התקיפה האלימה על ביתו של השופט סולברג היא, לעת עתה, שיא מופרע במיוחד של שרשרת פוגרומים בלתי נגמרת, של הרס ושיבוש החיים שזורעים "חרדים קיצונים" ברחבי ישראל כבר חודשים ארוכים.
"ליל בדולח", כינתה רעייתו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון ויו"ר ועדת הבחירות נעם סולברג, את אימת התקיפה החרדית על ביתם. אירוע שמצטרף לשורה ארוכה של לילות בדולח וימים של אנרכיה שזורים "החרדים הקיצונים" ברחבי ישראל. אבל אל לנו להתבלבל: שתיקת ההנהגה החרדית מול הפוגרומים הללו ממחישה היטב מי חפץ באנרכיה כתג מחיר לדרישה מהם לנקוף אצבע למען המדינה והשוויון בנטל. במערכה הזו נגד מדינת ישראל, "החרדים הקיצונים" הם רק גלגלי המרכבה עליה מדהירה אותנו ההנהגה החרדית לתהום.
התקיפה האלימה על ביתו של השופט סולברג אמש, היא, לעת עתה, שיא מופרע במיוחד של שרשרת פוגרומים בלתי נגמרת, של הרס ושיבוש החיים שזורעים "חרדים קיצונים" ברחבי ישראל כבר חודשים ארוכים. אחרי שהתרגלנו לעצירת מדינה אחת לשבוע לערך – בלי התראה ואפשרות להיערך – בשל "מעצר עריקים", ההנהגה החרדית החלה להקצין את צעדיה כשבכל יום נרשם שפל נוסף. מהתפרעויות מול ביתו של קצין המשטרה הצבאית הראשי, להתפרעויות מול ביתו של מפקד משטרת התנועה, לפריצה והרס של תחנת משטרה בבית שמש, להתקפה אלימה על קצינת הרפואה הראשית של המשטרה שבנה נפל בעזה. וזו רשימה חלקית מאוד.
לחשוב שמי שעומד מאחורי ההפגנות הללו הוא "הפלג הירושלמי" הקטן והקיצוני זו טמינת ראש בחול. המובילים האמתיים, באמירה או בשתיקה, של האספסוף המשתולל הזה, שהדבר האחרון שמעניין אותו הוא אלוקים או היהדות, הם ההנהגה החרדית ועסקניה. גם אחרי ששיאים של אלימות נשברים שוב ושוב, ההנהגה הפוליטית החרדית וגם רוב ההנהגה הרבנית, שיודעת לקלל נמרצות כשהיא רוצה בכך, נאלמת דום. מבחינתה, חוסמי הכבישים והפורצים לבתי בכירים הם "הזרוע הצבאית" שמפעילה לחץ על הישראלים, במקביל למאמץ הפוליטי להשיג לחרדים עוד פטורים ועוד הטבות. בבחינת לא יתנו בטוב. יתנו בכוח.
כבר חמישה עשורים, מרבית הזמן תחת הנהגתו של הליכוד, החברה הישראלית בונה במו ידיה את האוטונומיה החרדית. שנים ארוכות שכספי המסים שלנו מממנים את הקבוצה הגדלה במהירות הרבה ביותר בעולם המערבי, ומזינים אורח חיים נטול אחריות כלפי המדינה. בדמנו, אנחנו מספקים לה ביטחון. את הטוב שמרעיפה עליהם החברה הישראלית, מנצלים החרדים כדי לבצר את חומות הגטו בו הם חיים ולחזק את המדינה בתוך מדינה שבנינו להם.
בסולם הערכים שלהם, המטרה הנעלה היא שימור כוחם, שימור האחיזה שלהם "ברחוב החרדי" והמשך הקיום על חשבון הכלל. קיומה ושגשוגה של המדינה מעניינים אותם כקליפת השום. בעולם הערכי שבנו לעצמם, ציות לחוקי המדינה הוא אפילו לא המלצה. ולהפך, מצווה "לגנוב מן הפריץ" – הפריץ הוא המדינה היהודית – כדי לאפשר את הקיום החרדי. לכן לא פלא שנציג שלטון החוק, בג"ץ, הפך עבור החרדים למטרה לחיצים מילוליים ועתה גם אלימות פיזית.
ועדיין, לא אבדה תקוותנו. הרוב הציוני עוד יכול לשנות את הכיוון אליו אנחנו שטים ולמנוע את ההתנגשות, שנראית בלתי נמנעת לעת עתה בקרחון הקריסה לתוך עצמנו. הדבר יצריך מהממשלה הבאה ללכד כוחות, ולפעול בנחישות מול האלימות החרדית, כדי להציל את החרדים מידי עצמם ואת עתידה של מדינת ישראל מהאפשרות, שנראית סבירה כעת, להפיכתה של מדינת ישראל, תחת העול הכלכלי והביטחוני הזה, למדינה כושלת. מחנה הימין חייב להיות חלק מהתהליך. עימדו בצד של השופט סולברג, לא בצד המתפרעים הצובאים על ביתו.