עבור רוב האזרחים הרב המקומי פשוט אינו רלוונטי, אך הוא זוכה למשרה מובטחת – כמעט לכל החיים. כך התנפץ החזון הנאצל של הרב קוק מול עסקנות פוליטית.
אחרי שמונה שנים בהן לתל אביב לא היה רב, נבחר ביום ראשון מועמד ש"ס, הרב זבדיה כהן.
המרחק בין הרב כהן לבין הבירה החילונית של ישראל הוא כרחוק תל אביב מטהרן. מפעל הג'ובים של ש"ס ויהדות התורה לא התחיל בתל אביב ולא יעצור שם. לאחר שנים של קיפאון במינוי רבנים מקומיים, ש"ס הביאה למינוי שורה של רבנים, חרדים ומשתמטים בדמותה, גם בשורה של ערים ליברליות אחרות. אבל המציאות של העשורים האחרונים מלמדת שלרבנים האלו ולשירותיהם אין שום ביקוש.
הגיע הזמן לבטל את התפקיד המיותר הזה, ולאפשר למועצות הרוצות ברב בכל זאת לממן אותו מכספי הרשות המקומית.
מכרה זהב למפלגות החרדיות
בישראל יש כ־170 תקנים לרבני עיר ומועצות מקומיות. מבין אלו, כשליש מהתקנים של רבני עיר לא מאוישים, חלקם שנים ארוכות. כך הדבר גם ברשויות מקומיות. מלבד אלו, יש עוד כ־300 רבני ערים ויישובים שהמדינה שותפה במימונם. המערך העצום הזה, ובעיקר זה של רבני ערים ומועצות, הוא מכרה זהב עשיר למפלגות החרדיות שבזות לרבנות הראשית אבל חולבות את עטיני המדינה גם דרכה.
בשנים האחרונות, בשל מאבקים פוליטיים, בעיקר פנים־חרדיים, כמעט שלא מונו רבנים. ש"ס ויהדות התורה רואות בעשרות התקנים הפנויים האלו הזדמנות פוליטית נטו. "הציונות הדתית", אגב, שגם לה אינטרס למנות רבנים ברוח שלה – רוח ציונית דתית, לגמרי "לא באירוע".
כדי לשלוט בתוצאות הבחירה שינה השר מלכיאלי מש"ס את התקנות המסדירות את הרכב הגוף הבוחר את הרבנים. התקנות החדשות מבטיחות לו שליטה כמעט מלאה בתוצאות הבחירות. אלו, יחד עם האחיזה במשרד הפנים, עוד מנוף לחץ על הרשויות, מבטיחות לש"ס כמעט תמיד הצלחה במינוי הרבנים שבהם היא חפצה.
וזה עובד. בבאר שבע מונה אחיינו של דרעי. בירושלים צפוי להתמנות אחיו, וחתנו צפוי להתמנות לרב העיר החילונית־ליברלית הרצליה. בבחירות בהוד השרון נבחר הרב אלחרר המזוהה עם ש"ס על פני רב ציוני־דתי שמשרת במילואים ומתאים הרבה יותר לאופי המקום.
גם בקריית אונו, עוד עיר חילונית, נבחר לכהן מועמדה של ש"ס. והשבוע ש"ס שכפלה את ההצלחה הזו גם לתל אביב.
מי מכיר את רב העיר?
על פי התפיסה היהודית־דתית, הרב הוא "מרא דאתרא". תפקידו לשמש כמנהיג רוחני לקהילה שבה הוא מכהן. כדי להצליח הוא חייב לזכות באמונה של הקהילה ו"לדבר את השפה שלה". הדרך הראויה לבחור רב היא על ידי הקהילה, והרב הראוי לקהילה הוא כזה שתואם את רוחה ויכול "להתחבר" לבני המקום. אבל זה רחוק מלהיות המצב.
כמה אזרחים יהודים בישראל יודעים מי הוא רב העיר שלהם? כמה מבני הקהילה הדתית שאלו את רב העיר שלהם שאלה בהלכה או שמעו ממנו שיעור בשנה האחרונה? אי־פעם? התשובה במקרים רבים היא: מעטים. עבור רוב גדול של תושבי ישראל היהודים הרב המקומי פשוט לא רלבנטי.
החוק אמנם מעניק לרבנים מקומיים כמה סמכויות מנהליות, כמו אחריות על רישום נישואים ומערך הכשרות בעירם, ועוד. אבל את אלו, כפי שהוכיחו ומוכיחות ערים רבות שבהן אין רב, יכולים למלא פקידי המועצה הדתית. בנוסף, בניגוד לכמעט כל תפקיד אחר בשירות המדינה, כולל הרבנים הראשים, רבנים מקומיים מתמנים כמעט לכל החיים. שאלת התפקוד שלהם, הרלבנטיות שלהם והתרומה שלהם למקום כהונתם פשוט לא רלבנטית.
חזונו של הרב קוק, מייסדה של הרבנות הראשית, לרבנים שיובילו את קהילתם לפסגות רוחניות היה נאצל. אבל הוא מתנפץ אל מול המציאות הישראלית העכשווית, שהפכה את המשרות הללו לג'ובים למקורבים ולמקור לא אכזב של חילול השם ושנאה כלפי היהדות. הגיע הזמן לבטל את התפקיד המיותר הזה.
