כמעט שכחנו – אבל בתקופה הקרובה אמורות להתפרסם הכרעות הדין של בית המשפט העליון בשני נושאים נפיצים במיוחד: חוקתיות שני חוקי יסוד – האחד, שביטל את עילת הסבירות (חוק יסוד השפיטה) והשני, שעוסק בסוגיית הנבצרות של ראש ממשלה (חוק יסוד הממשלה). לפני המלחמה אלו היו הנושאים שבעטיים הגענו אל סף מלחמת אחים.
כעת מוסכם על הכול שתשומת הלב חייבת להתמקד במלחמה – "ביחד ננצח", ורק בסיומה נתפנה לעסוק בנושאי פנים, חשובים ככל שהם. אבל, לא בטוח שהדבר אפשרי: על פי חוק בתי המשפט, שופטים שהחלו בדיון והגיעו לגיל פרישה מוסמכים לסיים את הדיון רק מהלך שלושה חודשים מיום הפרישה. לאחר מכן הם אינם מוסמכים לחתום על פסקי דין. בשני העניינים החשובים הללו – הסבירות והנבצרות – ישבו לדין שתי שופטות, הנשיאה חיות והשופטת ברון, שהגיעו לגיל הפרישה. לפיכך, ככל שהשתיים מעוניינות להשתתף בהכרעה – וכמובן, לא עולה על הדעת אפשרות אחרת – יש לפרסם את פסקי הדין בזמן קרוב ממש.
להערכתי, פרסום הכרעות הדין בנושאים אלו, בעת הזו, הוא משגה חמור. תהיה זו טעות לחשוב שבחסות ה"ביחד" הבטחוני ניתן יהיה להכריע, לכאן או לכאן, בנושא קריטי מאין כמותו, תקדימי, של ביטול חוק יסוד על ידי בית משפט בלי לשלהב את המחנות האידיאולוגיים. הוא הדין באשר להכרעה שיפוטית, לכאן או לכאן, שתקבע כללים באשר לאפשרות של הכרזת נבצרות לגבי ראש ממשלה מכהן. פרסום ההכרעה עכשיו עלול להקים מחיצה בין יושבי אותו טנק בחאן יונס, המחרפים נפשם יחדיו עבורנו.
הנתונים מאוששים חששות אלו: סקר שערך המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) מלמד שאף שהחברה הישראלית מתפקדת עכשיו מתוך שותפות גורל, מחלוקות העומק בחברה, ובכללן הנושאים שעלו ברפורמה המשפטית, לא אוחו. במענה לשאלה האם תתמוך בהצעת הממשלה, שנידונה לפני המלחמה, לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, התברר שחילוקי הדעות בין מצביעי הקואליציה למצביעי האופוזיציה שרירים וקיימים. המחלוקת הזו ממשיכה להתקיים גם בשסע הדתי-חילוני, כאשר רק 24% מהחילונים תומכים בשינוי הרכב הוועדה ואילו 67% ו – 86% מהדתיים והחרדים, בהתאמה, תומכים בכך.
נראה שכשם שחלקים במערכת הפוליטית הבינו את הצורך במהלך אחראי להקמת ממשלת חירום, גם שופטי העליון חייבים לתפקד מתוך אחריות המתכתבת עם מצב החירום. אסור כמובן להכתיב לבית המשפט את מועד פרסום הכרעות הדין. עניין זה מסור לשיקול דעת השופטים, ואין בלתו. אך המערכת הפוליטית חייבת לסלול דרך חוקית שתאפשר לשופטים – אם יחפצו בכך – לדחות את מתן ההכרעה עד לאחר המלחמה והכול, כאמור, מבלי שיתבצע שום שינוי בהרכב השופטים המשתתפים בהכרעה.
פוליטיקאים עלולים להסתייג מהמהלך: האופוזיציה חוששת שדחיית ההכרעה תצייר אותה כמי שכובלת ידיו של בית המשפט ומסייעת לקואליציה לשמר את ההישגים (המוגבלים, יש להודות) של הרפורמה המשפטית. הקואליציה, מצידה, היתה מעדיפה שתקופת שלושת החודשים תחלוף מבלי שהשופטות הפורשות, המסווגות בדעת הקהל כליבראליות, תשתתפנה בהכרעה. ואולם, חששות שני הצדדים חייבים לפנות את מקומם לאינטרס הממלכתי: שימור האחדות הישראלית בעת מלחמה. על הפוליטיקאים, מכל המחנות, להביע, מיידית, תמיכה פומבית במהלך זה.
ובאשר לדרך החוקית להשגת הדחייה: קיימות אפשרויות שונות. למשל, תקנות בתי המשפט מסמיכות את שר המשפטים להודיע על קיומו של "מצב חירום מיוחד" בתקופה שבה "נשתבשו סדרי החיים התקינים במדינה או בחלק ממנה מחמת מצב הבטחון". על פי התקנות, ימי מצב חירום מיוחד לא יימנו במניין תקופת שלושת החודשים. עקב ספקות משפטיים פרשניים עדיף היה ששר המשפטים יתקן את התקנות כך שיחולו במפורש על המקרה הנוכחי, וכאמור, ראוי שהדבר ייעשה בתמיכת כל המערכת הפוליטית.
אם הדרך החוקית לדחיית ההכרעה הנפיצה תיסלל, השופטים יוכלו להפעיל את שיקול דעתם ולהימנע מלהצית את אש המחלוקת במקביל לאש הקרב.
פורסם בידיעות אחרונות