בדו"ח פרקים המתייחסים למלחמה בעזה, לאמון בהנהגה ובניצחון וליחסים עם מדינות מרכזיות בעולם.
נתונים עיקריים:
- שנתיים מפרוץ המלחמה: שליש מהישראלים מרגישים ״בעיקר מודאגים״
- שנה נוספת של מלחמה, ומצב הרוח הלאומי לא השתנה בשנה האחרונה
- רוב הישראלים מסכימים שהמלחמה התארכה בגלל שלא הוגדרו לה יעדים ברורים וריאליים
- רוב חושבים שהמלחמה התארכה בגלל שהממשלה לא קיבלה החלטות נכונות מספיק מהר
- רוב לא מסכימים שהמלחמה התארכה בגלל שצמרת צה״ל לא מספיק נחושה לנצח
- ירידה בשיעור הסבורים שהמלחמה התארכה בגלל שהלחץ הבינלאומי הפריע לישראל
- רוב מסכימים שהמלחמה מתארכת בגלל אינטרס פוליטי של הקואליציה
- יחסי העתיד עם הפלשתינים: שליש בעד הרחבת שליטה, שליש בעד הפרדה, רבע בעד הסכם שלום
- אמון הישראלים במדינות המרכזיות באירופה, צרפת ובריטניה, קרס (ירידה גם לגרמניה)
- רוב הציבור בעד חובת גיוס לרוב החרדים ובשלילת זכויות ממי שלא משרתים
- מחצית מהדתיים: יש לחייב את רוב החרדים בגיוס ולשלול זכויות והטבות מלא משרתים
- כמחצית מהישראלים מכירים ישראלים ששוקלים לעבור לגור בחו"ל
- כרבע מהישראלים טוענים שאם הייתה להם אפשרות מעשית להגר לחו"ל – היו עושים זאת
- בקרב הערבים שיעור גבוה יותר של מי שהיו מהגרים למדינה אחרת
- בשנה האחרונה ירד שיעור האופטימיים ביחס לעתיד ישראל. מחצית מהישראלים אופטימיים
- ירידה חדה במידת האופטימיות של הערבים בשנה האחרונה בנוגע לעתיד ישראל
אמון בניצחון
לאחר הפגישה שנערכה בסוף ספטמבר בין ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, לנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, פורסמה תוכנית אמריקאית להפסקת המלחמה ושחרור החטופים. במסיבת עיתונאים שנערכה בצמוד לפגישה הודיע נתניהו כי ההצעה מקובלת על ישראל. הסקר נערך לפני הפגישה. החודש נמשכה יציבות בתחושות היהודים בישראל בנוגע לאפשרות של ניצחון במלחמה, בעוד שבקרב הערבים נרשמה עלייה נוספת בשיעור מי שאינם חשים כלל שישראל מנצחת. במהלך ארבעת החודשים האחרונים חלה עלייה חדה בקרב הערבים המשיבים כך. מכרבע מהנשאלים לכמעט מחציתם.
תחושת הניצחון במלחמה מושפעת באופן מובהק מהעמדה הפוליטית: בצד השמאלי של המפה בולטת תחושת פסימיות חזקה – כמעט מחצית מהנשאלים המזהים עצמם שמאל השיבו שהם "בכלל לא מרגישים" שישראל מנצחת, ורק מיעוט קטן, פחות מעשירית, השיבו כי הם "לגמרי בטוחים" שישראל תנצח במלחמה. ככל שמתקדמים ימינה עולה תחושת האופטימיות – בקרב המזהים עצמם "ימין" ו"ימין מרכז", שהם רוב היהודים בישראל, רוב המשיבים מיקמו עצמם בדרגות 4-5. כלומר רוב הציבור המזוהה עם הימין מרגיש במידה רבה או מלאה שישראל מנצחת במלחמה.
אמון בהנהגה ובצה"ל
בסקר זה נרשמה רמת אמון דומה לזו שתועדה באוגוסט האחרון בקרב הציבור היהודי כלפי הממשלה. כיום, כשלושה מכל חמישה יהודים בישראל מצהירים על רמת אמון נמוכה בממשלה, בעוד שכשניים מכל חמישה מדווחים על רמת אמון גבוהה – זה נתון שקובע את אחת מרמות האמון הגבוהות ביותר בממשלה בשנה וחצי האחרונות. בקרב הערבים רמת האמון נמוכה: 83% מהם מציינים כי אמונם בממשלה נמוך, לעומת 59% בקרב היהודים. בשאלה נבחן האם המשיבים ״סומכים״ או ״לא סומכים״ על הממשלה.
רמות האמון של הציבור הישראלי בפיקוד הבכיר של צה"ל גבוהות באופן ניכר לעומת האמון בהנהגה הפוליטית. 63% מהציבור הכללי מביעים אמון במפקדי הצבא (15% "מאוד סומכים" ו-48% "די סומכים"), כאשר בקרב היהודים הנתון אף גבוה יותר ועומד על 69%. מנגד, מחצית מהערבים (53%) מצהירים שאינם סומכים על פיקוד צה"ל, ורק 38% מהם מביעים בו אמון. ביחס לחודש שעבר חלה עלייה בשיעור הערבים שמעידים כי רמת האמון שלהם בצה"ל גבוהה (38% לעומת 33% בחודש שעבר), וירידה בשיעור אלה מהם שמעידים כי רמת האמון שלהם בצה"ל נמוכה (53% לעומת 61%).
שנתיים למלחמה
סקר מדד החברה הישראלית של JPPI לחודש אוקטובר 2025, מעלה כי במלאת שנתיים למלחמה – שיעור גדול מהישראלים, כשליש מהם, מרגישים ״בעיקר מודאגים״. זה הרגש הדומיננטי ביותר משש האפשרויות שהוצגו למשיבים. מעבר לרגש זה, יותר מארבעה מכל עשרה ישראלים (43%) מרגישים בעיקר ״כועסים״ או ״עצובים״ או ״מיואשים״. מולם, כרבע מהישראלים (26%) מרגישים בעיקר ״אופטימיים״ ו״נחושים״.
הממצאים במלאת שנתיים למלחמה דומים למדי לאלה שנמדדו במלאת שנה למלחמה ובמלאת שנה וחצי למלחמה. כלומר, הרגשות שעוצבו בשנה הראשונה של המלחמה נותרו פחות או יותר זהים. בהכללה, מי שהיו ״נחושים״ ו״אופטימיים״ לפני שנה נותרו באותו מצב (הקבוצה הזאת מנתה 25% לפני שנה ו-26% עכשיו). מי שהיו ״מיואשים״ לפני שנה (14%) נותרו כך גם היום (15%). המצב בשטח אולי לא היה סטטי לאורך שנה זו, שחלו בה התפתחויות דרמטיות בכמה זירות, אך המצב הרגשי של רוב הישראלים נותר דומה לזה שהיה.
כמו במבדקים הקודמים, גם בסקר במלאת שנתיים למלחמה ניתן להבחין בפערים גדולים בין קבוצות שונות בסימון הרגש הדומיננטי שלהם מתוך האפשרויות שהוצעו (שש אפשרויות ו״לא יודעים״). בקרב יהודים הרגש הדומיננטי הוא דאגה, בקרב ערבים עצב. בקרב חילונים ומסורתיים דאגה, בקרב דתיים וחרדים אופטימיות. מקרב הנוצרים שהשיבו לסקר (קבוצה קטנה יחסית גם בסקר וגם באוכלוסייה, ולכן הממצא שנוגע אליה לא מהימן מבחינת התוקף הסטטיסטי), הרגש הדומיננטי היה ״כעס״. מקרב תומכי השמאל היהודים, הרגש הדומיננטי היה דאגה (33%) אך כמעט שיעור זהה של משיבים ציינו ״ייאוש״ (31%).
הפערים ברגשות ניכרים היטב גם בבחינה שלהם למול התמיכה במפלגות פוליטיות. מי שתומכים בליכוד מציינים נחישות כרגש עיקרי (42%). מי שתומכים בישראל ביתנו מציינים דאגה (49%), וכמותם גם תומכים במפלגות של גדי איזנקוט (49%), יועז הנדל (45%), ונפתלי בנט (42%). מקרב תומכי מפלגת הדמוקרטים, השמאלית ביותר, הרגש העיקרי גם הוא דאגה, אך הרגשות ״כעס״ ו״יאוש״ בולטים גם כן. למעשה, יותר ממחצית מתומכי הדמוקרטים שהשיבו לסקר הביעו אחד משני רגשות אלה (26% ו-27% בהתאמה). תומכי עוצמה יהודית דומים לתומכי הליכוד בהרגשתם – נחישות. תומכי המפלגות הדתיות והחרדיות (הציונות הדתית, ש״ס, יהדות התורה) מביעים ״אופטימיות״ כרגש עיקרי בשיעור גבוה מאוד.
התארכות המלחמה
על השאלה מדוע המלחמה מתארכת כבר שנתיים הדעות חלוקות. גם נושא זה נבחן במלאת שנה למלחמה, ושוב במלאת שנה וחצי למלחמה, וכעת בפעם השלישית. התשובות לרוב האפשרויות שהוצגו נותרו כמעט זהות. כלומר, כפי שהרגשות עוצבו ונותרו ללא שינוי בשנת המלחמה שמסתיימת עתה, כך גם העמדות ביחס למה שגורם לה להתארך. רוב היהודים (56%) ומחצית מהערבים (48%) מסכימים עם האמירה ש"המלחמה התארכה בגלל שהמשימות מסובכות ולוקח הרבה זמן למלא אותן". ביחס לאמירה זו ניכרים פערים משמעותיים על פי עמדות פוליטיות, כאשר בקבוצות הימין יש איתה הסכמה גבוהה ובקבוצות המרכז והשמאל הסכמה נמוכה באופן משמעותי.
השינוי המסויים שאפשר לזהות לעומת השנה שעברה בהקשר לאמירה על המשימות הוא בעמדת הערבים. בעוד שבשנה שעברה 60% מהם לא הסכימו עם ההסבר שהמלחמה התארכה בכלל שהמשימות מסובכות ולוקח הרבה זמן למלא אותן, השנה 48% מהם השיבו כך.
רוב הציבור הישראלי מסכים (מסכים וקצת מסכים) שהמלחמה התארכה משום שלא הוגדרו לה יעדים ברורים וריאליים שיאפשרו לסיים אותה. רוב זה נשען על הסכמה גבוהה מאוד בקבוצות המרכז והשמאל, ועל הסכמה נמוכה יחסית בקבוצות הימין. בקרב הערבים נרשם שיעור גבוה יותר שמסכים עם טענה זו – שני שליש מהם (72%) מסכימים איתה, לעומת 60% מקרב היהודים.
גם בהקשר להסבר זה לא חלו שינויים משמעותיים בעמדות הציבור במהלך השנה האחרונה. עם זאת, ניתן לזהות תזוזה מסוימת בתפיסת היהודים: שיעור אלה מהם שלא הסכימו עם טענה זו ירד מעט מ-42% ל-36%. נראה כי חלק מהם עברו לעמדת ביניים, שאומרת כי הם "קצת מסכימים" עם טענה זו. לטענה שהמלחמה התארכה בגלל שצמרת צה"ל לא מספיק נחושה להביא לניצחון מהיר אין רוב בציבור הישראלי: בעוד ש-40% מסכימים איתה, 54% לא מסכימים איתה. בחלוקה אידאולוגית, הימין היא הקבוצה היחידה שבה רוב מקבל (מסכימים + קצת מסכימים) את הטענה. לעומת זאת, בקרב המשתייכים לימין־מרכז, כמו גם ליתר הקבוצות האידאולוגיות, רוב המשיבים אינם מסכימים איתה. בחצי שנה האחרונה חלה עליה בשיעור הישראלים שמסכימים עם הטענה שהמלחמה התארכה בגלל שצמרת צה"ל לא מספיק נחושה להביא לניצחון מהיר, שרובם משתייכים לקבוצת הימין, וירידה בשיעור הישראלים ש"קצת מסכימים" עם טענה זו. שיעור הישראלים שאינם מסכימים עם טענה זו עלה במעט בחצי השנה האחרונה.
רוב היהודים (76%) והערבים (77%) מסכימים (מסכימים + קצת מסכימים) לאמירה שהמלחמה התארכה בגלל שהממשלה לא קיבלה החלטות נכונות מספיק מהר. גם ביחס לאמירה זו ישנם פערי עמדות ניכרים על פי מחנה פוליטי. עם זאת, גם בקרב קבוצות הימין, שנטייתן להסכים לאמירה זו נמוכה יותר, ישנו רוב המסכים איתה. 64% מהמזדהים כ״ימין״ מסכימים עם האמירה, ו-76% מהמזדהים כ״ימין מרכז״ מסכימים איתה. נתונים אלה גבוהים יותר לעומת תשובות המשתייכים לקבוצת הימין מהשנה שעברה, אז 60% מהמגדירים עצמם "ימין" ו-67% מהמגדירים עצמם "ימין מרכז", הסכימו עם האמירה.
ביחס לפעמיים הקודמות שבהן בחנו שאלה זו, מרבית הישראלים נותרו בעמדתם הקובעת כי המלחמה התארכה בגלל שהממשלה לא קיבלה החלטות נכונות מספיק מהר. שיעור הערבים שמסכימים עם הסבר זה עלה מ-57% באוקטובר שעבר ל-63% בחודש הנוכחי, ובהתאם ירד במעט שיעור אלה מהם שאינם מסכימים עם טענה זו.
בחודשים האחרונים גברה הביקורת הבינלאומית על ישראל בעקבות המשך הלחימה בעזה. מדינות וארגונים בינלאומיים הביעו דאגה גוברת מהיקף הפגיעות באזרחים ומהמצב ההומניטרי הקשה ברצועה. במסגרת ביקורות אלה נשמעו קריאות להטלת סנקציות ולחקירות משפטיות, מה שממחיש את השחיקה הגוברת בלגיטימציה של הפעולה הישראלית בעיני הקהילה הבינלאומית. במדינות רבות בעולם נערכו גם הפגנות גדולות נגד ישראל, ונרשמו אירועים של פגיעה בישראלים וביהודים.
רוב הישראלים סבורים כי התערבותה של הקהילה הבינלאומית בעימות הקשתה על התקדמות המלחמה בקצב מהיר יותר, והפריעה לישראל להשלים את משימותיה. לאמירה זו שותפים בעיקר המשתייכים לקבוצות הימין, ואילו בקרב המשתייכים לקבוצות המרכז והשמאל אין רוב שמסכימים איתה.
ביחס לנתונים שנאספו במלאת שנה, ושנה וחצי למלחמה, חלה ירידה בשיעור המשיבים שסבורים שהמלחמה התארכה בגלל שהלחץ הבינלאומי הפריע לישראל להשלים את המשימות. בעוד שלפני חצי שנה 38% מהישראלים הסכימו עם הסבר זה, החודש 29% מהציבור הישראלי מסכימים איתו. בהתאם עלה במידת מה שיעור הישראלים שלא מסכימים עם הטענה שהלחץ בינלאומי הוא אחד הגורמים לעיכוב השלמת משימות המלחמה.
רוב הציבור אינו מסכים עם האמירה, הנשמעת לעיתים מפי חברים בקואליציה, שהמלחמה התארכה בגלל מגבלות שהמערכת המשפטית הטילה על צה״ל. עם זאת, בקרב המשתייכים לקבוצת הימין ישנה הסכמה יחסית גבוהה עם אמירה זו: 54% מסכימים עם האמירה (לעומת 62% מהם בשנה שעברה), ועוד 20% קצת מסכימים איתה (לעומת 25% בשנה שעברה). בהשוואה לסקרים שנערכו במלאת שנה ושנה וחצי למלחמה, תשובות הישראלים נשארו יחסית דומות ביחס לטענה שהמלחמה התארכה בגלל שהמערכת המשפטית מעכבת את צה"ל ומפריעה לו לבצע משימות. שיעור היהודים המסכימים עם אמירה זו (44%) גבוה משיעור הערבים שחושבים כך (26%).
רוב הציבור (49%) מסכים עם האמירה שהמלחמה מתארכת בגלל אינטרס פוליטי של הקואליציה להאריך את משכה. רוב גדול מהערבים (77%) מסכים לאמירה זו, ובקרב היהודים, רוב קטן יותר (55%) מסכימים איתה. כצפוי, בקרב בוחרי מפלגות הקואליציה יש רוב מוחץ שאינו מסכים לאמירה זו. 88% מבוחרי הליכוד לא מסכימים איתה, וכך גם 87% מבוחרי הציונות הדתית, 84% מבוחרי ש״ס ו-88% מבוחרי יהדות התורה. בקרב כל בוחרי מפלגות האופוזיציה יש רוב של מסכימים או מסכימים חלקית (״קצת״) לטענה זו. ביחס למדידות שנערכו באוקטובר שעבר ובחודש מאי האחרון, לא חלו שינויים בתפיסת הישראלים כי לקואליציה יש אינטרס פוליטי להאריך את המלחמה. בחלוקה לפי דתיות – בעוד שרוב החילונים והמסורתיים הלא דתיים מסכימים עם אמירה זו, רוב המסורתיים-דתיים, הדתיים והחרדים – אינם מסכימים איתה.
לטענה שהמלחמה התארכה בגלל הפגנות נגדה, ופעילות של קבוצות לחץ, אין הסכמה של רוב בציבור. עם זאת, טענה זו זוכה להסכמה גבוהה בקבוצות הימין: בקרב המזהים עצמם כ"ימין" 53% מסכימים ועוד 29% קצת מסכימים, ובקרב המזהים עצמם ימין-מרכז 33% מסכימים ו-20% קצת מסכימים. בשנה האחרונה ירד מעט שיעור הישראלים שלא מסכימים עם האמירה שהמלחמה התארכה בגלל שמפגינים וקבוצות לחץ מחלישים את הנחישות לניצחון, ועלה מעט שיעור אלו שקצת מסכימים עם טענה זו. בדומה למדידות קודמות, שיעור הערבים שלא מסכימים עם טענה זו גבוה משיעור היהודים שלא מסכימים איתה.
יחסים עם הפלשתינים
בעקבות הכרתן של מספר גדול של מדינות במדינה פלשתינית בחודש שעבר, הצגנו החודש שאלה חוזרת הנוגעת לתפיסה העקרונית של ישראלים את ההסדר העתידי בזירה הפלשתינית. כשליש (35%) מכלל הישראלים סבורים שישראל צריכה לחזק את השליטה שלה על הפלשתינים, להרחיב את ההתנחלויות, לשקול את פירוק הרשות הפלשתינית ואולי לספח שטחים ביהודה ושומרון. שליש נוסף (30%) סבורים שישראל צריכה לחתור להפרדה מלאה מהפלשתינים, פירוק התנחלויות שאינן בגושים הגדולים, והתמקדות בשמירה על חופש הפעולה של צה״ל כדי למנוע צמיחה של ארגוני טרור בשטחים. רבע נוספים (25%) מאמינים שישראל צריכה לנסות להגיע להסכם שלום עם הפלשתינים המתונים, ולאפשר הקמת מדינה פלשתינית שתחיה בשלום לצד מדינת ישראל (סקר של גאלופ בחודש שעבר מצא באמצעות שאלה שהנוסח שלה שונה, שיעור כמעט זהה של ישראלים שתומכים בפתרון ״שתי המדינות״ – 27%).
ביחס לתשובות שנרשמו לפני חצי שנה, חלה ירידה קלה בשיעור היהודים שחושבים שישראל צריכה להרחיב את השליטה על הפלשתינים, ועלייה קלה בשיעור אלו שחושבים כי יש לנסות להגיע להסכם שלום. כאשר בוחנים את קבוצת המשיבים התומכים בהסכם שלום, עולה כי חמישית מהיהודים וכשני שליש מהערבים משתייכים אליה.
יחסי ישראל ומדינות העולם
החודש בחנו מה חושבים הישראלים על מידת ה״ידידותיות״ של כמה מדינות מרכזיות בעולם ביחסן לישראל. נוסח השאלה היה ״כשאת/ה חושב/ת על ___, האם היא מדינה ידידותית או לא ידידותית לישראל?״. בטבלה המוצגת כאן ניתן לראות את שיעור כלל הישראלים, היהודים והערבים שסבורים שהמדינה היא ידידותית. מקרב המדינות שהוצגו, גרמניה זכתה לציון הגבוה ביותר במדד הידידותיות (64%) בקרב כלל הישראלים. אחריה באות הודו, בריטניה ולאחר מכן צרפת, ולבסוף סין ורוסיה. ישנם הבדלים בתפיסת הידידות של מדינות אלה בעיני היהודים והערבים – כאשר במרבית המקרים מידת הידידות שהערבים מייחסים למדינות שונות גבוה לעומת מידת הידידות שהיהודים מייחסים להן.
בשונה מהמדידה הזהה בשנה שעברה, ביחס למרבית המדינות לא הייתה השנה הסכמה בין קבוצות של ימין ומרכז-שמאל בנוגע למידת הידידותיות של המדינות כלפי ישראל. בעוד שהשמאל מזהה את צרפת ובריטניה כידידותיות יותר, הימין מזהה את הודו ורוסיה כמדינות ידידותיות יותר לישראל.
ברקע הדיון בעצרת הכללית של האו״ם, והחלטתן של מדינות שונות להכיר במדינה פלשתינית – רוב היהודים בישראל (ומיעוט מקרב הערבים) סבורים שצרפת היא מדינה ״לא ידידותית״ לישראל.
בעוד שבשנה שעברה, כארבעה מכל עשרה יהודים בישראל השיבו כך, השנה חושבים כך כשני שלישים מהמשיבים היהודים (64%). בהתאם, בעוד שבשנה שעברה כחמישית מהמשיבים ראו את צרפת כ״ידידותית", שיעורם ירד השנה לקרוב יותר לעשירית (12%). ירידה בהערכת הידידותיות של צרפת נרשמה השנה גם בקרב הערבים. בשנה שעברה רובם הגדירו את צרפת ידידותית לישראל, השנה, עשו זאת פחות ממחציתם (48%).
תמונה דומה נרשמת גם ביחס למדינות אחרות באירופה: ביחס לבריטניה – שיעור היהודים בישראל הסבורים כי בריטניה ״אינה ידידותית״ לישראל יותר מהכפיל את עצמו השנה – מ-18% בספטמבר 2024 ל-42% החודש. כשליש (37%) סבורים כי בריטניה היא ״לא ידידותית ולא לא-ידידותית״.
לעומת זאת, שיעור הסבורים כי בריטניה ידידותית נחתך בחצי. מכמעט ארבעים אחוז בשנה שעברה, לפחות מעשרים השנה (19%). מקרב הערבים בישראל, 60% סבורים שבריטניה ״ידידותית״ לישראל – הרוב. אך גם בקרב הערבים ישנה ירידה בהערכת הידידותיות של בריטניה – בשנה שעברה 70% אמרו כי בריטניה ידידותית.
המדינה האירופית שרוב הישראלים עודם סבורים שהיא ידידותית לישראל היא גרמניה. בקרב היהודים בישראל כמעט שני שלישים (64%) מגדירים את גרמניה כמדינה ידידותית. אפילו בקרב מי שמזהים את עצמם כתומכי הימין, שעמדתם ביחס לצרפת וגרמניה היא ביקורתית, כמעט מחצית (46%) רואים את גרמניה כמדינה ידידותית. למרות זאת, בהשוואה לשנה שעברה, ניכר שגם היחס לגרמניה הצטנן. בשנה שעברה 83% מהיהודים בישראל הגדירו את גרמניה כידידותית, והיום כאמור המספר ירד ל-64%. שיעורם של מי שסבורים שגרמניה אינה ידידותית נותר יחסית נמוך, פחות מעשרה אחוז.
עתיד בישראל
כמחצית מהישראלים (51%) מכירים ישראלים שבגלל המצב שוקלים לעבור לגור בחו"ל. בקרב היהודים שיעור זה עומד על 44% ובקרב הערבים עומד על 79%. בקרב המזדהים עם קבוצת השמאל שיעור אלו שמכירים ישראלים כאלה גבוה יותר. ככול שמתקדמים על הסקלה האידאולוגית מהשמאל לכיוון הימין – יורד שיעור המשיבים שמכירים ישראלים שרוצים לעזוב ועולה שיעורם של מי שלא מכירים כאלה.
ביחס למדידה בנובמבר 24 כמעט לא חל שינוי בשיעור היהודים שמכירים ישראלים שבגלל המצב שוקלים לעבור לחו"ל. עלה מעט שיעור אלו מהם שבכלל לא מכירים כאלה. בחלוקה לפי אידאולוגיה מתגלות תזוזות: בשמאל חלה עלייה של מי שאומרים שהם מכירים רבים או לפחות כמה ישראלים כאלה. כ-89% באוקטובר 2025 לעומת 77% בנובמבר 2024. בימין התמונה הפוכה: ירידה בשיעור של מי שמדווחים על היכרות עם ישראלים כאלה, ועלייה משמעותית בשיעורם של מי שאינם מכירים כלל כאלה (מ־37% ל־47%). ככל שהישראלים ממוקמים לכיוון שמאל על הסקלה, כך גדל הסיכוי שיאמרו שהם מכירים ישראלים ששוקלים הגירה; ככל שהם ממוקמים בימין – כך מתחזקת האמירה שאין הכרות עם תופעה כזאת.
כרבע מהישראלים (25%) טוענים שאם הייתה להם אפשרות מעשית להגר לחו"ל – הם היו עושים זאת (מאוד מסכימים + קצת מסכימים). מנגד מחצית מהישראלים (55%) "בכלל לא מסכימים" שהיו עושים זאת. שיעור המשיבים הערבים ש"מאוד מסכימים" עם האמירה שאם הייתה להם אפשרות הם היו עושים זאת, גבוה משיעור המשיבים היהודים ש"מאוד מסכימים" עם אמירה זו. כמחצית מהמזהים עצמם "שמאל" (46%) מסכימים גם הם עם אמירה זו (מאוד מסכימים + קצת מסכימים), קרוב לשליש מהמזוהים כ״מרכז״ (31%). מנגד רוב גדול מאוד של מי שמזהים את עצמם כ"ימין" (87%) לא מסכימים איתה (בכלל לא מסכימים + קצת לא מסכימים).
בקרב כלל הישראלים, התמונה נותרה יחסית יציבה בין נובמבר 2024 לאוקטובר 2025: שיעור מי שכלל לא ״מסכימים״ לשקול הגירה התחזק במעט (מ-52% ל-55%), בעוד ששיעור מי ש״מאוד מסכימים״ לשקול הגירה ירד מעט מ-14% ל-11%. בקרב יהודים נרשמה ירידה קלה בשיעור מי שמעוניינים בהגירה לעומת הסקר לפני שנה, אך שיעור זה עודו עומד על קרוב לרבע מהמשיבים. בקרב הערבים נרשמה ירידה בשיעור המתנגדים הנחרצים להגירה, ועלייה בשיעור מי שמביעים נכונות מסוימת להגר. ממצאים אלה מצביעים על פערים הולכים וגדלים בין יהודים לערבים ביחסם לרעיון ההגירה: בקרב היהודים נרשמה התחזקות בשנה האחרונה בשיעור מי שרוצים להישאר בארץ (אולי על רקע תופעות של התנכלות לישראלים ויהודים בחו״ל, מה שהופך את היעדים לפחות מושכים), בעוד שבקרב הערבים ישנה מגמה של עלייה קלה בפתיחות לאפשרות לעזוב.
עתיד ישראל
מחצית מהישראלים (50%) אופטימיים ביחס לעתידה של מדינת ישראל (מאוד אופטימיים + קצת אופטימיים), מנגד, שיעור כמעט זהה 49% פסימיים בנוגע לעתידה (מאוד פסימיים + קצת פסימיים). רמת האופטימיות של האוכלוסייה היהודית גבוהה לעומת זו של הערבים. כ-77% מהמזהים עצמם "שמאל-מרכז" ורוב מהמזהים עצמם "מרכז" (61%) – פסימיים בנוגע לעתידה של ישראל. מנגד, 64% ממי שמזדהים "ימין מרכז" ו-85% מהמזהים עצמם "ימין" – אופטימיים בנוגע לעתיד המדינה. בחלוקה לפי דתיות, מרבית החילונים (60%) פסימיים בנוגע לעתיד ישראל, ומרבית של שאר הקבוצות – אופטימיות.
בשנה האחרונה ירד שיעור האופטימיים בציבור הישראלי, ועלה שיעור הפסימיים. בקרב היהודים המגמה מתונה: אחרי עלייה באופטימיות בין מרץ לנובמבר 2024, נרשמה יציבות יחסית עד אוקטובר 2025, עם התחזקות קלה בפסימיות. לעומת זאת, בקרב הערבים השינוי משמעותי: בין נובמבר 2024 לאוקטובר 2025 נרשמה ירידה חדה באופטימיות (מ-40% ל-20%) ועלייה דרמטית בפסימיות, כששיעור ה״מאוד פסימיים״ זינק מ-29% ל-50%.
גיוס חרדים
לקראת חידוש מושב הכנסת, והתביעה של המפלגות החרדיות להעביר חוק פטור מגיוס כתנאי להמשך תמיכה בקואליציה, רוב היהודים בישראל (68%) מאמינים שהכנסת צריכה לחייב את רוב החרדים בגיוס. רוב התומכים בגישה זו מאמינים שצריך לשלול זכויות והטבות ממי שלא מתייצבים לשירות, וחלק קטן מהם חושבים שצריך להעמיד לדין ולהעניש את מי שלא משרתים. כחמשית (19%) סבורים שצריך לנסות לגרום לחרדים להסכים לגיוס בשכנוע בלבד, ו-4% סבורים שיש להעביר חוק שפוטר את החרדים מגיוס כמו שהיה ״עד לא מזמן״. מרבית המזהים עצמם כ“שמאל“, “מרכז“ ו"ימין מרכז" בעד גיוס רוב החרדים ושלילית זכויות והטבות ממי שלא מתגייס. שניים מכל חמישה המזהים עצמם “ימין״, שרוב תומכי הקואליציה נמנים עליהם, תומכים גם הם בגישה זו, ושליש מהם (34%) סבורים כי יש לנסות לגרום לחרדים להסכים לגיוס בשכנוע בלבד. 5% בלבד מתומכי הימין תומכים בחוק שפוטר את כלל החרדים מגיוס.
בחלוקה לפי דתיות נרשם רוב או מחצית מהמשיבים בכלל הקבוצות מלבד החרדים שסבורים כי יש לחייב את רוב החרדים בגיוס ולשלול זכויות והטבות ממי שלא משרתים. בקרב דתיים 50% תומכים בגישה זו, ורבע (23%) בעד לנסות לגרום לחרדים להסכים לגיוס בשכנוע בלבד. בשאלון השנה נערך שינוי קל בנוסח התשובות לעומת השאלה שנבחנה בנובמבר 2024. במקום האפשרות "להעביר חוק שפוטר מגיוס חרדים שלומדים ברצינות תורה ומגייס את השאר" הוספנו את האפשרות "לנסות לגרום לחרדים להסכים בשכנוע בלבד". למרות שינוי זה, לא נרשמו הבדלים משמעותיים בתשובות היהודים ביחס לשנה שעברה. ניתן לראות כי חלה עלייה בשיעור היהודים שסבורים כי יש לחייב את רוב החרדים בגיוס (עלייה של 2% בשיעור מי שחושבים שיש לשלול זכויות והטבות ממי שלא משרתים, ועלייה של 4% בשיעור אלה שחושבים שיש להעמיד אותם לדין ולהעניש אותם).
רוב היהודים (57%) סבורים שהעובדה שרק מעטים מהצעירים החרדים שזומנו להתייצב לגיוס בחודשים האחרונים באו ללשכת הגיוס היא הוכחה לכך שצעירים חרדים לא מוכנים לבוא ושיש להגביר את הלחץ של סנקציות. מנגד, שליש (36%) סבורים שזו הוכחה שאי אפשר לגייס צעירים חרדים בכפייה, וצריך לחזור להידברות. נתונים אלה דומים לנתונים שנרשמו בשנה שעברה בשאלה זו. בקרב המסורתיים הלא דתיים עלה שיעור המשיבים שסבורים כי יש לחזק את הסנקציות וירד שיעור התומכים בהידברות. בקרב הדתיים והמסורתיים הדתיים נרשמה עלייה קלה בתמיכה בהידברות לעומת תמיכה בסנקציות.
בשל תקופת החגים נתוני סקר אוקטובר של המכון למדיניות העם היהודי נאספו בין התאריכים 25-28.9 בקרב 774 משיבים. איסוף הנתונים נערך באמצעות הפאנל של אתר המדד (568 מרואיינים במגזר היהודי, בסקר אינטרנטי) וחברת אפקאר (206 מרואיינים במגזר הערבי, כמחציתם אינטרנטי ומחציתם טלפוני). הנתונים נותחו ושוקללו על פי הצבעה ודתיות כדי לייצג את עמדת אוכלוסיית הבוגרים בישראל. שמואל רוזנר ונוח סלפקוב עורכים את מדד JPPI לחברה הישראלית. יועץ סטטיסטי: פרופ׳ דוד שטיינברג.