן על החרדים. מנגד, שליש (32%) תומכים בחוק – 29% בטענה שמדובר בפשרה ראויה שתביא לגיוס מי שאפשר, ו-3% באמירה שהחוק יאפשר את שימור הקואליציה. בקרב היהודים נרשם שיעור גבוה יותר הן של מתנגדים (59%) והן של תומכים לחוק המוצע (35%). בקרב הערבים לעומת זאת, נרשם שיעור נמוך יותר הן של תומכים (34%) והן של מתנגדים (21%) – ההסבר לכך הוא שכמעט מחצית מהם (45%) לא ידעו להשיב לשאלה על החוק. בהשוואה לסקר מחודש דצמבר 2025, שבו בחנו שאלה זהה, נרשמה ירידה קלה (6%) בשיעור הישראלים המתנגדים לחוק, ועלייה קלה (4%) בשיעור התומכים בו. בחלוקה אידאולוגית נרשם רוב בכל הקבוצות למעט קבוצת הימין המתנגדים לחוק בטענה שהוא לא יביא לגיוס חרדים (59% בימין מרכז, 83% במרכז, 97% בשמאל מרכז ו-94% בשמאל). מקרב תומכי הימין, 56% תומכים בחוק כ״פשרה ראויה״ ועוד 7% כי ״יאפשר לשמור על הקואליציה״ (ובסך הכל, 63% תומכים, ושיעור לא מבוטל של 10% שהשיבו ״לא יודעים״).
מקרב תומכי המפלגות החרדיות נרשמה התנגדות מסויימת לחוק משום שהוא לא הוגן כלפי החרדים (כרבע מתומכי ש״ס ושליש מתומכי יהדות התורה). בליכוד אין התנגדות לחוק, ומקרב תומכי הציונות הדתית (מי שתומכים במפלגה כעת) כרבע מתנגדים לחוק, ועוד כחמישית (19%) השיבו לשאלה ב״לא יודעים״.
נשים בצה"ל
בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז אוקטובר 2023, ניכר שינוי משמעותי בדפוסי השירות של נשים בצה"ל, המאופיין בשילוב גובר במערכי הלחימה, בזינוק בשיעור ההתייצבות למילואים ובעלייה עקבית בשיעורי הגיוס בקרב נשים דתיות. הרחבת תפקידי הלחימה והוכחת היכולת המבצעית ביחידות הקצה הובילו לנורמליזציה של לוחמות בסדר הכוחות הקרבי. במקביל לכך שירות המילואים הנשי עבר במהלך מלחמת "חרבות ברזל" תהליך של מיסוד והתרחבות. בשבועות האחרונים פורסמו מספרים המעידים על שינויים אלה, בין השאר בעקבות ביקורת בחוגים מסויימים (בעיקר חוגי ימין דתיים) על המגמה, הן מסיבות עקרוניות והן בהקשר לדיון על חוק הפטור מגיוס לחרדים. בכתבה בערוץ 14, שזכתה לתגובות רבות, הושמעו ביקורות חריפות נגד שילוב נשים בלוחמה. בתגובה לכתבה פרסמו דובר צה"ל, אפי דפרין, ובכירים נוספים גיבוי חד משמעי בלוחמות. אירוע נוסף שהציף את סוגיית השתתפות הנשים בכוח הלוחם בצה״ל הוא מכתב שנשלח בסוף דצמבר 2025 מטעם ארגון ״רבני תורת הארץ הטובה״ לשר הביטחון, ישראל כ״ץ. במכתב דרשו הרבנים להפסיק את מאמצי השכנוע של צה״ל לגיוס בנות דתיות, וכן לעצור את פעילותם של גופים המעודדים גיוס בתוך אולפנות ותיכונים דתיים.
רוב הישראלים (62%) סבורים שמגמת העלייה במספר הנשים הלוחמות, הנשים במילואים והנשים הדתיות שמתגייסות לצה"ל, חיובית. מיעוט מביע הסתייגות ממגמה זו. עשירית (11%) סבורים שמדובר ב״חדשות לא טובות״ אך ש״אין ברירה״ – כלומר, הם היו מעדיפים שהמגמה תהיה אחרת אך מניחים שאילוצים ביטחוניים מאלצים להשלים איתה. שמינית (13%) רואים בתיאור המצב מגמה שלילית שיש לשנות. בקרב הציבור היהודי התמיכה בחיילות הלוחמות ובנשים המשרתות גבוהה אף גבוהה יותר. כמעט שבעה מכל עשרה יהודים מגדירים את המגמה שהוצגה בשאלון כחיובית. לעומת זאת, בציבור הערבי ניכרת עמדה מסויגת בהרבה: רק שליש (35%) רואים במגמה חדשות טובות, ושיעור זהה מציינים שאינם יודעים.
פילוח לפי רמת דתיות מצביע על פערים חדים בעמדות היהודים ביחס לגיוס נשים. בקרב חילונים יש תמיכה כמעט גורפת במגמה (90%), וגם בקרב מסורתיים – לא דתיים וקצת דתיים – רוב גדול רואים בעלייה במספר הנשים הלוחמות התפתחות חיובית. ככל שעולים בסולם לכיוון יותר דתי, כך פוחתת התמיכה בשירות הנשים ומתחזקת ההתנגדות: בקרב דתיים שיעור התמיכה יורד ל-43%, ורבע (25%) מהם סבורים שמדובר במגמה שיש לשנות. בציבור החרדי נרשמת ההתנגדות החריפה ביותר, כאשר מחצית רואים בכך מגמה שלילית שיש לשנות, ורק עשירית (11%) מגדירים אותה כחיובית.
על רקע מקרים מהעת האחרונה, שבהם נוצרה תחושה של התנגשות בין שירות הנשים בצה״ל לבין רגישויות דתיות, עלתה שוב השאלה כיצד חיילים דתיים צריכים לנהוג במצבים שבהם מתקיימת לתחושתם סתירה בין תביעות שמפנה כלפיהם הצבא לבין תפיסות הלכתיות. בהקשר זה בחנו מה הציבור הישראלי חושב שחיילים דתיים צריכים לעשות בטקס צה"לי שיש בו שירה של אישה.
מהנתונים עולה כי ישנה מחלוקת בציבור הישראלי בעניין זה. שליש מהישראלים (31%) סבורים כי החיילים הדתיים צריכים לצאת מהטקס בזמן השירה, בעוד שרבע (27%) סבורים שעליהם להשתתף בטקס כמו כולם. חמישית (18%) מציעים פתרון של השתתפות בטקס תוך אטימת אוזניים בזמן השירה, ועשירית (11%) סבורים שעל החיילים לפעול בהתאם להנחיות המפקדים.
נתוני סקר פברואר של המכון למדיניות העם היהודי נאספו בין התאריכים 1-4.2.2026 בקרב 795 משיבים. איסוף הנתונים נערך באמצעות הפאנל של אתר המדד (588 משיבים במגזר היהודי, בסקר אינטרנטי) וחברת אפקאר (207 מרואיינים במגזר הערבי, כמחציתם אינטרנטי ומחציתם טלפוני). הנתונים נותחו ושוקללו על פי הצבעה ודתיות כדי לייצג את עמדת אוכלוסיית הבוגרים בישראל. שמואל רוזנר ונוח סלפקוב עורכים את מדד JPPI לחברה הישראלית. תחקיר, הפקה וסיוע בכתיבה: יעל לוינובסקי. יועץ סטטיסטי: פרופ׳ דויד שטיינברג.