סקר של יהודים מחוברים בארה"ב על המלחמה עם איראן, אמון במנהיגי העולם והיחסים עם הפלשתינים.
נתונים עיקריים:
- בתוך שבועיים, ירידה קלה בשיעור התומכים במלחמה נגד איראן
- עלייה בחשש שהמלחמה תפגע בתדמית ישראל בארה"ב ותגביר אנטישמיות
- החמרה בתפיסת האיום על תדמית ישראל בהשוואה לשבוע הראשון למלחמה
- מחצית מהמשיבים: הצלחת המלחמה מותנית בשינוי המשטר באיראן
- הערכת מנהיגות טראמפ ונתניהו באיראן גבוהה מהערכת המנהיגות הכללית שלהם
- מנהיגות נתניהו מול איראן זוכה להערכה גבוהה יותר מזו של טראמפ
- רוב מניחים ששלום ישראלי-פלשתיני אינו אפשרי בטווח הנראה לעין
- עם זאת, רוב חושבים שאין תחליף להסדר שלום עם הפלשתינים
- רוב סבורים שההתנחלויות הן נטל על צה"ל ופוגעות בביטחון ישראל
- בשונה מהיהודים בישראל, רוב סבורים שמדינת ישראל יהודית ״במידה הנכונה״
- רוב משתתפי הפאנל צפויים לערוך או להשתתף בליל סדר מסורתי
- בינה מלאכותית: התלהבות וסקרנות של יהודים בישראל, חשש של יהודים בארה"ב
הרקע לסקר:
נתוני מדד קול העם לחודש מרץ נאספו בין ה-13 ל-17 בחודש. במהלך החודש האחרון היו מספר אירועים בולטים שהשפיעו על בחירת השאלות בסקר ועל העמדות המשתקפות בו: במרכז האירועים עמדה המלחמה מול איראן. המבצע המשולב של ארה"ב וישראל, שהחל בתחילת מרץ, כלל תקיפות אוויריות נרחבות ומשולבות של מתקני גרעין ומשגרי טילים, לצד פעולות כנגד תשתיות צבאיות של המשטר האיראני. הסקר נערך בשבוע השלישי מאז פתיחת המבצע, וקיימות בו השוואות לתשובות של משתתפי הפאנל בארה"ב שנאספו בשבוע הראשון של המלחמה. במקביל למלחמה מול איראן, החזית בלבנון חזרה להיות פעילה, מה שהוביל את צה"ל לעבות כוחות בצפון ולפעול קרקעית. בימים אלו קיימת היערכות להרחבה ניכרת של גיוס המילואים. לא מתוכנן פינוי של תושבי הצפון מבתיהם.
הערה מתודולוגית: בחודשים האחרונים התחלנו לסקור גם את עמדות יהודי קנדה ובריטניה. בשתי המדינות מתגבשים פאנלים שגדלים בקצב איטי. במרץ השיבו לסקר כ-60 משתתפים מבריטניה וכ-120 מקנדה. בהתאם, יש לקחת את הנתונים על עמדות היהודים במדינות אלה בערבון מוגבל. כאשר מופיעים בדו״ח נתונים לפי אידאולוגיה, דתיות והצבעה, מדובר בפירוט של יהודי ארה"ב בלבד.
המלחמה עם איראן
רוב מקרב המשיבים יהודי ארה"ב (62%) תומכים בהחלטה לפתוח במלחמה נגד איראן, למול שליש (31%) המתנגדים לה. התמיכה בהחלטה ירדה מעט בשבועיים האחרונים. בשבוע הראשון למלחמה היא עמדה על שני שליש מהמשיבים (68%) ושיעור המתנגדים היה רבע (26%). התמיכה במלחמה משתנה במקביל לסולם של השתייכות אידאולוגית – ככל שהעמדה הפוליטית נעשית שמרנית יותר, כך עולה שיעור התומכים במלחמה. בקרב יהודים ״מאוד ליברלים״ רוב מתנגדים למהלך (64% התנגדות מול 25% תמיכה), בקרב יהודים שמגדירים את עצמם תומכי ״מרכז״ התמיכה גבוהה (83%), והיא עולה אף יותר בקרב נוטים לשמרנים (95%) ומאוד שמרנים (100%). בהתאם, בחלוקה לפי הצבעה נרשמה תמיכה מוחלטת במערכה בקרב יהודים מצביעי טראמפ (98%), ואילו בקרב מצביעי האריס נרשם פיצול – מחצית (49%) מתנגדים להחלטה לפתוח במלחמה ו-40% תומכים בה. בקרב המשיבים בקנדה ובבריטניה שיעור התמיכה במלחמה נגד איראן גבוה יותר – שלושה רבעים מהמשיבים בשתי המדינות תומכים במהלך, אל מול שישית שמתנגדים לו.
מחצית מהיהודים בארה"ב (53%) סבורים שרוב היהודים שהם מכירים תומכים במלחמה, אל מול חמישית (20%) החושבים שרוב היהודים שהם מכירים מתנגדים למלחמה. רבע מהמשתתפים (28%) לא ידעו להשיב לשאלה זו. בקנדה ובבריטניה נרשמו הערכות גבוהות יותר לתמיכת הסביבה – בקנדה שמונה מכל עשרה משיבים (77%) ובבריטניה שבעה מכל עשרה (70%) סבורים שרוב היהודים שהם מכירים תומכים במלחמה באיראן. כפי שהתמיכה במלחמה עולה ככל שמתקדמים לקוטב השמרני, כך עולה גם ההערכה של תמיכת הסביבה. בקרב מאוד שמרנים שמונה מכל עשרה (81%) סבורים שרוב היהודים שהם מכירים תומכים במלחמה, בקרב נוטים לשמרנים שבעה מכל עשרה (71%) סבורים כך, ובקרב המזהים עצמם מרכז שני שליש (65%) השיבו כך. לעומת זאת, בקבוצות הליברליות לא נרשם רוב של מי שסבורים שרוב סביבתם היהודית תומכת במלחמה. למעשה, בקרב הנוטים לליברלים רבע מעידים ההפך: רוב היהודים שהם מכירים מתנגדים למלחמה באיראן, ובקרב המאוד ליברלים שיעור המשיבים כך מגיע ל-42%. בנוסף, שיעור המשיבים שלא ידעו להשיב לשאלה זו, גבוה ביחס לשאלות האחרות – בין שישית לשליש מהמשיבים בכל אחת מהקבוצות האידאולוגיות.
בכל המדינות שבחנו יש נטייה לראות במלחמה באיראן הצלחה, לפחות במידה מסוימת, כאשר הקטגוריה הדומיננטית בכל שלוש המדינות היא "המלחמה מוצלחת במידה מסוימת" (42% בארה"ב ובקנדה ו-49% בבריטניה). לצד זאת, שיעור הרואים במלחמה "הצלחה גדולה" נע סביב רבע מהמשיבים (24%-28%), בעוד ששיעורי התפיסה השלילית נמוכים יותר: בין 10% ל-14% סבורים שמדובר בכישלון, ועוד כ-10%–13% רואים בה לא מוצלחת במידה מסוימת. יש לציין כי נתונים אלה התקבלו לפני הודעתו של הנשיא טראמפ על משא ומתן לסיום המלחמה. ככל שהמשיבים שמרנים יותר, כך גוברת הנטייה לראות במלחמה הצלחה, ובפרט "הצלחה גדולה" (71% בקרב מאוד שמרנים לעומת 4% בקרב מאוד ליברלים). מנגד, בקרב מאוד ליברלים שליש (35%) רואים במלחמה כישלון וחמישית (22%) נוספים סבורים שאינה מוצלחת במידה מסוימת.
מחצית מהמשיבים מקרב יהודי ארה"ב (46%) סבורים שהמלחמה תהיה הצלחה רק אם תוביל לשינוי משטר באיראן, חמישית (21%) חושבים שתחשב הצלחה אם תחליש את איראן, ואם תמנע מלחמה נוספת למשך חמש שנים לפחות, שישית (16%) אם תחליש את איראן באופן משמעותי, גם אם יהיה צורך במלחמה נוספת בשנים הקרובות, ושמינית (13%) סבורים שהמלחמה היא כישלון ללא קשר לתוצאה. בקרב המשיבים בקנדה ובבריטניה שיעור הסבורים שהמלחמה תחשב הצלחה רק אם תביא לשינוי משטר באיראן גבוה עוד יותר ועומד על 59% ו-52% בהתאמה. בהשוואה לפי נטייה פוליטית ניכרת שונות, אך גם הסכמה מסוימת סביב הדרישה לשינוי משטר כתנאי להצלחה. בקרב משיבי המרכז, הנוטים לשמרנים והמאוד שמרנים, מחצית או יותר תומכים בנוסחת הצלחה זו. מנגד, בקרב המאוד ליברלים התמונה פחות ברורה: שליש (35%) רואים שינוי משטר כתנאי להצלחה, ואילו שליש נוספים (33%) סבורים שהמלחמה היא כישלון ללא קשר לתוצאה – שיעור גבוה משמעותית לעומת שאר הקבוצות. בחלוקה לפי הצבעה נרשם כי רוב מצביעי טראמפ (59%) יחשיבו את המלחמה כהצלחה רק אם תוביל לשינוי משטר באיראן, ואילו בקרב מצביעי האריס התשובות פחות מובהקות: ארבעה מכל עשרה יקבעו שהמלחמה היא הצלחה רק אם ייפול המשטר (39%), חמישית (21%) אם תחליש את איראן באופן שלא יאפשר מלחמה בשנים הקרובות, שישית (15%) אם תחליש אותה באופן משמעותי גם אם יהיה צורך במלחמה נוספת וחמישית (20%) ממצביעי האריס סבורים שהמלחמה היא כישלון ללא קשר לתוצאותיה.
המלחמה ותדמית ישראל
השלכות המלחמה מול איראן על תדמית ישראל בארה"ב אינן ידועות בשלב זה. בעוד שהתיאום הביטחוני בין המדינות עשוי להעיד על הידוק היחסים ביניהן, סימני השאלה על נחיצות היציאה למערכה עלולים לשחוק את התמיכה בישראל בציבורים שונים. ביקורת זו מצטרפת להסתייגות של קבוצות מהמדיניות הביטחונית של ישראל בשנתיים האחרונות, מזינה את השיח הביקורתי ומעמיקה את השסע בדעת הקהל האמריקנית כלפי ישראל.
בהשוואה בין השבוע הראשון לשבוע השלישי למלחמה מסתמנת מגמה של חשש מחריף מפני שחיקת תדמיתה של ישראל: שיעור הסבורים כי המלחמה תפגע בתדמיתה של ישראל עלה בשבועיים האחרונים מ-45% ל-56%, בעוד ששיעור הסבורים כי לא יחול שינוי בתדמיתה ירד מ-32% ל-27%, ושיעור הרואים אפשרות לשיפור נותר נמוך ואף ירד מעט (מ-10% ל-8%). במקביל, חלה ירידה גם בשיעור המשיבים שלא יודעים להשיב על השאלה (מ-13% ל-9%), מה שמצביע על חשיפה שמאפשרת לגבש עמדה ככל שהמלחמה מתקדמת. ככלל, כבר בשבוע הראשון למלחמה הייתה נטייה של משתתפי הפאנל לחשוב שהשלכותיה על ישראל יהיו שליליות, ותפיסה זו רק התחזקה עם הזמן.
כאשר בוחנים את הנתונים לפי נטייה פוליטית, הפערים חדים במיוחד. בעוד שרוב המשתייכים לקבוצות הליברליות ומחצית מהמזהים עצמם עם המרכז סבורים שהמלחמה תפגע בתדמיתה של ישראל בארה"ב, הדעה הרווחת בקרב הקבוצות השמרניות היא שהמלחמה לא תשפיע על תדמיתה של ישראל. בנוסף, שיעור אי הוודאות גבוה יותר בקרב שמרנים, מה שעשוי להעיד על עמדה פחות מגובשת בהשוואה לליברלים (או על חוסר רצון לקבוע שלמלחמה יהיה אפקט מזיק). בחלוקה לפי הצבעה נרשם כי בעוד שרוב מצביעי האריס (77%) סבורים שהמלחמה תפגע בתדמית ישראל, רק חמישית (22%) ממצביעי טראמפ סבורים כך. 45% מהם סבורים לא תהיה למלחמה השפעה על תדמית ישראל וחמישית נוספים (19%) אף סבורים כי היא תשפר את תדמיתה.
כמעט מחצית מהמשיבים בבריטניה (49%) ובקנדה (46%) מעריכים כי המלחמה לא תשנה את התדמית של ישראל במדינתם, בעוד 41% סבורים כי היא תפגע בה, ושיעור אפסי צופים שיפור. כלומר, גם במדינות אלה קיים חשש לפגיעה בתדמית הישראלית בעקבות המלחמה, אם כי – כמובן – נקודת הפתיחה של ישראל במדינות אלה שונה משמעותית, וגם השפעת השחיקה על מצבה הכללי של ישראל פחות משמעותית.
השוואה בין השבוע הראשון לשבוע השלישי למלחמה מציגה מגמה ברורה של החרפת החשש מעלייה באנטישמיות: שיעור הסבורים כי המלחמה תעלה את רמת האנטישמיות גדל באופן משמעותי ממחצית (52%) לשני שליש (65%), בעוד ששיעור הסבורים כי לא יחול שינוי ירד משליש (33%) לרבע (28%). במקביל, שיעור המאמינים כי האנטישמיות תפחת נותר זניח ואף ירד, ושיעור המשיבים שלא ידעו לענות לשאלה זו הצטמצם מ-11% ל-6%. בבחינה לפי זרמים דתיים, ניכר כי ברוב הקבוצות קיימת הסכמה רחבה יחסית שהמלחמה צפויה להוביל לעלייה באנטישמיות, אך בעוצמות שונות. בקרב רפורמים (74%) וקונסרבטיבים (65%) מדובר בעמדה דומיננטית, בעוד שאצל אורתודוכסים שיעור זה נמוך יותר (55%) לצד שיעור גבוה יחסית של מי שסבורים שלא יחול שינוי (38%).
רוב המשיבים בבריטניה (63%) ובקנדה (65%) מעריכים שהמלחמה תעלה את רמת האנטישמיות במדינתם, בעוד שליש (32% ו-30% בהתאמה) סבורים שהמלחמה לא תשנה את רמת האנטישמיות. שיעור אפסי בשתי המדינות סבור המלחמה תפחית את רמת האנטישמיות. שוב – ראוי להזכיר כי נקודת הפתיחה במדינות אלה שונה מזו שבארה״ב.
אמון במנהיגי העולם
בקרב משתתפי הפאנל בארה"ב אין הסכמה על איכות ההנהגה של טראמפ בהקשר איראן: 46% מדרגים אותו כמנהיג טוב ("מאוד" או "במידה מסוימת"), ואילו 48% רואים בו מנהיג גרוע ("במידה מסוימת" או "מאוד"), כאשר הקטגוריה הבולטת ביותר מבין חמש האפשרויות שהוצגו למשיבים היא "מנהיג גרוע מאוד" (37%). שיעור הניטרליים והלא יודעים נמוך יחסית, מה שמצביע על עמדות מגובשות. כאשר בוחנים את הנתונים לפי נטייה פוליטית ודפוסי הצבעה, הקיטוב נעשה ברור וחריף עוד יותר. בקרב מאוד שמרנים ונוטים לשמרנים הדירוג של טראמפ בהקשר לאיראן גבוה, בעוד שבקרב מאוד ליברלים ונוטים לליברלים רווחת תפיסה שלילית של הנהגתו בהקשר זה, עם רוב גדול של מי שרואים בו מנהיג ״גרוע מאוד״ (75% ו-48% בהתאמה). קבוצת המרכז מציגה תפיסה חיובית יחסית, עם רוב המעריך את טראמפ כמנהיג טוב ("מאוד" או "במידה מסוימת"). גם לפי הצבעה ניכרת חלוקה חדה: רוב מצביעי טראמפ (97%) מדרגים אותו כמנהיג טוב בהקשר לאיראן, בעוד שמצביעי האריס ברובם הגדול רואים בו מנהיג גרוע מאוד (60%) בנושא זה.
בקרב משתתפי הפאנל בארה"ב ניכרת תמונה מעורבת אך עם נטייה חיובית מסוימת בהערכת הנהגתו של בנימין נתניהו בהקשר לטיפול באיראן: 54% מדרגים אותו כמנהיג טוב (35% טוב מאוד ו-19% טוב במידה מסוימת), לעומת 38% הרואים בו מנהיג גרוע (12% במידה מסוימת ו-26% גרוע מאוד). בחלוקה לפי נטייה פוליטית מתחדד הפער: בקרב מאוד שמרנים ונוטים לשמרנים קיימת תמיכה כמעט גורפת (עד 95% הערכה חיובית), בעוד שבקרב המאוד ליברלים הרוב רואים בו מנהיג גרוע מאוד (59%). קבוצת המרכז נוטה בבירור להערכה חיובית (73%). בהשוואה למדינות אחרות, התמונה בקנדה ובבריטניה חיובית יותר ופחות מקוטבת. בקנדה שני שליש (67%) מדרגים את נתניהו לחיוב ורק רבע (25%) לשלילה, ואילו בבריטניה שיעור ההערכה החיובית אף גבוה יותר (70%) לצד התנגדות דירוג שלילי נמוך יחסית (19%). כלומר, בעוד שבארה"ב קיימת מחלוקת סביב מנהיגותו של נתניהו, בקרב המשיבים בקנדה ובריטניה ניכרת נטייה רווחת יותר לראות בו מנהיג מוצלח בהקשר ההתמודדות מול איראן, עם פערים פחות חדים בין מחנות.
הן בבריטניה והן בקנדה ישנה הערכה שלילית של המנהיגות המקומית בנושא איראן. בבריטניה, רוב (68%) המשיבים מדרגים את התמודדותו של קיר סטארמר בהקשר לאיראן באופן שלילי, כאשר 44% רואים בו "מנהיג גרוע מאוד" ו-24% נוספים "גרוע במידה מסוימת", לעומת מיעוט קטן בלבד (18%) שמעריך אותו כחיובי. בקנדה התמונה דומה, אך מעט פחות חדה. מארק קרני מקבל גם הוא בעיקר הערכה שלילית בהקשר לאיראן (60%), אך עם שיעור מעט גבוה יותר של הערכה חיובית (26%) בהשוואה לבריטניה.
הן ביחס לטראמפ והן ביחס לנתניהו, הערכת המנהיגות גבוהה יותר כשמדובר באיראן, לעומת הערכת המנהיגות שלהם באופן כללי. כשבחנו כיצד תופסים המשתתפים את מנהיגי המדינות באופן כללי – ולא בהקשר המסויים של המלחמה – רוב גדול של משיבים בארה"ב מדרגים את טראמפ באופן שלילי: מחצית (52%) רואים בו מנהיג גרוע מאוד, עשירית (11%) מנהיג גרוע במידה מסוימת, ורק מיעוט קטן מגדירים אותו כמנהיג טוב מאוד (15%) או טוב במידה מסוימת (17%).
כאשר בוחנים את ההתפלגות לפי נטייה פוליטית, ניכרת מגמה ברורה: ככל שהעמדה ליברלית יותר, כך ההערכה כלפי טראמפ שלילית יותר. בקרב מאוד ליברלים כמעט ואין תמיכה, כאשר 92% מגדירים אותו כמנהיג גרוע מאוד. לעומת זאת, בקרב נוטים לשמרנים ומאוד שמרנים התמונה מתהפכת. בקבוצות אלו רוב גדול מעריך את טראמפ באופן חיובי, במיוחד בקרב מאוד שמרנים, שם 65% רואים בו מנהיג טוב מאוד ועוד 31% כמנהיג טוב במידה מסוימת. קבוצת המרכז מציגה עמדה מעורבת יותר, עם נטייה להעריך את מנהיגותו באופן שלילי.
שליש (35%) ממשתתפי הפאנל בארה"ב רואים בנתניהו מנהיג טוב מאוד או טוב במידה מסוימת, ואילו רובם (56%) מדרגים אותו כמנהיג גרוע במידה מסוימת או גרוע מאוד. בקרב משיבים בקנדה ובבריטניה, ניכרת הערכה חיובית יותר כלפי נתניהו, העומדת על 48% ו-47% בהתאמה.
בחלוקה אידאולוגית עולה כי מאוד ליברלים ונוטים לליברלים מדרגים את נתניהו בצורה שלילית: 77% ו-55% בהתאמה מגדירים אותו כמנהיג גרוע מאוד. לעומת זאת, בקרב נוטים לשמרנים ומאוד שמרנים הדירוג חיובי מאוד, עם רוב של 66% מאוד שמרנים שמדרגים אותו כמנהיג טוב מאוד, ו-41% בנוטים לשמרנים. קבוצת המרכז מראה הערכות מעורבות יותר עם נטייה מעט שלילית.
יחסים עם הפלשתינים
בסקר נבחנו החודש כמה שאלות הנוגעות ליחסי ישראל והפלשתינים, שנשאלו בדיוק לפני שנה. מהנתונים עולה כי רוב משתתפי הפאנל בארה״ב (75%) אינם מניחים ששלום ישראלי-פלשתיני אפשרי בטווח הנראה לעין. ביחס לשנה שעברה לא חל שינוי בשאלה זו. התשובות שנרשמו בקרב משתתפי הפאנל בארה"ב דומות לאלו שנרשמו החודש גם בקרב המשיבים בבריטניה ובקנדה.
בחלוקה אידאולוגית נרשם רוב בכלל הקבוצות שמסכים (מסכים לגמרי + מסכים במידה מסוימת) עם האמירה "אין שום סיכוי להסכם שלום עם הפלשתינים בעתיד הנראה לעין". ביחס לנקודת הזמן הזו בשנה שעברה חלה ירידה בשיעור השמרנים שהשיבו כי הם "מאוד מסכימים עם אמירה זו" (מ-75% ל69%). בקרב מצביעי טראמפ תשעה מכל עשרה (88%) מסכימים עם אמירה זו, ובקרב מצביעי האריס שבעה מכל עשרה (67%) מסכימים כי אין סיכוי להסכם שלום בעתיד הנראה לעין. מדובר בעלייה ביחס לשנה שעברה שבה 56% ממצביעיה השיבו כך.
גם בשאלת הסכמה או אי הסכמה על הצורך במציאת פתרון של שלום ארוך טווח, עולה כי ישנה יציבות בעמדות בארה"ב בין שנה שעברה לשנה הנוכחית: שני שליש מהמשיבים מסכימים (לגמרי או במידה מסוימת) שאין תחליף להסדר שלום ארוך טווח, מול רבע שאינם מסכימים. גם בקנדה ובבריטניה ניכרת תמיכה רחבה יחסית בגישה זו, ואף מעט גבוהה יותר מאשר בארה"ב, עם שלושה רבעים של הסכמה ושיעורי התנגדות נמוכים יותר. שיעור המשיבים שלא ידעו להשיב לשאלה זו נשאר נמוך יחסית בכל המדינות, מה שמעיד על עמדות מגובשות. בחלוקה אידאולוגית עולים פערים משמעותיים בין הקבוצות. בקרב ליברלים יש הסכמה גורפת עם האמירה על צורך בהסדר ארוך טווח. 73% מהמאוד ליברלים ו-55% מהנוטים לליברלים מסכימים לגמרי, ורוב גדול נוסף מסכים במידה מסוימת. מנגד, בקרב השמרנים התמונה הפוכה: בקרב מאוד שמרנים רק 37% מסכימים (לגמרי או חלקית), בעוד ששיעור זהה (37%) לא מסכימים כלל. הנוטים לשמרנים מציגים עמדה מעורבת יותר אך עדיין עם נטייה להתנגדות. קבוצת המרכז בולטת בפיצול יחסי בין הסכמה להתנגדות, עם שיעור גבוה יחסית של עמדות ביניים וחוסר ודאות.
לאחר שנה בחנו החודש גם שתי אמירות על ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. האחת משקפת תפיסה שלפיה "ההתנחלויות הן נטל", והשנייה את תפיסת "ההתנחלויות הן נכס". כאשר מציבים אותן זו מול זו, מתקבלת תמונה דומה מאוד של הסכמה והתנגדות לכל אחת מהן. בהשוואה על פני זמן בארה"ב בין מרץ 2025 למרץ 2026 ניכרת יציבות יחסית בעמדות: שיעור המשיבים שאינם מסכימים בכלל לאמירה שההתנחלויות מייצרות הרתעה ותורמות לביטחון עלה מעט מ-30% ל-33%, בעוד ששיעור אלו שלגמרי מסכימים ירד מעט מ-25% ל-22%. כלומר, קיימת שחיקה קלה בתמיכה החזקה בטענה שהתנחלויות תורמות לביטחון, לצד התחזקות ההתנגדות החריפה לה.
ככל שהמשיבים שמרנים יותר, כך עולה התמיכה בטענה שההתנחלויות היהודיות ביהודה ושומרון מייצרות הרתעה ותורמות לביטחון של כלל אזרחי ישראל. בקרב מאוד שמרנים רוב מובהק תומך באמירה (63% מסכימים לגמרי ו-24% במידה מסוימת), בעוד שבקרב מאוד ליברלים יש התנגדות גורפת לאמירה (66% לא מסכימים בכלל ורק מיעוט קטן תומך). קבוצות הביניים מציגות מעבר הדרגתי: הנוטים לליברלים נוטים להתנגד אך לא באופן מוחלט, ואילו המרכז נוטה דווקא להסכמה יחסית (55% הסכמה מלאה או חלקית). הנוטים לשמרנים כבר מציגים רוב ברור בעד (69%), אם כי פחות חד מהקצה השמרני.
בבחינה של שאלה באותו נושא המציגה את התפיסה ההפוכה, שלפיה הישובים ביהודה ושומרון הם "נטל", התקבלה תמונת מראה של השאלה הקודמת. רוב משתתפי הפאנל בארה"ב (55%) סבורים שההתנחלויות היהודיות ביהודה ושומרון הן נטל על צה"ל ופוגעות בביטחון של כלל אזרחי ישראל. מנגד, 45% מהם אינם מסכימים עם טענה זו ועשירית לא ידעו להשיב לשאלה. ביחס לשנה שעברה חלו שינויים של אחוזים בודדים בלבד – כלומר, תדמית ההתנחלויות לא השתנה בשנה האחרונה בעיני יהודי ארה"ב. בהשוואה בין מדינות, בריטניה בולטת בשיעור הסכמה גבוה יותר (60%) עם הטענה שההתנחלויות הן ״נטל״, בעוד שבקנדה יש פער קטן יותר בין מסכימים (51%) למתנגדים (41%).
האופי היהודי של ישראל
רוב המשיבים (66%) בארה"ב סבורים כי ישראל "יהודית במידה הנכונה״, ורק מיעוט קטן יחסית חושבים שהיא לא יהודית מספיק (12%) או יותר מדי יהודית (11%). עמדתם זו שונה מהעמדה של יהודי ישראל, כפי שהתבטאה מתוצאות סקר מדד החברה הישראלית של JPPI בחודש שעבר. בישראל 38% חושבים שישראל יהודית ״במידה הנכונה״, בעוד ששליש (36%) סבורים שישראל אינה יהודית מספיק ורבע (24%) חושבים שהיא יהודית מדי. תשובות היהודים בבריטניה ובקנדה דומות יותר לאלו של היהודים בארה"ב מאשר לאלו של היהודים בישראל. בקנדה (75%) ובבריטניה (78%) רוב גדול סבורים כי ישראל יהודית במידה הנכונה. אחוז הסבורים שישראל אינה יהודית מספיק או יהודית מדי קטן בשתי המדינות. חלוקה לפי זרמים דתיים מדגישה פערים חדים: בקרב חרדים בארה״ב (כמו גם בישראל) יש רוב מוחלט (80%) הסבורים שישראל אינה יהודית מספיק, בעוד שכמעט ואין מי שחושב שהיא יהודית מדי. גם בקרב אורתודוכסים ניכרת נטייה דומה, אם כי מתונה יותר. לעומת זאת, רפורמים, קונסרבטיבים ויהודים שאינם משייכים את עצמם לזרם דתי כלשהו, נוטים ברובם לחשוב שישראל יהודית במידה הנכונה, לצד שיעור מסוים הסבורים שהיא יהודית מדי.
מחצית מהמשיבים בארה"ב (48%) מציינים שהדת חשובה מאוד בחייהם, שיעור גבוה יותר מאשר בקנדה (35%) ובבריטניה (32%). לעומת זאת, בקנדה ובבריטניה בולטת יותר העמדה שהדת חשובה במידה מסוימת (44% ו-48% בהתאמה). שיעור אלו הרואים בדת דבר שאינו חשוב במיוחד דומה בין המדינות, אם כי מעט גבוה יותר בקנדה ובבריטניה בהשוואה לארה"ב.
כצפוי, החלוקה לפי זרמים דתיים מדגישה פערים חדים. בקרב חרדים הדת היא גורם חשוב מאוד, ואחריהם האורתודוכסים עם 85%. גם בקרב קונסרבטיבים יש רוב הרואה בדת מרכיב חשוב מאוד (50%), בעוד שרפורמים נוטים יותר לאמצע, עם שילוב בין “חשובה מאוד” ל“חשובה במידה מסוימת”. נתון זה מלמד בין השאר על שונותו של פאנל היהודים המחוברים של JPPI לעומת סקרים המתארים את גישתם של כלל יהודי ארה״ב. סקר של PEW מחודש פברואר 2025 זיהה כי ל-27% מהיהודים הדת ״חשובה מאוד״, ל-30% חשובה במידת מה, ול-43% לא חשובה.
בהמשך לשאלה על חשיבות הדת בחיי המשיבים, בחנו החודש את התדירות שבה הם הולכים לבית כנסת. בארה"ב כמעט רבע מהמשיבים הולכים לבית הכנסת בכל שבוע (23%), יותר מאשר בקרב המשיבים בקנדה (17%) ודומה למדי לשיעור בבריטניה (21%).
בקנדה ובבריטניה בולט במיוחד שיעור גבוה של משיבים שמגיעים לעיתים רחוקות (44% ו-38% בהתאמה), ובבריטניה גם שיעור גבוה יחסית של מי שאינם מגיעים כלל לבית הכנסת (13%). באופן כללי, ניתן לראות שבשלוש המדינות הדפוס הנפוץ ביותר הוא הגעה לא תכופה. כפי שניתן לצפות, חלוקה לפי זרמים דתיים מדגישה פערים משמעותיים בהרגלי ההגעה לבתי כנסת. בקרב חרדים ואורתודוכסים ניכרת מחויבות גבוהה מאוד, עם רוב שמגיעים לבית הכנסת כל שבוע (73% ו-57% בהתאמה). גם קונסרבטיבים מציגים שיעורי הגעה גבוהים, אם כי פחות (25%). משיבים רפורמים נוטים להגיע בתדירות נמוכה יותר, ורבים מהם מגיעים רק לעיתים רחוקות. בקרב מי שאינם משתייכים לזרם כלשהו בולט במיוחד שיעור גבוה של מי שכמעט ואינם מגיעים כלל (29%) או לעיתים רחוקות (43%).
פסח
לקראת חג הפסח, בחנו מה התוכניות של היהודים בארה"ב, בקנדה ובבריטניה לחג הקרוב. מהנתונים עולה כי ליל הסדר נותר אירוע מרכזי ומשמעותי בקרב יהודים במדינות השונות. רוב גדול מהמשיבים בארה"ב (80%) מציינים כי הם צפויים להשתתף או לערוך סדר מסורתי, עם יציבות גבוהה לאורך הזמן (שיעור זהה לזה שנרשם בשנה שעברה). גם בקנדה הנתון דומה (79%), בעוד שבבריטניה הוא מעט נמוך יותר (73%), אך עדיין מצביע על רוב ברור. שיעור נמוך של משיבים בכל המדינות מציין כי אין לו תוכניות לחגוג כלל. בקרב אורתודוכסים וחרדים כמעט כל המשיבים מתכננים להשתתף בסדר מסורתי (93%-94%). גם קונסרבטיבים ורפורמים מציגים שיעורי השתתפות גבוהים, אם כי מעט נמוכים יותר (86% ו-78% בהתאמה). לעומת זאת, בקרב יהודים ללא זרם התמונה שונה: רק 55% מתכננים להשתתף בסדר מסורתי, ורבע (25%) מציינים כי אין להם כוונה להשתתף באירוע פסח מיוחד, לצד חמישית (18%) שעדיין לא החליטו.
בינה מלאכותית
בחודשים האחרונים מערכות הבינה המלאכותית תופסות מקום נרחב בשיח הציבורי הגלובלי, ומעוררות עניין וחשש. החודש בחנו כיצד היהודים בעולם מתייחסים ליכולות המשופרות של בינה מלאכותית. בארה"ב, שליש (36%) מעידים שהם בעיקר מפחדים מבינה מלאכותית, שליש (38%) בעיקר סקרנים ועשירית (9%) בעיקר מתלהבים. בהשוואה ליהודים בישראל ניכר הבדל: בישראל הפחד מפני בינה מלאכותית פחות בולט (22%), ואילו הסקרנות גבוהה יותר (44%) וגם תחושת ההתרגשות מהתחום משמעותית יותר (20%). כמו כן, בקרב היהודים בישראל נרשם שיעור נמוך יותר של משיבים שאינם מתעניינים בבינה מלאכותית. בחלוקה אידאולוגית יש הבדלים משמעותיים בגישה לבינה מלאכותית. בעיקר בולטת העובדה כי בקרב המאוד ליברלים, הפחד מהתחום הוא משמעותית גבוה יותר (49%), בעוד שהסקרנות וההתרגשות נמוכות יחסית. לעומתם, בקבוצות אחרות, שיעור הסקרנים והמתלהבים עולה על שיעור החוששים.
נתונים על הסקר והשלכותיהם
דו״ח זה מתבסס על סקר בהשתתפות 906 יהודים הרשומים לפאנל "קול העם היהודי" של המכון למדיניות העם היהודי JPPI. באופן כללי, אפשר לומר כי הסקר נוטה לשקף את עמדותיהם של יהודים אמריקאים ״מחוברים״, כלומר, בעלי זיקה יחסית חזקה לקהילה היהודית, ו/או לישראל, ו/או לזהות יהודית. בסקר לקחו חלק גם 60 משתתפים מבריטניה ו-120 מקנדה. התוצאות, אלא אם צויין אחרת, משקפות את עמדות המשיבים מארה״ב בלבד. סקר מדד קול העם של JPPI נערך על ידי עמיתי המכון שמואל רוזנר, נח סלפקוב ויעל לוינובסקי. פיקוח סטטיסטי: פרופ׳ דוד שטיינברג.
להלן נתונים על משתתפי הסקר האמריקאים של מרץ 2026.
