המכון למדיניות העם היהודי

הממצאים העיקריים

• ספקנות ביחס לאיראן: כמעט מחצית מהמשיבים מעריכים כי ההסכם רע לארה"ב
• רוב גדול יותר מעריכים כי ההסכם בין ארה"ב לאיראן רע לישראל
• נקודת שפל: לראשונה, רוב מגדירים את המלחמה באיראן ככישלון
• שחיקה: שיעור המעריכים את כלל המערכה הרב חזיתית כניצחון ישראלי קטן
• העמקת השחיקה באמון בטראמפ: שלושה רבעים מעריכים את תפקודו באיראן כשלילי
• שחיקה גם בהערכת נתניהו: מחצית מעניקים לו ציון שלילי בנושא איראן
• לקראת בחירות 2028: העדפה למחנה הרפובליקני כשמדובר ביחס לישראל
• שליש מעידים ש"המצב" מעלה את הסבירות שישתתפו באירועים הקשורים לישראל
• רבע מעידים ש"המצב" מוריד את הסבירות שישתתפו באירועים הקשורים לישראל
• התקבעות הרגלים: ארבעה מכל עשרה אימצו לבישת סמל יהודי כחלק מהשגרה
• ירידה איטית ועקבית בשיעור המגדירים את עצמם "ציונים" (שעודו גבוה מאוד)
• ירידה מקבילה בשיעור המשיבים שרוב חבריהם היהודים "ציונים"

הרקע לסקר: נתוני מדד קול העם לחודש יוני 2026 נאספו בין ה־15 ל־18 בחודש. בתקופה זו חלו מספר התפתחויות מדיניות וביטחוניות, שהשפיעו על העמדות המשתקפות בסקר: במוקד האירועים עומדת חתימה על ״מזכר ההבנות של אסלאמאבאד״, מהלך שנועד להביא לסיומה של המלחמה בין איראן, ארה״ב וישראל. הדינמיקה הדיפלומטית הזו, שהתרחשה במקביל לחילופי מהלומות ישירים וקצרים בין ישראל לאיראן, הגבירה את העיסוק הציבורי באמון בממשל האמריקני ובנשיא ארה״ב, כמו גם בתפיסת ההישגים והניצחון של ישראל בחזיתות השונות. בזירת הפנים בארה״ב, המערכת הפוליטית המשיכה להעלות הילוך לקראת בחירות האמצע לקונגרס, כאשר השיח על מדיניות החוץ האמריקנית, הלחץ להשגת הסכמים בינלאומיים וההשלכות של מדיניות הפנים והחוץ תפסו מקום מרכזי בשיח הציבורי.

הערה מתודולוגית: בחודשים האחרונים התחלנו לסקור גם את עמדות יהודי קנדה ובריטניה. בשתי המדינות מתגבשים פאנלים שגדלים בקצב איטי. ביוני השיבו לסקר כ־40 משתתפים מבריטניה וכ־100 מקנדה. בהתאם, יש לקחת את הנתונים על עמדות היהודים במדינות אלה בערבון מוגבל. כאשר מופיעים בדו״ח נתונים לפי אידאולוגיה, דתיות והצבעה, מדובר בפירוט של יהודי ארה״ב בלבד.

להורדת גרסת PDF של הסקר לחצו כאן. 

עמדת יהודי ארה"ב כלפי ההסכם עם איראן

מזכר ההבנות שנועד להביא לסיומה של מלחמת איראן, נחתם על רקע לחצים פנימיים ובין-לאומיים על ממשל טראמפ. המזכר נועד להבטיח שקט זמני, לתקופה בה ארה"ב ואיראן ינהלו משא ומתן בשאיפה להגיע להסכם סופי. הוא כלל סעיפים הקובעים כי איראן, ארה"ב ובנות הברית שלהן מתחייבות לעצור את המלחמה בכל החזיתות, וכי ארה"ב תסיר את המצור הימי מיד אחרי החתימה על המזכר. במסגרת ההסכם הוזכרו גם סעיפים כלכליים, סעיפים הנוגעים לפיתוח נשק גרעיני וליחסים בינלאומיים. נתוני הסקר נאספו במקביל לחתימה על מזכר ההבנות.

הערכת המשיבים בארה"ב – יהודים מחוברים לקהילה – חושפת עמדה ספקנית וביקורתית ביחס להסכם מול איראן, כאשר קרוב למחצית (45%) קובעים כי ההסכם יהיה רע עבור ארה"ב. מנגד, עשירית (11%) צופים כי מדובר בהסכם טוב, ואילו שליש (33%) אוחזים בעמדת ביניים לפיה ההסכם "גם טוב וגם רע" ועשירית נותרו ללא עמדה מגובשת.

פילוח הנתונים לפי השקפה פוליטית מראה כי תפיסת ההסכם כשלילי עבור ארה"ב מהווה את עמדת הרוב בקרב הקבוצות השמרניות (58% "מאוד שמרנים", 59% "נוטים לשמרנים") וקבוצת המרכז (55%). מנגד, האגף הליברלי מציג גישה יותר מבוזרת: בקרב המשיבים המגדירים עצמם "מאוד ליברלים" נרשם שיעור התמיכה הגבוה ביותר בהסכם (19%), אם כי גם במחנה זה קבוצה גדולה יותר (31%) רואה בו מהלך שלילי.

גם בקנדה (51%) ובבריטניה (45%) הנטייה היא לראות את ההסכם כרע לארה"ב, או להחזיק בעמדת הביניים שלפיה הוא לא טוב ולא רע. בדומה לנתונים שנרשמו בארה"ב, בשתי המדינות שיעור נמוך מאוד, כעשירית בלבד, סבורים שההסכם טוב לארה"ב.

בחינת עמדות המשיבים בארה"ב בנוגע להשפעת ההסכם על ישראל, מצביעה על פסימיות חריפה עוד יותר, כאשר רוב משתתפי הפאנל (58%) מעריכים כי ההסכם יהיה רע עבור ישראל. מנגד, רק שיעור מזערי (6%) סבורים כי מדובר בהסכם טוב עבורה, ואילו רבע (23%) אוחזים בעמדה מורכבת של "גם טוב וגם רע". בפילוח אידאולוגי, שלילת ההסכם חוצה את כלל המחנות הפוליטיים והופכת לעמדת הרוב בכל הקבוצות מלבד "מאוד ליברלים".

השוואה בין הערכת השפעות ההסכם על ישראל לבין הערכת השפעותיו על ארה"ב, מעלה כי המשיבים תופסים את ההסכם כמסוכן יותר עבור ישראל מאשר עבור ארה"ב. בעוד שכלפי ארה"ב עמד שיעור השוללים על 45%, הרי שביחס לישראל הוא מטפס ל־58%. פער זה בולט במיוחד בקרב קבוצות המרכז והשמרנים: במרכז שיעור המגדירים את ההסכם כ"רע" מזנק מ־55% כאשר מדובר בארה"ב ל־73% כשמדובר בישראל, ובקרב ה"נוטים לשמרנים" חלה עלייה דומה מ־59% ל־72%. אפילו במחנה ה"מאוד ליברלים", שגילה את האהדה הגבוהה ביותר להסכם בהקשר האמריקני, חלה נסיגה כשמדובר בישראל. מגמות אלו מדגישות כי משתתפי הפאנל מזהים את הפשרות שנכללו בהסכם כפוגעות יותר בביטחון ובאינטרסים של ישראל מאשר באלו של ארה"ב.

באופן דומה, רוב המשיבים בקנדה (71%) ובבריטניה (63%) סבורים כי ההסכם יהיה רע עבור ישראל. בשתי המדינות מדובר בשיעור גבוה יותר של משיבים הסבורים שיהיה רע לישראל מאלו החושבים שיהיה רע עבור ארה"ב.

הערכת תוצאות המלחמה באיראן

מעקב אחר עמדות משתתפי הפאנל בארבעת החודשים האחרונים מלמד על מגמה של שחיקה בהערכת הישגי הלחימה באיראן, שהגיעה החודש לנקודת שפל (בדומה למצב בקרב ישראלים, כפי שמלמד סקר מדד החברה הישראלית של JPPI בחודש יוני). לראשונה מתחילת המדידה, נרשם כי רוב (53%) היהונדים המחוברים בארה"ב קובעים שהמלחמה היא "כישלון עבור ארה"ב וישראל" – נתון המהווה עלייה משמעותית לעומת 32% בחודש שעבר, ויותר משילוש של שיעור המשיבים שסברו כך בחודש מרץ.

במקביל, חלה ירידה משמעותית בשיעור המגדירים את המערכה כ"הצלחה גדולה": בעוד שבתחילת מבצע "שאגת הארי" רבע מהמשיבים (24%) אחזו בעמדה זו, הרי שבחודש הנוכחי נתח זה התכווץ לשיעור אפסי (3%). גם קבוצת האמצע, שהעריכה כי המלחמה "מוצלחת במידת מה / די מוצלחת", הצטמצמה מארבעה מכל עשרה משיבים (39%) בחודש שעבר לרבע (25%) בחודש הנוכחי.

מגמה זו של ירידה בתפיסת ההצלחה ועלייה בהגדרת המערכה ככישלון אינה ייחודית לציבור בארה"ב, והיא משתקפת באופן דומה גם בקרב המשיבים בקנדה ובבריטניה. החודש חלה עלייה משמעותית בשיעור המגדירים את המלחמה כ"כישלון עבור ארה"ב וישראל", כאשר הנתון רשם מחצית מהמשיבים בקנדה (לעומת 18% בחודש שעבר) ובבריטניה (לעומת 26%). במקביל, שיעור התופסים את המערכה כ"הצלחה גדולה" נשחק כמעט לחלוטין בשתי המדינות והתקבע החודש על שיעור אפסי בשתי המדינות.

בנוגע להערכת הניצחון של ישראל במערכה הרב-חזיתית שהחלה ב-7 באוקטובר, נרשמה מגמה של דעיכה הדרגתית באופטימיות, שהגיעה גם היא לשיא שלילי החודש. שיעור המשיבים האוחזים בתפיסת ניצחון נמוכה (ציונים 1 ו-2) עלה ל-45% (מתוכם 28% שמרגישים כי ישראל "בכלל לא" מנצחת) – לעומת 38% שנרשמו בחודש מאי, ויציבות יחסית שעמדה על כ-37% בקיץ 2025. במקביל, נרשמה נסיגה עקבית בשיעור המדווחים על תחושת ניצחון גבוהה (ציונים 4 ו-5), שהצטמצמה משליש (33%) ביולי 2025 לרבע (23%) כיום.

בעוד שהמשיבים בארה"ב נוטים להערכה שלילית זו, הציבור היהודי בישראל מציג חלוקה מאוזנת יותר, כאשר בסקר יוני של JPPI ארבעה מכל עשרה (40%) אמרו כי הם חשים שישראל מנצחת ניצחון (15% "לחלוטין" ו-25% ציון 4), לעומת שיעור כמעט זהה (37%) השוללים ניצחון (ציונים 1-2).

הערכת תוצאות המלחמה צבועה בצבעים אידאולוגיים ומציגה מתאם הפוך בין הנטייה הליברלית לבין האמונה בניצחון ישראלי. בקצה השמאלי, למעלה ממחצית ה"מאוד ליברלים" (51%) קובעים בצורה נחרצת כי ישראל בכלל לא מנצחת (ציון 1), ורק 9% מהם מעניקים למערכה ציון חיובי (ציונים 4 ו-5). תמונת מצב זו מתהפכת ככל שנעים ימינה על הציר האידאולוגי: בקרב השמרנים, מיעוט קטן שולל את הניצחון, בעוד שהרוב נוטה לעמדות הביניים ולציונים הגבוהים, כאשר קרוב ל-40% מהם מעריכים כי ישראל מנצחת או ניצחה במלחמה (ציונים 4 ו-5 במשותף).

אמון במנהיגים

מעקב בחודשים האחרונים אחרי תפיסת היהודים המחוברים בארה"ב את מנהיגותו של טראמפ בנושא איראן חושף מגמה של שחיקה עקבית, אשר הגיעה החודש לנקודת שפל. החודש נרשם כי רוב המשיבים (55%) מגדירים את טראמפ כ"מנהיג גרוע מאוד" בהקשר לאיראן – נתון המהווה עלייה מ־46% בחודש שעבר, ורחוק מהשיעור שנרשם במרץ (37%). במקביל חלה ירידה בשיעור המשיבים הסבורים כי הוא "מנהיג טוב מאוד": הנתון ירד ל־5% בלבד החודש, בהשוואה ל־18% בחודש שעבר ולרבע מהמשיבים (28%) במרץ. התגבשות ההסכם בחודש הנוכחי הובילה לכך שסך המעריכים את מנהיגותו כשלילית בהקשר לאיראן עומד כרגע על שלושה רבעים (72%), לעומת מחצית (48%) במרץ.

פילוח הממצאים לפי השקפה פוליטית מדגים כי בעוד שהאגף הליברלי מציג עמדה אחידה של תפיסת מנהיגותו של טראמפ כגרועה בסוגיה האיראנית, המחנה השמרני מפולג בהקשר זה. בקרב ה"מאוד ליברלים" נרשם קונצנזוס כמעט מוחלט של 93% הקובע כי הוא מנהיג גרוע מאוד, עמדה הנותרת דומיננטית גם בקרב ה"נוטים לליברלים" (77%). בקרב המזהים עצמם "מרכז", הקבוצה הגדולה ביותר מגדירה אותו כגרוע מאוד (39%), כאשר סך השוללים את מנהיגותו מגיע לשני שליש (63%). מנגד, במחנה השמרני לא נרשמת התייצבות מונוליטית מאחורי הנשיא: בקבוצת ה"נוטים לשמרנים", רק עשירית (11%) מגדירים אותו כמנהיג טוב מאוד, בעוד ששיעור גבוה יותר (14%) תופסים אותו כמנהיג גרוע מאוד. בקרב "מאוד שמרנים" רבע (24%) מעניקים לו את הציון המקסימלי החיובי, בעוד ששליש (34%) מגדירים את מנהיגותו בנושא איראן כגרועה במידה כזו או אחרת.

החודש נרשם שיא שלילי בשיעור המגדירים את בנימין נתניהו כ"מנהיג גרוע מאוד" בנושא איראן. נתון זה עומד כעת על שליש (34%) בהשוואה ל־31% באפריל ומאי, ו־26% במרץ. במקביל, הציון החיובי המקסימלי ירד משמעותית וכמעט נחצה לאורך התקופה: בעוד שבחודש מרץ שליש מהמשיבים (35%) ראו בנתניהו "מנהיג טוב מאוד" בהקשר האיראני, הרי שבחודש הנוכחי ירד שיעור זה ל־19%. כלומר, כיום מחצית מהמשיבים בארה"ב (50%) מעניקים לנתניהו ציון שלילי בנושא איראן (גרוע במידה מסוימת או גרוע מאוד), לעומת 41% שרואים בו מנהיג טוב בנושא זה.

בחלוקה אידאולוגית נרשם כי רוב (73%) ה"מאוד ליברלים" קובעים כי הוא מנהיג גרוע מאוד. עמדה ביקורתית, אם כי מעודנת יותר, נרשמה גם בקרב ה"נוטים לליברלים" (סך של 73% סבורים כי הוא מנהיג גרוע במידה כלשהי). התמונה מתהפכת ככל שנעים ימינה על הציר הפוליטי: בקרב ה"מאוד שמרנים" שני שלישים (66%) מגדירים את נתניהו כמנהיג טוב מאוד, ובקרב ה"נוטים לשמרנים" מחצית (52%) מעניקים לו את הציון "טוב במידה מסוימת". בקרב המזהים עצמם "מרכז" נרשמה עמדה מבוזרת ושקולה יחסית לשאר המפה הפוליטית, עם נטייה קלה לחיוב: מחצית (49%) מהמשיבים במרכז תופסים את מנהיגותו בנושא איראן כחיובית, אל מול שליש (35%) המעניקים לו ציון שלילי.

בדומה למגמה בארה"ב, גם בקרב המשיבים בקנדה ובבריטניה ניכרת לאורך החודשים האחרונים שחיקה מתמשכת בהערכת מנהיגותו של נתניהו בסוגיית איראן. בקנדה, שיעור התופסים את נתניהו כ"מנהיג טוב מאוד" כמעט נחצה בחודשים האחרונים: מ־43% בחודש מרץ ל־23% בחודש הנוכחי. בבריטניה נרשמת מגמת היחלשות דומה: הציון המקסימלי החיובי ("טוב מאוד") ירד בעקביות משליש (32%) במרץ לחמישית (20%) בלבד ביוני, בעוד שמדדי השלילה הקיצוניים רשמו עלייה חדה, כאשר שיעור המשיבים המגדירים אותו כ"מנהיג גרוע מאוד" זינק ל־28% ביוני (יותר מכפול משיעורו במרץ שעמד על 13%).

בחינת עמדות המשיבים בקנדה ביחס למנהיגותו של ראש הממשלה מארק קרני בסוגיית איראן מצביעה על חוסר שביעות רצון נרחב ועל מגמת שחיקה עקבית במעמדו הציבורי. בחודש יוני רוב (56%) המשיבים בקנדה הגדירו אותו כ"מנהיג גרוע מאוד" בנושא זה, לעומת 45% במאי ו־40% בחודש מרץ. מנגד, הציון המקסימלי החיובי נותר בשפל קבוע ולאורך כל ארבעת חודשי המדידה רק שיעור אפסי העיד כי תופס אותו כ"מנהיג טוב מאוד".

גם בקרב המשיבים בבריטניה נרשמת הערכה שלילית וביקורתית למנהיגותו של ראש הממשלה (שפרש מאז שנערך הסקר) קיר סטארמר בסוגיית איראן. החודש שיעור המגדירים את סטארמר כ"מנהיג גרוע מאוד" עלה משמעותית לרוב של 53% (עלייה של 19 נקודות האחוז בהשוואה לחודש מאי). מנגד, הציון המקסימלי החיובי ירד ל־3% בלבד ביוני, נתון המשקף אכזבה נרחבת וחוסר אמון של הקהילה המקומית בניהול המשבר מול איראן.

פוליטיקה פנימית: דירוג מנהיגים אמריקאים לקראת בחירות 2028

החודש בחנו את עמדות היהודים המחוברים כלפי מספר מנהיגים פוליטיים בארה"ב, ששמותיהם הוזכרו כמי שעשויים להתמודד בבחירות לנשיאות בשנת 2028. בחינת הערכות משתתפי הפאנל לגבי האישים השונים חושפת הבחנה מבנית לטובת נציגי המחנה הרפובליקני, לצד שלילה של האגף הפרוגרסיבי והדמויות הבכירות בממשלים האחרונים.

שר החוץ מרקו רוביו נתפס כדמות המובילה והאהודה ביותר במדגם, עם 45% המגדירים אותו כ"טוב ליחסי ארה"ב ישראל", ואחריו ניצב מושל פלורידה רון דסנטיס עם 32% תמיכה. מנגד, חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו קורטז זוכה להתנגדות הגורפת והחד־משמעית ביותר, כאשר רוב משמעותי (72%) קובעים כי היא תהיה "רעה ליחסי ארה"ב ישראל". נתונים שליליים גבוהים במיוחד נרשמו גם לחובתם של סגנית הנשיא לשעבר קמלה האריס, שנתפסת כגורם שלילי בעיני מחצית מהמשיבים (49% "רע"), ושל סגן הנשיא הנוכחי ג'יי. די. ואנס, אשר סופג 48% שלילה למול שיעורי תמיכה נמוכים.

מושל קליפורניה גאווין ניוסם ושר התחבורה לשעבר פיט בוטיג'ג' זוכים להערכה ביקורתית כאשר 35% ו־29% (בהתאמה) מגדירים אותם כרעים לעתיד ה"יחסים", לעומת שיעורי אהדה נמוכים למדי (8% לניוסם ו־13% לבוטיג'ג'). הפוליטיקאי והדיפלומט היהודי אמריקאי רם עמנואל זוכה להערכה המבוזרת ביותר, עם חלוקה כמעט שווה בין התפיסה החיובית (20%) והשלילית (21%). מנגד, מושלת מישיגן גרטשן וויטמר בולטת בכך שאינה מוכרת לחלק ניכר מהמשיבים. 10% בלבד מעריכים כי היא תהיה טובה ליחסים בין המדינות.

קיימים פערים תפיסתיים בין הקבוצות האידאולוגיות השונות בנוגע לרוב המנהיגים הפוליטיים ברשימה, אך מעניין במיוחד לראות את הפערים ביחס לשר החוץ, מרקו רוביו. פילוח לפי השקפה פוליטית מדגים קונצנזוס רחב ואהדה גדולה כלפי הסנאטור מרקו רוביו כדמות המיטיבה עם יחסי ארה"ב־ישראל, למעט באגף הליברלי. בקרב השמרנים נרשמת התלכדות כמעט מוחלטת סביבו, כאשר 86% מה"נוטים לשמרנים" ו־85% מה"מאוד שמרנים" סבורים כי הוא מנהיג שפועל באופן טוב ליחסים בין המדינות. עמדה אוהדת זו מאפיינת גם את קבוצת המרכז, שגם בה רוב (60%) מגדיר את רוביו כטוב ליחסים ורבע נוסף (25%) תופס את תפקודו כ"בסדר".

מנגד, ככל שנעים שמאלה על הציר האידאולוגי, רמת התמיכה נשחק לטובת עמדות ביקורתיות יותר: בקרב ה"נוטים לליברלים" הציבור חלוק, כאשר הקבוצה המובילה רואה בו מנהיג "בסדר ליחסים" (37%) ורק 22% מגדירים אותו כ"טוב". בקצה השמאלי, בקרב ה"מאוד ליברלים", התמונה מתהפכת והספקנות מגיעה לשיאה שם נרשם כי 37% קובעים שהוא "רע ליחסי ארה"ב ישראל", ורק מיעוט של 8% רואה בו גורם חיובי ליחסים בין המדינות.

זיקה יהודית וישראלית

החודש חזרנו על מספר שאלות שנבחנו גם לפני שנה, וחלקן גם לפני שנתיים, הנוגעות לזיקה היהודית והישראלית של משתתפי הפאנל, וההשפעה של המצב על זיקה זו. רוב משתתפי הפאנל (63%) מעידים כי המצב הבטחוני והחברתי לא משפיע על ההשתתפות שלהם באירועים יהודיים ציבוריים. רבע (26%) מעידים כי המצב הנוכחי מעלה את הסבירות שישתתפו באירועים מסוג זה, ועשירית (10%) מעידים כי הוא מוריד את הסיכוי שישתתפו. הנתונים שנרשמו החודש דומים לאלו שנרשמו בשנה שעברה, עם עלייה קלה בשיעור המשיבים המעידים כי המצב הנוכחי לא משפיע על השתתפותם באירועים מסוג זה, וירידה קלה בשיעור אלו המעידים כי המצב מוריד את הסבירות שישתתפו.

בחלוקה לפי דתיות, נרשם בקרב האורתודוכסים השיעור הגבוה ביותר (36%) של משיבים המעידים כי המצב הנוכחי מגביר את הסבירות שישתתפו באירועים יהודיים ציבוריים. גם שליש מהחרדים (33%), רבע מהרפורמים (27%) ורבע מהקונסרבטיבים (28%) השיבו כך. בכלל הקבוצות הדתיות נרשם שיעור של מחצית או יותר, שמעידים כי המצב הנוכחי לא משפיע על מידת ההשתתפות שלהם באירועים יהודיים. ככול שמתקדמים על הסקלה הדתית מהכיוון הליברלי לכיוון השמרני יורד שיעור המשיבים שמעידים כי המצב הנוכחי מוריד את הסבירות שישתתפו באירועים יהודיים – בעוד שבקרב הרפורמים 13% השיבו כך, בקרב החרדים שיעור אפסי השיב כך.

בחלוקה לפי קשר לקהילה היהודית (affiliation), בקרב יהודים שיש להם קשר כזה, שיעור גבוה יותר (27%) אומרים שהמצב מחזק את האפשרות שישתתפו באירועים יהודיים, לעומת שיעור מי שאומרים שהמצב מחליש אפשרות זו (8%). לעומת זאת, בקרב מי שאין להם קשר מוסדי לקהילה 22% מעידים כי המצב הנוכחי מגביר את הסבירות ו־17% מעידים כי הוא מוריד את הסבירות שישתתפו באירועים מסוג זה.

בקרב המשיבים בקנדה ובבריטניה נרשם רוב (58%) המעיד כי למצב הנוכחי אין השפעה על מידת השתתפותם באירועים ציבוריים. בקהילה בקנדה נרשם כי ארבעה מכל עשרה משיבים (39%) מדווחים על סבירות גבוהה יותר להשתתף מול שיעור אפסי (4%) המבטאים ירידה בסבירות. לעומת זאת, הציבור היהודי בבריטניה מגלה ספקנות וחשש מעט יותר עמוקים, המתבטאים בשיעור הגעה בסבירות נמוכה יותר גבוה מזה של קנדה (15% לעומת 4%), לצד נכונות מתונה יותר להגברת הנוכחות (28%).

בשאלה דומה, בחנו עם משתתפי הפאנל האם לאור המצב עולה או יורדת הסבירות שיעודדו את ילדיהם או קרובי משפחה צעירים אחרים להשתתף באירועים יהודיים. רוב המשיבים (57%) מעידים כי המצב הנוכחי לא משפיע עליהם בסוגייה זו, רבע (28%) מעידים כי לאור המצב עולה הסבירות שיעודדו את הצעירים במשפחותיהם לקחת חלק באירועים יהודיים ועשירית (11%) מעידים כי המצב מוריד סבירות זו. נתונים כמעט זהים נרשמו לפני שנה בדיוק.

גם בשאלה זו האורתודוכסים הם הקבוצה בה נרשם השיעור הגבוה ביותר (39%) של משיבים המעידים כי המצב הנוכחי מעלה את הסבירות שיעודדו צעירים ממשפחותיהם להשתתף בפעילויות יהודיות. שליש מהחרדים (33%), מהקונסרבטיבים (32%) ורבע מהרפורמים (27%) השיבו כך גם הם. בכל הקבצות הדתיות נרשם שיעור של מחצית או יותר מהמשיבים שמעידים כי המצב הנוכחי לא משפיע על הסבירות שיעודדו את ילדיהם להשתתף באירועים יהודיים.

מחצית מהמשיבים בקנדה (51%) ובבריטניה (53%) מעידים כי למצב הנוכחי אין השפעה על מידת נכונותם לעודד את ילדיהם או קרובי משפחתם הצעירים להשתתף באירועים יהודיים ציבוריים. עם זאת, הקהילה בקנדה מפגינה עידוד גבוה יותר (39%) לקחת חלק בכאלה פעילויות, לעומת זו בבריטניה (23%). מנגד, החשש בקרב הציבור היהודי בבריטניה בולט פעם נוספת, כאשר שיעור המדווחים על סבירות נמוכה יותר לעודד צעירים להשתתף כמעט כפול מזה של קנדה (15% לעומת 8%).

בשאלות דומות בחנו את הנכונות להשתתף באירועים ציבוריים הקשורים לישראל. ארבעה מכל עשרה משתתפים בפאנל (43%) מעידים כי המצב הנוכחי לא משפיע על השתתפותם באירועים כאלה. שליש (33%) מעידים כי המצב מחזק את הסיכוי שישתתפו באירועים מסוג זה, ורבע (23%) מעידים כי לאור המצב קטנה הסבירות שישתתפו באירועים ציבוריים הקשורים לישראל. ניתן לזהות כי במקרה של אירועים הקשורים לישראל ישנה עליה משמעותית בשיעורם של מי שאומרים שלרגל המצב הם עשויים להימנע מהשתתפות. הנתונים שנרשמו השנה כמעט זהים לאלו משנה שעברה, עם עלייה קלה בשיעור המשיבים המעידים כי המצב הנוכחי לא משפיע על הסבירות שישתתפו באירועים אלה, וירידה קלה בשיעור אלו המעידים כי המצב מוריד את הסבירות שישתתפו בהם.

פילוח הממצאים לפי השקפה פוליטית חושף חלוקה מפלגתית ופערים עמוקים במוטיבציות להפגנת סולידריות פומבית עם ישראל, המציגים מתאם ישיר ועקבי לאורך כל ציר המפה הפוליטית. המחנה השמרני מציג את רמת ההתגייסות האקטיבית הגבוהה ביותר: מחצית מהמשיבים ה"מאוד שמרנים" (52%) וכמעט מחצית מה"נוטים לשמרנים" (46%) מדווחים כי המצב גורם להם להגיע לאירועים אלו בסבירות גבוהה יותר, אל מול שיעורי רתיעה נמוכים במיוחד של עשירית בלבד.

תמונת מצב זו מתהפכת ככל שנעים שמאלה: באגף ה"מאוד ליברלי" נרשמת הרתיעה החריפה ביותר, כאשר קרוב למחצית מהמשיבים (44%) מעידים כי הם מגיעים בסבירות נמוכה יותר, ורק מיעוט של 16% מדווחים על נכונות מוגברת לבוא לאירועים. בקבוצת המרכז התשובה הדומיננטית היא "אין השפעה" (44%), לצד 40% המעידים כי הסבירות שישתתפו גבוהה יותר ורק שמינית (13%) מדווחים על סבירות נמוכה יותר בשל המצב.

המצב הנוכחי גורם להתגייסות קהילתית בקנדה ובבריטניה יותר מאשר בארה"ב, כאשר התשובה המובילה בקרב המשיבים היא נכונות מוגברת להשתתף באירועים ציבוריים הקשורים לישראל. בקנדה נרשם כי מחצית מהמשיבים (47%) מדווחים על סבירות גבוהה יותר להשתתף באירועים אלו, לצד 41% המעידים כי למצב אין השפעה ורק עשירית (11%) המעידים כי קיימת סבירות נמוכה יותר שישתתפו באירועים הקשורים לישראל לאור המצב. משתתפי הפאנל בבריטניה מציגים תמונת מצב דומה.

רוב משתתפי הפאנל בארה"ב (44%) מעידים כי למצב אין כל השפעה על מידת נכונותם לעודד את ילדיהם או קרוביהם הצעירים להשתתף בפעילויות ציבוריות למען ישראל. שאר הציבור מציג נטייה חיובית מתונה, עם רבע מהמשיבים (29%) המגבירים את עידוד הדור הצעיר ורבע (23%) המעידים כי הם מרגישים הפוך. בהשוואה לנתונים משנה שעברה נרשם זינוק של 8 נקודות האחוז בקטגוריית "אין השפעה", לצד צמצום בשיעור ההורים והקרובים המדווחים על סבירות נמוכה יותר לעידוד הצעירים (מ-28% ל־23%).

בפילוח הממצאים לפי השקפה פוליטית, נרשם כי בקצה השמאלי של המפה, מי שמזהים את עצמם כ"מאוד ליברלים" מציגים את החשש והרתיעה הגבוהים ביותר, כאשר 40% מהמשיבים מעידים כי ידרבנו את צעירי המשפחה להשתתף באירועים למען ישראל בסבירות נמוכה יותר, ורק מיעוט של שמינית (13%) יפעלו בכיוון ההפוך. תמונה זו מתהפכת ככל שנעים ימינה על הציר הפוליטי: בקרב המשיבים ה"מאוד שמרנים" (46%) וה"נוטים לשמרנים" (44%) נרשמת התגייסות קהילתית לעידוד הדור הצעיר, אל מול שיעורי רתיעה נמוכים ויציבים של שמינית (12%) בלבד. קבוצת המרכז, משמשת כעוגן המאוזן של המדגם עם נטייה קלה לחיוב – רוב המשיבים בה שומרים על הקיים (43%), לצד שיעור גבוה (38%) המדווחים על סבירות גבוהה יותר לעידוד הצעירים ורק שמינית (13%) המבטאים חשש.

מבט תלת־שנתי על נתוני המשיבים בארה"ב מציג תהליך של מעבר מתגובה ראשונית למלחמה להתייצבות של שגרה קהילתית. ביוני 24, אחרי חודש סוער של מחאות בקמפוסים, נרשם כי שליש מהמשיבים (29%) העידו כי הוסיפו סמל יהודי ללבושם כמעשה אקטיבי של הזדהות. עם השנים, דחף ראשוני זה דעך באופן עקבי והצטמצם ל־13% ביוני 25 ועד ל־7% בלבד בחודש הנוכחי. החודש מחצית ממשתתפי הפאנל (46%) דיווחו כי אינם נוהגים ללבוש סממנים אלו בציבור, ונוסף אליהם ארבעה מכל עשרה (41%) העידו כי הם ממשיכים כרגיל בלבישת או ענידת הסמל היהודי בפומבי (עלייה עקבית מ־27% ביוני 24 ו־38% ביוני 25).

פילוח לפי השתייכות דתית מציג מתאם ישיר בין השתייכות לזרם מסוים לבין ענידת או לבישת סממנים יהודיים בפומבי כחלק קבוע מהשגרה. בזרם האורתודוכסי יש רוב (62%) המעידים שהם ממשיכים לענוד סמל בשגרה, ולצידם נרשם שיעור ההוספה האקטיבי הגבוה ביותר במדגם (10%). מנגד, ככל שנעים על הציר לעבר הזרמים הליברליים יותר נקודת האיזון משתנה: רוב המשיבים הרפורמים (47%) והמשיבים ללא שיוך זרמי (62%) מדווחים כי אינם נוהגים ללבוש סמל יהודי בפומבי, בעוד שגרעין יציב של כ־39% עד 44% בזרמים אלו ממשיך לשמור על ענידת הסמל כחלק משגרתו.

הזדהות עם הציונות

מבט השוואתי על נתוני הפאנל בארה"ב בשנים האחרונות מלמד כי הזיקה הבסיסית לרעיון הציוני נותרה נחלה של רוב מכריע, אם כי ניכרת שחיקה קלה בעוצמתה של הגדרה זו לאורך זמן. שיעור המשיבים המגדירים עצמם כ"ציונים" ירד במתינות מ־79% ביוני 24 ל־73% ביוני 25, והתייצב כעת על 72%. כאשר מצרפים לכך את קבוצת האמצע המגדירה עצמה "ציונית במידת מה" (השומרת על יציבות של 13%), מתקבל רוב של 85% מהיהודים המחוברים בארה"ב המזוהים ברמה כזו או אחרת עם הציונות.

מנגד, המחנה השולל הגדרה זו מציג עלייה מתונה בלבד: שיעור הלא־ציונים עלה מ־5% ל־8%, והקבוצה המגדירה עצמה "אנטי ציונית" רשמה גם היא עלייה מזערית מ־2% ל־4% לאורך שלוש השנים האחרונות. בשאלה זו חשוב להסתייג ולהזכיר שוב כי משתתפי פאנל "מדד קול העם" אינם מייצגים את האוכלוסייה היהודית הכללית בארה"ב אלא מייצגים "יהודים מחוברים" בארה"ב, כלומר, יהודים שהזיקה שלהם ליהדות, לישראל ולקהילה גבוהה מהממוצע.

בקרב ה"מאוד ליברלים" נרשמה ירידה עקבית ומשמעותית בקרב המזהים עצמם ציונים – 20 נקודות האחוז לאורך התקופה. ירידה זו הזינה ישירות הן את קבוצת הלא ציונים במחנה זה (שעלתה מ־8% ל־18%) והן את קבוצת האנטי ציונים (שכמעט הכפילה את עצמה מ־7% ל־13%). תופעה זו ייחודית לקוטב השמאלי ביותר: בקרב ה"נוטים לליברלים" נשמרת יציבות עם 73% "ציונים", ובקבוצות המרכז, הנוטים לשמרנים והמאוד שמרנים נרשמת התלכדות קהילתית רחבה סביב הזהות הציונית, עם שיעורי הזדהות גבוהים ושיעורי אנטי ציונות אפסיים.

הזהות הציונית היא עוגן מרכזי גם בקהילות היהודיות המחוברות בקנדה ובבריטניה, אם כי עוצמתה בולטת במיוחד בקרב יהדות קנדה. רוב (83%) המשיבים בקנדה מגדירים את עצמם "ציונים", ויחד עם המזדהים כ"ציונים במידת מה" (9%) מגיע שיעור ההזדהות הכללי ל־92%, אל מול אחוז בודד בלבד של אנטי ציונים. בקרב המשיבים בבריטניה ניכרת תמונת מצב אוהדת אך מבוזרת מעט יותר: הגרעין הציוני הקשיח עומד על 73% (נמוך ב־10 נקודות האחוז מזה של קנדה), בעוד שמחנה ה"אינני ציוני/ת" רשם נוכחות משמעותית יותר של 13% (לעומת 6% בלבד בקנדה), לצד שיעור אנטי ציונות אפסי.

ישנו שינוי הדרגתי אך עקבי באופן שבו יהודי ארה"ב תופסים את עמדותיהם של חבריהם היהודים. שיעור המשיבים המדווחים כי רוב חבריהם ציוניים ירד 16 נקודות האחוז לאורך שלוש השנים האחרונות, מרוב של 59% ביוני 24, ל-49% ביוני 25 ועד ל־43% בחודש הנוכחי. שחיקה זו לא תורגמה לעלייה בעמדות אנטי-ציוניות (הנותרות אפסיות), אלא הזינה בעיקר את קטגוריית הביניים המתונה "רובם ציונים במידת מה", שטיפסה מ־20% ל־29%, ואת התחושה ש"אין רוב ברור לסוג כלשהו של עמדה ציונית" (שעלתה מ־8% ל־13%).

בפילוח אידאולוגי עולה כי בקרב ה"מאוד ליברלים", רבע מהמשיבים (29%) מעידים כי מרבית חבריהם ציונים, ולצד זאת כמעט רבע (23%) מדווחים כי אין לחבריהם רוב ברור, 14% מעידים כי רובם לא־ציונים, ו־6% מצביעים על רוב אנטי־ציוני. תמונת המצב החברתית הזו משתנה ככל שנעים ימינה על הציר האידאולוגי: בקבוצת המרכז נרשם הציון הגבוה ביותר של מעגל חברתי ציוני מובהק (58% "רובם ציונים"), ומגמה איתנה ודומה נשמרת גם בקרב ה"נוטים לשמרנים" (54%) וה"מאוד שמרנים" (45% "רובם ציונים" ו־27% "ציונים במידת מה").

נתונים על הסקר והשלכותיהם

דו"ח זה מתבסס על סקר בהשתתפות 804 יהודים הרשומים לפאנל "קול העם היהודי" של המכון למדיניות העם היהודי JPPI. באופן כללי, אפשר לומר כי הסקר נוטה לשקף את עמדותיהם של יהודים אמריקאים "מחוברים", כלומר, בעלי זיקה יחסית חזקה לקהילה היהודית, ו/או לישראל, ו/או לזהות יהודית. בסקר לקחו חלק 40 משתתפים מבריטניה ו-106 מקנדה (הערה: בשורה אחרת במסמך נכתב כ-100 מקנדה). התוצאות, אלא אם צויין אחרת, משקפות את עמדות המשיבים מארה"ב בלבד.

סקר מדד קול העם של JPPI נערך על ידי עמיתי המכון שמואל רוזנר, נח סלפקוב ויעל לוינובסקי. פיקוח סטטיסטי: פרופ' דוד שטיינברג.