"יהודי 8 באוקטובר" בארצות הברית גילו שהזהות היהודית שלהם התעצמה ועבור רבים מהם הקשר לישראל הפך עמוק יותר. אבל בתקופה האחרונה, רגש נוסף מאפיין את השיחות איתם על ישראל: מבוכה
"מה ניתן לעשות כדי לסייע ליהודים אמריקנים צעירים שמזדהים כציונים, תומכים בזכותה של ישראל להתקיים, ומסתכנים בימים האלה בנידוי חברתי או אפילו איבוד הפרנסה? צעירים בתחומי האמנות והרוח לדוגמה, שנתקלים בדלתות סגורות, אם יסרבו להתנער מישראל?" את השאלה הלא פשוטה הזו העלתה בפני לאחרונה אמא אמריקנית יהודייה שתומכת שנים ארוכות בישראל, כספית וציבורית. אמא מודאגת.
מאז החרפת משבר הרעב ברצועת עזה והביקורת הקשה על ישראל בעולם בקיץ האחרון, ובזמן שישראל הופכת עקב לצד אגודל מדינה מוקצה בינלאומית, אפשר לזהות בשיחות עם יהודים שתומכים בישראל ורוצים בשגשוגה תגובה חדשה – מבוכה. מבוכה מהמלחמה המתמשכת, מבוכה מהעדר האופק לעסקה להחזרת החטופים (נושא שיהדות ארה"ב מסורה לו באופן מעורר השתאות), מבוכה מחוסר היכולת שלהם להסביר החוצה לסביבתם (העוינת לעיתים) מה האסטרטגיה של ישראל, כאשר כלפי פנים – הם עצמם לא מבינים אותה.
למען הסר ספק, לא מדובר בקהל פרוגרסיבי שסובל מ-WOKISM ומזדהה עם ההפגנות בקמפוסים, אלא במעגלים המסורים ביותר לישראל אחרי 7 באוקטובר – יהודים שתורמים לישראל כסף, זמן ותמיכה ציבורית. הם לא היססו להתייצב לצידנו גם מול גל אנטי-ישראלי ואנטישמיות שהלכו והתעצמו בשנתיים האחרונות ומשפיעים עמוקות על חייהם וחיי ילדיהם. הם לא מצמצו, להפך: "יהודי 8 באוקטובר" גילו שהזהות היהודית שלהם התעצמה ביום שאחרי. ועבור רבים מהם הקשר לישראל הפך עמוק יותר.
חוסר התוחלת של המצב הנוכחי במלחמה, חוסר היכולת של הממשלה להציג לישראלים, ולעולם, אסטרטגיה ארוכת טווח ומטרות ברורות – מובילים את הקהילה היהודית בארה"ב למשבר הולך ומבעבע. 92% מיהודי ארצות הברית חושבים שההתפתחויות האחרונות במלחמה מגבירות את תחושת חוסר הביטחון של יהודים במדינות שונות ופוגעת באחדות הפנימית של הקהילות היהודיות עצמן. 75% מהם מודאגים מהאפשרות שישראל תהפוך למוקצה במדינות המערב (על פי מדד "קול העם היהודי" של המכון למדיניות העם היהודי).
האם ישראל צריכה לנווט את מהלכיה במלחמה על פי השפעתם על יהדות התפוצות? ממשלת ישראל אמורה להיות מסורה בראש ובראשונה לביטחונם ורווחתם של אזרחיה הישראלים. עם זאת, כאשר קבינט יושב להכריע על המהלכים הבאים במלחמה, מצופה ממנו לקיים דיון מעמיק, רציני ורחב יריעה על כלל ההשלכות; וההשפעה של המלחמה על יהדות אמריקה, או אירופה, חייבת להיות חלק בפאזל המורכב הזה. לא רק באופן סימבולי, אלא מהותי.
יתרה מכך, ניתן לראות בחודשים האחרונים שיש קשר ישיר בין ההשפעה של פעולותיה של ישראל במלחמה על מעמדה בעולם, לבין ההשפעה של אותן פעולות על מצב יהדות התפוצות; כלומר, אלה לא אינטרסים סותרים שיש להכריע ביניהם, אלא שני מדדים שנמצאים בהלימה מוחלטת. ככל ששמה של ישראל מובאש בעולם, ככל שהיא הופכת למדינה מוקצה בזירה הבינלאומית, באופן שמסכן את עתידה ובטחונה, כך מצבם של יהודי התפוצות, במיוחד אלה שמשמרים את הברית עם ישראל, הולך ומורע.
גם מי שאיננו סבור שיש להתחשב ביהדות התפוצות בעת קבלת החלטות של ממש במלחמה בעזה, צריך לכל הפחות לקחת בחשבון את ההשפעה המסוכנת של התבטאויות קיצוניות וחסרות אחריות (או מוסר) המגיעות מפיהם של חברי כנסת ושרים בקואליציה, ומצוטטות ברחבי העולם; התבטאויות שמרעות עוד יותר את מצבם וביטחונם של יהודים בתפוצות. לאמירות הללו אין כל קשר עם ניהול המלחמה או הצלחה בה, כנראה שלהפך.
לקהילות היהודיות, שנתנו גב לישראל בתקופה הקשה בתולדותיה, מגיעה תשומת לב רבה יותר מצד מדינת ישראל – מדינה שהם רואים בה, עדיין, בית שני.
