המכון למדיניות העם היהודי

סקר רחב בקרב בני נוער לא דתיים בישראל מראה עלייה בקיום מנהגים של מסורת יהודית. מגמה זו בולטת בקרב נוער במשפחות מסורתיות.
בקרב נוער שמקורו במשפחות ״חילוניות לחלוטין״ חלה ירידה מסוימת בשמירת מסורת.

ממצאים נוספים: 

• בני נוער לא דתיים מדווחים על עלייה משמעותית בקיום מסורות יהודיות של חבריהם
• עם זאת, הם אינם מדווחים על עלייה דומה בקיום מסורות של עצמם מהסקר עולה אפשרות שהתנהגויות מסורתיות שיש להן נראות גבוהה זוכות לדיווח יתר
• רוב בני הנוער הלא דתיים מקיימים מסורות יהודיות ברמה דומה להוריהם, או מעט פחות
• רוב בני הנוער הלא דתיים מאמינים באלוהים בדומה להוריהם, או מעט פחות לעומת הוריהם
• הממצאים הנוגעים לבני הנוער דומים מאוד לממצאים מלפני שנה הנוגעים למבוגרים צעירים
• העלייה בקיום מסורת מתבטאת קודם כל בתפילה ובאמירת תהילים נמצאה התאמה גבוהה
• מאוד בין רמת דתיות, רמת קיום מסורת והשתייכות עדתית
• ממצאי הסקר אינדיקטיביים, ואינם מתיימרים לספק תמונה סטטיסטית מייצגת של הנוער הלא דתי

להורדת גרסת PDF של הסקר לחצו כאן. 

לכתבה ב'ישראל היום' לחצו כאן. 

הקדמה

הדיון על מגמות של שינוי בחברה הישראלית בעקבות מלחמת שבעה באוקטובר הוליד כבר כמה דו״חות של המכון למדיניות העם היהודי JPPI. השפעת המלחמה על שמירת המסורת בישראל, והרושם שנוצר של עלייה בעניין של יהודים בישראל, במנהגים שונים של המסורת היהודית, עומדת במרכז של כמה מהם. חלק מהתופעות שמדובר בהן ניכרות לעין ולכן גוררות גם עניין תקשורתי וציבורי: הנחת תפילין של תלמידים בבתי ספר ממלכתיים, ועימותים על רקע זה, פופולריות של שירים שיש בהם התייחסות למסורת היהודית ולאמונה, תפילות משותפות של חיילים וענידה של סמלים המחצינים אמונה או מסורת (פאצ׳ ״משיח״ וכדומה). מספר סקרים שבחנו שאלות הנוגעות לשמירת מסורת בישראל העלו כי יש ממש בטענה שבחברה הישראלית ניכרת מידה של ״התחזקות״ בשמירת המסורת (המילה התחזקות כמובן טעונה אידיאולוגית, ואנחנו עושים בה כאן שימוש משום שזו מילה מקובלת, ולא כאמירה הנוגעת לערך החיובי או שלילי של שינוי בהרגלי מסורת של הציבור הישראלי). בין השאר, ממצאים המעידים על עלייה בשמירת מסורות הופיעו בסקרים של JPPI, כולל סקר שנערך בשנת 2025 בקרב כלל הציבור הישראלי, יהודי וערבי, אך התמקד באמצעות דגימת יתר בשינוי מגמות וגישות בקרב צעירים בגילאי 18 עד 25 (דור החיילים של המלחמה). דו״ח זה בא להוסיף נדבך לדו״חות הקודמים, בבחינת תופעות זהות או דומות בקרב בני נוער בישראל.

תקפותו המחקרית של דו״ח זה אינה מוצקה כשל דו״חות קודמים, בשל הקושי לדגום בני נוער בגילאים המדוברים ולשקלל את הממצאים כך שאפשר יהיה לומר שהם ״משקפים״ את מצבם של כלל בני הנוער. עם זאת, לאחר פעולות איסוף מגוונות באמצעות 3 פאנלים, אנחנו מציגים ניתוח עמדות של כ-270 בני נוער בגילאים 15 עד 18. כל הממצאים מתייחסים לבני נוער לא דתיים, שמגדירים את עצמם ״חילונים לחלוטין״, ״חילונים קצת מסורתיים״ או ״מסורתיים״. כמה מהם מציירים תמונה מובהקת מספיק כדי שאפשר יהיה להתייחס אליה כאינדיקציה למציאות השוררת בישראל (אך לא כאל ממצא ודאי בעל תוקף סטטיסטי מובהק).

למרות המגבלה המחקרית, נדמה שיש בממצאים הנוספים, המצטרפים למחקרים הקודמים של המכון, כדי לחזק תיאור של כמה מגמות, להצביע על אפשרויות ומגבלות בזיהוי משמעותם, ולצלם תמונת מציאות בתקופה של סערה חברתית שרשמיה ארוכי הטווח יודעו כנראה רק בעוד זמן מה.

כפי שנכתב בכותרות הדו״ח: ממצא עיקרי העולה מהדו״ח הוא שייתכן שישנה עלייה בתופעות נצפות של מסורתיות בקרב בני נוער לא דתי בישראל – בדומה למה שמתחולל בכלל החברה הישראלית. אך ראוי לסייג ממצא זה משני טעמים.

הראשון – לצד העלייה בקיום מסורת יהודית בקרב קבוצות נוער מסוימות, ישנה ירידה בקרב קבוצות אחרות. ייתכן שהרושם החברתי של עלייה משמעותית במסורתיות – שמתבטא גם בתשובות לסקר – מושפע מהעובדה שחלק ניכר מהתופעות שמדובר בהן של עלייה במסורתיות הן תופעות שאפשר לראות (הדלקת נרות שבת, הנחת תפילין). לעומת זאת, תופעות של ירידה במסורתיות הן תופעות שאינן נראות לעין (״הלכתי פחות מהרגיל לבית הכנסת״, ״לא הדלקתי נרות״, ״לא הנחתי תפילין״).

השני – כפי שקרה גם בסקר המקיף יותר בקרב צעירים, ובסקר בכלל החברה הישראלית, העלייה בקיום מסורות אינה מתקיימת במקביל בכל קבוצות החברה, אלא רק באלה מהן שהייתה להן מלכתחילה זיקה חזקה יותר למסורת. בקבוצה החילונית ביותר, ״חילונים לחלוטין״, שגודלה בכלל האוכלוסייה היהודית הוא בין רבע לשליש, ניכרת מגמה הפוכה של ירידה בקיום מסורות, וייחוס חשיבות פוחתת לזהות היהודית. כלומר, במקביל למגמה של התחזקות קיום המסורת היהודית ניתן להבחין גם בהעמקת הקיטוב ביחס למסורת היהודית בין קבוצת הקצה החילונית ביותר לבין שאר הקבוצות בחברה הישראלית.

קיום מסורות

על פי עדות הישראלים, כפי שלמדנו לפני שנה, תקופת המלחמה הובילה לשינויים בהרגלי שמירת המסורת שלהם בהיבטים שונים. בקרב חלקם, השינוי בא במתכונת של קיום תכוף יותר של מנהגים (או לפחות הרגשה שישנו קיום תכוף יותר של מנהגים). הסקר בקרב בני נוער לא דתיים מלמד גם הוא על תחושה ברורה שזה המצב, המצטרפת ומחזקת דיווחים אנקדוטליים בתקשורת, בקבוצות הורים, בקרב ועדי שכונות, ובשיח במערכת החינוך, על שינוי התנהגותי של חלק מבני הנוער בחינוך הממלכתי, והבלטת סממנים של זהות יהודית, מענידת שרשראות עם מגן דוד, דרך עניין בטקסים כמו הפרשת חלה או הדלקת נרות, ועד החצנה של הנחת תפילין או לבישת ציצית בסביבה שאיננה סביבה של שומרי מצוות. בני נוער, שחלק גדול מתרבותם מתבטאת בהחצנה של פעולות ומנהגים ברשתות החברתיות, נותנים ביטוי לסממנים אלה באופן שמגביר את ההד של כל אחד מהם הרבה מעבר למעגל הקרוב למי שמבטא אותם.

כפי שאפשר לראות בטבלה, 46% מבני הנוער שהשיבו לסקר מעידים שחבריהם מקיימים כיום יותר מנהגים של מסורת יהודית מבעבר. רושם כזה מתקיים גם בקרב נוער ״חילוני לחלוטין״, אם כי בשיעור נמוך יותר. שיעור המעידים כי חבריהם מקיימים פחות מנהגים מבעבר נמוך בהרבה, ועומד על פחות מעשירית. כלומר, הרושם הכללי בקרב בני הנוער הוא של יותר ביטוי של מסורת יהודית במרחב שהם חיים בו.

ייתכן שנתון זה מקבל משמעות אחרת כאשר הוא מושווה לעדות בני הנוער על ההתנהלות שלהם-עצמם. שלא כמו בשאלה על התנהלות הסביבה הקרובה, של החברים, במענה לשאלה על התנהגות אישית, כמחצית מהמשיבים מעידים שלא שינו את התנהלותם, ושיעור מי שאומרים שהם מקיימים כיום יותר מסורת יהודית גבוה רק במעט משיעורם של מי שאומרים שהם מקיימים היום פחות מסורת יהודית ביחס לעבר. בשאלה זו, הנוגעת להתנהלות אישית, בולט מאוד גם ההבדל בין משיבים שמגדירים את עצמם ״חילונים לחלוטין״ בהשתייכותם, לבין מי שמגדירים את עצמם כחילונים ״קצת מסורתיים״ או ״מסורתיים״. ניכר שבשתי הקבוצות האחרונות יש לא רק רושם של עלייה בקיום מנהגים יהודיים אלא גם עדות אישית על מגמה דומה. לעומת זאת, בקרב ״חילונים לחלוטין״ שהעידו על סביבה ״מתחזקת״, אין סימן דומה להתחזקות אישית. להפך, בעוד ש-4% מהצעירים ה״חילונים לחלוטין״ בסקר מעידים על קיום יותר מנהגים, כשליש מהם (35%) אומרים שהם מקיימים היום פחות מנהגים לעומת העבר. קרי – בקבוצה זו אפשר לתאר ירידה משמעותית בקיום מנהגים יהודים.

לשם השוואה, נתונים דומים למדי עלו גם מהסקר של JPPI שבחן קיום מסורות של צעירים יהודים מעבר לשלב הנערות (בני 18 ומעלה, לא 18 ומטה). השוואה של שני הסקרים אמנם מוגבלת משום שהחלוקה לקבוצות משנה על פי דתיות אינה זהה: מסיבות מתודולוגיות שונות, בסקר הנוער השתמשנו בקטגוריות ״חילוני לחלוטין״, חילוני קצת מסורתי״ ו״מסורתי״, בעוד שבסקר הצעירים הופיעו הקטגוריות ״חילוני״, ״מסורתי לא דתי״ ו״מסורתי קצת דתי״. עם זאת, אין קושי להבין בפער בין הקבוצות הלא דתיות בשני הסקרים המלמד על דמיון במגמה: החילונים ביותר מקרב הצעירים (הן מבוגרים צעירים והן בני נוער) נוטים לקיים קצת פחות מסורות מבעבר, בעוד שהצעירים ובני הנוער שבאים מרקע קצת יותר מסורתי נוטים לקיים יותר מסורות מבעבר. משמע, מדובר בתהליך מקביל של ״התחזקות״ של קבוצות מסויימות, ו״קיטוב״ של פער ההתנהגות בין קבוצות שונות.

מה הם עושים?

במעבר משאלה כללית על עלייה או ירידה בקיום מסורות ומנהגים לבחינה פרטנית של מנהגים שונים מצאנו בסקר הקודם (של כלל הציבור המבוגר בישראל, לא כולל בני נוער) כי כשליש מהיהודים (31%) דיווחו שהם מתפללים יותר מאז תחילת המלחמה וחמישית (20%) דיווחו כי הם קוראים יותר בתנ״ך או בתהילים. עשירית הולכים יותר לבית כנסת (11%), מדליקים יותר נרות שבת (11%), מניחים יותר פעמים תפילין (9%) ומתלבשים יותר בצניעות (9%). בקרב צעירים יהודים ניכרה רמת עלייה משמעותית עוד יותר בקיום מנהגים – 38% מתפללים יותר ורבע (26%) קוראים יותר בתנ״ך. 14% מהצעירים היהודים העידו שהם הולכים יותר לבית כנסת, מדליקים יותר נרות שבת ומתלבשים יותר בצניעות.

נתונים אלה אפשר להשוות כעת, בחלקם, לעדות בני הנוער הלא דתיים על קיום מסורות. כפי שאפשר לראות, כמעט שישה מכל עשרה מבני הנוער מדווחים שאין שינוי בהתנהלותם לעומת העבר. השאר מדווחים על תוספות של מנהגים שונים ברמות משתנות, כאשר – בדומה למה שדיווחו גם מבוגרים יהודים (צעירים יותר ופחות) – תוספת תפילה היא המשמעותית ביותר לעומת העבר (22% מקרב בני הנוער).

למעשה, השוואה של קבוצות יהודים בגילאים שונים – הגם שבני הנוער כולם לא דתיים ולעומתם קבוצות המבוגרים כוללות גם דתיים – מלמדת על תוספות שמתעדפות מנהגים דומים על פי הסדר הבא: ״תפילה״ נוספת אצל קבוצה יחסית גדולה של משיבים. בקרב בני נוער המנהג הבא הוא הדלקת נרות שבת (בקרב בנות) ואחר כך קריאה בתנ״ך / תהילים – בקרב מבוגרים יותר הסדר בין שני אלה הפוך. אך גם בקרב בני הנוער וגם בקרב המבוגרים אלה שלושת המנהגים שהתוספת להם בולטת לעומת אחרים. בכל הקבוצות כמחצית מהמשיבים מעידים על קיום מנהגים כלשהם יותר מבעבר.

הטבלה הבאה מאפשרת לעמוד שוב על הפער המסקרן בין עדות בני הנוער על מה שהם עצמם עושים, לבין עדותם על מה שעושים החברים בסביבה. בחלק גדול מאוד מהמנהגים אין הלימה בין הדיווח העצמי לבין הדיווח על החברים. לדוגמה, 7% מבני הנוער אומרים שהם מניחים יותר תפילין. לעומת זאת, רבע מהם אומרים שחבריהם מניחים יותר תפילין. כמובן, לא מדובר בסתירה. כאשר צעיר אומר ״אני לא״, מספיק שיש לו חבר אחד שהחל להניח תפילין מתוך עשרים חברים בכיתה, כדי שיוכל להגיד ״החברים יותר״. גם חשיפה לפעולות כאלה ברשתות החברתיות עשויה להגביר את הרושם שזה מה שרבים עושים. לזה אפשר להוסיף עוד אבחנה זהירה: המנהגים שבולטים יותר כמנהגים שהתחזקו הם אלה שנעשים בפרהסיה (הליכה לבית כנסת, ציצית, צניעות). אלה המנהגים והמסורות שביחס אליהם ניכר הפער הגדול ביותר בין הדיווח האישי לבין הדיווח על מעשי החברים. ביחס לדברים שנעשים בבית (נרות שבת), או כל אדם לעצמו (אמירת תהילים), נראה שהפערים בדיווח קטנים משמעותית.

על קטגוריית התפילה ומשמעותה ראוי להתעכב באמצעות שאלות נוספות ששאלנו עליה. שיעור גבוה מקרב המסורתיים, וכמחצית מהחילונים הקצת מסורתיים, סבורים שתפילות יכולות לעזור בשינוי המציאות. מקרב החילונים לחלוטין, שני שליש (63%) סבורים שתפילות לא יכולות לעזור בשינוי המציאות. זו, בשני המקרים, כמובן תשובה שיש לה זיקה ישירה לשיעור המתפללים בכל קבוצה. בסקר מ-2023 שיעור המבוגרים החילונים שהשיבו שתפילות לא יכולות לעזור בשינוי המציאות כמעט זהה לשיעורם בקרב בני הנוער החילונים לחלוטין – 63% לנוער, 65% למבוגרים.

כצפוי, בבחינה של ההתאמה בין בני נוער שאומרים שהם מתפללים ״יותר״ או ״פחות״ מבעבר לבין השאלה אם תפילות עוזרות או לא עוזרות לשנות את המציאות נמצא שישנה התאמה גבוהה מאוד. כמעט כל מי שמתפללים יותר מבעבר סבורים שהתפילות עוזרות – זו מן הסתם הסיבה לתפילתם הנוספת. מקרב מי שלא מתפללים יותר, בין רבע לשליש סבורים שתפילות משנות מציאות – פער של 60 נקודות אחוז לעומת מי שמתפללים יותר.

לגירסת בני הנוער המסורתיים, היכולת של תפילה לשנות את המציאות נובעת מקשב של אלוהים (שרובם הגדול מאמינים בו). חילונים מסורתיים פחות או יותר מייחסים חשיבות גדולה בשיעור משמעותי לפעולה של התפילה על נפשו של המתפלל – ומייחסים לה את היכולת לסייע.

הפערים על פי דתיות

עמדנו בדו״ח כבר כמה פעמים על הפערים בקיום מסורות בין בני ובנות נוער מקבוצות זהות שונות על סולם הדתיות. פערים כאלה ניכרים בשאלות רבות, ואחד הנושאים שבהם ניתן לזהות אותם באופן המובהק ביותר הוא נושא הכשרות.

נושא הכשרות נבחן בדרכים מגוונות בסקרים קודמים של JPPI, כאשר ראוי להבחין ביחס אליו בכמה אפשרויות ודרגות. במקרים מסוימים, וכפי שהיה נהוג בעבר בסקרים רבים, נבחנת שאלה בינארית, המבחינה בין שומרי כשרות לבין מי שאינם שומרי כשרות. אולם בחינה מדוקדקת יותר של מנהגי יהודים בישראל מגלה על נקלה ששמירת כשרות אינה עניין בינארי אלא מסורת שיש בה דרגות שונות של הקפדה והתייחסות. יש מי ששומרים כשרות בבית אך לא מחוץ לבית, בארץ אך לא בחו״ל, שומרים על מנהגים מסוימים – כמו הימנעות מערבוב בישול בשר וחלב – אבל לא על אחרים – כמו הפרדה של כלי הבישול של בשר וחלב. שאלת הכשרות הבינארית מאפשרת להבחין באופן כללי בין הדתיים לבין הלא דתיים, בדומה לשאלת הנסיעה בשבת. אבל כאשר נבחנת התנהלות האוכלוסייה היהודית הלא דתית, שהיא רוב גדול של האוכלוסייה היהודית, הצגה של שאלות מדורגות מאפשרת לזהות דרגות שונות של מסורתיות.

סקר בני הנוער בחן התנהגות של קבוצה לא דתית במכוון. מכלל המשיבים, 48% אמרו שבביתם ״אוכלים כשר״. כבר שאלה זו, מלמדת על האופן שבו כשרות מייצרת הבחנה ברורה בין בתים בעלי זהות שונה על סולם המסורת. מבין החילונים לחלוטין, 22% העידו על בית כשר, מבין ה״קצת מסורתיים״ 52% העידו על מצב כזה בביתם, ומבין המסורתיים 80%.

לשאלה זו הוספנו שתי קומות בדיקה. אחת מתייחסת לעירוב בשר וחלב, השנייה לאכילת מזון לא כשר, וציינו במפורש חזיר ושרימפס. המדרג בין שתי שאלות אלה ברור: ככל שעולה שמירת המסורת כך יש מעבר מהימנעות מ״חזיר״ להימנעות מ״בשר וחלב״. ובמילים אחרות: הימנעות מחזיר נפוצה יותר מהימנעות מעירוב בשר וחלב, ואפשר להניח שהיא נתפסת, בין אם במודע ובין אם במשתמע, כהימנעות משמעותית יותר (להערכתנו מדובר בעניין הסמל, בלי קשר לשאלה ההלכתית מה מהם באמת חמור יותר). מכלל בני הנוער הלא דתיים שהשיבו לסקר, קצת יותר ממחצית נמנעים ממזון לא כשר כמו שרימפס וחזיר. עוד כמה מהם אמרו שהם ״משתדלים״ להימנע. כלומר, לפחות כאידיאל גם הם מזהים בהימנעות מאכילת מוצרים מעין אלה דבר רצוי. כשליש מבני הנוער אמרו שהם אוכלים מזון כזה.

בסקר הפלורליזם של JPPI בשנת 2022, מצאנו כי מקרב מבוגרים לא דתיים בישראל, רוב גדול מאוד של מסורתיים העידו שהם אוכלים כשר (עם תעודה, בלי תעודה, בבית, חלק גם בחוץ וכן הלאה). מקרב החילונים הקצת מסורתיים, 19% העידו שהם אוכלים לא כשר, כולל חזיר. זה שיעור דומה מאוד לשיעור בני הנוער מאותה קבוצה שמעידים כך גם בסקר הנוכחי. מקרב החילונים לחלוטין, נמצאו אז 23% שהעידו כי אינם אוכלים בשר חזיר (או כי הם אוכלים כשר או כי הם נמנעים מבשר חזיר הגם שאינם אוכלים כשר) – זה שיעור כמעט זהה למה שמצאנו בסקר בני הנוער.

במעבר לשאלה על עירוב בשר וחלב אפשר לזהות שמדובר במדרג אחר של שמירת כשרות. רוב גדול מאוד של חילונים לחלוטין לא מקפידים על הפרדה כזאת, רוב קטן של חילונים קצת מסורתיים לא מקפידים עליה, ורק מקרב המסורתיים יש רוב גדול שמקפידים עליה. ראוי לשים לב שגם בשאלה זו הנוסח אינו מתייחס לערבוב כלים, או הקפדה הלכתית, או אפילו לאכילת בשר בארוחה וקינוח חלבי. השאלה מתייחסת במפורש למאכלים שבהם עצמם יש בשר וחלב – זו דרגה שונה של הקפדה לעומת האפשרויות האחרות שציינו. נזכיר עוד, בהקשר להקפדה מלאה על הפרדה, שרק ב-6% מהבתים של בני הנוער הלא דתיים יש כיור חלבי ובשרי (13% בקרב המסורתיים – כלומר, גם אצלם ברוב המקרים, גם אם ישנה הפרדה, היא לא מגיעה לכדי הפרדת כיורים, כמקובל ברוב הבתים הדתיים).

כאשר בחנו הצלבה של הנתונים על בני הנוער שאצלם, לעדותם, הבית כשר – ואת השאלות על אכילת בשר וחלב ואכילת חזיר ושרימפס התקבל הממצא הבא: ב-18% מהבתים הלא כשרים בני הנוער בכל זאת נמנעים מאכילת בשר וחלב ביחד. ב-38% מהבתים הלא כשרים בני הנוער נמנעים מאכילת בשר חזיר ושרימפס.

כמה הם עושים?

למה מתכוונים בני הנוער כאשר הם אומרים שהם ״מדליקים נרות״ או ״מתפללים״ יותר מבעבר? הנה דוגמה לשאלה שנבחנה בסקר ביחס לכמה מנהגים, ומלמדת על מי שהחליטו ללבוש ציצית יותר מבעבר. לבישת ציצית של בנים בבתי ספר ממלכתיים הוזכרה בדיווחים שונים בתקשורת כתופעה מתחזקת, אך הסקר שערכנו אינו מלמד שזו תופעה נפוצה מאוד – 2% העידו שהם עושים זאת יותר מבעבר. כאשר בחנו עם כלל המשיבים מתי לאחרונה לבשו ציצית, 5% אמרו ״היום״. כלומר – חלקם כנראה עשו זאת גם בעבר, ולכן לא היה להם צורך לומר שהם עושים זאת ״יותר מבעבר״, מה שמסביר את הפער הקטן בין 2% ל-5%. עוד 2% אמרו שהם לבשו ציצית ״השבוע״, עוד 2% ״החודש״, עוד 4% ״בשלושה חודשים האחרונים״. הנתונים מלמדים, שכמעט כל הנערים הלא דתיים שלובשים ציצית, או לבשו בלי קשר לתדירות, באים מרקע מסורתי, ולא שייכים לקבוצות ה״חילוניות״. נוכחות של נוער מבתים מסורתיים בחינוך הממלכתי, ולכן בסביבה שרובה חילונית, היא מצב קבוע וניכר (כשליש מההורים לילדים בחינוך הממלכתי אומרים שהם מסורתיים). זה עשוי להסביר את הנראות הגבוהה של ציצית (יחסית לציפיות של הורים חילונים) בסביבה החברתית של ילדיהם.

הדלקת נרות שבת היא תופעה נפוצה יותר בקרב לא דתיים לעומת לבישת ציצית. במחקר היהדות הישראלית הנרחב של JPPI לפני קצת פחות מעשור, נמצא כי ב-57% מהבתים בישראל מדליקים נרות שבת, וכי כך נוהגים גם ב-17% מהבתים ה״חילונים לחלוטין״, במחצית מהבתים ה״חילונים קצת מסורתיים״ (49%), וברוב גדול של הבתים ה״מסורתיים״ (71%). בדומה, גם בקרב בנות הנוער שהשיבו לשאלון שלנו כעת, ישנו שיעור משמעותי יותר של בנות (לעומת ציצית אצל בנים) שמדליקות נרות שבת, ושיעור זה הולך ועולה עם רמת המסורתיות.

כעשירית מבנות הנוער ה״חילוניות לחלוטין״ מדליקות נרות (זה שיעור נמוך לעומת מה שמצאנו בעבר על התנהלות כלל הבתים בקבוצה זו – אולי משום שבחלק ניכר מהבתים רק האם מדליקה נרות). בקרב בנות ״חילוניות קצת מסורתיות״, 68% העידו שהדליקו נרות בשלושת החודשים האחרונים (44% בחודש האחרון – שיעור דומה לשיעור ההדלקה שמצאנו בכלל הבתים ה״חילונים קצת מסורתיים״). מקרב הבנות ה״מסורתיות״ שיעור ההדלקה מגיע ל-79% בחודש האחרון. זה שיעור גבוה לעומת הממצא מלפני עשר שנים. ייתכן שאכן יש בו כדי להעיד על אותם בתים שהחלו להדליק נרות שבת, או לעשות זאת בתכיפות גבוהה יותר, מאז תחילת המלחמה (כעשרה אחוז מקרב המבוגרים העידו בסקר קודם שהם מדליקים נרות שבת ״יותר מבעבר״).

כך או כך, הממצאים בסקר הנוער לא מלמדים בהקשר למנהג זה, ולמנהגים רבים נוספים, על עלייה משמעותית בקיום מנהגים בקרב בני נוער לא דתיים לעומת מה שמקובל בבית הוריהם.

הנוער מול ההורים

המשיבים מקרב הנוער העידו ברובם כי רמת המסורתיות שלהם דומה לזו של הוריהם, כאשר שיעור דומה מהם אמרו שהם ״יותר״ ו״פחות״ מסורתיים מהוריהם (כחמישית יותר וכחמישית פחות). כפי שאפשר לראות, גם בנתון זה יש פער משמעותי בין קבוצות שונות של בני נוער על פי רמת הדתיות. מעט מאוד בני נוער ״חילונים לחלוטין״ מעידים שהם מסורתיים יותר מהוריהם. לעומת זאת, שיעור גדול למדי של בני נוער ״מסורתיים״ מעידים שהם יותר מסורתיים מהוריהם. בשני המקרים, אלה תופעות שייתכן שיש להן קשורות לתקופת המלחמה, וייתכן שהן קשורות לגיל המשיבים (אין בידינו סקר מתאים להשוואה כדי להצביע במידה סבירה של בטחון על הסיבה להבדלים הנטענים בין בני הנוער לבין ההורים). כך או כך, ממצא זה מלמד שוב על הפער בין מי שבאים מבתים שמלכתחילה יש בהם מעט קיום של מנהגי מסורת, יחסית לקבוצות אחרות, וכאלה שיש בהם יותר קיום של מנהגי מסורת. כמו בסקרים הקודמים אנחנו מזהים ש״החזקים מתחזקים״ ו״החלשים נחלשים״ (ושוב נדגיש: זו אינה אמירה ערכית – אלא כניעה לקונוונציות של השפה המדוברת).

ככלל, בשנים שלפני המלחמה המחקרים העידו כי התנועה בחברה הישראלית היא בכיוון של חילון. חלק ממי שגדלו בבתים דתיים נעשו מסורתיים או חילונים. חלק ממי שגדלו מסורתיים נעשו פחות מסורתיים וכן הלאה. מגמה זו באה לידי ביטוי במחקרים שונים, על פי מתודולוגיות מגוונות, והיא דומה במידה רבה למצב ברוב מדינות העולם. כמובן, בבחינת המעברים הבין דוריים מקבוצה לקבוצה, קבוצת הקצה (חילונים לחלוטין) יכולה רק ״לקלוט״ מבתים מסורתיים יותר, ולעומת זאת קבוצת ה״חילונים הקצת מסורתיים״ ״קולטת״ גם מקבוצות מסורתיות יותר (42% ממי ששייכים אליה) וגם מקבוצות מסורתיות פחות (14% ״חילונים לחלוטין״). אבל קל לראות כי הקבוצות הקולטות משני הצדדים קולטות יותר מהצד היותר מסורתי, ופחות מהצד הפחות מסורתי. כאמור, זה משום שהתנועה הכללית היא בכיוון של חילון (תנועה זו מאוזנת בישראל דמוגרפית על ידי ילודה גבוהה משמעותית בקבוצות היותר דתיות).

סקר בני הנוער כלל מספר קטן יחסית של משיבים לעומת הסקר שבאמצעותו עוצבה מטריצת מעברי הקבוצות הבין דוריים המופיעה למעלה, אך ניתן לזהות גם בו את שיעור בני הנוער הסבורים כי הפער בינם לבין הבית שבו הם גדלים מצדיק מעבר של ״קבוצה״ בהגדרה העצמית. אפשר לראות שבסקר יש שיעור דומה מאוד של בני נוער שמגדירים את עצמם בהגדרות השונות כמו הוריהם (עם ירידה קלה בשיעור המסורתיים). בבדיקה פרטנית של המעברים בסקר הנוער נמצא כי כחמישית ממי שגדלים בבית ״חילוני לחלוטין״ קוראים לעצמם ״קצת מסורתיים״ או ״מסורתיים״ (שיעור מעבר דומה מאוד לזה שנמצא בקרב מבוגרים). כרבע ממי שגדלו בבתים קצת מסורתיים קוראים לעצמם חילונים לחלוטין (גם זה שיעור דומה למדי לזה שנמצא בקרב מבוגרים).

כמובן, ראוי לשאול מה המשמעות של הגדרת בית ההורים כבית מסוג זה או אחר, וכדי לברר שאלה זאת בחנו מאפיינים שונים של בית ההורים כפי שהנוער מעיד עליהם. מאפיינים אלה מאפשרים לזהות על נקלה שהכינוי ״חילוני לחלוטין״ לעומת ״חילוני קצת מסורתי״ אינו אקראי. כפי שנלמד גם מסקרים שונים שערכנו בקרב מבוגרים בכל הגילאים, בני הנוער מזהים את עצמם על הסולם שמוצג להם, ומציירים תמונה של שלוש קבוצות שאכן יש ביניהן פערים ניכרים המצדיקים השתייכות קבוצתית שונה. לדוגמה: שמירת כשרות בבית מתקיימת בחמישית מהבתים ה״חילונים לחלוטין״ (על פי עדות בני הנוער), בחצי מהבתים ה״חילונים קצת מסורתיים״, וברוב גדול של הבתים ה״מסורתיים״. פערים דומים אפשר למצוא בתחומים מגוונים, שיש מהם רק חריגים מעטים. לדוגמה, ליל הסדר הוא מאפיין תרבותי חזק מאוד של כלל החברה התרבות היהודית בישראל, ולכן ניכר שהפער בקיומו בין הקבוצות השונות אינו גדול במיוחד. מצב דומה מתקיים גם ביחס להדלקת נרות חנוכה. לעומת זאת, בכיוון ההפוך: הימנעות מנסיעה בשבת היא מאפיין מובהק של השתייכות לקבוצות הדתיות בישראל, ולכן בקרב שלוש הקבוצות שבחנו רק שיעור קטן של משיבים נמנעים מנסיעה בשבת.

השוואת תשובות של בני הנוער לתשובות של מבוגרים מאותה קבוצה (ובהנחה סבירה, הנתמכת בלא מעט ממצאים, שלא חלו שינויים דרמטיים בשמירה על מסורת בשנים האחרונות), מלמדת על דמיון רב בתשובות, על אף פערי הגילים, ולמרות שהסקרים המוצגים כאן משווים בין נתונים משנת 2018 לנתונים משנת 2026. לפחות על פי נתונים אלה, קשה לזהות תנועה משמעותית של שינוי לכיוון של שמירת מסורת בשנים שחלפו באותם בתים שמגדירים את עצמם ״חילונים לחלוטין״ (שתי קבוצות החילונים הן: 28% חילונים לחלוטין ו-21% חילונים קצת מסורתיים על פי סקר יהדות ישראלית 2018).

אמונה באלוהים

שיעור המאמינים באלוהים בישראל מושפע במידת מה מנוסח השאלות, אך עומד מזה זמן על בין שבעים לשמונים אחוז בקרב היהודים. על פי כמה סקרים שבחנו שאלה זו, כולל סקרים שבוצעו על ידי JPPI, שיעור המאמינים לא השתנה משמעותית בעקבות המלחמה. סקר של אוניברסיטת רייכמן שנערך ביולי 2025 מצא ש-78% מכלל הישראלים מאמינים באלוהים. בסקר של מכון פיו חודשיים קודם לכן נמצא כי 74% מהישראלים מאמינים באלוהים. נתונים אלה לא משקפים עלייה לעומת התקופה שלפני המלחמה.

במדד JPPI לפני כשנה לא בחנו את שיעור המאמינים, אלא את שיעור האומרים כי אמונתם השתנתה בעקבות המלחמה. כלומר, נבחנה הרגשה של ישראלים ביחס למצבם הנוכחי לעומת מצב קודם, ולא השאלה האם השינוי שהם מתארים אכן מבטא שינוי בפועל. רבע מהיהודים (28%) וכמעט ארבעים אחוז מהערבים (37%) אמרו שהם מרגישים כי התחזקו באמונתם באלוהים, בעוד ששיעור קטן בהרבה דיווחו על ירידה באמונה. עוד התברר בסקר הקודם כי בקרב צעירים יהודים, השפעת המלחמה על האמונה גבוהה יותר מאשר באוכלוסייה היהודית הכללית. 35% מהם ציינו שהם מאמינים באלוהים ״יותר מבעבר״, עשירית (10%) אמרו ״פחות״, ומחצית מהצעירים (49%) ציינו כי רמת האמונה שלהם נותרה דומה לזו שהייתה בעבר.

סקר בני הנוער בחן מספר שאלות של אמונה, שאת חלקן אפשר להשוות לסקרים קודמים. בשאלת ״כן״ ו״לא״ של אמונה, כמחצית מהמשיבים אמרו שהם מאמינים באלוהים. שיעור גבוה של משיבים, כרבע, לא ידעו להשיב על השאלה. שיעור זה גבוה עוד יותר בקרב ״חילונים לחלוטין״.

כאשר הוצעה לבני הנוער תשובה מפורטת יותר, המאפשרת בחירה באפשרויות מגוונות של שכנוע בקיומו או אי קיומו של אלוהים, כשליש בחרו בתשובות המעידות על העדר אמונה, קצת יותר ממחצית בתשובות המעידות על אמונה, עם או בלי ספקות, וקצת פחות מעשירית בתשובה שאינה נוטה לצד זה או אחר. בשתי שאלות האמונה התוצאה המשוקללת מסתירה מאחוריה פערים גדולים מאוד בין בני נוער לא דתיים שהגדרת רמת החילוניות-מסורתיות שלהם שונה. רוב גדול של ״חילונים לחלוטין״ בחרו בתשובות שנוטות להעדר אמונה (64%), לעומת שני שליש מהחילונים ה״קצת מסורתיים״ שבחרו בתשובות המעידות על אמונה (65%), ורוב מכריע של ״מסורתיים״ שבחרו באמונה ״שלמה״.

השוואה לתשובות של מבוגרים על פי אותה קטגוריית דתיות – אך בניסוח מעט שונה של האפשרויות – מאפשרת להצביע גם על דמיון בתשובות, ואולי גם על כמה הבדלים. לכל אלה צריך להתייחס בזהירות, בגלל ההבדל המסויים בנוסח התשובות, ובגלל פער השנים בין שני סקרים. ולמרות זאת, בקרב חילונים לחלוטין הנתונים דומים מאוד מסקר לסקר. שיעור הלא-מאמינים המובהקים דומה. שיעור הלא מאמינים הספקנים זהה. שיעור הבין-לבין דומה. הפערים ניכרים רק בקטגוריות המאמינים, שבהן ישנה קטגוריה נוספת בסקר המבוגרים שלא הוכנסה בסקר בני הנוער. ובכל מקרה, שיעור בני הנוער המאמינים הכולל בקרב ה״לחילונים לחלוטין״ קטן לעומת שיעור המבוגרים. למעשה, זה המצב גם בקרב נוער ״חילוני קצת מסורתי״ לעומת דור ההורים, אם כי בפער קטן יותר.

כך או כך, אין בסקר הנוער ממצא שמצביע על עלייה משמעותית באמונה באל בקרב בני נוער חילונים (בקרב מסורתים, מבוגרים ונוער, שיעור האמונה גבוה מלכתחילה, 91% בסקר המבוגרים, 92% בסקר הנוער).

בסקר בחנו גם למה מתכוונים בני הנוער כאשר הם חושבים על המושג אלוהים. שאלה זו מוסיפה נדבך של אינטרפרטציה לפערים בין בני נוער מקבוצות הזהות השונות ביחסם לאל. בעוד שבקרב נוער ״חילוני לחלוטין״ כשליש כלל לא משיבים על השאלה (לא מאמינים ולא יודעים), התשובה המשמעותית הבאה גם היא למעשה עדות לחוסר ידיעה (ישות שמעבר לעולם המוכר לנו, שאנחנו לא יודעים עליה כלום). לעומת זאת, רוב מקרב החילונים קצת מסורתיים והמסורתיים מסמנים אפשרויות המתארות ״ישות שבראה את העולם ומעורבת בעולם גם כיום״, ורבים מהם גם מייחסים לה את מתן ״התורה והמצוות״.

השוואה של תשובות אלה בקרב נוער חילוני לחלוטין, לאפשרויות זהות שהוצגו בסקר לפני שלוש שנים (JPPI בשיתוף כאן חדשות והמדד) למבוגרים (שהגדירו את עצמם ״חילונים״) מלמדת על הבדלים קטנים למדי, שאינם מאפשרים להצביע על שינוי האינטרפרטציה של זהות האל בשנים האחרונות. למעשה, ההבדל היחיד בין המבוגרים לבין בני הנוער הוא בשיעור הגבוה יותר של בני נוער שהשיבו ״לא יודעים״ לעומת שיעור גדול יותר של מבוגרים שבחרו ב״כינוי כללי לפלאי הטבע״. כל שאר האפשרויות הניבו תשובות דומות מאוד.

מאמינים ולא מאמינים

כמה שאלות שנבחנו בקרב בני הנוער נוגעות לא לאמונה עצמה, אלא להשלכות שלה על בני אדם. בראשן – השאלה הם יש יתרון מוסרי למאמינים על פני לא מאמינים. בסך הכל, כשליש מהמשיבים סבורים שיש למאמינים יתרון כזה, שהם ״יותר מוסריים״ מלא מאמינים. אבל נתון זה שוב צריך לעבר את המסננת של המבט התת-מגזרי. יש נוער לא דתי ״חילוני״ ו״מסורתי״ יותר ופחות, ועמדותיו בשאלת המוסר והאמונה אינן דומות. בעוד שרוב גדול של ה״חילונים לחלוטין״ סבורים שהמאמינים ״לא פחות ולא יותר מוסריים מאנשים שלא מאמינים באלוהים״, רוב מקרב בעלי הדעה המסורתיים סבורים שהם ״יותר מוסריים מאנשים שלא מאמינים באלוהים״. ראוי לשים לב שבכל הקבוצות, רק שיעור קטן או בלתי קיים של משיבים סבורים שהמאמינים ״פחות״ מוסריים מלא מאמינים. כלומר, ישנה הסכמה של רוב בני הנוער שהאמונה היא תוספת ניטרלית מבחינה מוסרית, או חיובית, אך לא שלילית.

גם שאלה זו נשאלה בסקר קודם שהזכרנו, שמאפשר להשוות משיבים מבוגרים ״חילונים״ למשיבים בני נוער ״חילונים לחלוטין״ הדומים להם ביותר. במקרה זה ניכר הבדל קטן בשיעור המשיבים מקרב בני הנוער המייחסים יתרון מוסרי למאמינים. עם זאת, מדובר באחוזים בודדים, ובתשובה לא נפוצה בשני המקרים – ובהתחשב בגודל המדגם אין לייחס להם חשיבות מופלגת (למרות שמדובר בשיעור ״כפול״ – מ-6% ל-12%).

בנוסף לשאלה הנוגעת לאישיותו של המאמין, וליתרון או חסרון המוסרי שיש לו או אין לו על פני הלא מאמין, בחנו גם שאלה שנוגעת ל״עם ישראל״ – שאלה שגם היא נבחנה כבר בעבר. בערך ארבעה מכל עשרה בני נוער לא דתיים השיבו שלעם ישראל ראוי התואר ״עם סגולה״ מסיבה משום שיש לו ״תפקיד מיוחד״. חלקם הוסיפו שיש לו גם ״חובות״ מיוחדים או ״זכויות״ מיוחדות (המשיבים נשאלו על כל אפשרות בנפרד). שוב, ביחס לחלק גדול מהאמירות ניכר הפער בין בני נוער מקבוצות שונות. כשליש מה״חילונים לחלוטין״ סבורים כי הרעיון של עם סגולה הוא ״מתנשא״. רבע מהם סבורים שהוא ״גזעני״. רק 14% מהם סבורים שלעם ישראל יש ״תפקיד מיוחד״ – לעומת 43% מה״חילונים הקצת מסורתיים״ ו-68% מה״מסורתיים״.

בבחינת כלל המשיבים, כולל מי שהשיבו יותר מתשובה אחת חיובית (נניח, השיבו ״כן״ גם על ״יותר זכויות״ וגם על ״יותר חובות״), אפשר לזהות שכמחצית מבני הנוער המשיבים (50%) ביטאו הסכמה עם המשמעות של ״עם סגולה״, כרבע הביעו הסתייגות (אחת או יותר – 25%), ועוד קרוב לרבע בחרו לא יודע באופן בלעדי (שיעור קטן בחרו גם תיאור חיובי וגם שלילי של עם סגולה).

השוואה של עמדות בני הנוער החילונים בשאלה זו לעמדות של מבוגרים חילונים מהסקר ב-2023 מלמדת שוב על הבדלים לא גדולים, שהבולט ביניהם (אולי באופן מובן) הוא השיעור הגבוה הרבה יותר של בני נוער שאין להם עמדה. הבדלים נוספים, ככל שיש, מצביעים לאפשרות שבני הנוער יותר ביקורתיים לעומת המבוגרים בשאלת עם סגולה. שיעור גבוה יותר מהם מתארים את המושג כגזעני, שיעור נמוך יותר מהם מסכימים שיש לעם ישראל זכויות יתר. עם זאת, הבדלים אלה עשויים לנבוע גם מההבדל המסויים בין הקטגוריות שמושוות כאן (חילונים לחלוטין מול חילונים).

המרכיב העדתי

בהצגת הנתונים עד כה, התמקדנו בסך המשוקלל של כל התשובות, ובפערים הניכרים בין קבוצות שונות של הגדרה עצמית על פי רמת דתיות. פערים אלה הם המשמעותיים ביותר בבחינה של כלל האפשרויות (מגדר, עמדות פוליטיות ועוד), אבל מקבילים להם במידה רבה פערים שאפשר לזהות גם בבחינת התשובות לפי קבוצה עדתית. בסקר בני הנוער אפשר היה לבחור בהגדרה עצמית של ״אשכנזים״, ״מזרחים / ספרדים״ או ״מעורבים״. בחירה זו מצטלבת בהתאמה גדולה עם רמת הדתיות של המשיבים, ובהתאם, גם עם התשובות שלהם לשאלות שונות בסקר. מכלל משתתפי הסקר, כרבע היו אשכנזים חילונים לחלוטין. זו הקבוצה הגדולה ביותר. הקבוצה הבאה בגודלה, של מזרחים מסורתיים מונה קרוב לחמישית מכלל המשתתפים, והבאה אחריה היא של מזרחים ״חילונים קצת מסורתיים״ (כ-14%). כפי שאפשר לראות בטבלה, רוב החילונים לחלוטין הם אשכנזים, ולעומת זאת רוב המסורתיים הם מזרחים.

ממצאים אלה בקרב בני הנוער דומים במידה רבה לממצאי סקר יהדות ישראלית, בחלוקה על פי קטגוריות דומות. 54% מהחילונים לחלוטין אשכנזים בקרב המבוגרים, לעומת 58% בסקר הנוער. 62% מהמסורתיים הם מזרחים בקרב המבוגרים, לעומת 59% בקרב הנוער. קטגוריית ה״מעורבים״ פחות מובהקת.

בחינה של מנהגים שמתקיימים בבתים בקטגוריות שונות מאפשרת לזהות את הזיקה בין הגדרה על הסולם הדתי להגדרה על הסולם העדתי. פה ושם אמנם ניכרים הבדלים קטנים, אבל בסך הכל ניכרת קורלציה גבוהה למדי בין הקטגוריה האשכנזית לקטגוריה של חילונים לחלוטין, ובין הקטגוריה המזרחית לבין הקטגוריה של מסורתיים ובין הקטגוריה של חילונים קצת מסורתיים לבין הקטגוריה של מעורבים.

הערות מתודולוגיות ונתונים על משתתפי הסקר

כל הנתונים משוקללים. השקלול בוצע על פי הערכות שמתבססות על סקרים קודמים (בראשם סקר יהדות ישראלית 2018), כך שהתפלגות הזהות הדתית והתפלגות המוצא העדתי בתוך כל קבוצת דתיות תואמות אותו. הבסיס לניתוח: נוער חילוני ומסורתי בלבד. נוער שהגדיר עצמו דתי או חרדי הוצא מהניתוח. הפילוח לפי דתיות מבוסס על הגדרה עצמית של הנער/ה (חילוני לחלוטין / חילוני קצת מסורתי / מסורתי). האחוזים מעוגלים למספרים שלמים. בשאלות בחירה יחידה הם מסתכמים ל-100% (למעט בשאלות שבהן ניתן לסמן יותר מתשובה אחת). השאלות שסומנו ׳לבנים׳ / ׳לבנות׳ הוצגו בהתאם.

הנתונים נותחו ושוקללו על ידי שמואל רוזנר ונח סלפקוב. תחקיר, הפקה וסיוע בכתיבה: יעל לוינובסקי. יועץ סטטיסטי: פרופ׳ דויד שטיינברג.