המלצות עיקריות

• יש לקבוע יעד מדיני ברור ל"יום שאחרי" המלחמה: חשוב לגבש אסטרטגיה מבוססת קונצנזוס לשיקום עזה, להגדיר את הרשות שתשלוט בה ולהשיב על כנה את הלגיטימציה של ישראל בעולם.
• יש לרסן את הרטוריקה הקיצונית בתוך הממשלה, לחדול מן ההצהרות בדבר גירוש, הרעבה והחרבה מוחלטת של עזה ולגנות בפומבי כל אמירה שכזאת כדי למנוע נזק נוסף לדימוי הבינלאומי של ישראל.
• יש להשיק מיזם דיפלומטי התקפי לחיזוק הקשרים עם מדינות מפתח באירופה, במזרח התיכון ובאסיה בד בבד עם הצגת חזון אזורי חדש שימנף את החולשה של איראן ויפתח הזדמנויות לנורמליזציה.
• יש לשלב את נקודת המבט של יהדות התפוצות בתהליך קבלת ההחלטות בישראל. הגורמים המתאימים ביותר לכך הם משרד התפוצות וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת. מומלץ לקיים פעמיים בשנה דיונים בוועדה בהשתתפות נציגים מיהדות התפוצות.
• ישראל אינה יכולה לטפל אך ורק באתגרים הביטחוניים בלי להתייחס גם לסוגיות המעיקות עליה כחברה, סוגיות שעלולות להוביל למשבר פנימי שיהיו לו השלכות חמורות לא פחות מאלה של המשבר החיצוני. חובה לעדכן לפי הצורך את סדרי הממשל ולטפל ביסודיות באתגרים הפנימיים העיקריים (דוגמת סוגיית החרדים). כל אלה, לא פחות מהיערכות ביטחונית מעודכנת, יש בכוחם להכשיר את הקרקע להתחדשות שתוציא את מדינת ישראל מן המשבר.
• יש לאמץ "חוקה רזה" שתספק מסגרת עבודה מוסכמת ויציבה לניהול המחלוקות בינינו. אפשרי בהחלט להגיע להסכמה רחבה על הקריטריונים של חוקה רזה שכזו, שכן הם לא יעסקו בערכים שבלב מלחמת התרבות.
• לנוכח הגידול, המצער כשלעצמו, במספר הישראלים שעוזבים לחו"ל חשוב לקיים קשרים עם קבוצה זו. אנשים אלו יכולים להפיח רוח חיים בקהילות היהודיות הקיימות ולספק רשתות מקצועיות לישראלים שמבקשים לעבוד עם חברות מעבר לים. היות שקבוצה זו אינה מזוהה בדרך כלל עם הקהילה היהודית הממוסדת, חשוב לטפח עם אנשיה קשרים ישירים. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא דרך גופים לא־ממשלתיים וארגונים מן המגזר השלישי, שכן הללו נוטים להסתייג מהתערבות רשמית בענייניהם.
• יש לבנות מערך שירותי קליטה המותאם לעולים מארצות המערב. בשנים 2022–2024 היה גל עלייה גדול במיוחד לישראל מרוסיה, מאוקראינה ומבלרוס. הצרכים של העולים הללו שונים למדי מאלה של זרם העולים הנוכחי, שבאים בעיקר ממדינות מערביות. עקב האנטישמיות הגואה צעירות וצעירים רבים שוקלים לעלות לישראל מתוך דאגה לביטחונם בעתיד במדינות מוצאם, ולכן יש להשקיע מאמצים רבים יותר בתוכניות לימודים הולמות בבתי הספר ובמוסדות להשכלה גבוהה בתפוצות.
• יש לפתח תוכנית אסטרטגית לאומית ישראלית למאבק באנטישמיות. בהיותה הישות היהודית המובנית ורבת האמצעים ביותר מוטל על ישראל למלא תפקיד במאמץ המתואם להבטחת ביטחונן ורווחתן של הקהילות היהודיות בעולם לנוכח האנטישמיות הגואה. יש צורך דחוף בגישה מאוחדת ותקיפה בכמה חזיתות כדי להדוף את האיום המתגבר והולך. למאבק באנטישמיות יש חשיבות לא רק כדי להגן על יהדות התפוצות, אלא גם כדי לשמור על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל עצמה, שמאוימת על ידי אנטישמיות שעלולה להשפיע גם על מדינות העולם, על ארגונים בינלאומיים ועל יחסם לישראל.
• יש להקים באוניברסיטאות בישראל מסלולי לימוד לתארים אקדמיים נחשבים ומוכרים בארצות הברית. גל האנטישמיות בקמפוסים גורם ליהודים רבים בתפוצות להסס אם להירשם לאוניברסיטאות מובילות בעולם. זוהי הזדמנות פז לאוניברסיטאות בישראל לפתח ולהרחיב תוכניות אקדמיות משובחות שיילמדו באנגלית ויהיו מוכרות בארצות הברית.

הנתונים המוצגים בהערכה השנתית לקוחים מתוך "קול העם היהודי" ו"מדד החברה הישראלית" של המכון למדיניות העם היהודי. הפאנל "קול העם היהודי" הוא סקר חודשי שהמכון עורך בקרב יהודים אמריקאים, רובם בעלי קשרים חזקים יחסית לקהילה היהודית, לישראל ולזהותם היהודית. מדד החברה הישראלית מבוסס על סקר חודשי בקרב ישראלים יהודים ולא־יהודים, בביצוע מכוני המחקר "המדד" ו"אפקאר". כל השאלות בדוח ההערכה השנתית מנוסחות בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד. הן מכוונות כמובן לנשים ולגברים כאחד.