סקר של יהודים מחוברים בארה"ב על המלחמה עם איראן, אמון במנהיגי העולם, הבחירות לקונגרס, דעת קהל על ישראל ואופטימיות לעתיד.
ממצאים עיקריים:
- מגמת שחיקה נמשכת: ירידה בתמיכת יהודי ארה"ב ביציאה למלחמה באיראן
- ירידה בשיעור המזהים תמיכה במלחמה בסביבתם החברתית
- רק מחצית מהמשיבים מגדירים את המלחמה באיראן כהצלחה
- שינוי בהגדרת הניצחון: ירידה בשיעור המתנים את הצלחת המלחמה בשינוי המשטר
- ארבעה מכל עשרה "מאוד ליברלים" סבורים כי המלחמה היא כישלון ללא קשר לתוצאה
- תמיכה בלחץ צבאי-מדיני: רוב תומכים במצור האמריקאי על מצר הורמוז
- תמונת ניצחון אזורית: רוב סבורים שהמלחמות בעזה ובלבנון הן הצלחה
- שחיקה בהערכת תפקודם של דונלד טראמפ ובנימין נתניהו מול איראן
- בהקשר לאיראן, בטחון במנהיגות נתניהו יותר מאשר בניהולו של טראמפ
- מחצית מהמשיבים מייחסים את שחיקת מעמד ישראל בארה"ב לעלייה בשנאת יהודים
- המדיניות הישראלית גורם משני: רבע מייחסים את שחיקת התמיכה למהלכי מדינת ישראל
- רוב קושרים בין שיקום מעמד ישראל בארה״ב לשינוי במדיניותה או בהנהגתה
- לקראת שבוע העצמאות: קונצנזוס בקרב המשיבים שמדינת ישראל היא סיפור הצלחה
- לקראת חגיגות ה-250 לארה״ב: שני שלישים מהמשיבים מגדירים אותה כסיפור הצלחה
- מחצית מהמשיבים מעידים כי יצביעו למועמד דמוקרטי מול שליש לרפובליקני
- רוב מגדירים את היחס לישראל כשיקול מרכזי בבחירת המועמד לקונגרס
- האופטימיות ביחס לעתיד ישראל גבוהה לעומת עתיד ארה"ב ועתיד הקהילה היהודית
- ירידה ברמת ההשתתפות המעשית והרצון למעורבות בפעילות יהודית בשנה האחרונה
הרקע לסקר: נתוני מדד קול העם לחודש אפריל נאספו בין ה-15 ל-19 בחודש. במהלך החודש האחרון היו מספר אירועים בולטים שהשפיעו על בחירת השאלות בסקר ועל העמדות המשתקפות בו: במוקד האירועים עמדו המלחמה מול איראן והפסקת האש (הזמנית?) לזמן המשא ומתן. המבצע המשותף של ארה"ב וישראל, שהחל בראשית חודש מרץ, נמשך 40 ימים עד להסכמה ליוזמה פקיסטנית להפסקת לחימה בת שבועיים, שהוארכה מאז, לצורך משא ומתן על הסדר ארוך טווח. הסקר נערך שבוע לאחר כניסת ההפוגה לתוקף, במקביל לתחילתו של המצור האמריקאי על מצר הורמוז ולהכרזת הנשיא טראמפ על הפסקת אש זמנית בין ישראל ללבנון.
הערה מתודולוגית: בחודשים האחרונים התחלנו לסקור גם את עמדות יהודי קנדה ובריטניה. בשתי המדינות מתגבשים פאנלים שגדלים בקצב איטי. באפריל השיבו לסקר כ-50 משתתפים מבריטניה וכ-110 מקנדה. בהתאם, יש לקחת את הנתונים על עמדות היהודים במדינות אלה בערבון מוגבל. כאשר מופיעים בדו״ח נתונים לפי אידאולוגיה, דתיות והצבעה, מדובר בפירוט של יהודי ארה"ב בלבד.
תמיכה במלחמה עם איראן
לאחר ארבעים ימי לחימה שכללו תקיפות נרחבות של ארה״ב וישראל נגד תשתיות צבאיות ומתקני גרעין באיראן, נכנסה לתוקף ב-8 באפריל הפסקת אש בת שבועיים בתיווך פקיסטן. רגע לפני הדד ליין שבו הייתה צפויה להסתיים, הודיע נשיא ארה"ב כי הוא מאריך את הפסקת האש. זה המצב השורר בעת כתיבת דו"ח זה.
את התמיכה בהחלטה של ארה"ב לצאת למלחמה נגד איראן בחנו באמצעות פאנל קול העם היהודי מספר פעמים מתחילת מלחמת "שאגת הארי". בחינה חוזרת זו מלמדת על מגמה עקבית של שחיקה בתמיכת יהודי ארה"ב בהחלטה לצאת למלחמה. בעוד שבשבוע הראשון למלחמה שיעור התומכים עמד על רוב של 68%, נתון זה ירד ל-62% בשבוע השלישי והגיע ל-60% בשבוע שלאחר הפסקת האש. במקביל לירידה בתמיכה, נרשמה עלייה הדרגתית בשיעור המתנגדים למערכה, שעלה מרבע (26%) בראשיתה לשליש (34%) בסקר זה. על פי סקרים של כלל יהודי ארה״ב, בשונה מסקר זה המתמקד ביהודים ״מחוברים״, ישנו רוב מהם המתנגדים למלחמה (על פי סקר J Street באמצעות GBAO כ-60% מכלל היהודים התנגדו למלחמה בחודש מרץ).
פילוח של משיבי קול העם היהודי לפי השתייכות אידאולוגית מציג קיטוב פוליטי ניכר בתפיסת המערכה, כאשר בקרב הקבוצות השמרניות נרשמת תמיכה כמעט מוחלטת בהחלטה לפתוח במלחמה (96% בקרב ה"מאוד שמרנים" ו-94% בקרב ה"נוטים לשמרנים"). תמיכה גבוהה נרשמה גם בקרב משיבי המרכז (83%), בניגוד לעמדת ה"מאוד ליברלים" שרובם (71%) התנגדו למהלך. קבוצת המשיבים ה"נוטים לליברלים" מתגלה כקבוצה המפוצלת והמתלבטת ביותר, עם חלוקה כמעט שווה בין תומכים למתנגדים (42% מול 44%, בהתאמה) ושיעור גבוה יחסית של משיבים (15%) שטרם גיבשו עמדה.
בשבוע הראשון לאחר החתימה על הסכם הפסקת האש, נשמרה תמיכה רחבה ביציאה למערכה בקרב משיבים בקהילות היהודיות בקנדה (81%) ובבריטניה (75%), לצד שיעורי התנגדות נמוכים הנעים בין רבע לשישית.
בהתאמה לירידה בתמיכה במלחמה באיראן, חל שינוי גם באופן שבו המשיבים מפרשים את הלכי הרוח בסביבתם החברתית. בעוד שבתחילת המלחמה למעלה ממחצית מהמשיבים (53%) שיערו כי רוב מכריהם היהודים תומכים במלחמה, נתון זה ירד בתוך חודש ל-43%. במקביל, נרשמה עלייה בשיעור המדווחים על התנגדות למלחמה בסביבתם החברתית (מ-20% ל-28%). פילוח הנתונים לפי השקפה אידאולוגית חושף פערים עמוקים בהתאם לסביבה החברתית בקהילה היהודית בארה"ב: בקוטב הליברלי רוב (56%) מעידים כי סביבתם מתנגדת למלחמה, לעומת חמישית (21%) התומכים בה. תמונה זו מתהפכת ככל שנעים ימינה על המפה הפוליטית: בקרב המרכז והזרמים השמרניים, שיעור התמיכה המדווח בקהילה עומד על שישה מכל עשרה (59%–63%), בעוד ששיעור ההתנגדות נותר נמוך ואינו עולה על 14%. מעניין לציין כי ביחס לשאלות אחרות, שיעור הנשאלים שבחרו בתשובה "לא יודע" בשאלה זו גבוה יחסית, מה שעשוי להעיד על הימנעות משיח בנושא.
בהשוואה למגמות שנרשמו בארה"ב, הנתונים מקנדה ובריטניה מצביעים על רמת תמיכה גבוהה משמעותית בקהילות היהודיות, אך גם בהן ניכרת מגמת שחיקה. בעוד שבארה"ב ירדה התמיכה אל מתחת למחצית, בקנדה ובבריטניה היא נותרת איתנה יחסית ועומדת על 73% ו-60% בהתאמה. עם זאת, בריטניה מציגה קצב שחיקה דומה לאמריקני, עם ירידה של 10% בשיעור התמיכה והכפלה של שיעור ההתנגדות (מ-6% ל-13%). בקרב משיבים בקנדה נרשמה יציבות יחסית.
הצלחה במלחמה עם איראן
החודש נרשמה ירידה בהערכת הישגי המלחמה בקרב יהודי ארה"ב בהשוואה לחודש הקודם. שיעור המשיבים המגדירים את המערכה כ"הצלחה גדולה" ירד מרבע (24%) לשמינית (14%), בעוד ששיעור הרואים בה "כישלון" עלה משמינית (14%) לרבע (25%). בסך הכל, בעוד שבחודש מרץ רוב של כשני שלישים (66%) פירשו את המלחמה כמוצלחת (הצלחה גדולה + במידה מסוימת), באפריל נתון זה ירד ל-56%, במקביל לעלייה בשיעור המשיבים המעריכים את תוצאות המערכה באופן שלילי (מ-26% ל-40%). בדומה לשאלות אחרות בנושא, פילוח לפי נטייה פוליטית חושף פערים משמעותיים בהערכת תוצאות המלחמה. בקרב השמרנים נרשמת הסכמה רחבה על הצלחת המערכה, כאשר 93% מה"מאוד שמרנים" ו-90% מה"נוטים לשמרנים" מגדירים אותה כהצלחה מלאה או חלקית. לעומת זאת, בקרב ה"מאוד ליברלים" הרוב (59%) רואים במלחמה כישלון, ורק חמישית (22%) מגדירים אותה כהצלחה במידה זו או אחרת.
בדומה למגמה בארה"ב, גם בקרב יהודי קנדה ובריטניה נרשמה החודש ירידה בשיעור המשיבים המגדירים את המלחמה כ"הצלחה גדולה", לטובת הערכה מתונה יותר של תוצאות המערכה.
בעוד שבחודש הקודם קרוב למחצית מהמשיבים בארה"ב (46%) סברו כי הצלחת המלחמה מותנית בשינוי המשטר באיראן, החודש נתון זה ירד ל-38%. במקביל, חלה עלייה קלה בשיעור המשיבים המסתפקים ביעדים של הרתעה וצמצום איומים, כאשר רבע מהמשיבים (24%) סבורים שמניעת מלחמה נוספת לחמש שנים לפחות צריכה להיחשב כהצלחה, וחמישית (19%) מסתפקים בהחלשה משמעותית של איראן גם במחיר של עימות עתידי. שיעור המשיבים הרואים במלחמה כישלון ללא קשר לתוצאותיה עלה רק במעט בחודש האחרון. בחינת הנתונים לפי פילוח אידאולוגי חושפת פערים בהגדרת יעדי המערכה, כאשר קבוצת ה"מאוד ליברלים" מציגה נתון חריג: 41% מהם סבורים כי המלחמה היא כישלון ללא קשר לתוצאותיה, לעומת שיעורים זניחים בקבוצות המרכז והשמרנים. בקרב הקבוצות השמרניות וקבוצת המרכז הקריטריון העיקרי להצלחה נותר הצורך בשינוי משטר.
בדומה לארה"ב, גם בקרב משיבים מקנדה ובריטניה חלה בחודש אפריל ירידה בשיעור המשיבים המתנים את הצלחת המלחמה בשינוי המשטר באיראן. בקנדה, שיעור המצדדים ביעד זה ירד מ-59% ל-49%, ובבריטניה נרשמה ירידה מ-52% ל-46%. במקביל, ניכרת בשתי המדינות עלייה בנכונות להסתפק ביעדים של החלשת איראן והרתעה לטווח זמן מוגדר, המתיישבת עם המציאות המדינית לאחר הכניסה לתוקף של הפסקת האש.
מצר הורמוז נותר אחד ממוקדי המתיחות האסטרטגיים המורכבים ביותר במערכה. ארה"ב משתמשת במצור צבאי על מצר הורמוז ככלי מדיניות, בעוד שאיראן חוסמת מעבר במיצרים ככלי מדיניות לטובתה. בקרב המשיבים יש תמיכה רחבה בהטלת מצור צבאי על המצר. רוב משתתפי הפאנל בארה"ב (59%) תומכים (מאוד או במידה מסוימת) במהלך זה, אל מול רבע (28%) המתנגדים לו.
בקרב המשיבים בקנדה שלושה רבעים (75%) תומכים במהלך, כאשר רובם המכריע (56%) תומכים בו מאוד. בבריטניה נרשמה תמיכה של שני שלישים (65%) לעומת שישית (16%) המתנגדים. בקרב יהודים ״שמרנים״ בארה״ב יש הסכמה כמעט מוחלטת עם המהלך (95% בקרב ה"מאוד שמרנים" ו-91% בקרב ה"נוטים לשמרנים"), ותמיכה רחבה ניכרת גם בקרב המזהים עצמם מרכז (80%). מנגד, ה"מאוד ליברלים" מתנגדים למהלך (61% התנגדות מול 23% תמיכה). פער זה מקבל ביטוי גם בחלוקה לפי הצבעה: בעוד שרוב מוחלט (96%) ממצביעי טראמפ תומכים במצור, בקרב מצביעי האריס נרשם פיצול: 44% מתנגדים למהלך אל מול 37% שתומכים בו.
המלחמה בעזה
בעוד שתשומת הלב העולמית מופנית לאיראן, רוב משתתפי הסקר חולקים הערכה חיובית ברובה בנוגע לתוצאות המערכה בעזה, אם כי בדרגות שונות של נחרצות. בקרב יהודי ארה"ב, שני שלישים (63%) תופסים את המלחמה שהתנהלה בעזה כמוצלחת ואילו חמישית (21%) מגדירים אותה ככישלון. בבריטניה התפיסה דומה עם שישה מכל עשרה (59%) המעריכים את המערכה כהצלחה מול שניים מכל עשרה (19%) הרואים בה כישלון. יהודי קנדה, כפי שניכר לאורך כל הסקר, מציגים את העמדה החיובית ביותר, כאשר שלושה רבעים (73%) מהם מגדירים את המלחמה כהצלחה (13% "הצלחה גדולה" ו-60% "מוצלחת במידה"), ורק עשירית רואים בה כישלון.
בקרב המחנה ה"מאוד ליברלי" בארה״ב, מחצית (52%) מגדירים את המלחמה ככישלון, ושיעור אפסי בלבד רואים בה הצלחה גדולה. תמונה הפוכה נרשמת בקרב המאוד שמרנים, שם 88% מעריכים את המלחמה כמוצלחת ושיעור אפסי מגדירים אותה ככישלון. פערים אלו באים לידי ביטוי גם בחלוקה לפי הצבעה: בעוד שרוב (89%) ממצביעי טראמפ רואים במלחמה הצלחה, בקרב מצביעי האריס התמונה מפולגת: מחצית (48%) רואים בה הצלחה, אל מול שליש (33%) התופסים אותה ככישלון.
המלחמה בלבנון
על רקע המאמצים לייצב את הסכם הפסקת האש מול איראן, נכנסה לתוקף גם הפוגה זמנית בלחימה מול חיזבאללה בלבנון. הכרזתו של טראמפ על הפסקת האש בלבנון נעשתה במהלך איסוף הנתונים לסקר זה. כלומר, חלק מהמשיבים השיבו לשאלה זו במבט על לבנון כחזית פעילה, וחלק במבט לחזית בהפוגה. רוב (61%) המשיבים האמריקנים מגדירים את המלחמה כהצלחה (11% "הצלחה גדולה" ו-50% "מוצלחת במידה"), בעוד שרבע (27%) תופסים אותה כלא מוצלחת או אף ככישלון. לעומת זאת, בקרב המשיבים בקנדה ובבריטניה נרשמת רמת ביטחון גבוהה יותר בהישגי המערכה. בחלוקה אידאולוגית ניכר כי בקצה השמרני נרשמת שביעות רצון גבוהה מאוד מהמערכה בלבנון, כאשר 86% מהמשיבים ה"מאוד שמרנים" ושיעור זהה בקרב מצביעי טראמפ מגדירים את המלחמה כהצלחה, בעוד ששיעור המשיבים בקבוצות אלו הרואים בה כישלון אפסי.
מנגד, בקרב היהודים ה"מאוד ליברלים" נרשמת נימה ביקורתית, כאשר למעלה משליש (37%) מגדירים את המלחמה ככישלון ורק 5% רואים בה הצלחה גדולה. פער זה בא לידי ביטוי גם בקרב מצביעי האריס: פחות ממחציתם (46%) תופסים את המלחמה כהצלחה, בעוד שחמישית (22%) רואים בה כישלון ושיעור גבוה יחסית (14%) טרם גיבשו עמדה בנושא.
אמון במנהיגים
בחודש האחרון נרשמה מגמה של שחיקה מסוימת והעמקת הקיטוב בהערכת תפקודו של הנשיא טראמפ בזירת איראן. בעוד שבמהלך מלחמת "שאגת הארי" שיעור המשיבים המעריכים את מנהיגותו כ"מאוד טובה" עמד על 28%, החודש נתון זה ירד ל-23%. במקביל, נרשמה עלייה בשיעור המבקרים את תפקודו: שיעור המשיבים המדרגים את הנשיא כ"מנהיג גרוע מאוד" עלה מ-37% ל-43%, מה שמביא את סך הערכות השליליות לרוב (52%) מכלל המשיבים בארה"ב.
הערכת המנהיגות נעשית במידה רבה דרך משקפיים אידאולוגיים. בקרב השמרנים נרשמת תמיכה כמעט גורפת בנשיא, כאשר 93% מה"מאוד שמרנים" ו-95% ממצביעי טראמפ מדרגים את מנהיגותו כטובה. תמונה הפוכה נרשמת במחנה הליברלי, שם 88% מה"מאוד ליברלים" ו-80% ממצביעי האריס רואים בטראמפ מנהיג גרוע (מתוכם 81% ו-68% בהתאמה מגדירים אותו כ"גרוע מאוד"). קבוצת המרכז מציגה עמדה חיובית ברובה, עם 58% המעריכים את הנשיא לחיוב מול 32% המעריכים אותו לשלילה.
החודש נרשמה שחיקה קלה גם בהערכת מנהיגותו של ראש הממשלה נתניהו בנושא איראן. שיעור המשיבים המדרגים את נתניהו כ"מנהיג טוב מאוד" ירד מ-35% ל-30%, וסך ההערכות החיוביות כלפיו עומד כעת על מחצית (49%) ולא רוב כמו שנרשם בחודש שעבר (54%). במקביל, נרשמה עלייה בשיעור המשיבים הרואים בו מנהיג גרוע (מאוד או במידה) מ-38% ל-44%, בעיקר בשל העלייה בשיעור מי שמגדירים אותו כ"מנהיג גרוע מאוד". עם זאת, נתניהו נהנה משיעור תמיכה כללי גבוה יותר מזה של טראמפ (49% לעומת 43%) ומשיעור דירוג "גרוע מאוד" נמוך משמעותית (31% לעומת 43% לטראמפ). כלומר, הקהילה היהודית המחוברת בארה"ב נוטה לבטוח במנהיגות הישראלית יותר מאשר בזו האמריקנית בהקשר של המערכה מול איראן. בדומה לשאלות קודמות, גם בשאלה זו נרשמו פערים משמעותיים בין הקבוצות האידאולוגיות.
גם בקרב משיבים בקנדה ובבריטניה ניכרת ירידה בהערכת מנהיגותו של ראש הממשלה נתניהו בנושא איראן. בקנדה, שיעור המשיבים המדרגים את נתניהו כמנהיג "טוב מאוד" ירד מ-43% ל-38%, כאשר שיעור המגדירים אותו כמנהיג "גרוע מאוד" עלה ל-20%. בבריטניה נרשמה נסיגה משמעותית יותר, כאשר סך ההערכות החיוביות ירד מ-70% ל-52%, במקביל לעלייה בשיעור המדרגים אותו כמנהיג "גרוע מאוד". ככלל ניתן לקבוע כי המשיבים בקנדה נוטים לתפוס באופן החיובי ביותר את הנהגתו של נתניהו בהקשר איראן (63%), לאחר מכן המשיבים בבריטניה (52%) ולבסוף המשיבים בארה"ב (49%).
הערכת היהודים בקנדה ובריטניה את המנהיגות המקומית שלהם בהקשר לאיראן שלילית בסך הכל. הערכת מנהיגותו של קיר סטארמר בבריטניה נותרה שלילית ברובה (65%), כאשר רק חמישית (18%) מהמשיבים מדרגים אותו לחיוב. בקנדה נרשמה נסיגה באמון בראש הממשלה מארק קרני: שיעור המעריכים את תפקודו בנושא איראן לחיוב נחתך ביותר מחצי בחודש האחרון. במקביל, עלה שיעור המדרגים אותו כ"מנהיג גרוע מאוד".
השחיקה בתדמית ישראל
בסקרים חדשים על מעמדה של ישראל בארה״ב (פיו, גאלופ) התברר כי ישנה שחיקה משמעותית במצבה כמעט בכל הקהלים. משתתפי הפאנל סבורים כי הגורם העיקרי לשחיקה הוא העלייה בעמדות אנטישמיות בארה״ב. כמעט מחצית מהמשיבים (45%) מזהים את האנטישמיות כסיבה המרכזית למגמה של שחיקה במעמד ישראל, בעוד ששינויים במדיניותה של ישראל נתפסים כגורם המשמעותי השני, עם רבע (28%) מהמשיבים. אפשרויות אחרות שהוצגו בסקר זכו לתשובות של קבוצות קטנות יותר. בחינה של הנתונים לפי חלוקה לזרמים דתיים מעלה הבדלים בזיהוי מקור השחיקה: ככל שהזרם דתי ושמרני יותר, כך גוברת הנטייה לתלות את המצב באנטישמיות. בקרב האורתודוכסים, רוב (60%) מייחסים את המצב לעלייה באנטישמיות, בעוד שרק שמינית (12%) מהם מצביעים על מדיניות ישראל כגורם המרכזי לשחיקה במעמדה. לעומת זאת, משיבים מהזרמים הליברליים נותנים תשובה מגוונת הרבה יותר: כשליש מהמשיבים הרפורמים מייחסים משקל משמעותי למדיניות הישראלית (33%), נתון הקרוב בערכו למשקל שהם מעניקים לאנטישמיות (38%)
רוב משתתפי הפאנל (55%) סבורים כי למדינת ישראל ישנה יכולת להשפיע לחיוב על תדמיתה בארה"ב באמצעות שינוי במדיניותה או בהנהגתה. מנגד, למעלה משליש מהמשיבים (37%) מעריכים כי השחיקה בתדמית נובעת מהתפתחויות פנימיות בתוך ארה"ב, ועל כן לישראל אין יכולת ממשית לשפר את מצבה. בחינה של התשובות לשאלה זו לפי זרמים דתיים חושפת תשובה דומה לקודמת בזיהוי האחריות והיכולת של ישראל לפעול לשיפור תדמיתה: ככל שהזרם ליברלי יותר, כך גוברת הנטייה לייחס לישראל יכולת השפעה על תדמיתה. בקרב הרפורמים והקונסרבטיבים קיים רוב (67% ו-61% בהתאמה) המאמין כי שינוי מדיניות או הנהגה יוביל לשיפור משמעותי או מסוים במעמדה של ישראל.
לעומתם, בקרב משיבים מהזרמים האורתודוכסיים התמונה הפוכה: רוב החרדים (77%) והאורתודוכסים (58%) סבורים כי השחיקה בתדמית היא תוצאה של תהליכים פנים אמריקניים שאינם בשליטתה של ישראל. בולט במיוחד הציבור החרדי, שבו שיעור אפסי סבור כי ישראל יכולה לשפר את תדמיתה באופן משמעותי.
הפרויקט הישראלי
שאלה שנשלחה לפאנל לקראת יום העצמאות מלמדת שרוב גדול מהיהודים המחוברים רואים במדינת ישראל סיפור הצלחה. שלושה רבעים (75%) מגדירים את ישראל כך, כאשר רובם המכריע (57%) רואים בה "הצלחה גדולה". בקרב יהודי קנדה שיעור זה גבוה עוד יותר, עם 84% המגדירים את המדינה כהצלחה (מתוכם 71% "הצלחה גדולה"). בבריטניה, שיעור המזהים את ישראל כהצלחה עומד על 71%. בתוך הקהילה היהודית בארה"ב, נרשם כי בקרב השמרנים והמזהים עצמם כ״מרכז״ יש קונצנזוס שישראל היא הצלחה (94%-96%). רוב שסבור ככה יש גם בקרב ה"נוטים לליברלים" (71%). לעומת זאת, בקרב המזהים עצמם "מאוד ליברלים" פחות ממחצית (45%) רואים בישראל הצלחה, לעומת שליש (32%) המבטאים רגשות מעורבים וחמישית (22%) המגדירים את המדינה כ"אכזבה".
הפרויקט האמריקאי
לקראת ציון 250 שנים לארצות הברית, רוב יהודי ארה"ב המחוברים (67%) מגדירים את המדינה כסיפור הצלחה, כאשר 45% רואים בה "הצלחה גדולה" ו-22% נוספים "הצלחה". בחלוקה אידאולוגית נרשם כי בעוד שבמחנה השמרני ובמרכז קיימת הסכמה רחבה על הצלחת המדינה (בין 62% ל-72% מגדירים אותה כ"הצלחה גדולה"), בקרב ה"מאוד ליברלים" התמונה מסויגת משמעותית. רק חמישית (20%) רואים בארה"ב הצלחה גדולה, בעוד ששיעור דומה (22%) מבטאים אכזבה מהמדינה (גדולה או במידה מה) ושיעור גבוה במיוחד (38%) אוחזים בעמדה המשלבת הצלחה ואכזבה. השוואת תפיסת ההצלחה של ישראל ושל ארה״ב חושפת שיהודי ארה"ב המחוברים נוטים לתת לישראל ציון גבוה יותר על הצלחה מאשר למדינתם שלהם. בעוד ששלושה רבעים (75%) מהם מגדירים את ישראל כהצלחה (מתוכם 57% כ"הצלחה גדולה"), שני שלישים (67%) מגדירים כך את ארה"ב (מתוכם 45% כ"הצלחה גדולה").
בחירות האמצע לקונגרס
לקראת הקיץ, המערכת הפוליטית האמריקנית מעלה הילוך לקראת בחירות האמצע לקונגרס שייערכו בנובמבר (כנראה די בסמוך לבחירות הכלליות בישראל). מערכת הבחירות מתנהלת בצל הדיון הציבורי הער על המעורבות הצבאית במזרח התיכון והשלכות המערכה מול איראן על הכלכלה האמריקנית. במציאות של קיטוב פוליטי עמוק, תוצאות הבחירות צפויות להשפיע על מרחב התמרון של הממשל בוושינגטון בעיצוב מדיניות החוץ העתידית, בשימור הבריתות האסטרטגיות ובהתמודדות עם אתגרי הביטחון והאנטישמיות, נושאים המעסיקים רבות את הקהילה היהודית בארה"ב.
מחצית ממשתתפי הפאנל מעידים כי בבחירות האמצע לקונגרס הם צפויים להצביע למועמד מהמפלגה הדמוקרטית (50%) לעומת שליש (32%) הצפויים להצביע למועמד מהמפלגה הרפובליקנית (בסקר של כלל יהודי ארה״ב שהוזכר קודם לכן, 67% אמרו שיצביעו לדמוקרטים, 24% לרפובליקנים ו-9% אמרו שלא החליטו). כצפוי, יש הלימה כמעט מוחלטת בין זהות אידאולוגית לכוונות הצבעה, כאשר בקרב ה"מאוד ליברלים" רוב מוחלט (89%) מתכוונים להצביע למועמד דמוקרטי, ובקרב ה"מאוד שמרנים" התמונה הפוכה, עם רוב (90%) המצהירים על כוונתם לתמוך במועמד רפובליקני. שיעור המשיבים שאינם מתכוונים להצביע מזערי. עוד עולה מהנתונים כי קיימת נאמנות מפלגתית גבוהה: 91% ממצביעי טראמפ מתכוונים לתמוך במועמד רפובליקני לקונגרס, ו-81% ממצביעי האריס מתכוונים להצביע למועמד דמוקרטי.
עוד עולה מהנתונים כי ״ישראל״ היא גורם שיש לו השפעה כנושא על הצבעת היהודים המחוברים. רוב משתתפי הפאנל (58%) מגדירים את ישראל כאחד הגורמים החשובים ביותר או כגורם החשוב ביותר בהחלטתם. רבע נוסף (25%) רואים בישראל גורם "חשוב במידה מה", ואילו שישית (17%) ציינו כי ישראל אינה שיקול חשוב עבורם. בקרב הקבוצות השמרניות ישראל נתפסת כסוגיה קריטית: 82% מה"מאוד שמרנים" ו-88% מה"נוטים לשמרנים" מגדירים אותה כגורם החשוב ביותר או כאחד מהחשובים ביותר, עמדה ששותפים לה גם 86% ממצביעי טראמפ. לעומת זאת, במחנה המשיבים הליברלי חשיבות הנושא הישראלי נמוכה משמעותית: שליש מה"מאוד ליברלים" (31%) ופחות ממחצית ממצביעי האריס (41%) רואים בישראל גורם מרכזי בהצבעתם. למעשה, שליש מהמשיבים ה"מאוד ליברלים" (36%) ציינו כי ישראל אינה חשובה או כלל לא חשובה עבורם בקבלת ההחלטה בקלפי.
בהצלבה בין שתי השאלות האחרונות עולה קשר ישיר ומובהק בין המשקל שמעניק המשיב לנושא הישראלי לבין המפלגה שעבורה יצביע בבחירות האמצע. בקרב המשיבים המגדירים את ישראל כ"גורם החשוב ביותר" בהחלטתם למי להצביע, יש העדפה גורפת למועמד רפובליקני (68% לעומת 12% בלבד למועמד דמוקרטי). מגמה זו נמשכת גם בקרב מי שרואים בישראל "אחד הגורמים החשובים ביותר", שם המפלגה הרפובליקנית מובילה עם 44% תמיכה מול 33% למפלגה הדמוקרטית.
מהנתונים עולה, ולא בפעם הראשונה, שבנקודת הזמן הנוכחית בוחרים יהודים המציבים את הביטחון והקשר עם ישראל בראש סדר העדיפויות, רואים את המפלגה הרפובליקנית ככתובת הפוליטית המועדפת בשיעור גבוה יותר. בדומה, ככל שיורדת חשיבותה של ישראל במערכת השיקולים של הבוחר, התמיכה במועמדים דמוקרטים מזנקת. בקרב משיבים הסבורים כי ישראל היא גורם "חשוב במידה מה", שלושה רבעים (77%) מתכוונים להצביע למועמד הדמוקרטי, ושיעור זה מאמיר ל-88% בקרב מי שעבורם ישראל "לא מאוד חשובה" ועד ל-92% בקרב מי שעבורם היא "בכלל לא חשובה". כלומר, בעוד שהקול היהודי-רפובליקני מושפע במידה רבה מזיקה לישראל, הקול היהודי-דמוקרטי מורכב ברובו ממשיבים המציבים את ישראל בעדיפות משנית למול סוגיות אחרות שעל הפרק.
אופטימיות לעתיד
החודש בחנו שוב, לאחר שנה, את מידת האופטימיות של המשתתפים בנוגע לעתיד מדינתם, עתיד היהודים במדינתם ועתידה של מדינת ישראל. את הנתונים שהתקבלו השוונו אלה לאלה, וגם לנתונים של שאלות זהות מהשנה שעברה. הדירוג של אופטימיות ופסימיות נעשה על סולם שבין מינוס 5 לפלוס 5, והתוצאה המוצגת כאן היא ציון האופטימיות הממוצע של המשתתפים בכל האחת מהשאלות.
בקרב יהודי ארה"ב המחוברים יש אופטימיות רבה יותר ביחס לעתידה של מדינת ישראל (1.59) מאשר לעתידה של ארה"ב (0.76) או לעתיד שלהם כקהילה (-0.03) בולטת במיוחד הפסימיות הקלה המשתקפת בנוגע לעתיד יהדות ארה"ב. בחלוקה אידאולוגית נרשם כי בעוד שהשמרנים מעידים על ביטחון גדול בעתיד (במיוחד של ישראל עם ממוצע של 3.94), הליברלים מציגים תמונה קודרת בהרבה. ה"מאוד ליברלים" הם הקבוצה היחידה בטבלה שמפגינה פסימיות בכל שלושת המדדים, כולל ציון שלילי חריג לעתידה של ישראל (-0.67) . בחינת הזרמים הדתיים מלמדת שישראל מהווה עוגן של אופטימיות לכל הקבוצות, אך עובדה זו נכונה במיוחד בקרב האורתודוכסים והחרדים (3.54). הרפורמים הם הקבוצה היחידה המפגינה אופטימיות מסוימת ביחס לעתיד יהודי ארה"ב (0.37), בעוד שמשיבים מיתר הזרמים נוטים לפסימיות או לניטרליות.
בחינת הנתונים על פני זמן מצביעה על עלייה מסוימת ברמת האופטימיות של יהודי ארה"ב בכל המדדים בהשוואה לשנה שעברה. השינוי הגדול ביותר נרשם ביחס לעתידה של ארה"ב, שעלה מרמה פסימית של -0.6 לציון אופטימי של 0.76, כלומר חל שיפור של 1.4 נקודות. במקביל, האופטימיות ביחס עתידה של ישראל הגיעה לשיא של 1.59, הנתון הגבוה ביותר מאז תחילת המדידה בפברואר 2025. עם זאת, עולה מהנתונים כי עתידם של יהודי ארה"ב נותר הנושא המדאיג והפחות יציב עבור הקהילה. למרות שיפור קל של 0.3 נקודות בשנה האחרונה, הציון עודו על סף הפסימיות (-0.03).
בבחינת שאלה זהה בקנדה ובריטניה עולה כי בדומה למגמה שנצפתה בארה"ב, מדינת ישראל נתפסת כעוגן של תקווה (2.40 בקנדה ו-1.71 בבריטניה). עם זאת, שלא כמו בארה"ב, שם המשיבים אופטימיים יחסית גם ביחס לעתיד מדינתם (0.76), המשיבים בקנדה ובבריטניה מביעים פסימיות בנוגע לעתיד מדינתם (-0.85 בקנדה וציון נמוך במיוחד של -1.52 בבריטניה).
ההשוואה בין שלוש המדינות מבליטה את תחושת חוסר הביטחון שחשים המשיבים בבריטניה ובקנדה לעומת אלו בארה"ב. יהודי קנדה הם האופטימיים ביותר בהקשר לעתיד ישראל (2.40).
מעורבות בפעילות יהודית
שוב, במסגרת השוואה לשנה שעברה, בחנו החודש מה מידת המעורבות של משתתפי הפאנל בפעילות יהודית. שיעור המשיבים המדווחים על הגברת פעילות נותר דומה לשנה שעברה, ויש לבחון בהמשך האם הדיווח על הגברת פעילות של קבוצה גדולה מעין זו אכן מלמד על מעורבות גוברת והולכת של עוד יהודים בפעילות יהודית (25% השנה לעומת 26% בשנה שעברה). השינוי המרכזי בנתונים הוא בקבוצה המדווחת על רמת פעילות "זהה לעבר" (70% לעומת 59%). בחינת הנתונים לפי זרמים דתיים מעלה כי רוב המשיבים בכל הקבוצות מעידים כי לא חל שינוי ברמת מעורבותם בחודשים האחרונים. בולט במיוחד הציבור החרדי, שבו 85% מהמשיבים מדווחים על רמת פעילות זהה לעבר, ורק 8% מדווחים על עלייה (זה כמובן נובע מהאינטנסיביות של החיים הקהילתיים בחברה החרדית, שמשמעותה ש״אין לאן לעלות״).
במקביל, וכאן יש כמובן מעין סתירה פנימית בנתונים, בשאלה אחרת נרשמה ירידה משמעותית ברמת המעורבות והזיקה היהודית המדווחת בקרב יהודי ארה"ב השנה ביחס לנתוני שנה שעברה. בעוד שבשנה שעברה עמד ממוצע המעורבות המעשית על 8.28 (בשאלה המבקשת להציב את רמת הפעילות על סולם של 0 עד 10), השנה הוא ירד ל-7.15. מגמה דומה נרשמה גם במידת הרצון של יהודים להיות מעורבים יותר, שירדה מ-8.95 ל-7.86. משאלה זו עולה האפשרות שלאחר העלייה במעורבות הקהילתית שאפיינה את התקופה שלאחר פרוץ המלחמה באוקטובר 2023, חלה התייצבות על רמות נמוכות יותר, המעידה אולי על תהליך של חזרה לשגרה או על שחיקה מסוימת בעצימות הקשר הקהילתי לאורך זמן. למרות מגמת הירידה, מהנתונים עולה כי בכל הזרמים הדתיים קיים "פער שאיפה" עקבי – המשיבים מבטאים רצון להיות מעורבים יותר מכפי שהם מעורבים בפועל. פער זה בולט במיוחד בזרמים הליברליים: בקרב משיבים רפורמים, לדוגמה, רמת השאיפה למעורבות (7.70) גבוהה מהמעורבות בפועל (6.58). מנגד, משיבים חרדים, שיש מהם רק מעט נציגים בפאנל המשיבים, מציגים את רמת המעורבות הגבוהה ביותר עם ממוצע של (9.50) ואת הפער הקטן ביותר בין המצוי לרצוי. הציבור שלא משתייך לזרם מסויים מציג את רמות הזיקה הנמוכות ביותר בטבלה, ובקרבו נרשם רק פער קטן המעיד על רצון לחיזוק המעורבות (6.61 לעומת 6.24), מה שמעיד על פוטנציאל קטן שאינו ממומש לחיבור קהילתי בקבוצה זו.
נתונים על הסקר והשלכותיהם
דו״ח זה מתבסס על סקר בהשתתפות 806 יהודים הרשומים לפאנל "קול העם היהודי" של המכון למדיניות העם היהודי JPPI. באופן כללי, אפשר לומר כי הסקר נוטה לשקף את עמדותיהם של יהודים אמריקאים ״מחוברים״, כלומר, בעלי זיקה יחסית חזקה לקהילה היהודית, ו/או לישראל, ו/או לזהות יהודית. בסקר לקחו חלק גם 48 משתתפים מבריטניה ו-108 מקנדה. התוצאות, אלא אם צויין אחרת, משקפות את עמדות המשיבים מארה״ב בלבד. סקר מדד קול העם של JPPI נערך על ידי עמיתי המכון שמואל רוזנר, נח סלפקוב ויעל לוינובסקי. פיקוח סטטיסטי: פרופ׳ דוד שטיינברג.
להלן נתונים על משתתפי הסקר האמריקאים של אפריל 2026.
