ספריית מאמרים / ניירות רקע

למרות הכותרות הקודרות, יהדות אמריקה הולכת וגדלה

עיקרים מהרצאתו של פרופ' לן סאקס שהתקיימה במסגרת דיון ב- JPPI ב13 יולי, 2021

 

ערך: דן פפרמן

 

למרות הכותרות הקודרות העולות ממחקר "פיו" על יהדות ארצות הברית, שפורסם לא מכבר, או מדו"חות המתפרסמים חדשות לבקרים אודות אנטישמיות, תנועת BDS או יהודים בעלי עמדה שלילית על ישראל, יש סיבות לא מעטות לאופטימיות. זהו המסר העיקרי ששיגר פרופסור לן זקס, ראש המרכז ע"ש כהן ללימודי יהדות מודרנית באוניברסיטת ברנדייס, במצגת שהוצגה ב-13 ביולי 2021 במכון למדיניות העם היהודי (JPPI).

המיתוס בדבר היהודי האמריקני ההולך ונעלם

בהציגו את הניתוח שלו לגבי המחקר של "פיו" על יהדות אמריקה, 2020, אשר פורסם לא מכבר, ביקש זקס להוכיח את אי-נכונותו של המיתוס המתפשט ומחלחל בדבר היהודי האמריקני ההולך ונעלם, השערה נפוצה שלפיה השיעורים הגדלים של נישואי תערובת מובילים להתבוללות ולכך שיהודים זונחים את היהדות ואת זהותם היהודית. על פי זקס, המחקר משנת 2020 קובע כי מספר יהודי ארצות הברית הוא 7.5 מיליון (5.8 מיליון בוגרים ו-1.8 מיליון ילדים), גידול של 36% מאז שנת 1990.

בעוד שבעבר, זו נחשבה ל"השקפה האופטימיסטית", זקס מציין כי כיום יש הסכמה בין החוקרים לגבי האומדן של 7.5 מיליון, לרבות כאשר נערכת השוואה לפי שיטות מחקר שונות.

ניתן לייחס גידול זה לשני גורמים עיקריים: הגירה ונישואי תערובת. ההגירה לארצות הברית של יהודים מברית המועצות לשעבר, מאמריקה הלטינית ומישראל הביאה לגידול נטו של יהדות ארצות הברית מאז 1990. בד בבד, זקס מצביע על תופעה משמעותית נוספת – כיום, רוב הילדים של זוגות מעורבים רואים את עצמם כיהודים.

מיהו יהודי ומי לא?

זקס הסביר כי האומדן של 7.5 מיליון מבוסס, כמו מאז ומתמיד, על הגדרה עצמית של אלה הרואים את עצמם כיהודים, והסיבה שהם מגדירים עצמם מקובלת על רוב הקהילה היהודית. אומדן זה כולל מספר משמעותי, הגדל והולך, של אנשים המתוייגים כ"יהודים לא על פי דת", הרואים את עצמם כיהודים על פי לאום או תרבות, והם חסרי דת.

זקס משווה יהודים אלה ליהודים ישראלים חילונים, מבחינת הפרקטיקה הדתית, ומצביע על כך שהטרמינולוגיה של מושג "היהודי החילוני" אמנם השתנתה, אולם באופן מהותי לא הרבה השתנה. מה ששונה הוא שכיום, אנשים נוטים יותר לתאר את עצמם כאתאיסטים או אגנוסטים ויהודים, בעוד שעבר הם היו עשויים להיות חברים בבית כנסת, אך באים אליו רק לעיתים רחוקות. מספר זה כולל גם ילדים הגדלים כיהודים במשקי בית מעורבים. אולם לא נכללים בו כ-2.8 מיליון בוגרים "בעלי רקע יהודי" שאינן רואים עצמם כיהודים, ואשר אין להם דת אחרת.

בנוסף על כך, בניגוד לטענות בדבר "אופטימיות", זקס מציין כי מספר זה אינו כולל את החברים הלא-יהודים במשקי הבית היהודיים – נתון דמוגרפי שמנהיגים קהילתיים יהודיים היו רוצים לכלול בין חברי הקהילה שלהם.

נישואי תערובת משנים את נופה של היהדות האמריקנית

השינוי המשמעותי ביותר שהשפיע על מספרים אלה התרחש כאשר רוב הילדים מנישואי תערובת בדור המילניום (שנולדו ב-1981 ואילך) החלו להזדהות במספרים גדלים והולכים.

כך, 60% מיהודי המילניום שנולדו במשקי בית מעורבים בוחרים להזדהות היהודים, לעומת כ-30% בלבד בדור הקודם. ישנם מספר גורמים היכולים להסביר שינוי זה, אולם דומה שהאלמנט המרכזי הוא כי העולם הקולקטיבי היהודי החל להכיר ביהודיוּתם של אנשים אלה, ושאף באופן אקטיבי לערב אותם במקום להדיר אותם. התנועה הרפורמית אף הרחיקה לכת וקבעה כי ילדיהם שאביהם יהודי נחשבים ליהודים.

בסך הכל, 70% מכלל הנישואים הלא-אורתודוקסים בעשור האחרון היו נישואי תערובת, של יהודי/יה עם בת/בן זוג מדת אחרת. ואף על פי כן, אם זקס יבקש להצביע על גורם עיקרי אחד לדאגה בקרב מנהיגים יהודיים, יהיה זה הנתון שלפיו בנישואים שבהם שני בני הזוג הם יהודים, 93% יגדלו את ילדיהם כיהודים על פי דת, בעוד שבנישואי תערובת, רק 57% צפויים לגדל את ילדיהם כיהודים (מתוכם 28% כיהודים על פי דתם ו-29% כיהודים שלא על פי דת.)

מגמות בזרמים הדתיים

זקס הצביע על מספר מגמות עיקריות המורגשות בזרמים הדתיים של היהדות האמריקנית – את חלקם ניתן לראות בנתוני סקר "פיו", בעוד שאחרים פחות גלויים לעין, אולם הם עולים ממחקרי הקהילות שהוא ערך.

המגמה הראשונה היא קריסתה של היהדות הקונסרבטיבית – שבעבר היתה התנועה המרכזית של יהדות אמריקה. חלק מקריסה זו נוגעת לכך שזוגות מעורבים (בעיקר הגברים בזוגות אלה) אינם מרגישים "בבית" בבתי כנסת קונסרבטיביים, ולכן הם עוברים לקהילות רפורמיות. אחת התוצאות של מגמה זו היא הבאת יותר שמירת מצוות מסורתית ויותר ידע לתנועה הרפורמית, שנותרה יציבה.

שנית, זקס הצביע על הגידול במספרם של אלה שאינם מזדהים עם זרם כלשהו. בעוד שבעבר, המשמעות מכך היתה שהם פחות איכפתיים לגבי זהותם היהודית, אולם כיום, יותר ויותר המשמעות עשויה להיות שאין להם "תגיות" ברורות לביטוי יהדותם (אם כי רבים מהם, כמובן, מעורבים יחסית פחות בחיים היהודיים).

ולבסוף, זקס התייחס למה שנראה כעלייה דרמטית במספרם של אורתודוקסים צעירים באמריקה. אמנם היה גידול קל באוכלוסייה האורתודוקסית, אולם העלייה החדה שעליה הצביע סקר "פיו" נובעת בעיקר מנושאי מתודולוגיה (דגימת יתר של אורתודוקסים צעירים ודגימת חסר של אורתודוקסים קשישים), ולא מגידול אמיתי של אוכלוסייה זו.

התפלגות פוליטית, אנטישמיות ואפליה

מחקר "פיו" הצביע על כך שרמת הקיטוב הפוליטי בקרב יהודי ארה"ב דומה לזו שבחלק גדול מן האוכלוסייה כללית, כאשר שלושה רבעים מהיהודים מזדהים כדמוקרטים, ורבע אחד – כרפובליקנים. בקרב תת-הקבוצות השונות, רק האורתודוקסים מזדהים בעיקר כרפובליקנים.

מעניין לציין כי אף שכל היהודים זיהו רמות של אנטישמיות בחברה כמדאיגות במספרים שווי פחות או יותר, היהודים הדמוקרטים הבחינו ברמות אפליה נגד שחורים ומוסלמים שהיו גבוהות הרבה יותר מאלה שבהן הבחינו יהודים רפובליקנים. יתכן שהדבר נובע מכך שיהודים דמוקרטים מסתכלים על האנטישמיות בהקשר חברתי רחב יותר מאשר יהודים הנוטים למפלגה הרפובליקנית, הרואים את האנטישמיות כמכוּונת באופן ספציפי נגד יהודים. לשוני זה יש השלכות הנוגעות למדיניות, הנוגעות לבניית קואליציות בין קבוצות אזרחיות, גזעיות ודתיות.

ולבסוף בנוגע לנושא זה, למרות שכל היהודים מבחינים ברמת גבוהות יותר של אנטישמיות, זה עדיין לא מונע מהם ליטול חלק בחיים היהודיים.

"תגלית" – המקרה של התערבויות מדיניוּת מוצלחות ונגיף הקורונה בתור מקרה מבחן

זקס הציג את הנתונים שאסף בעת האחרונה ממחקרים שהוא וצוותו עורכים בקרב הפונים ל"תגלית" ובקרב משתתפי הפרויקט. בעקבות מעקב אחרי 4,000 משתתפים במשך שני עשורים, זקס הצביע על השפעות בולטות ודרמטיות על הזהות היהודית, החלטות לגבי נישואים (שיש להן השפעה על האופן בו מגדלים את הילדים), ועל הקשר לישראל והאהדה כלפיה, לרבות בזמנים של עימות צבאי.

לטענת זקס, יש ראיות לכך ש"תגלית" – התערבות באמצעות מהלך מדיניות – רשמה הצלחה יוצאת דופן. רבע מבין יהודים לא-אורתודוקסים בארצות הברית בגילאי 24-34 הם בוגרי "תגלית". בסך הכל, למעלה ממחצית היהודים הלא-אורתודוקסים בקבוצת גיל זו שביקרו בישראל עשו זאת במסגרת "תגלית".

כך, כאשר משווים את בוגרי "תגלית" לאותם יהודים שלא ביקרו בישראל, שיעור גדול משמעותית של בוגרי "תגלית" היו נשואים ליהודים (54% לעומת 19% מאלה שלא ביקרו בישראל); היה להם קשר רגשי עם ישראל (6% לעומת 32% הרגישו קשורים מאוד); והרגישו שיש להם דברים משותפים עם יהודים בישראל (5% מאלו שלא השתתפו לעומת 22% מאלו כ הרגישו כי יש להם הרבה מן המשותף.)

ואף שעדיין מוקדם לבחון את השלכות העימות עם חמאס ב-2021, הרי נתונים מן העימות בשנת 2014 ("צוק איתן") מראים הבדל משמעותי בין משתתפים ב"תגלית" לעומת אלה שלא השתתפו (33% מן הלא-משתתפים הרגישו ש"צוק איתן" היה בלתי-מוצדק, לעומת 20% ממשתתפי "תגלית" שחשו כך).

בדומה לכך, הביקור בישראל השפיע באופן חזק על התמיכה בישראל במהלך "צוק איתן". יתר על כן, אף שאצל כל אלה שהיו בישראל חל גידול ברמות הקשר שלהם לישראל והתמיכה בה, הרי הגידול הרב ביותר הורגש בקרב אלה שלפני השתתפותם ב"תגלית", הקשר שלהם עם זהותם היהודית ועם ישראל היה החלש ביותר. לבוגרי "תגלית" גם היה יותר ביטחון מאשר ללא-משתתפים לגבי הבנתם את המצב הנוכחי בישראל.

השנה החולפת שימשה לקהילה היהודית כמקרה מבחן חי מבחינות רבות. כך, זקס מייחס חלק גדול מהצלחות של תגלית לקשרים האישיים שיצרו במהלך הביקור עם יהודים בישראל, במיוחד חיילים בעלי השקפות פוליטיות מגוונות. הערכתו היא כי קשרים אלה ממלאים תפקיד קריטי בעיצוב הבנתם של משתתפי "תגלית" אודות ישראל והקשר שלהם ליהודי ישראל, עניין שהשתבש במהלך השנה החולפת.

לקחים עיקריים

זקס הציג מספר לקחים עיקריים למקבלי החלטות, הנובעים ממחקר "פיו" ומנתוני "תגלית", ולגבי השנה החולפת שבה חיינו עם נגיף הקורונה.

ראשית, העובדה שמספרם של יהודי אמריקני הולך וגדל צריכה להיות משמעותית למעצבי המדיניות בישראל, כאשר הם לוקחים בחשבון את הקהילה היהודית-אמריקנית, שלעיתים קרובות מניחם – בטעות – כי היא נמצאת בירידה מספרית. שנית, ובו-זמנית, חשוב להכיר בשוֹנוֹּת הגוברת בדעותיהם של יהודים-אמריקנים לגבי פוליטיקה, מדינת ישראל, והיהדות עצמה. שלישית, רוב יהודי ארצות הברית, בניגוד לאמונה ששוררת, אולי, בישראל, קשורים לישראל ומביעים תמיכה בה. וחשוב אף יותר – ניתן לטפח ולפתח קשר זה באמצעות מדיניות של מהלכי התערבות, כגון "תגלית". רביעית, ליצירת קשר אנושי בין יהודי אמריקה ויהודי ישראל יש חשיבות מכרעת לצורך יצירת יחסים בין הקהילות ועיצוב השקפתה של כל אחת מן הקבוצות לגבי רעותה. מה שקרה במהלך מגיפת הקורונה מראה לנו מה קורה בהיעדר מגע כזה

ולבסוף, מאמצי חינוך וקירוב חייבים להתמקד יותר על "עמך", דהיינו יהודים פשוטים, במקום על אלה הנתפסים כבעלי פוטנציאל מנהיגותי, כפי שהיה בעבר. צעירים יהודיים רבים, במיוחד בעלי רקע של נישואי תערובת, מחפשים קשר ליהדות ולקהילה היהודית, אך מרגישים כי אין הם "יודעים מספיק" על מנת להשתתף.ארגונים קהילתיים ויוזמותיהם, חייבים להתקרב בצורה טובה יותר לצעירים אלה, "לפגוש אותם במקום בו הם נמצאים", ללא שיפוט וללא תחושת עליונות.  לכל תת-קבוצה של יהודים חייבים להתאים גישות ומסרים שונים.