אירופה מכבדת את תוצאות הבחירות בישראל, אך האיתות מבריסל לא מבשר על שינוי ביחסים. השינוי בהונגריה, מעמדו של נתניהו והאפשרות לסנקציות מציבים את הממשלה הבאה בפני מבחן שעלול לעלות לישראל ביוקר.
אירופה מכבדת את הכרעת הבוחר הישראלי, אך לא מתכוונת להעניק לממשלה הבאה, אם תוקם, צ'ק פתוח. השאלה בבריסל ובבירות אירופה האחרות, אינה רק מי יעמוד בראשות הממשלה, אלא איזו מדיניות הוא יוביל ומה יהיה משך תקופת כהונתו.
הבחירות בישראל הסתיימו, אבל מבחינת אירופה, השאלות החשובות רק מתחילות. האם בנימין נתניהו ימשיך לכהן כראש ממשלה? לכמה זמן? האם הממשלה הבאה תצליח לבלום את אלימות מתנחלים? והאם ישראל עומדת בפני החרפה נוספת ביחסיה עם האיחוד האירופי?
בהצהרה שפרסם אתמול שירות החוץ האירופי בירך האיחוד את אזרחי ישראל על שיעור ההשתתפות הגבוה בבחירות, שאותו תיאר שיורת החוץ האירופי כביטוי לדמוקרטיה הישראלית התוססת. האיחוד הביע נכונות לעבוד עם הממשלה הבאה, על בסיס היחסים ההיסטוריים והמחויבות לערכים דמוקרטיים משותפים. זוהי הצהרה דיפלומטית מנומסת, אך גם שקולה. אין בה ברכה אישית לנתניהו, אין בה תמיכה בקואליציה עתידית, ואין בה התחייבות לשנות את המדיניות האירופית כלפי ישראל. אירופה מכבדת את תוצאות הבחירות, אך תשפוט את הממשלה הבאה אך ורק על-פי מעשיה.
כאן כמובן נכנס לתמונה נתניהו עצמו. במשך שנים נתניהו הפך לדמות המזוהה ביותר עם ישראל באירופה. הוא אולי ראש הממשלה הישראלי המוכר ביותר ביבשת, אך גם אחד המנהיגים הישראלים שמעוררים בה את ההתנגדות הפוליטית העמוקה ביותר. עבור אירופים רבים, נתניהו הוא פניה של ישראל והזיהוי הזה אינו מסייע ליחסי ישראל-אירופה. הביקורת האירופית לא נובעת רק מאישיותו או מסגנונו של נתניהו. היא קשורה למלחמה בעזה, למדיניותו כלפי הפלסטינים, להתנחלויות, ולסוגיות הנוגעות לדמוקרטיה הישראלית. אלא שבפוליטיקה הבינלאומית ההבחנה בין מנהיג למדינתו מיטשטשת לעיתים. הביקורת האירופית על נתניהו מקרינה על ישראל כולה.
הונגריה ממחישה היטב את השינוי. במשך שנים העניקה ממשלת ויקטור אורבן לישראל גיבוי חשוב בתוך האיחוד האירופי. אולם עם בחירותו של פטר מדיאר המציאות הפוליטית בבודפשט השתנתה. את ההונגרים לא בהכרח מעניינים כל פרטי המשא ומתן הקואליציוני בישראל. מבחינתם השאלות הן מעשיות: האם נתניהו יוותר ראש ממשלה? האם ממשלתו תהיה יציבה? האם ממשלתו תיאבק באלימות המתנחלים? והאם הונגריה תידרש להתמודד עם לחץ אירופי נוסף בשל עמדותיה הפרו-ישראליות?
השאלות הללו חשובות משום שבשלוש השנים האחרונות היחסים בין ישראל לאירופה מצויים במשבר עמוק. בשנת 2025 העלתה חקירת האיחוד האירופי ממצאים בדבר הפרה ישראלית לכאורה של סעיף זכויות האדם בהסכם ההתאגדות, הסכם מעטפת היחסים בין ישראל לאיחוד האירופי. בעקבות חקירה זו הנציבות האירופית, הזרוע המבצעות של האיחוד, הציעה להטיל סנקציות על ישראל בתחומי המחקר והסחר. הגם שטרם התקבלו החלטות סופיות בעניין, עצם הדיון בהן מלמד עד כמה השתנתה האווירה ביחסי ישראל והאיחוד האירופי.
ישראל עדיין נהנית מידידות חשובות באירופה, כדוגמת גרמניה, איטליה, צ'כיה, סלובניה והונגריה, אלא שלישראל אין חסינות מפני צעדים אירופיים. מדינות אלה תתקשינה לבלום החלטות אנטי-ישראליות לאורך זמן. שינוי בעמדתן של כמה מדינות אירופיות עלול להשפיע על הסחר, המחקר ועל שיתופי פעולה שנרקמו במשך עשרות שנים.
הממשלה הבאה תוכל להשפיע על הכיוון. בלימת אלימות מתנחלים, הימנעות מסיפוח והצגת אופק מדיני אמין עשויים ליצור בסיס לשיקום האמון. המשך המדיניות שעוררה את המשבר עלולה להעמיקו. גם אירופה חייבת להבחין בין ממשלת ישראל לבין אזרחי ישראל. מחלוקת פוליטית לא מצדיקה פגיעה גורפת בסטודנטים, בחוקרים, באמנים וביזמים ישראלים.
הישראלים בחרו את נציגיהם לכנסת. כעת יידרשו האירופים להחליט כיצד לעבוד עמם. אבל יש דבר אחד שחשוב לזכור: הבוחרים הישראלים יכולים לבחור את ממשלתם. הם אינם יכולים לבחור גם את תגובתה של יבשת אירופה.