לפיכך, ממשלות ישראל קבעו בצדק כי גיור העולים הוא משימה לאומית חשובה. ואולם, העובדות טופחות על פנינו: קבוצת חסרי הדת הולכת וגדלה בכ – 10,000 אזרחים בשנה (עלייה נוספת וריבוי טבעי), בעוד שמספר הגרים הוא רק כ- 1,800. כנגד כל גר מתווספים חמישה אזרחים שאינם מוכרים כיהודים.
שאלת הגדרת גבולות הקולקטיב היהודי היא מרכזית ביותר לעתיד העם היהודי בישראל ובתפוצות: בארה"ב, כשני-שליש מהיהודים מתחתנים עם לא-יהודים, ומעל 90% מהילדים של הזוגות המעורבים נישאים ללא-יהודים. על פי ההגדרות המקובלות כיום בישראל, יהדות ארה"ב, למעט האורתודוקסים, הולכת ונכחדת. ובישראל, הגידול בהיקפה של קבוצת הלא-יהודים מדרבן את הדתיים והמסורתיים להכין מגילות יוחסין ואפשר שהעם יתפצל לשבטים שלא יתחתנו זה בזה לדורות. ועוד, הייאוש מהגיור ידרבן חילונים להחליף אותו בהליך אזרחי שיקבע מיהו יהודי. יש שיברכו על כך, אך חובה להבין כי זו תהיה מהפכה של ממש בתולדות עם ישראל, שקשה לעמוד מראש על משמעויותיה וסכנותיה מרובות.
על אף חשיבות העניין, הן הרבנות הראשית (המוסמכת לכך) והן כנסת ישראל (המסמיכה אותה) מזניחות את העיסוק בגיור. השמרנות הדתית מכאן והפחדנות הפוליטית משם מוליכות לכך שההחלטות של הדור הנוכחי – בעיקר במחדל – גודעות חלקים ניכרים מהעם (בחו"ל) ומובילות לפיצולו הטראגי (בארץ) לטווח ארוך.
שבועות בפתח. המקבילה המקראית לקלינטון ולטראמפ הוא עגלון מלך מואב, שבנותיו נישאו, על פי המסורת לזוג אחים מבית-לחם. אחת מהן, רות, הכריזה "עמך-עמי; אלוקיך-אלוקי" ודווקא מזרעה קמה מלכות דוד ועתיד לבוא המשיח.
רות המואבייה קבעה את סדר הדברים הנכון: ראשית, הצטרפות ללאום (עמך-עמי) ורק לאחר מכן, כתוצאה מכך, הצטרפות לדת (אלוקיך-אלוקי). העולים עשו את הצעד הראשון: הם שותפים למסע הלאומי של היהודים בדורנו – ילדיהם דוברי עברית ומשרתים בצה"ל. האם נאפשר להם לעשות גם את הצעד השני?
*המאמר פורסם לראשונה בידיעות אחרונות בתאריך 7.8.2016