בזירה הכלכלית אנו עמלים, זה מספר שנים, לאיית את המילה "גז" בשבע שגיאות לפחות. האחרונה שבהן, מהשבוע, היא המאבק החוקתי בין "בית המשפט" לבין "הממשלה" באשר לדרך הנכונה לתרגם את נס חבית הגז, שאירע לנו, למציאות רווחית לטובת הכלל. בלי להתייחס לגוף ההכרעה השיפוטית באשר למתווה הגז, ברור שהמתח החוקתי סביב שאלת האחריות והסמכות של רשויות המדינה מגיע לנקודת רתיחה. כאשר ראש הממשלה קובע שהחלטת בית המשפט העליון, הפוסלת את סעיף היציבות, "תמוהה" ושרת המשפטים מדברת על "התערבות בוטה" של השופטים – מתחזקת התחושה שאנו על ספו של משבר חוקתי. הרצון הפוליטי לחולל שינוי יסודי בשיווי המשקל הנוכחי בין רשויות המדינה הולך ומבשיל.
בזירה הצבאית, אינתיפאדת הסכינים גובה מאתנו מחיר מפולפל, ערמומי שמזעזע את תשתית האתוס הלאומי. "צדקת הדרך", "טוהר הנשק", "הצבא המוסרי בעולם" – כל אלה ואמיתות יסוד ישראליות נוספות עומדות נכלמות נוכח העובדה שרוב הקהל הישראלי, 53% לפי סקר של המכון לדמוקרטיה, סבור שדינו של מחבל הוא דין מוות, גם אם לא נשקפת כל סכנה ממשית ממנו. מי היה מאמין שלינץ יהפוך לגיטימי בעיני רבים כל כך?
לדרדור המוסרי יש גם תוצאות מערכתיות: הרמטכ"ל הבהיר את הברור מאליו שאין להרוג אויב שאיננו מסכן אותנו, ושר הביטחון וראש הממשלה מגבים אותו. ואולם ככל שהפקודות המוסריות ימשיכו להיאכף כך גם יתרחב הפער שבין רצון ההמון לבין התנהגות הצבא. זוהי התפתחות חדשה שצריך לחשוש ממנה: הפרה הקדושה הישראלית האחרונה, צה"ל, עלולה להישחט בעקיפין, באינתיפאדת הסכינים. רב העיר צפת כבר מראה את הכיוון: החייל שירה – גיבור; הרמטכ"ל – שערוריה. גם עירית בית שמש יודעת לאן הרוח נושבת, כשהיא מקדמת הפגנה למען החייל מבצע הלינץ. זהו רק עניין של זמן קצר עד שהציפורניים תישלפנה ישירות נגד מפקדי הצבא וייקבע כי ה"אייזנקוטים" מרקדים לפי החליל של "בצלם".
ובזירה הדתית, הרב הראשי הספרדי לישראל זיכה אותנו השבוע בקביעה לפיה אסור לגויים לגור בארץ ישראל אם אינם מקבלים על עצמם את שבע מצוות בני נוח. הרב הראשי, שהוא נושא משרה רמה ביותר לא רק בעולם הדתי אלא גם במערך המשפטי של מדינת ישראל (מקביל לנשיאת בית המשפט העליון), קובע שחמישית מאזרחי המדינה אמורים היו להיות מגורשים מכאן, אם רק היה לנו כוח לבצע זאת. הארץ לא הזדעזעה כיוון שהאוזן כבר התרגלה לאמירות דתיות אנטי-הומניסטיות, גם אם הן באות מפיו של מי שעומד בראש הממסד הדתי בישראל. יאמר לזכותו כי מספר ימים לאחר פרסום אמירה זו, הוא חזר בה ממנה והבהיר כי דבריו לא עסקו במציאות חיינו אלא ב"ימות המשיח".
ספירת מלאי חלקית זו – מהנעשה בישראל בשבוע אחד – מתארת אותנו כמדינת פלנגות: עומדים לפני משבר חוקתי בהורדת ידיים בין רשויות השלטון; בתוככי משבר מוסרי באשר לטוהר הנשק הישראלי ולאחר משבר דתי, של בגידת רבנים מובילים בערכי הדת ההומניסטיים הבסיסיים ביותר.
זהו "יומן השבוע". מה מצפה לנו בשבוע הבא?
המאמר פורסם ב"ידיעות אחרונות"