לאחר הבחירות, ולקראת המשא ומתן הקואליציוני, חשוב להכיר בתוצאה המרכזית של המערכה: לפנינו הזדמנות ייחודית לשינוי פני המדינה כך שתהיה, בו זמנית, יהודית יותר ודמוקרטית יותר. מקור התקווה הוא ההרכב האנושי של הכנסת הבאה שתכלול קבוצה גדולה של נשים ואנשים איכותיים, רובם חדשים בפוליטיקה, ששפת השילוב בין יהדות ודמוקרטיה טבעית להם, חיונית להם והיא המניע המרכזי לפעילותם הציבורית. אין מדובר בנבחרים של מפלגה זו או אחרת, אלא בשותפות חוצת מפלגות, שאם תתגבש לתוכנית פעולה פוליטית קונקרטית עשויה לרפא את מדינת ישראל מכמה מחולייה המרכזיים.
זוהי הבשלה פוליטית של מהלך תרבותי וחברתי שאיננו מוכן להסתפק בדיון האובססיבי על גבולות המדינה (תחת שם הקוד של "ימין ושמאל"), אלא חותר לעסוק באופייה הראוי של המדינה שבתוך אותן גבולות, היכן שיוצבו. בצד השאלות החשובות של כלכלה וחברה, הכנסת הבאה תציב על סדר יומה שאלות יסוד של הזהות הישראלית. אפשרויות הקצה – "מדינת הלכה" ו"מדינת כל אזרחיה" – נדחו זה מכבר, אך טרם בררנו את משמעות השילוב שבין יהודית ודמוקרטית, ובתוך כך את אי הנחת שאופף את המפגש בין דת ומדינה. שוק הרעיונות הישראלי מציע פתרונות טובים לנקודות החיכוך – שוויון בנטל, נישואין וגירושין, גיור, שבת ועוד – והכנסת הנכנסת יכולה לממש אותם בהסכמה רחבה, של ארבע מחמש המפלגות הגדולות. אלו פתרונות מכילים שיאפשרו לנו לקיים מדינה דמוקרטית למשעי, בלי שנוותר על מופע משמעותי של ייחודנו היהודי ברשות הרבים.
קיימת נוסחה מרחיקת-ראות שתאפשר גיוס מרבית האברכים לצבא מבלי שתיקרע רקמת היחסים עם החרדים; מתוך מתן כבוד ללימוד התורה, שהוא ביטוי חשוב של אופייה היהודי של המדינה. ניתן להכיר בנישואין כטקס דתי, תוך פתיחת הדלת למי שרוצה ליצור תא משפחתי בדרך אחרת, באמצעות ברית זוגיות חילונית. הרבנות הציונית יודעת לתת מענה לאתגר הגיור של שליש מיליון עולים שאינם מוכרים כיהודים. נדרש מעשה אמיץ לפני שהעם יתחלק לשבטים על פי אילנות יוחסין. ניתן לעצב שבת ישראלית ייחודית, שאיננה מבוססת על ההלכה אלא על הזיכרון ההיסטורי הלאומי ועל רגישות חברתית. ראוי לשקם את הרבנות הראשית באמצעות איוש מוסדותיה במנהיגים רוחניים שמבינים שהמדינה היא התופעה היהודית החשובה בדורנו.
הפתרונות קיימים ומוכנים – חלקם מנוסחים משפטית כהצעות חוק – ואף שרוב גדול מעוניין בהם, טרם נוצרה ההזדמנות הפוליטית למימושם. עתה בשלה העת. יש לעשות זאת בדרך לא כוחנית, אך בלתי מתפשרת. אסור לדחוק את החרדים לפינה – הם חלק חשוב בהווה ובעתיד הישראלי. שותפות גורל עימם היא מרכיב חשוב בחוסן הלאומי. מנגד, אין לתת להם כוח ווטו בנושאי הזהות המרכזיים. בין חברי הכנסת הנכנסים יש המבינים את דקותה ואת עומקה של המשימה ועליהם להתחיל בקידומה כבר בהסכם הקואליציוני.
הוגי הציונות חשבו שחידת הזהות היהודית, שהעיקה עליהם, נובעת מהאופי הלא-נורמאלי של הקיום היהודי בתפוצות. הם קיוו שהקמת המדינה תביא להכרעה בשאלת הזהות הלאומית. בפועל, התברר שטעו: מדינת ישראל הפכה לזירת המאבק על הזהות; השליטה במרחב הציבורי היה לנושא המחלוקת המרכזי. ואולם, התמונה הקבוצתית של הכנסת החדשה – המשופעת כוחות רעננים ומאוזנים – כוללת תקווה גדולה לתחילתו של עיסוק מרפא בשאלות אלו. אם כך יהיה, נוכל לגשת למשימה הגדולה מכולן: כינונה של חוקה בהסכמה למדינת הלאום של העם היהודי.