זכרה ומשקעיה של המלחמה שאנו בעיצומה ילוו את כולנו בשארית חיינו. רבים מידי יתהלכו בעולם צרובים במכוות אש על אובדן אדם אהוב – אב, בן, רעיה, ידידת נפש – שזכרו לא יסוף מהתודעה. אחרים יישאו את תוצאות המלחמה בגופם ממש – פצועי גוף או נפש. הציבור כולו לעולם לא ישכח את היום הנורא – 7 באוקטובר 2023.
חשיבותה ומשמעותה של המלחמה אינם משתקפים בשם הסתמי שהמחשב הצה"לי בחר עבורה: "חרבות ברזל". זהו שם גנרי שיכול להתאים לכל סכסוך אלים בכל מקום ובכל עת. שם שמתאים למשחק ווידאו או לחנות נשק בטקסס ולא לרעידת האדמה הנוכחית שמטלטלת את ישותנו. שמה הנוכחי של המלחמה איננו נושא עימו מטען רגשי, איננו מגייס לפעולה ואיננו מנגן על תדר ישראלי או יהודי ייחודי. יש בו התעלמות מהמציאות שאליה אנו מתעוררים בבקרים הקשים של חורף תשפ"ד.
לפיכך, כבר בשבוע השני למלחמה הצעתי מעל דפים אלו לקרוא לה בשם: "מלחמת בראשית".
קישור למאמר "מלחמת בראשית" של פרופ' ידידיה שטרן
נראה שהצעה זו מתקבלת על דעתו של ראש הממשלה ואפשר שהממשלה תאמץ אותה. בחירה זו מרפררת אל היום שבו המלחמה פרצה – שמחת תורה, שבו קוראים בתורה מ"בראשית ברא". אך חשוב מכך, היא מסמנת את המלחמה כאירוע שאיננו אך ורק נקודה נוספת על ציר הזמן הישראלי אלא ראשית צירים: אירוע שמבדיל בין מה שהיה לפני המלחמה לבין מה שיהיה אחריה. קו פרשת מים המבדיל בין ישראל השסועה והקרועה, שעל סף מלחמת אחים, ערב המלחמה, לבין ישראל המגויסת תחת סיסמת ה"יחד".
שתי ממלכות ישראליות קודמות – ממלכת בית דוד ושלמה וממלכת בית חשמונאי – לא שרדו את העשור השמיני לחייהן ובשנה האחרונה התגנב הספק שמא גורל דומה צפוי גם למדינת ישראל. ההצלחה הציונית המדהימה בקיבוץ גלויות ובניית בית לאומי לעם היהודי, החלה לגלות סימני דעיכה: משבר זהות שהתגלגל למשבר פוליטי, שהפך למאבק שליטה, שהתגלם בניסיון לשינוי משטר שהוביל את כולנו אל סף מלחמת אחים. הקללה הקדומה של "איש יד באחיו" הפכה להיות אפשרות ריאלית, מצמררת. הנחות יסוד – היותנו דמוקרטיה, מחויבותנו לשלטון החוק, שותפות הגורל ביננו, הממלכתיות שמכוחה צמחה המדינה ואפילו עצם שימור המדינה כמסגרת משותפת עבור כל קבוצות הזהות – הוטלו בספק. צלמים מכוערים הוצבו בהיכל הציוני.
באה המלחמה והכריחה אותנו לחשוב מחדש. היא לא מעלימה את המחלוקות הרעיוניות ביננו; קבוצות הזהות הישראליות ימשיכו להוריד ידיים גם לאחר שוך הקרבות. אבל המלחמה הארורה עשויה להוות קריאת השכמה להתחייבות כוללת של הישראלים באשר לגבולות שיש לשים למחלוקת. ההתגייסות המופלאה של כל חלקי החברה בעת המלחמה לאחדות פעולה אמנם נכפתה עלינו על ידי הקמים להורגנו, אך עתה היא חייבת לחזור ולהיות – כפי שהיתה ביובל הראשון למדינה – למרכיב יסוד בעשייה לאומית. בכך נבחן את עצמנו, בכך ייבחנו מנהיגנו, בכך תלוי עתידנו.
מלחמת בראשית תהיה ראויה לשמה אם קורבנם של הנופלים, כאבם של הפצועים, האימה של החטופים, הסבל של מאות אלפי משפחות הלוחמים והמפונים, יתורגמו לראשית מתחדשת: מהלך חברתי משנה תודעה – עם אחד אנחנו – ולכן גם משנה מציאות.
את האתחול הישראלי חובה לתמוך בשורה של מהלכים שייצבו את ברית הגורל הישראלית: עיגון הדמוקרטיה באמצעות הסכמה רחבה על כללי המשחק לניהול המחלוקת הערכית בדורות הבאים ("חוקה רזה"); חתירה לעיצוב מערכת הסכמות ישראלית בדבר ערכי היסוד של ישראל המתחדשת ("אמנה חברתית"); ייצוב המערכת הפוליטית באופן שייתן לרוב הישראלי את המקום הראוי לו בקדמת הבמה וישחרר אותו מהתלות בקצוות האידיאולוגיים; חידוש המרכזיות והחשיבות של השירות הציבורי בישראל וחילוצו מהבינוניות והשחיתות; והתגייסות של כוחות חדשים, טובי בניה ובנותיה של ישראל מכול שבטיה, אל ההנהגה הלאומית על כל שדרותיה.
המלחמה על הבית הישראלי לא תסתיים עם כיבוש עזה. היא רק תתחיל – מבראשית – כשנחזור אל היומיום האזרחי. אלו שמשליכים את נפשם מנגד במלחמה חייבים להביא עמם הביתה, בתום הקרבות, את הרוח שמפעמת בהם שם בעזה. הנחישות של גולני, האחווה בין הטנקיסטים, החדות של צוותי האוויר הותנעו במהלך עוצמתי ובהול בבוקר שמחת תורה, על ידי צו שמונה צבאי. לכשיפוג תוקפו, עתיד ישראל תלוי בשאלה אם נוציא לעצמנו גם צו שמונה אזרחי. האם נדע לתרגם את היחד הישראלי בהגנה על הגבולות ליחד ישראלי בהגנה על מה שבתוכם – הבית.
המחויבות של החברה האזרחית לראשית מחודשת של המפעל הציוני תחצב באבן על מצבותיהם של מאות הנופלים בקרבות שייכתב בהן "נפל/ה במלחמת בראשית".
פרופ' ידידיה שטרן הוא נשיא המכון למדיניות העם היהודי JPPI
פורסם בידיעות אחרונות