הפרויקט

במוקד הפרויקט של המכון למדיניות העם היהודי עומדת שאלת האיזון הרצוי והאפשרי להרגעת המתח בין הגדרת מדינת ישראל כ"מדינה יהודית" לבין הגדרתה כמדינה דמוקרטית, והשאלה כיצד לתרגם איזון זה בחיי היומיום של המדינה. ההנחה המונחת ביסוד השאלה היא, שבאפיון הייחודי לישראל ובמציאות קיומה אין מקום להפריד בה בין דת ומדינה. לפיכך, יש לחפש את הדרך המיטבית שתאפשר להן לדור בכפיפה אחת. הנחה מרכזית נוספת היא, שישראל טרם זיהתה את הדרך המיטבית לאיזון כזה, בין השאר בשל לחצים פוליטיים פנימיים, והיא צריכה ויכולה לשפר את התמודדותה עם האתגר.

עבודות רבות נכתבו על שאלת האיזון הרצוי בין דת ומדינה. גורמי חברה אזרחית בישראל ניסחו בעבר כמה וכמה “אמנות", שעניינן ניסיון להגדיר את הרצוי ביחסי דת ומדינה (כגון אמנת גביזון-מדן, אמנת כינרת, אמנת מימד-לובוצקי-ביילין ועוד) וכן נכתבו פסיקות רבות של בית המשפט העליון הנוגעות באיזון זה. גם המכון למדיניות העם היהודי עסק בנושא בעבר מזוויות שונות. ובכל זאת התקבלה החלטה לשוב ולעסוק בו מכמה נימוקים, ובהם חשיבותו הרבה והאקטואלית ליחסי ישראל עם יהדות התפוצות, החרפת המתח החברתי הנובע מעימותים על הנושא, וכן הכלים הייחודיים למכון, המאפשרים לו לעסוק בנושא ברצינות הנדרשת (כוח אדם איכותי, בסיס ידע עמוק, ניסיון מצטבר ורשת מסועפת של קשרים בישראל ובתפוצות). השופטת מרים נאור, העומדת בראש הפרוייקט, עסקה רבות בנושא בשבתה על כס המשפט.

הפרויקט יתייחס לשורה של סוגיות מוקד, שבהן מתבטא המתח ביחסי דת ומדינה, ובהן:
א. גיור.
ב. נישואין וגירושין.
ג. השבת במרחב הציבורי.
ד. חינוך.
ה. שירות צבאי/לאומי.
ו. יחס המדינה לזרמים הלא-אורתודוכסים (כולל סוגיית מרחב התפילה בכותל המערבי).

השאלות המרכזיות שבהן יידון הפרויקט הן: היכן נכון להעביר את קו האיזון בכל אחת מסוגיות מוקד אלה?; כיצד נכון לעגן או להסדיר את הפתרונות המוצעים להשגת איזון (בחקיקה? החלטות מנהליות? ביקורת שיפוטית? דרך אחרת?)?; האם קיימת אפשרות ל-trade-off בין הסוגיות השונות הללו ומהו?; האם ועד כמה המדינה אמורה לספק שירותי דת לאזרחים והאם, עד כמה ובאיזו דרך נכון להפריט אותם? מהו מנגנון הטיפול והיישום המיטבי בישראל ובין ישראל לתפוצות בסוגיות הללו?
כוונת המכון לנסות להגדיר את האיזון לא רק בין דת ומדינה אלא גם בין הרצוי למצוי. כלומר, להביא בחשבון את אילוצי המציאות הציבורית והפוליטית בישראל, ולחתור לפתרונות שאינם בגדר נטיית לב ומענה להשקפה תיאורטית, אלא לכאלה שיש להם סיכוי להתממש.