האיחוד האירופי מנסה להכתיב סדר יום מדיני באמצעות לחץ כלכלי, תוך כרסום בסמכותה של ישראל כאוטוריטה האחראית על אזרחיה ועל השטח שבו היא שולטת.
החלטת האיחוד האירופי להטיל סנקציות על ארגונים ואישים ישראלים היא אירוע בעל השלכות משמעותיות על הריבונות הישראלית ובשורה רעה להתיישבות ביו"ש ולמדינה. האירוע מאותת גם על אפשרות לפגיעה נוספת ביחסים הכלכליים החשובים עם האיחוד. הצעד החריף הזה ממחיש כיצד חדלונה של מדינת ישראל באכיפה בשטח מניע גורמים בינלאומיים המבקשים להכתיב לישראל את דרך הפעולה הראויה בעיניהם לפעול נגדה. ישראל צריכה להיאבק בהחלטות הללו בנחישות בחזית הדיפלומטית, אך גם לפעול נגד תופעת הטרור היהודי שלצד היותה בזויה מסכנת את ההתיישבות ואת ישראל. בהחלטתו השבוע האיחוד האירופי הטיל לראשונה סנקציות על גופים בישראל.
זאת בהחלטה שהשוותה באופן שפל, בין מרצחי חמאס למתיישבים ביו"ש. משמעותן של הסנקציות לגופים ולאישים שעליהם הוטלו היא דרמטית. הם צפויים להיות מוגבלים בפעילות פיננסית מחוץ לישראל, וגם בתוך ישראל סביר שיוטלו עליהם הגבלות. לסנקציות יש השלכות על כלל ההתיישבות ועל המדינה.
סנקציות כלכליות פועלות כמו רשת רחבה. הן אמנם מוטלות על גורמים ספציפיים, אבל בשל האופי הרשתי של המערכת הפיננסית הגלובלית הן מחייבות מוסדות פיננסיים באירופה ובעולם כולו לבחון באופן קפדני כל העברת כספים שמקורה ביו"ש. הלכה למעשה זה יכול להיות סימון של כלל הפעילות הכלכלית ביש"ע כחשודה בעיני בנקים זרים. בשל כך קיים חשש כבד מפני "אפקט מצנן" כלפי יו"ש במערכת הפיננסית והכלכלית. בנקים בינלאומיים, ואפילו ישראליים, החוששים מאפשרות של הפרת הסנקציות, עלולים להחמיר את המגבלות מעבר לנדרש בחוק, ובכך להצר את צעדיהם של חלקים מהחברה הישראלית בפעולות מול המערכת הכלכלית הגלובלית. זהו איום אסטרטגי שעלול להשפיע בהמשך גם על כלל המשק, שכן הוא יוצר חוסר ודאות וסיכון עסקי נוסף לישראל.
בנוסף, הטלת הסנקציות נגד מוסדות וארגונים כמו "אמנה" ו"רגבים" מהווה השחרה של מפעל ההתיישבות כולו. היא מעבירה מסר מאיים לחברות ולגופים כלכליים אחרים הפועלים ביו"ש כי הדבר יכול להוביל להכנסתם לרשימת הסנקציות.
הסנקציות עוקפות, הלכה למעשה, גם את המערכת המשפטית והמנהלית של ישראל ולמעשה פוגעות בריבונותה. כאשר האיחוד האירופי מחליט להטיל מגבלות על תנועות הפעילות בהתיישבות, הוא מבקש להפקיע מישראל את זכות ההחלטה על הנעשה בשטח. זהו ניסיון להכתיב סדר יום מדיני באמצעות לחץ כלכלי, תוך כרסום בסמכותה של ישראל כאוטוריטה הבלעדית האחראית על אזרחיה ועל השטח שבו היא שולטת.
הצעד הזה ראוי לכל גינוי, תהיה הצדקתו בפי האירופים אשר תהיה. ועם זאת, כמו שקרה גם בעבר, הסנקציות הללו הן גם תוצאה של הנעשה בשטח. הדיווחים על מעשי טרור של פורעים יהודים בשכניהם הפלסטינים הפכו כמעט יומיומיים. תמונות קשות מאירועים כאלו מופצות בעולם, כשאל מול התגברות התופעה נראה שמערכת האכיפה הישראלית כמעט שאינה מתפקדת. זה אולי לא מפתיע כשמי שאחראים על ניהול השטח ואכיפת החוק הם השרים סמוטריץ' ובן גביר, אבל התוצאה של החידלון הזה היא גם נזק חריף ומתמשך לתדמיתה של ישראל בעולם ולתדמיתם של כלל המתיישבים.
כדי לעצור את המגמה המסוכנת הזו ישראל צריכה לפעול בנחישות אל מול האיחוד האירופי, ולהביא לביטול הסנקציות המזיקות הללו. לצד זאת, ובלי קשר לסנקציות הללו, מדינת ישראל חייבת לפעול ברצינות לאכיפת החוק ביו"ש. המציאות שבה מתפרעים יהודים פוגעים באופן חוזר ונשנה בפלסטינים היא הרת אסון. ולבסוף, על בנק ישראל למצוא פתרונות נקודתיים, כדי לאפשר למי שנפגעו מהסנקציות הללו להמשיך ולתפקד כלכלית, זאת באופן שלא יפגע בכלל המערכת הפיננסית הישראלית וביכולת הפעולה הגלובלית שלה.
