מחקר השוואתי חדש של המכון בדק את הפער בין התגובה העולמית לדיכוי המחאות באיראן וטבח המפגינים בידי המשטר, לבין האופן שבו סוקרה וזכתה לתהודה בינלאומית המלחמה של ישראל בעזה, ובפרט כניסת צה"ל לרפיח.
הממצאים מצביעים על פערים חדים, הן בהיקף הסיקור התקשורתי הבינלאומי והן במספר ההפגנות שנערכו בארצות הברית סביב כל אחד מהנושאים. ההפגנות של ארגונים שונים בעניין כניסת צה"ל לרפיח היו בהיקף של כמעט פי מאה, לעומת ההפגנות בעניין איראן; הסיקור התקשורתי של המלחמה בעזה היה כמעט כפול בהיקפו לעומת סיקור ההפגנות באיראן (בתקופות דומות שנדגמו לצורך ההשוואה).
המחקר בדק את כמות ההפגנות בארה"ב סביב כניסת ישראל לרפיח בהשוואה לדיכוי המחאות באיראן, וגם את נפח הסיקור התקשורתי הבינלאומי בכלי תקשורת מרכזיים סביב שני הארועים.
כדי לאפשר השוואה הוגנת, נבחרו שני חלונות זמן בני 22 יום כל אחד, להשוואה ביניהם:
המחאות באיראן, שנמשכו מיום 28 בדצמבר 2025 ועד לדעיכתן ב- 18 בינואר 2026 אחרי שנטבחו, ככל הנראה, עשרות אלפי מפגינים, לעומת אחת מנקודת השיא של המלחמה בעזה, כניסת צהל לרפיח: עם חלון זמן זהה באורכו לזירה האיראנית, מ-6 ועד 27 במאי 2025. בתקופה זו פרץ קמפיין ברשתות תחת הסיסמה "All Eyes on Rafah" והיו מחאות נרחבות בקמפוסים בארה"ב.
הפגנות: לאן נעלמו ארגוני זכויות האדם?
לצורך ניתוח ההפגנות נעשה שימוש במאגר הנתונים הגדול Crowd Counting Consortium, המתעד הפגנות בארצות הברית, כולל מיקום, זהות מארגנים ותיאור המסרים המרכזיים.
עפ"י ממצאי המחקר, 25 הפגנות בלבד נערכו בארצות הברית במהלך תקופת דיכוי המחאות באיראן (וממילא גם לא כולן היו להזדהות עם המחאות באיראן, אלא קראו להימנעות ממעורבות אמריקנית). זאת, לעומת 476 הפגנות נגד ישראל באותה תקופה ממש, וכן לעומת 2,120 הפגנות (בארצות הברית) במהלך 22 הימים שנבחנו לשם ההשוואה סביב כניסת צה"ל לרפיח. מדובר בפער של כמעט פי מאה – גם מבלי להביא בחשבון את מספר המשתתפים בכל אירוע.
המחקר בחן גם מעורבות של ארגוני זכויות אדם וארגוני נשים: מן הנתונים עולה כי בתקופת המחאות באיראן, שבה נטבחו, ככל הנראה, עשרות אלפי מפגינים, ארגונים שהובילו מחאות נגד ישראל לא ניראו במחאות הזדהות עם המפגינים האיראנים. בין היתר, מדובר בארגונים כמו:
Codepink
Kalamazoo nonviolent opponents of war
Geneva women's assembly
גם אם לא מביאים בחשבון את מספר המשתתפים בכל אירוע, עצם הפער בכמות ההתארגנויות מצביע על רמת מוטיבציה ציבורית שונה בתכלית.
בדיקת התקשורת – עזה קיבלה סיקור כפול
לצורך בחינת נפח הסיקור נעשה שימוש במאגר Lexis-Nexis . כלי התקשורת שנבדקו היו מרכזיים, ובהם:
Al Jazeera | CNN | CBC | NPR | Sky News | Los Angeles Times | Washington Post | Chicago Tribune | Axios | Politico | Times of India | Irish Times | Time | The Daily Telegraph
מהנתונים עולה כי בתקופת הכניסה לרפיח נפח הסיקור בנושא הפלסטיני היה גבוה כמעט פי שניים מהסיקור של המחאות באיראן בתקופת הדיכוי האלים שלהן.
לדברי חוקרי מרכז המידע ע"ש גלייזר ב- JPPI שיזמו את המחקר – שלומי ברזניק, אלי קנאי ויעקב כץ – הפער מעיד על דפוס רחב יותר של קשב ציבורי ותקשורתי, שבו עימותים הקשורים לישראל זוכים לרמת מיקוד ועוצמה גבוהה במיוחד, לעיתים בהיקף לא פרופורציונאלי לעומת אירועים חמורים בהרבה בזירות אחרות. נתוני המחקר רלבנטים להבנת סביבת ועוצמת השיח הציבורי הבינ"ל המוטה סביב ישראל.
נשיא JPPI (המכון למדיניות העם היהודי), פרופ' ידידיה שטרן מסר: "המחקר שלנו מצביע על סטנדרט כפול, חד וברור, ביחס של התקשורת הבינלאומית וארגוני זכויות אדם בינלאומיים כלפי ישראל. כאשר ישראל מנהלת מלחמת מגן נגד ארגוני טרור חמושים שתקפו אותה היא נשפטת בחומרה ואילו כאשר איראן טובחת באזרחיה שלה, שהם חסרי מגן, הקהילה הבינלאומית מגיבה באופן צנוע יחסית. מהו ההסבר האפשרי לקיומו של הפער? אין מנוס מלקבוע שמדובר באג'נדה פוליטית ולא בהגנה על זכויות אדם. יש שירחיקו ויקבעו שעצם קיומו של סטנדרט כפול מרמז על הבניית עומק של סנטימנט אנטי יהודי ייחודי."