ממצאים עיקריים – סיכום

בעקבות העימותים בעזה בשנת 2021 ובשנים 2025-2023 התחוללו ברשתות החברתיות ובתקשורת הרשמית בסין גלים של אנטישמיות. פרסומים אנטישמיים אלו מבוססים על דימויים אנטי־יהודיים מוכרים. הממשלה הסינית אישרה אותם, שלא לומר יזמה אותם, במסגרת חתירתה להשגת היעדים הפוליטיים של סין (גורמי המפתח).

התפשטות התעמולה האנטישמית התאפשרה על ידי ההצגה האנטי־ישראלית של מלחמת 7 באוקטובר בתקשורת הסינית והנטייה הרווחת בסין לכרוך יחד את ישראל, את היהודים ואת היהדות.
בדומה למערב, גם בסין האוניברסיטאות הן המקדמות העיקריות של האנטישמיות, וכך גם הרשתות החברתיות, המשמשות כלי בידי פרשנים ומשפיענים מרקסיסטים ולאומנים.

סין עשויה להתברר כגורם נוסף של אנטישמיות ב"דרום הגלובלי" ואפילו במערב. זו עשויה להטות את דעתם של סטודנטיות וסטודנטים שעתידים להיות המנהיגים הבאים של סין ולהרוס את העניין ביהודים ובישראל שהיה קיים פעם בקרב חלקים מן הציבור הנאור במדינה.

בשנת 2025 קרא שגריר סין בישראל ליחסים הדדיים ידידותיים יותר בין שתי המדינות, אך הדבר לא דוּוח בסין. על ישראל לשמר כל קשר אפשרי עם סין, ואולם אַל לה לקבל לא את התכחשות התקשורת הסינית ולא את האנטישמיות באוניברסיטאות. יהודים בכל העולם צריכים להיות מעורבים בעניין הזה. ישראל חייבת להמשיך ולקיים את המדיניות של "סין אחת", אבל גם לחזק חיבורים לא־פוליטיים עם טייוואן ולהרחיב את המחקר בנושא ההיסטוריה הארוכה של יחסי סין עם היהודים.

גורמי המפתח של האנטישמיות הסינית

• המתחים בין סין לארצות הברית, שלתפיסתה של סין היהודים ממלאים בהם תפקיד ראשי.
• שאיפתה של סין למצוא ידידים ובעלי ברית אנטישמים: הערבים, איראן, המוסלמים, רוסיה.
• חיפוש שעירים לעזאזל לבעיות הפנימיות של סין.
• מיטוט הסדר העולמי של המערב.
• אנטישמיות ופילושמיות: שני צדדים של אותו מטבע.
• האנטישמיות כ"מֵם", כמגפה תרבותית; סין מצטרפת ל"תנועה עולמית".

שלושת הגורמים הבולטים הם המתחים עם ארצות הברית (1), הברית הערבית־מוסלמית (2) וכוח המשיכה של האנטישמיות העולמית – מם או מגפה תרבותית (6).