דמוקרטיה

לא הבינו את גודל השעה

חוסר האמון הכריע: מחד מי שלא הבינו את מגבלות הכוח, ומאידך אלה שדקלמו שטות אינטלקטואלית כמו "אין חצי דמוקרטיה". כך כשל הניסיון לפשרה

לפני כשבוע פרסמנו כאן מאמר שכותרתו "הצעת פשרה למניעת תשעה באב בדורנו", ובו העלנו הצעה קונקרטית למתווה פשרה בעניין עילת הסבירות. הצעה זו עוררה גורמים רלוונטיים מהקואליציה, האופוזיציה וארגוני המחאה להגיב לה ורבים פנו אלינו בעקבותיה. ההסתדרות וארגוני המעסיקים החליטו לאמץ את הצעתנו וזו הפכה ל"מתווה ההסתדרות" המדובר. למרבה הצער ההצעה, כמו גם הצעות פשרה אחרות ומאמצים שהוביל הנשיא, לא התקבלה בסופו של דבר והכנסת הכריעה ברוב קואליציוני לחוקק את סעיף הסבירות בנוסחו המקורי.

ככל הידוע לנו, עיקרי הצעתנו – המרככת מאוד את הצעת הקואליציה שהפכה אמש לחוק – היו מקובלים בבסיסם על הכל. את המחלוקת העניינית בעניין הסבירות ניתן היה לפתור. ובכל זאת, הפשרה כשלה, וזאת בעיקר בשל חוסר האמון העמוק שבין הצדדים. ביטוי מדהים לכך היה בחוסר ההסכמה של מנהיגינו, וגם נציגיהם, להיפגש ולשאת ולתת זה מול זה. כך מצאנו את עצמנו ב"לילה לבן" שבו כל אחד מהצדדים בודק מולנו, המשפטנים, את מרווח הפשרה של הצד שכנגד.

מסתבר שגם כאשר עתיד המדינה על הכף, לא פחות מכך, מנהיגינו אינם מוצאים עוז לפגוש איש את רעהו ולחתור לפתרון משותף. שבר אמיתי. התסכול והאכזבה התעצמו כשגם בשעות האחרונות ממש, תוך כדי ההצבעה, כשהיו עוד שיחות ומגעים עם גורמים שונים לגבי הצעה חדשה שהעלינו – חוסר האמון ניצח. המדינה הפסידה.

במהלך הדרך היו לנו כמה הפתעות חיוביות: גילינו מרבצים עשירים של רצון טוב ושל אחריות ברמות גבוהות אצל גורמים רבים ומגוונים. חלקים מאנשי המחאה הצטרפו לפשרה. כך גם המנהיגות העסקית ומנהיגות ההסתדרות, שאימצו את ההצעה, הגישו אותה פורמלית לראש הממשלה בנימין נתניהו ופעלו נמרצות מול גורמים פוליטיים כדי לקדמה. בנוסף, אזרחים ואישים רבים מכל קצות הקשת שפנו אלינו בדרכים שונות, בירכו על היוזמה וההצעה וייחלו לקבלתה.

חברית הקואליציה לאחר ההצבעה על עילת הסבירות. צילום: יואב דודקביץ' TPS

מה שלא הפתיע, וממשיך לאכזב, הוא חוסר היכולת של אנשי הקצוות, להבין את גודל השעה ולוותר על עמדות טהרניות. אמירות אוטומטיות, חסרות שחר, פוסלות-כל למפרע, קובעות כי "אין חצי דמוקרטיה". זו שטות אינטלקטואלית ובכל מקרה זו פסילה עקרונית של עצם הרעיון של פשרה – קנאות לשמה. זוהי נשיאה לשווא של שם הדמוקרטיה. מסתבר שנטורי קרתא קיימים לא רק במאה שערים אלא גם בפרברי תל אביב.

ומנגד, אמירות אוטומטיות, חסרות שחר, פוסלות-כל למפרע, לפיהן "אלו תוצאות הבחירות ואנחנו נממש את הכרעת העם". זו אי-הבנה היורדת לשורשם של הכללים הדמוקרטיים, לפיהם גם כוחו של הרוב מוגבל בנושאים שונים, ובוודאי שבהקשר של שינויים משטריים עליו לחתור להסכמות. גם זו נשיאה לשווא של שם הדמוקרטיה.

חקיקת הכנסת אתמול (שני) היא בניגוד לרצון רוב העם לפי כל סקרי העומק שנעשו בחודשים האחרונים. כך, למשל, גם סקר שמלמד כי יותר משליש ממצביעי הליכוד מעוניינים בשינוי, אך רק בדרך של הסכמה. הרוב הפורמלי בכנסת הכריע את הרוב האמיתי בציבור.

מחר בערב ניכנס מובסים ליום האבל הלאומי – תשעה באב. שוב הצליח הדנ"א הנורא של המחלוקת – המלווה את עם ישראל מאז ימי ספרי התנ"ך, "שופטים" ו"מלכים", דרך שני אירועי החורבן הקודמים של ריבונות יהודית בארץ ישראל – לשלוח את גרורותיו אל לב המפעל היהודי החשוב ביותר במאה האחרונה: התנועה הציונית ומדינת ישראל. בסיבוב הנוכחי ניצחו הקצוות, אך אסור להתייאש ולהרים ידיים. דרך ההסכמה והפשרה עוד תנצח. ישראל זקוקה לריפוי.

פורסם לראשונה ב-Ynet