על פי הסקר לחודש זה, רק 3% חושבים שחמאס יתפרק מנשקו וישראל תיסוג מכל שטח הרצועה. ארבעה מתוך עשרה ישראלים תומכים בסיפוח יהודה ושומרון.
הממצאים העיקריים
- שליש סבורים שבשבועות האחרונים הסיכוי שישראל תשיג את מטרותיה באיראן ירד
- עתיד יהודה ושומרון: ארבעה מכל עשרה יהודים רוצים בסיפוח כל השטח, שליש בחלוקת השטח
- העמדה הדומיננטית בימין: היעד הישראלי הוא סיפוח יהודה ושומרון והעברת האוכלוסיה הערבית
- שאלת ההתנחלויות: 55% רוצים שכל הישובים ביהודה ושומרון יישארו בכל תסריט תחת ריבונות ישראל
- רוב יהודי או ארץ ישראל השלמה: 60% מהיהודים מעדיפים רוב יהודי גם במחיר ויתור על שטחים
- מחצית מהיהודים, אך מיעוט מכלל הציבור סבורים שהחוות והמאחזים ביהודה ושומרון הם נכס לישראל
- לקראת הבחירות: מחצית מהישראלים בטוחים למי יצביעו, רבע די בטוחים והשאר מתלבטים
- הביטחון מתואר כנושא המכריע בבחירות, אחריו יחסי השלטון ומערכת המשפט
- עלייה בשיעור היהודים בישראל שתחזיתם ביחס לעתידה של יהדות התפוצות פסימית
- מחצית מהישראלים מייחסים את ההתחממות הגלובלית לפעילות תעשייתית של בני האדם
- מפת המוסר הישראלית: יציבות עם נטייה קלה מאוד לעלייה בעמדות שמרניות
נתוני סקר מדד החברה הישראלית של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) נאספו ב-2-5 באוגוסט 2026 באמצעות הפאנל של אתר המדד (545 משיבים במגזר היהודי), ובמגזר הערבי באמצעות חברת אפקאר (203 מרואיינים, 126 באופן אינטרנטי ו-77 באופן טלפוני). הנתונים נותחו ושוקללו על פי הצבעה ודתיות כדי לייצג את עמדת אוכלוסיית הבוגרים בישראל. שמואל רוזנר ונח סלפקוב עורכים את מדד JPPI לחברה הישראלית. תחקיר, הפקה וסיוע בכתיבה: יעל לוינובסקי. יעוץ סטטיסטי: פרופ' דוד שטיינברג.
ספקנות ופירוק חמאס
ההכרזה של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, על הסכמה לפירוק חמאס מנשקו בעזה נתקלת בקיר של חוסר אמון בציבור הישראלי. 58% מהישראלים סבורים כי ההסכמה לא תקוים והמצב הנוכחי בעזה יישאר בערך אותו הדבר, ובקרב היהודים – 63% מהמשיבים חושבים כך. 15% נוספים מעריכים כי יתממש תרחיש חלקי: חמאס יתפרק מחלק מנשקו וישראל תיסוג מחלק מהרצועה. 13% צופים שההסכמה תוביל דווקא להסלמה ולחידוש המלחמה. התרחיש המלא שבו חמאס מתפרק מכל נשקו וישראל נסוגה מכל הרצועה, זוכה ל-3% בלבד של אמון מכלל הישראלים, ושיעור אפסי בציבור היהודי. בקרב הערבים שיעור האמון שימומש גבוה יותר, 12%, אך גם בו הוא רחוק מלהיות עמדת הרוב.
הממצא המעניין ביחס להסכם הנוגע לעזה אינו רק עוצמת הספקנות אלא גם הפיזור הפוליטי שלה. בשונה משאלות מדיניות אחרות שנבחנו בסקר, שבהן מתגלה בדרך כלל מדרג אידאולוגי המבטא שוני, כאן המדרג הזה נעלם כמעט לגמרי. שיעור הסבורים שההסכמה ביחס לעזה לא תקוים נע בטווח צר של חמש נקודות בין כל חמשת המחנות הפוליטיים המוצעים בסקר להגדרה עצמית – מ-57% במרכז ועד 66% בימין. גם בפילוח לפי דתיות הגרף שטוח: 62% מהחילונים אל מול 66% מהחרדים מניחים שההסכמה לא תקויים. זהו אחד המקרים הבודדים שבהם הציבור הישראלי כולו מביע עמדה כמעט זהה על יוזמה אמריקאית מרכזית.
שפל האמון בטראמפ
אחרי צניחה חדה בחודש שעבר, נראה שהאמון בנשיא האמריקאי מתייצב במקום הנמוך שאליו הגיע. עשירית (10%) מהישראלים מביעים "אמון רב" שדונלד טראמפ "יעשה את הדבר הנכון בקשר ליחסי ארה"ב וישראל", לעומת שליש (34%) לפני חצי שנה. במקביל, שיעור המשיבים "אין לי אמון" בנשיא עלה ל-46% – השיעור הגבוה ביותר שנמדד מאז תחילת כהונתו הנוכחית בינואר 2025.
הפילוח האידאולוגי מגלה הבדלים בסעיף זה, והאמון בטראמפ נמוך ככל שנעים שמאלה על סקלת המשיבים, אך גם בימין נותרו רק 15% המביעים בנשיא "אמון רב". ממצא נוסף שנרשם החודש: הפער בין יהודים לערבים נעלם כמעט לגמרי בקצה החיובי, ועשירית בכל אחד משני המגזרים מביעים "אמון רב" בנשיא, אף שבקרב הערבים שיעור המשיבים שאין להם אמון בטראמפ גבוה לעומת המצב אצל היהודים, 56% לעומת 44%.
המטרה: איראן
מחצית מהישראלים (46%) סבורים שבשבועות האחרונים, שבהם עלתה וירדה המתיחות בין ארה"ב לאיראן, וכמה פעמים גם נדמה היה שהמלחמה עומדת להתפרץ מחדש, לא השתנו הסיכויים שישראל תשיג את מטרותיה באיראן. שליש מהישראלים (34%) סבורים שהסיכוי להשיג את מטרות ישראל השתנה לרעה, ואילו שמינית (14%) סבורים שהשתנה לטובה.
כאן, שלא כמו בשאלת ההסכם הנוגע לעזה, המדרג האידאולוגי נוכח וניכרת בו מגמה ברורה: בימין, רבע מהמשיבים (24%) סבורים כי בשבועות האחרונים הסיכוי להשגת המטרות באיראן השתנה לטובה, ואילו 14% סבורים שהשתנה לרעה. בימין-מרכז היחס מתהפך (15% מול 30%), במרכז התשובה "לטובה" מצטמצמת ל-5% בעוד שהתשובה "לרעה" מטפסת ל-52%. בשמאל-מרכז ובשמאל רק שיעור אפסי מהמשיבים סבורים כי השבועות האחרונים שינו לטובה את הסיכויים להשגרת המטרות מול איראן, ושיעור הבוחרים ב"לרעה" מגיע ל-63% ול-57% בהתאמה.
הממצא של החודש מקבל את מלוא משמעותו רק כאשר בוחנים אותו גם על ציר הזמן. מאז מבצע "שאגת הארי" בחודש מרץ האחרון, עברה דעת הקהל הישראלית מסלול של שחיקה ברמת הציפיות שלה מהמלחמה והשגיה, שאפשר לעקוב אחריו בסדרת שאלות שהצגנו מדי חודש. במרץ 2026, תוך כדי המבצע, 72% מהישראלים אמרו שההחלטה לתקוף שוב באיראן (שנה לאחר מבצע "עם כלביא") הייתה נכונה, ו-65% העריכו שהמלחמה תשנה את המזרח התיכון לטובה לטווח ארוך. עד מאי ירדה התמיכה בהחלטה לתקוף ל-59% והאופטימיות ביחס לשיפור איזורי ירדה ל-52%. ביוני, כאשר המשתתפים נשאלו ישירות אם ישראל השיגה את מטרותיה, רק 37% השיבו שהיא השיגה את רובן או חלק גדול מהן. ביולי, עם חתימת הסכם הפסקת אש בין ארה"ב לאיראן, 14% מהמשיבים בלבד חשבו שההסכם טוב לישראל, ובקרב היהודים – 4%. הנתון של אוגוסט, שלפיו 34% רואים הרעה נוספת בשבועות האחרונים, אינו נקודת שבר אלא המשך של אותה מגמה.
ריכוז ממצאים משאלות שונות שנשאלו בסקרים החודשיים מרץ–אוגוסט 2026, כלל הישראלים. מדובר בשאלות נפרדות ולא בסדרה אחת, ולכן אין להשוות בין השורות אלא לקרוא אותן כרצף של הערכות ציבוריות על אותה מערכה.
הניצחון והאמון בנתניהו
בתחושת הניצחון הכללית של הישראלים במלחמה לא חל החודש שינוי. 38% מהישראלים מדרגים את התחושה שישראל מנצחת או ניצחה במלחמה בציון 4 או 5 (בסולם של 1 עד 5), שיעור זהה לזה של יולי (38%) ושל יוני (37%). מנגד, 38% מדרגים את מצבה של ישראל בציון 1 או 2. הסדרה כולה מתארת ירידה ארוכה באמון בניצחון: ביולי 2025 סימנו 54% מהישראלים ציון 4 או 5, ומאז נגרע כשליש מהם. מאז מאי האחרון תחושת הניצחון נמצאת במצב של שפל יציב.
מאחורי היציבות הכללית אפשר לזהות פיצול עמוק על רקע אידיאולוגי. בקרב המזהים עצמם עם קבוצת הימין, 67% מדרגים את המצב בציון 4 או 5; בימין-מרכז 45%; במרכז 17%; בשמאל-מרכז 5%; ובשמאל – אף לא משיב אחד.
גם על ציר הדתיות המדרג דומה: 76% מהחרדים ו-59% מהדתיים מרגישים שישראל נמצאת במצב של ניצחון, לעומת 19% בלבד מהחילונים. בקרב הערבים חמישית (20%) סבורים שישראל מנצחת או ניצחה במלחמה.
במבט ראשון, גם האמון בראש הממשלה נותר יציב: 38% מהישראלים סומכים עליו (20% "מאוד" ו-19% "די"), 60% אינם סומכים עליו. בקרב היהודים – 44% סומכים עליו. אבל מאחורי מה שנראה כיציבות ראוי לשים לב כי שיעור המשיבים "מאוד לא סומכ/ת" – התשובה הנחרצת ביותר – עלה ל-50%, לעומת 44% ביוני ו-43% בדצמבר. במקביל ירד שיעור "די לא סומכ/ת" מ-14% ל-10%. כלומר: מספר הלא-סומכים הכולל לא גדל בהרבה, אבל האופוזיציה הרכה התקשחה. זהו השיעור הגבוה ביותר של משיבים המעידים כי הם מאוד לא סומכים על ראש הממשלה מאז שונה נוסח השאלה (מ"יש אמון ב" ל"סומך על") בסוף 2025.
בפילוח הדתיות מתגלה תופעה מעניינת בציבור החילוני: 14% "מאוד סומכים" אך רק 5% "די סומכים" – כלומר גם המיעוט הסומך על ראש הממשלה בקרב החילונים הוא מיעוט נחרץ יחסית. בקצה השני, 84% מהחרדים ו-64% מהדתיים סומכים על ראש הממשלה.
עתיד יהודה ושומרון
החודש הצגנו למשיבים שאלה על מה שבעיניהם הוא היעד הריאלי ארוך הטווח לעתיד יהודה ושומרון, והישובים שיש בהם (נוסח השאלה קבע שאנחנו מבקשים עמדה בנוסח שהוא "גם אפשרי וגם מועדף, אפילו אם יושג רק עוד שנים רבות"). למשיבים הוצגו עשר אפשרויות, שקובצו להצעות מתומצתות מתוך התבטאויות של אישים שונים בישראל, שאפשר לכנס לארבעה מקבצים: סיפוח כל השטח (בשלוש גרסאות, הנבדלות במעמד האוכלוסייה הערבית), חלוקת השטח (בין ישראל לירדן או למדינה פלשתינית), העברת כל השטח לגורם אחר, והמשך המצב הקיים.
בקרב היהודים, התומכים בשני המקבצים המרכזיים נחלקים כמעט שווה בשווה: 38% בוחרים בסיפוח כל השטח ו-35% בחלוקתו. אבל בתוך המחנה המעדיף עתיד של סיפוח, הגרסה השכיחה ביותר היא גם זו שמציבה אתגר אנושי, משפטי ומעשי גדול במיוחד: 22% מהיהודים בוחרים באפשרות "כל השטח מסופח לישראל והאוכלוסייה הערבית עוברת למדינות אחרות", לעומת 14% שבוחרים בסיפוח עם אוטונומיה לתושבים הערבים ללא אזרחות ישראלית, ושיעור אפסי בלבד בוחרים בסיפוח שכולל אזרחות מלאה לערבים המתגוררים בשטח. במחנה המשיבים שהעדיפו פתרונות של חלוקת השטח, האפשרות המובילה היא מדינה פלשתינית בחלק של השטח שיש בו רוב ערבי (21%), והאפשרות הבאה אחריה היא של סיפוח החלק שיש בו רוב ערבי לירדן (14%). 12% מהמשיבים היהודים סבורים שהמצב הקיים הוא הפתרון היחיד לעוד עשרות שנים.
"סיפוח כל השטח" מאגד שלוש אפשרויות: "כל השטח מסופח לישראל והאוכלוסיה הערבית מקבלת אזרחות ישראלית כולל הצבעה לכנסת", "כל השטח מסופח לישראל והאוכלוסיה הערבית מקבלת אוטונומיה ללא אזרחות", "כל השטח מסופח לישראל והאוכלוסיה הערבית עוברת למדינות אחרות". "חלוקת השטח" מאגד שתי אפשרויות: "כל השטח (או כמעט כולו) מסופח לירדן", "חלק מהשטח, עם רוב הישראלים, מסופח לישראל ובחלק עם רוב הערבים מוקמת מדינה פלשתינית". "ויתור על כל השטח" מאגד "כל השטח (או כמעט כולו) מסופח לירדן", "על כל השטח (או כמעט כולו) מוקמת מדינה פלשתינית". "המשך המצב הקיים" הוצג בשאלון "המצב הקיים הוא הפתרון היחיד לעוד עשרות שנים, ורק אז יהיה טעם לדון בהמשך".
גם בקרב הערבים, האפשרות של סיפוח כל השטח זוכה להסכמה הגבוהה ביותר. אולם בקרב קבוצה זו הסיפוח אינו מוביל למעבר של האוכלוסייה הערבית, או להקמת אוטונומיה ללא אזרחות – מדובר בסיפוח שסופו אזרוח של כלל האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל. ההבדל בין שתי אפשרויות ה"סיפוח" כמובן משמעותי מאוד, ועל כן לא ראוי להסתפק בתמונת המקבצים הכלליים, אלא להעמיק באפשרויות המשנה של כל אחד מהם. מבט כזה מכיל פרטים רבים אך ניתן ללמוד ממנו על העמדה הדומיננטית מאוד בקבוצת הימין (אך לא בימין-מרכז) הדוגלת בסיפוח מלא ומעבר של האוכלוסיה הערבית למדינות אחרות; ועל העמדה הדומיננטית במידה רבה מהמרכז ושמאלה (בקרב היהודים) הנוטה לסיפוח חלקי של שטח לישראל ובמקביל מסירה של שאר השטח למדינה פלשתינית (או סיפוח לירדן). כמו המדרג האידאולוגי גם ציר הדתיות בקרב יהודי מלמד על מגמה ברורה. 17% מהחילונים, 36% מהמסורתיים הלא-דתיים, 56% מהמסורתיים הדתיים, 68% מהדתיים ו-70% מהחרדים בוחרים בסיפוח כל השטח.
הנתונים העולים מניתוח זה משתלבים במגמות שנצפו בסקרי המכון בשנים האחרונות. מאז 2024 אנחנו מציגים למשיבים אחת לשנה שלוש אמירות המייצגות תפיסות עולם על עתיד היחסים עם הפלשתינים, ובסדרה הזאת נרשמה תזוזה ברורה ימינה: שיעור היהודים הבוחרים באמירה "ישראל צריכה לחזק את השליטה שלה על הפלשתינים, להרחיב את ההתנחלויות, לשקול את פירוק הרשות הפלשתינית ואולי סיפוח ביהודה ושומרון" עלה מ-38% במרץ 2024 ל-47% במרץ 2025 ול-48% במרץ 2026. במקביל ירד שיעור הבוחרים באמירה התומכת בהסכם שלום ובמדינה פלשתינית מ-17% ל-14%. הממצא החודש שלפיו 38% מהיהודים בוחרים ביעד של סיפוח כל השטח, מתיישב עם התמונה הזאת, אך מוסיף לה רובד חדש: כשמבקשים מהמשיבים לבחור מה יקרה בנסיבות כאלה לאוכלוסייה הערבית, רובם אינם בוחרים באפשרות של הענקת אזרחות ואף לא באפשרות של מתן אוטונומיה, אלא במעבר של האוכלוסייה (שלא פורט בשאלה כיצד הוא אמור להתבצע ולאן).
לשאלה על עתיד השטח ביהודה ושומרון חוברה שאלת המשך: מה יקרה לישובים היהודיים במצב שהמשיבים בחרו בו (כלומר: אם בחרת "סיפוח חלקי" מה זה אומר על עתיד הישובים, ואם בחרת "אוטונומיה" מה זה אומר על עתיד הישובים, וכן הלאה). תשובת הרוב: 51% מהישראלים ו-55% מהיהודים אומרים ש"כולם יישארו תחת ריבונות ישראל". לצידם, 31% אומרים שישובים בשטח שלא יסופח לישראל יפונו, ו-8% בוחרים בפתרון של ריבונות שחלקה תחת ישראל וחלקה לא תחת ישראל.
במבט ראשון יש כאן מתח: 38% מהיהודים בחרו ביעד של סיפוח כל השטח, אבל 55% רוצים שכל הישובים יישארו על מקומם. הצלבה בין שתי השאלות מפרקת את הפער הזה ומראה שהוא אינו מלמד על סתירה. מי שבחרו בסיפוח כל השטח עקביים כמעט לחלוטין: 95% מהם אומרים שכל הישובים יישארו על מקומם (אם השטח מסופח, ממילא ברור שכך יהיה). הקבוצה השנייה שמזינה את הרוב התובע השארה של כלל הישובים היא זו של מי שבחרו ב"המשך המצב הקיים" – 72% מהם אומרים שכל הישובים יישארו, וזו עקביות ולא סתירה, שכן המשמעות של המצב הקיים היא שאיש אינו מפונה. שתי הקבוצות האלה יחדיו מסבירות 82% ממי שרוצים שכל הישובים יישארו על מקומם. הקבוצה שבאמת מגלמת עמדה שיש בה יסוד של מתח קטנה בהרבה: 19% ממי שבחרו בחלוקת השטח אומרים שבכל זאת כלל הישובים יישארו תחת ריבונות ישראל – כ-7% מכלל היהודים. אלה מי שמוכנים לחלוקה טריטוריאלית אך לא לפינוי, ואולי מדמיינים מובלעות ישראליות בתוך השטח שיועבר לריבונות אחרת.
בכיוון ההפוך התמונה חדה עוד יותר. מי שבחרו בחלוקה של השטח מתפצלים: 65% לפינוי, 19% להשארת כלל הישובים ו-15% לפתרון מעורב – כלומר גם בקרב תומכי חלוקת השטח אין קונצנזוס על פינוי. ואפילו בקרב מי שבחרו בוויתור על כל השטח, שהם קבוצה קטנה, רק שלושה רבעים אומרים שהישובים יפונו. בתוך מחנה החלוקה יש גם הבדל פנימי מסקרן: מי שמעדיפים למסור את השטח המיושב על ידי ערבים לירדן נוטים הרבה יותר להשאיר את כל הישובים (30%) לעומת מי שמעדיפים הסדר שכולל הקמת מדינה פלשתינית (11%). הפתרון הירדני נתפס כפחות מחייב פינוי.
בחודשים האחרונים היה שיח נרחב בישראל על ריבוי החוות והמאחזים ביהודה ושומרון, בין השאר על רקע כמה תקריות – כולל מקרי רצח – בסמוך לנקודות ישוב יהודיות אלה. לכן, בדומה לשאלה מחודשים קודמים על "יישובים" או "התנחלויות" שאלנו הפעם במפורש האם "חוות ומאחזים יהודיים ביהודה ושומרון" נתפסים כנטל על הבטחון. המיקוד המכוון של מושא השאלה מייצר ממצא חד: הציבור הישראלי מפולג כמעט שווה בשווה בין שני קצוות. 36% מהישראלים "בכלל לא מסכימים" שהחוות והמאחזים הם נטל על צה"ל ופוגעים בביטחון, ו-36% "מאוד מסכימים". בעמדת האמצע ("לא מסכים ולא לא-מסכים") בחרו 7% בלבד. בקרב היהודים הכף נוטה מעט לצד השולל את הטענה (50% לא מסכימים מול 41% מסכימים), ובקרב הערבים לצד המאשש (59% מסכימים, מהם 47% "מאוד").
כאמור, נוסח השאלות שונה במכוון, כדי לא לשאול על כלל הישובים אלא על ישובים בעלי אופי ספציפי. לכן, מעניין להציב את הנתונים שנרשמו החודש לצד אלו שנרשמו כאשר נשאלה אותה שאלה ("האם הן נטל") על כלל ההתנחלויות. במרץ 2024, 30% מהיהודים מאוד הסכימו עם הטענה שהתנחלויות בשטחים הן נטל על צה"ל, ובמרץ 2025 ירד השיעור ל-23%. החודש, כשמושא השאלה הוא חוות ולמאחזים, השיעור הוא על 33%. ההבדל בין "התנחלויות" לבין "חוות ומאחזים" הוא כנראה חלק מההסבר לפער: הציבור היהודי מבחין בין ההתיישבות הממוסדת לבין המאחזים, וחלקו מייחס לאחרונים נזק ביטחוני שאינו מייחס לראשונה.
המספרים בשולי הטבלה הם הסיפור: 82% בימין בוחרים בעמדה הנחרצת ביותר בכיוון אחד, וכמעט כל משיבי השמאל הקטן (96%) בעמדה הנחרצת ביותר בכיוון ההפוך. הקבוצה שיש בתוכה מחלוקת ניכרת היא זו של הימין-מרכז, שאמנם נוטה לכיוון ה"לא נטל" אבל כשליש ממנה בוחר בעמדת ה"כן נטל". ציר הדתיות עקבי: הרוב המכריע של החרדים (79%) ושל הדתיים (71%) "בכלל לא מסכימים" שהחוות הן נטל, לעומת 63% מהחילונים ש"מאוד מסכימים".
רוב יהודי או כלל הארץ?
בהמשך לשאלות על עתיד יהודה ושומרון והישובים, הוצגה גם שאלה כללית, שמבקשת לבחון מתח אפשרי בין שתי מטרות של הציבור (בעיקר היהודי) בישראל: הרצון לשמור על חבלי מולדת, וההרצון לוודא שיש בישראל רוב יהודי. לנוכח שאלה שמעמידה את שני העקרונות זה מול זה, כשתי אפשרויות בלעדיות, ישנה הכרעה ברורה בכלל הציבור: 55% מהישראלים ו-60% מהיהודים מעדיפים שבמדינת ישראל יהיה רוב יהודי "גם במחיר של ויתור על שטחים", לעומת 22% מהיהודים שמעדיפים ריבונות על כל השטח "גם ללא רוב יהודי". 18% מהיהודים השיבו שהם "לא יודעים", שיעור גבוה יחסית, שמשמעותו תתברר מייד.
הכרעה זאת אינה גורפת ובשתי קבוצות היא מתהפכת: בקרב החרדים 55% מעדיפים את השטח ו-19% את הרוב היהודי, ובקרב הדתיים 41% מול 34%. גם בקרב המזהים עצמם עם קבוצת הימין (אך לא ימין מרכז) ההעדפה הפוכה, אם כי בפער קטן: 40% לשטח מול 30% לרוב יהודי – ועוד 30% שאינם יודעים, השיעור הגבוה ביותר מכל המחנות. כלומר: בימין הפוליטי והדתי אין הכרעה ברורה בין שני העקרונות, ומיעוט גדול מסרב להשיב על השאלה. בקרב החילונים, לעומת זאת, ההעדפה כמעט חד-משמעית – 77% מעדיפים רוב יהודי מול 10% המעדיפים ריבונות על כל השטח. בחלוקה לפי כוונת הצבעה בבחירות הקרובות הפער דרמטי: 85% מתומכי הדמוקרטים ו-80% מתומכי ישר מעדיפים רוב יהודי, לעומת 55% מתומכי הציונות הדתית שמעדיפים שמירה על כלל השטח. מצביעי הליכוד מפוצלים כמעט שווה בשווה: 35% מול 37%, ועוד 28% שאינם יודעים.
הצלבה של שאלת היעד (רוב יהודי או כל השטח) עם שאלת היעד ליהודה ושומרון חושפת אילו עמדות מתיישבות זו עם זו ואילו לא. מי שבחרו בחלוקת השטח עקביים בדרך כלל: 89% מהם מעדיפים רוב יהודי, ובקרב מי שבחרו במדינה פלשתינית בחלק שבו רוב ערבי – 97%. מחנה החלוקה יודע מה הוא מבקש ולמה.
מחנה הסיפוח, לעומת זאת, מפוצל לשלוש קבוצות משנה. 46% ממנו אומרים שהם מעדיפים את כל השטח גם ללא רוב יהודי – עמדה עקבית. 27% אומרים שהם מעדיפים רוב יהודי גם במחיר של ויתור על שטחים, אף שבחרו בסיפוח כל השטח. גם זו עמדה עקבית. ישראלים אלה מקווים להגיע לפתרון בשטח שימנע צורך בבחירה בין שני היעדים החשובים להם. עוד 28% השיבו בלא יודעים. שיעור זה הוא הגבוה ביותר מכל קבוצה בסקר, ופי ארבעה מזה שבמחנה החלוקה (7%). במילים אחרות: השאלה הדמוגרפית אינה פתורה בתוך מחנה הסיפוח, ומחציתו אינה יודעת להכריע בה או מסרבת להתייחס לתסריט שמחייב הכרעה.
הפירוט הפנימי בתוך מחנה הסיפוח גם הוא חשוב. מי שבחרו באפשרות שהאוכלוסייה הערבית תעבור למדינות אחרות מתואמים בעמדתם כאשר הם גם מעדיפים רוב יהודי – זו המטרה של האפשרות שבחרו. מי שבחרו באוטונומיה ללא אזרחות יכולים לטעון לעקביות, אם "רוב יהודי" בעיניהם הוא רוב בקרב האזרחים ולא בקרב התושבים. מה שנותר בלתי פתור הוא עמדת מחנה ה"לא יודעים". 29% מבוחרי האוטונומיה ו-28% מבוחרי המעבר לא יודעים להשיב על שאלת הרוב. אצלם, ההכרעה בין השטח לדמוגרפיה נדחית.
לקראת הבחירות
נכון לשעת כתיבת דו"ח זה, 55% מהישראלים אומרים שהם בטוחים לחלוטין למי יצביעו, עלייה קלה מ-53% בחודש יולי, ועוד 29% "די בטוחים". שיעור המתלבטים המוצהרים ירד מ-14% ל-12%. בקרב היהודים 57% החליטו סופית ו-10% מתלבטים.
הפילוח האידאולוגי מעלה כי ההתלבטות נמצאת במרכז (מה שאומר שזו לא בהכרח התלבטות בין גושים, אלא במקרים רבים התלבטות בין מפלגות שונות שנמצאות באזור חיוג פוליטי דומה). רק 41% מהמזהים עצמם מרכז החליטו סופית למי יצביעו, לעומת 64% בימין, 55% בימין-מרכז, 63% בשמאל-מרכז ו-81% בשמאל. בקרב הערבים התמונה שונה: 49% החליטו סופית, 17% די בטוחים, 20% מתלבטים ועוד 14% מצהירים שאינם מתכוונים להצביע.
לפי הצהרת הבוחרים עצמם, הנושא המכריע בבחירות ממשיך להיות הביטחון, ומשקלו אף גדל: 31% מהישראלים בוחרים ב"מי יתרום לשמירה על הביטחון בצורה הכי טובה", לעומת 28% ביולי. אבל בסך הכל, בשאלת "על מה הבחירות" חלו שינויים מינורים בלבד ביחס לחודש שעבר: יחסי השלטון ומערכת המשפט ירדו קלות (מ-18% ל-17%) והשאיפה למדינה יותר ליברלית ירדה קלות גם היא (מ-15% ל-13%) – ולעומת זאת הנושא של "יותר אחדות ופחות מחלוקות" עלה קלות מ-13% ל-15%.
ההצלבה בין הנושא המכריע לבין מידת ההחלטיות של הבחירה מספקת ממצא מעניין. בקרב היהודים שכבר החליטו סופית למי להצביע, הנושא השני בחשיבותו הוא יחסי השלטון ומערכת המשפט (25%). בקרב מי שטרם החליטו סופית, הנושא הזה צונח ל-13%, ואילו "אחדות ופחות מחלוקות" מזנק מ-13% ל-20%. כלומר: המתלבטים אינם מחפשים בהכרח הכרעה בשאלת המשפט – הם מחפשים מי שיפחית את המחלוקת. זהו רמז ברור ביחס לסוג המסר שעשוי להזיז אותם.
קבוצת "יהודים שכבר החליטו" כוללת את מי שהשיבו "כן, בטוח/ה לחלוטין"; קבוצת "יהודים שטרם החליטו סופית" כוללת את מי שהשיבו "בערך" ואת המתלבטים.
שאלנו החודש את המשיבים הערבים מה עמדתם ביחס להצבעה של ערביי ישראל בבחירות הבאות – שאלה שנשאלה גם באוגוסט 2025. שלושה רבעים (75%) השיבו כי "חשוב שיצביעו, כדי שתהיה להם השפעה", לעומת שני שליש (67%) לפני שנה. שיעור המשיבים הסבורים כי עדיף שלא יצביעו נותר זעום, 4% בלבד, ושיעור ה"לא יודעים" צנח מ-13% ל-4%. זהו סימן אפשרי להתגבשות של עמדה מגויסת יותר לקראת הבחירות – אף שבפועל 14% מהמשיבים הערבים עדיין מצהירים שאינם מתכוונים להצביע.
עתיד יהדות התפוצות
היהודים בישראל ממשיכים להיות פסימיים ביחס לעתידה של יהדות התפוצות, והפסימיות אף העמיקה מעט בשנה האחרונה: 62% פסימיים (41% "קצת" ו-21% "מאוד"), לעומת 57% באוגוסט 2025. שיעור האופטימיים ירד מעט מ-33% ל-31%. השינוי המשמעותי ביותר נרשם בקצוות: שיעור המשיבים כי הם "מאוד פסימיים" עלה מ-17% ל-21%, ואילו שיעור ה"מאוד אופטימיים" ירד מ-10% ל-7%.
הפסימיות חוצה מחנות, אך אינה אחידה בעוצמתה – היא נחלשת ככל שמתקדמים מהימין אל השמאל: בימין נרשם השיעור הגבוה ביותר של "מאוד פסימיים" (26%) ואילו בשמאל נרשם כי רק עשירית (11%) מאוד פסימיים בנוגע לעתיד יהדות התפוצות. בחלוקה לפי דתיות נרשמה בקרב הדתיים רמת הפסימיות הגורפת ביותר (73%), ובקרב המסורתיים הלא-דתיים הנמוכה ביותר (58%).
התחממות גלובלית
כשברקע קיץ חם מאוד בכמה אזורים בעולם, חזרנו לבחון את עמדת הישראלים בנוגע להתחממות הגלובלית. מחצית מהישראלים (50%) סבורים שיש התחממות גלובלית והיא נובעת מפעילות תעשייתית של בני האדם – ירידה קלה מאוד לעומת 53% באוגוסט 2025. 30% נוספים מכירים בקיומה של התחממות אך אינם בטוחים מה גורם לה (29% לפני שנה), 6% אינם בטוחים שיש התחממות ו-5% סבורים שההתחממות היא "המצאה של מדענים פרוגרסיבים". כלומר: בדומה מאוד לשנה שעברה, כ-80% מהישראלים מכירים בקיומה של ההתחממות, ורק כעשירית שוללים אותה – שיעור שנותר יציב.
מה שמבדיל בין הקבוצות האידאולוגיות השונות אינו ההכרה בתופעה אלא ייחוס הסיבה. בקרב המזהים עצמם עם קבוצות השמאל והמרכז, רוב מייחסים אותה לפעילות אדם (במרכז 60%), ולעומת זאת, בימין ישנו ספק ביחס לסיבת ההתחממות. 29% בוחרים בהתחממות בגלל פעילות תעשייתית, ולצידם 38% בוחרים ב"לא בטוח מה הסיבה".
מפת המוסר הישראלית
אחת לשנה אנחנו מציגים למשיבים סדרה של עשר התנהגויות ומבקשים מהם לקבוע, ללא קשר לשאלה מה חוקי ומה לא חוקי, אם מדובר בהתנהגויות או פעילויות "מוסריות" או "לא מוסריות" לפי תפיסת עולמם. הסדרה מבוססת על שאלון דומה של מכון הסקרים גאלופ בארה"ב, ולכן היא מאפשרת שתי השוואות: הראשונה לתשובות הישראלים בשנה שעברה והשנייה לתשובות הציבור האמריקאי.
התמונה הכללית היא של יציבות עם נטייה קלה לעלייה בשמרנות. בשמונה מתוך עשרת הנושאים שבחנו ירד או נותר ללא שינוי שיעור הישראלים שרואים בהתנהגות המדוברת מעשה "מוסרי". הירידות הבולטות: הפלות (מ-55% ל-51%), ניסויים רפואיים בבעלי חיים (45% ל-42%), רומן בין אנשים נשואים (11% ל-8%) ועונש מוות לרוצחים (59% ל-57%). מעניין שהמגמה הזאת מקבילה לירידה דומה בשנה האחרונה בארה"ב: סקר הערכים של גאלופ ממאי 2026 מצא ירידות משמעותיות בכמה התנהגויות, ושפל היסטורי בשיעור המקבלים הימורים, עונש מוות וניסויים בבעלי חיים כמוסריים. שתי החברות נעו השנה באותו כיוון – לכיוון מעט שמרני יותר.
ההשוואה לאמריקאים מגלה דפוס עקבי: היהודים בישראל מתירניים יותר מהאמריקאים בשאלות של חיים ומוות ושל אוטונומיה גופנית – הפלות (61% מול 49%), סיוע רפואי להתאבדות (59% מול 49%) ועונש מוות (63% מול 52%) – ושמרניים בהרבה בשאלות של הימורים (27% מול 57%) ופוליגמיה (9% מול 19%). ביחס לשני פריטים התוצאה כמעט זהה בשתי החברות: יחסים הומוסקסואליים (61% מול 62%) ורומן בין אנשים נשואים (8% מול 7%), שהוא בשני המקרים הפריט הפחות מקובל מוסרית מכולם.
בקרב הערבים בישראל התמונה שונה: שיעור המשיבים המקבלים מעשיים כמוסריים נמוך בהרבה כמעט ביחס לכל פריט, למעט שניים שבהם הם מתירניים מהיהודים – תשלום במזומן ללא קבלה, 35% מול 18%, ופוליגמיה, 22% מול 9%. שתי תזוזות ניכרות בקרב הערבים לעומת אוגוסט 2025: ירידה של שש נקודות אחוז בקבלת עונש מוות (40% ל-34%) ועלייה של שבע נקודות בקבלת סיוע רפואי להתאבדות (16% ל-23%).
הפער בין נשים לגברים בקרב היהודים הוא מהיציבים שנמדדו בסקר, והוא כמעט לא זז בשנה שחלפה: בכל עשרת הפריטים ההפרש בין שני הגלים אינו עולה על שלוש נקודות. הנתונים הגולמיים מראים שנשים שנדגמו בסקר מתירניות בהרבה בהפלות (76% מול 49%), ביחסים הומוסקסואליים (76% מול 50%) ובסיוע רפואי להתאבדות (72% מול 50%), וגברים מתירניים בהרבה בניסויים בבעלי חיים (59% מול 33%), בנהיגה מהירה, בהימורים ובפוליגמיה. עם זאת, את המספרים האלה צריך לקרוא בזהירות, משום שהם אינם מבודדים את המגדר. הנשים שהשיבו לסקר חילוניות יותר מהגברים, והן גם פחות מזדהות עם הימין. עם זאת, גם כאשר נלקחת עובדה זו בחשבון נותר פער מובהק, גם אם קטן בכמחצית, ביחס להפלות, ליחסים הומוסקסואליים ובסיוע להתאבדות; ביחס לניסויים בבעלי חיים, נהיגה מהירה, פוליגמיה והימורים אין כמעט שינוי גם כאשר בוחנים את הנשים והגברים בהתאם לקבוצה הדתית והפוליטית שהם משתייכים אליה. לכן ככל הנראה מדובר בפער מגדרי במובהק.
בבחינת ציר הדתיות הפערים ברורים ואין צורך לערוך ביחס אליהם בירור נוסף. 89% מהחילונים רואים בהפלות ובסיוע רפואי להתאבדות מעשה מוסרי, לעומת 5% ו-13% מהחרדים. יחס זה מתהפך בשני פריטים. הראשון הוא ניסויים רפואיים בבעלי חיים, שבו החרדים (66%) והדתיים (61%) מתירניים מהחילונים (37%).
השני, והמעניין יותר, הוא תשלום במזומן בלי חשבונית: בדומה לממצא מהשנה שעברה, כמחצית מהחרדים רואים בכך מעשה מוסרי, השיעור הגבוה ביותר מכל קבוצה בסקר, לעומת 16% מהחילונים ו-5% בלבד מהמסורתיים הלא-דתיים.