בדו"ח כמה חלקים המתייחסים למלחמה מול איראן, המלחמה בלבנון, אמון בהנהגה ובניצחון, יחסי ארה"ב-ישראל, תקציב המדינה ובחירות 2026.
ממצאים עיקריים:
- ירידה בתחושת הניצחון הכללית של הציבור מאז פתיחת מבצע "שאגת הארי"
- רוב: אם יושג הסכם בין ארה"ב לאיראן שלא יממש את יעדי ישראל – יש לעצור את הלחימה
- במבט לאחור: הישגי מלחמת "עם כלביא" נתפסים כפחות טובים משנתפסו בעבר
- במבט לאחור: הישגי המערכה בלבנון בסתיו 2024 נתפסים כפחות טובים משנתפסו בעבר
- רוב הישראלים מאמינים: ידרשו סבבי לחימה נוספים באיראן, לבנון ועזה
- רוב הציבור הישראלי: יש להיאבק באלימות של יהודים נגד פלשתינים ביהודה ושומרון
- חוסר שביעות רצון מתקציב 2026: רוב הישראלים לא מרוצים ממנו
- זינוק בתמיכה לתוספת כספים לשיקום הצפון והדרום, בולטות בהעדפת קיצוץ למגזר החרדי
- העדפות לבחירות: במרכז-שמאל להחלפת השלטון, בימין לרפורמה המשפטית
- רק רבע מהישראלים מרוצים מהיצע האפשרויות הפוליטיות לקראת הבחירות הקרובות
- הערכה שעיקר הפערים בין מועמדים לרה״מ ב״חוכמה״ (ימין) ו״אכפתיות״ (מרכז-שמאל)
- הפערים בתפיסת עמדות המועמדים בולטים בעיקר בנושא דת ומדינה, פחות בביטחון וכלכלה
המלחמה מול איראן
סקר אפריל נערך לפני פסח, בעיצומה של המלחמה מול איראן, כאשר במקביל חלה הסלמה משמעותית בעצימות הלחימה בחזית הצפונית בלבנון. לאחר ארבעה חודשי רגיעה ביטחונית – שהחלו עם הפסקת האש ברצועת עזה והשבת כלל החטופים – שבה ישראל למצב מלחמה. סבב הלחימה מול איראן נמשך 40 ימים עד שהכריזו ארה"ב ואיראן על קבלת ההצעה הפקיסטנית להפסקת אש, הסכם אסלאמאבאד, שקובע הפסקת לחימה של שבועיים לצורכי משא ומתן במטרה להגיע להסכם ארוך טווח. במקביל לרגיעה בחזית האיראנית, נמשכת הלחימה מול חיזבאללה בגבול לבנון.
החודש נרשמה ירידה באופטימיות ביחס להשפעת המלחמה באיראן על המזרח התיכון. מחצית מהישראלים (53%) סבורים שהמצב לאחר המלחמה ישתנה לטובה לטווח ארוך (22% בטוחים ו-31% חושבים כך). במקביל רבע (28%) לא בטוחים בכך ושמינית (13%) מעריכים שהמצב ישתנה לרעה (9% חושבים כך ו-4% בטוחים). בקרב יהודים רמת האופטימיות גבוהה במעט: 58% מעריכים שינוי לטובה בעוד 29% אינם בטוחים ו-10% צופים שינוי לרעה. בקרב ערבים רק שליש (33%) מעריכים שינוי לטובה, רבע (24%) אינם בטוחים, ורבע נוסף (28%) סבורים שהמצב ישתנה לרעה.
בהשוואה לחודש שעבר ניכרת בסקר זה מגמה של היחלשות של התפיסה שלפיה המלחמה הנוכחית תשנה את המצב במזרח התיכון לטובה לטווח הארוך. שיעור הישראלים הבטוחים בשינוי לטובה ירד משליש (31%) לחמישית (22%), ושיעור ה"לא בטוחים" עלה מחמישית (18%) לרבע (28%). מגמת ההיחלשות נרשמה רק בקרב יהודים: מ-75% ל-58%. בקרב ערבים לעומת זאת חלה עלייה קלה בהנחה שיהיה שינוי לטובה מרבע (27%) לשליש (33%).
ארבעה מכל עשרה ישראלים (43%) סבורים שלאחר תום המלחמה, המצב באיראן לא ישתנה במידה שתמנע מלחמה נוספת. שיעור דומה (44%) סבורים "שמוקדם לדעת". רק עשירית (10%) חושבים שלא תידרש מלחמה נוספת באיראן לאחר המלחמה הנוכחית. נתון זה משתלב במידה רבה עם השינוי שחל בשבועות האחרונים בעמדת הישראלים על ההשפעה האפשרית של המלחמה על המצב במזרח התיכון.
חמישית מהערבים (22%) סבורים שאחרי המלחמה הנוכחית ישראל לא תצטרך לחזור להילחם באיראן. שיעור זה גבוה משמעותית משיעור היהודים הסבורים כך (10%). בחלוקה אידאולוגית נרשם כי במרכז ובשמאל-מרכז יש נטייה להעריך כי ישראל תצטרך להילחם שוב (50% ו-65% בהתאמה), בעוד שבימין שיעור זה נמוך יותר (32%) ורוב המשיבים (51%) סבורים שמוקדם מדי לדעת. בכל הקבוצות האידאולוגיות, לא נרשם שיעור גבוה מחמישית הסבורים שישראל לא תצטרך לחזור להילחם באיראן בסיום המלחמה הנוכחית.
עוד בחנו החודש מהו היעד הריאלי שהציבור חושב שישראל צריכה להמשיך להילחם עד שהיא משיגה אותו. מהנתונים עולה כי היעד המרכזי הנתפס כריאלי להמשך הלחימה הוא הוצאת כל החומר הגרעיני הבקיע מאיראן, שבו תומכים שליש (34%) מהישראלים, ואחריו חילופי משטר (28%) והחלשה מקסימלית של היכולת הצבאית (22%). לצד תשובות אלה, נרשם כי עשירית (10%) מהישראלים סבורים שהמלחמה מוצתה בשלב הנוכחי. בקרב הערבים נרשמה תמיכה נמוכה יותר ביעדים התקפיים (17% חילופי משטר, 27% גרעין, 17% החלשה צבאית), ובולט שיעור גבוה יותר של מי שסבורים שהמלחמה מוצתה (19%) או שאינם יודעים (20%). בחלוקה אידאולוגית נרשם כי בימין היעד המוביל הוא חילופי משטר (44%), בעוד שבימין-מרכז ובמרכז בולטת העדפה להוצאת החומר הגרעיני (42% ו-41% בהתאמה). בשמאל-מרכז נרשם פיזור רחב יותר בין החלשה צבאית (27%), גרעין (32%) והערכה שהמלחמה מוצתה (24%). בשמאל בולטת במיוחד העמדה כי המלחמה מוצתה (57%). כלומר, ככל שנעים שמאלה פוחתת התמיכה בהמשך הלחימה להשגת יעדים רחבים, וגוברת הנטייה לראות במלחמה ככזו שכבר מוצתה.
בהמשך לשאלה על הגדרת יעדי המלחמה, בחנו מה הציבור סבור שישראל צריכה לעשות במקרה שבו ארה"ב ואיראן יגיעו להסכם לסיום המלחמה, בלי השגת היעד שהמשיבים הגדירו בשאלה הקודמת. שאלה זו מקבלת משנה תוקף לאור האירועים האחרונים, שכן ייתכן כי הפסקת האש הנוכחית תוביל להסכם ארוך טווח בין ארה"ב ואיראן לסיום המלחמה, ובכך יתממש התרחיש המתואר בשאלה. מחצית מהישראלים (48%) סבורים כי במקרה כזה יש לעצור ולחכות להתפתחויות הבאות. רק מיעוט תומך בהמשך לחימה עצמאית – חמישית (19%) בעד המשך המלחמה גם ללא תמיכת טראמפ ועוד חמישית (22%) בעד המשך רק אם נשיא ארה"ב יקבל זאת. בקרב יהודים הנטייה מעט גבוהה יותר להתנות את המשך הלחימה באישור אמריקאי (25%), בעוד שבקרב ערבים בולטת יותר ההעדפה לעצירה והמתנה (53%) לצד שיעור גבוה יחסית (19%) של משיבים שלא ידעו להשיב מה האפשרות המועדפת בתרחיש המתואר.
גם בשאלה זו נרשמו פערים משמעותיים בין הקבוצות האידאולוגיות השונות: בימין נרשמה נכונות גבוהה להמשך לחימה, כאשר שליש (35%) תומכים בכך גם ללא אישור, רבע (26%) רק עם אישור, ורק שליש (30%) מעדיפים לעצור במקרה שבו יהיה הסכם בין ארה"ב ואיראן ללא הגעה ליעד המלחמה הישראלי. ככל שנעים למרכז ולשמאל מתחזקת הגישה ההפוכה – מחצית מהמזהים עצמם מרכז (54%) בעד עצירה, ובשמאל-מרכז ושמאל מדובר ברוב משמעותי אף יותר (69% ו-74% בהתאמה). גם בימין-מרכז קיימת נטייה לעצירה (43%), אך עם משקל משמעותי להמשך לחימה בתיאום עם ארה״ב (34%).
הקושי להשיג את היעדים שנרמזו בתחילת המערכה, ועצם העובדה שנדרשה מערכה נוספת, שוחקים את תחושת ההישג של הישראלים ביחס למערכה הקודמת, לפני קרוב לשנה. במחשבה על מלחמה זו, ביוני 2025 ("עם כלביא") ארבעה מכל עשרה ישראלים (38%) סבורים שהישגיה היו פחות טובים משחשבו בעבר. ארבעה מכל עשרה (42%) סבורים שהתוצאות של "עם כלביא" הן בערך כמו שהעריכו בעבר, ושמינית (13%) חושבים שהן יותר טובות משחשבו בעבר. זה שינוי משמעותי לעומת המצב לפני ארבעה חודשים, כאשר בחנו את אותה שאלה חצי שנה לאחר המלחמה. ביחס לתשובות שנרשמו בדצמבר 2025, ניכרת ירידה בשיעור הישראלים הסבורים שתוצאות המלחמה טובות יותר משחשבו בעבר, ועלייה של עשרה אחוזים בשיעור אלו הסבורים שתוצאות המלחמה פחות טובות משחשבו. שיעור הסבורים שהתוצאות של "עם כלביא" היו בערך כמו שחשבו בעבר עלה גם הוא בעשרה אחוזים בארבעת החודשים האחרונים.
המלחמה בלבנון
בשבועות האחרונים חלה הסלמה משמעותית בעצימות הלחימה בחזית הצפונית. צה"ל הרחיב את הפעילות הקרקעית הממוקדת בדרום לבנון, תוך ניסיון לדחוק כוחות של חיזבאללה מעבר לקו הליטני ולפגוע בתשתיות תת-קרקעיות של ארגון הטרור. מנגד, חיזבאללה הגיב בשימוש בכטב"מים ובירי רקטי רחב היקף שנוסף ליישובי קו העימות, כוון גם לעומק אסטרטגי במרכז הארץ. תושבי הצפון, שרק לפני שנה חזרו לבתיהם לאחר שנה וחצי שבה היו מפונים, נאלצים להתמודד פעם נוספת עם מערכה עצימה, שהובילה את חלקם להתפנות מבתיהם באופן עצמאי.
רוב הישראלים (56%) מעריכים שהמערכה הנוכחית בלבנון אינה אחרונה, ושישראל תצטרך לשוב ולהילחם בלבנון בעתיד, לעומת שמינית (12%) החושבים שלא ושליש (32%) שמעריכים כי מוקדם מדי לדעת. בקרב יהודים הערכה פסימית ביחס לעתיד בולטת עוד יותר, עם שישה מכל עשרה (58%) שמעריכים צורך בלחימה חוזרת בגזרה הצפונית ורק עשירית (9%) שסבורים שלא. בקרב ערבים מחצית (50%) סבורים שתידרש לחימה נוספת, אל מול חמישית (21%) שמעריכים כי לא יהיה בכך צורך ושליש (29%) המציינים שמוקדם מדי לדעת.
בחלוקה אידאולוגית ההערכה שתידרש לחימה חוזרת עולה ככל שנעים למרכז ולשמאל: 61% בימין-מרכז, 63% במרכז, 78% בשמאל-מרכז ו-65% בשמאל. בימין שיעור זה נמוך יותר (46%), ובמקביל נרשם בימין שיעור גבוה יחסית של מי שסבורים שמוקדם מדי לדעת (38%).
בדומה לשאלה על הערכת ההישגים בדיעבד במערכה מול איראן, בחנו איך הציבור הישראלי תופס כיום את הישגי המערכה הקודמת בלבנון, לפני שנה וחצי. רק עשירית (10%) מהישראלים סבורים שההישגים טובים משחשבו בעבר, בעוד שארבעה מכל עשרה (38%) חושבים שהם בהתאם לציפיות ו-44% מעריכים שהם פחות טובים מכפי שסברו בעבר. בקרב ערבים נרשם שיעור נמוך יותר (36%) של משיבים הסבורים שההישגים היו פחות טובים משחשבו, לצד שיעור גבוה יותר (17%) המעריכים היום את הישגי המלחמה הקודמת עם לבנון יותר טוב משהעריכו בעבר.
רוב (56%) המזהים עצמם ימין מעריכים היום את הישגי המלחמה בגזרה הצפונית כפי שהעריכו בעבר, אל מול רבע (29%) התופסים את הישגי המלחמה כפחות טובים משתפסו בעבר ועשירית שמעריכים היום יותר לחיוב את ההישגים במלחמה הקודמת מול לבנון. במרכז ובשמאל התמונה ביקורתית יותר – 58% במרכז, 69% בשמאל-מרכז ו-70% בשמאל סבורים שההישגים היו פחותים משנטו להעריך בעבר. כשבוחנים נתונים אלה לצד הנתונים בשאלה הקודמת מתקבלת תמונה עקבית: תחושת הישגים חלקיים מתורגמת לציפייה רחבה לכך שהעימות לא הסתיים וייתכן שיתחדש בעתיד. כלומר, הספק לגבי הצלחת העבר מזין את ההערכה לגבי חוסר היציבות בהמשך.
המלחמה בעזה
בבחינת שאלות זהות בנוגע לגזרת רצועת עזה, רוב הציבור הישראלי (67%) מעריך שישראל תצטרך לשוב ולהילחם גם בה לאחר המלחמה הנוכחית באיראן ובלבנון. לעומת זאת עשירית (11%) שחושבים שלא, וחמישית (22%) מעריכים כי מוקדם מדי לדעת. בקרב יהודים ההערכה שיהיה צורך לשוב ללחימה ברורה עוד יותר, עם שלושה רבעים (74%) שמעריכים צורך בלחימה חוזרת ופחות מעשירית (7%) הסבורים שלא. בקרב ערבים נרשמת תמונה שונה: שליש (38%) סבורים שתידרש לחימה נוספת, שליש (30%) מעריכים שלא, ושליש (32%) מדגישים כי מוקדם מדי לדעת.
בחלוקה אידאולוגית ניכרת הסכמה רחבה כי ישראל תצטרך לחזור להילחם בעזה, אך עם הבדלים בעוצמה. בכל הקבוצות נרשם רוב שמעריך כי תידרש לחימה נוספת, אך רוב זה מוצק יותר בקבוצות הימין ביחס לקבוצות השמאל. בהתאם לכך – ככל שנעים שמאלה עולה שיעור הסבורים שמוקדם מדי לדעת: החל משישית (16%) בימין ועד שליש (35%) בשמאל. כלומר ישנה תפיסה רחבה שהעימותים ברצועת עזה לא תמו ועשויים להתחדש עם סיום המלחמה הנוכחית באיראן ובלבנון.
אמון בהנהגה ובניצחון
בשאלה כללית על תחושת הניצחון של הישראלים במלחמה בכלל החזיתות נרשמה החודש ירידה הן בקרב יהודים והן בקרב ערבים. בעוד שבחודש שעבר, עם תחילת המערכה באיראן, נרשם כי רוב הישראלים מרגישים שישראל מנצחת במלחמה באופן כללי (תחושת הניצחון הגבוהה ביותר שנרשמה בשנה האחרונה), החודש נרשמה ירידה לרמות בטחון בניצחון דומות לאלה שנרשמו לפני חצי שנה. בקרב המשתייכים לקבוצות הימין, רוב המשיבים מיקמו את עצמם בדרגות הסכמה גבוהות לניצחון (4 או 5 מתוך 5), ואילו במרכז ובצד השמאלי של המפה התחושה יותר פסימית.
אחרי השיא של רמת האמון בממשלה שנרשם בחודש שעבר, עם תחילתה של מלחמת "שאגת הארי", נרשמה החודש ירידה קלה ברמת האמון של הישראלים בה. רוב הציבור (55%) מעיד כי הוא לא סומך על הממשלה, לצד ארבעה מכל עשרה ישראלים (42%) שמביעים אמון בממשלה.
בקרב הערבים שיעור המשיבים שאינם סומכים על הממשלה (63%) גבוה מזה שנרשם בקרב יהודים (53%). בחלוקה אידאולוגית יש רוב או מחצית בקבוצות הימין של ישראלים הסומכים על הממשלה (83% בימין ו-48% בימין-מרכז), ואילו בקרב המשתייכים למרכז ולקבוצות השמאל, הרוב אינו סומך על הממשלה. רוב זה הולך וגדל ככול שמתקדמים מהמרכז לקוטב השמאלי.
רוב גדול של ישראלים (79%) מביעים אמון בפיקוד הבכיר של צה"ל, כאשר 20% "מאוד סומכים" על הפיקוד ו-59% "די סומכים" עליו. בציבור היהודי הנתון גבוה אף יותר ועומד על 79%, וגם בקרב הערבים נרשם רוב (52%) המצהיר על אמון בפיקוד הצבאי הבכיר. בהשוואה לחודש שעבר, חלה ירידה בשיעור היהודים הסומכים על הפיקוד הבכיר של צה"ל.
הסקר הקודם נערך ימים ספורים לאחר תחילת מלחמת "שאגת הארי" ומכת הפתיחה המוצלחת שלה, שבה חוסל המנהיג העליון ובכירים נוספים בצמרת האיראנית. ייתכן כי הצלחות אלה הובילו לעלייה זמנית שהתפוגגה תוך שבועות בודדים.
יחסי ארה"ב ישראל
שיתוף הפעולה הנמשך בין ארה"ב וישראל במלחמה נגד איראן חסר תקדים בתולדות שתי המדינות. עם זאת, החודש נרשמה ירידה במידת האמון של ישראלים בכך שהנשיא טראמפ ״יעשה את הדבר הנכון בקשר ליחסי ארה"ב וישראל״. ייתכן שזו תוצאת העובדה שהסקר נערך בתקופה שבה רבו הדיווחים על רצונו של טראמפ להביא לסיום מהיר של המלחמה. חמישית (19%) מעידים כי יש להם "אמון רב" בנשיא בסוגייה זו, 51% נותנים בו אמון מסוים ו-26% מעידים כי אין להם אמון שיעשה את הדבר הנכון. למרות הירידה ברמת האמון ביחס לחודש שעבר, עדיין מדובר ברמת אמון גבוהה מזו שנרשמה לאחר מבצע "עם כלביא". רמת האמון בנשיא ארה"ב עמדה אז על 64% (יולי 25), בעוד שהחודש היא עומדת על 70%. השוני העיקרי הוא בשיעור המשיבים המעידים כי יש להם "אמון מסוים" בטראמפ – 51% בחודש הנוכחי לעומת 45% בסקר שנערך לאחר מבצע "עם כלביא".
האמון שטראמפ יפעל נכון בהקשר ליחסי ארה"ב-ישראל גבוה במיוחד בקרב היהודים בישראל, כאשר 75% מביעים בנשיא אמון ואילו רבע (26%) מציינים שאין להם אמון. לעומת זאת, בקרב הערבים רמת האמון נמוכה משמעותית – מחצית (49%) מביעים בו אמון, בעוד ש-43% מציינים שאין להם אמון. בחלוקה לפי עמדות פוליטיות ניכרת מגמה של עלייה ברמת האמון ככל שנעים ימינה. בקרב המזהים עצמם כתומכי ימין נרשמת רמת האמון הגבוהה ביותר (36% אמון רב ו-55% אמון מסוים), ובקרב תומכי ימין-מרכז רוב גדול מביע אמון כלשהו (80%).
במרכז שיעור האמון עדיין גבוה ועומד על 65%, אך בשמאל-מרכז ובשמאל התמונה שונה: בשמאל שמונה מכל עשרה (83%) מציינים כי אין להם אמון בטראמפ ולשישית (17%) יש בו אמון מסוים. ביחס לחודש שעבר חלה ירידה באמון בטראמפ בכל הקבוצות האידאולוגיות, כשהירידה המשמעותית ביותר היא בקרב המזהים עצמם ימין – בעוד שבתחילת מלחמת "שאגת הארי" שיעור המביעים בטראמפ "אמון רב" עמד על 60%, החודש הוא עומד על 36% בלבד.
אלימות ביהודה ושומרון
בחודש האחרון עלו לכותרות כמה מקרים של אלימות של יהודים נגד ערבים ביהודה ושומרון. ביקשנו מהמשיבים להתייחס לפנייה פומבית שפרסם מפקד פיקוד המרכז, אלוף אבי בלוט, למנהיגי היישובים היהודיים ביהודה ושומרון. במכתבו נאמר כי פועלת באזור "קבוצה אלימה של מפרי חוק הפועלת בניגוד לחוקי המדינה, לערכי העם היהודי ולערכים שעליהם מושתתת הציונות. אותם אנשים פוגעים באוכלוסייה פלשתינית אשר אינה מעורבת בטרור… מעבר לכך שפעולות אלה אינן חוקיות ואינן מוסריות, הן מהוות סכנה אמיתית". התייחסות המשיבים למכתב זה מצביעה על כך שרוב הציבור הישראלי לא מקבל את תופעת האלימות, אך גם אינו אחיד בעמדותיו ביחס להיקפה ומשמעותה.
שליש (30%) מהמשיבים סבורים כי מכתבו של האלוף הוא אזהרה חשובה וכי על הנהגת היישובים לפעול נגד המעורבים באלימות. רבע (28%) סבורים שהגינוי של האלוף חלש מדי, וטוענים כי צה"ל מעלים עין ואפילו מסייע לפורעים. מנגד, עשירית מהמשיבים (10%) טוענים ש"אלה לא מפרי חוק אלימים, אלה חלוצים שצריך לסייע להם". עוד כרבע מהציבור לא מייחסים חשיבות גדולה לתופעה. 28% בחרו בתשובה הגורסת כי אמנם קיימות תופעות של אלימות, אך אינן משמעותיות, וכי עדיף שאלוף הפיקוד יתמקד במשימות הבטחון.
בקרב מי שמזהים עצמם כתומכי ימין כמחצית מהמשיבים (53%) סבורים שאכן יש תופעות של אלימות, אך ״הן לא עניין גדול, ויותר חשוב שהאלוף יתמקד בבטחון״. חמישית (20%) מהיהודים תומכי הימין סבורים ש"אלה חלוצים שצריך לסייע להם". כלומר, שלושה מכל ארבעה תומכי ימין לא רואים באלימות המדווחת אירוע משמעותי שיש לטפל בו בעדיפות גבוהה. בפילוח לפי תמיכה מפלגתית בולטים במיוחד הממצאים הנוגעים לתומכי "עוצמה יהודית": 36% מהם טוענים ש"אלה לא מפרי חוק אלימים, אלה חלוצים שצריך לסייע להם", ו-58% מהם סבורים שתופעת האלימות שולית.
אלוף פיקוד המרכז כתב למנהיגות הישובים היהודיים ביהודה ושומרון (התנחלויות) את המכתב הבא: ״קבוצה אלימה של מפרי חוק פועלת בשטחי יהודה ושומרון ללא רסן, בניגוד לחוקי המדינה, לערכי העם היהודי, ולערכים עליהם מושתת הציונות. אותם אנשים פוגעים באוכלוסייה פלשתינית אשר אינה מעורבת בטרור… מעבר לכך שפעולות אלו אינן חוקיות ואינן מוסריות הן מהוות סכנה אמיתית”.
תקציב המדינה
כמעט במקביל לאיסוף הנתונים אושר תקציב המדינה לשנת 2026. בליל העברת התקציב אושרה בהפתעה העברת 800 מיליון שקלים נוספים לחברה החרדית. כמו בשנה שעברה, גם השנה רוב הישראלים (55%) אומרים שהם לא מרוצים מהתקציב, אל מול רבע (25%) המעידים כי הם מרוצים ממנו. חמישית (20%) מהציבור לא ידעו להשיב לשאלה, שיעור יחסית גבוה, שנרשם הן בקרב יהודים והן בקרב ערבים. שיעור היהודים המרוצים מתקציב המדינה (27%) גבוה משיעור הערבים (17%). כלומר, ביחס לשנה שעברה, בה בחנו שאלה זהה בנוגע לתקציב של שנת 2025, נרשמה השנה שביעות רצון מעט גבוהה יותר מהתקציב. אם כי, ייתכן שנתון זה היה משתנה לו הסקר היה נערך לאחר שהתברר היקפו של ״המחטף הלילי״ של העברת כספים נוספת למגזר החרדי.
קיימים פערים חדים ברמת שביעות הרצון מהתקציב בקרב המחנות הפוליטיים השונים. בימין ניכרת שביעות רצון יחסית גבוהה, כאשר 52% מביעים שביעות רצון (20% מאוד מרוצים ו-32% די מרוצים), לצד מיעוט שמביע חוסר שביעות רצון (22%) ושיעור גבוה יחסית (26%) שלא ידעו להשיב לשאלה. לעומת זאת, ככל שנעים לכיוון המרכז והשמאל, שביעות הרצון יורדת והביקורת גוברת: בימין-מרכז 57% אינם מרוצים (בעיקר מאוד לא מרוצים – 44%), במרכז מדובר ברוב מובהק של 80% שאינם מרוצים (71% מאוד לא מרוצים), ובשמאל-מרכז ובשמאל כמעט שאין שביעות רצון – 90% ו-100% בהתאמה מביעים חוסר שביעות רצון. הנתונים מצביעים על קיטוב פוליטי עמוק סביב התקציב, כאשר התמיכה בו מרוכזת בעיקר בימין (אם כי גם שם מדובר בתמיכה של מחצית בלבד) ואילו בשאר המחנות קיימת התנגדות רחבה ונחרצת.
בנוסף לבחינת שביעות הרצון של הישראלים מתקציב המדינה, בחנו מה הם סבורים שהכנסת הייתה צריכה לעשות בתקציב ולא עשתה, או לא עשתה מספיק. למשיבים הוצעו 17 אפשרויות לתשובה, והם התבקשו לסמן את 3 הדברים הכי חשובים בעיניהם להוסיף או להוריד מהתקציב. בשונה מהשנה שעברה, הדרישה הבולטת בכלל הציבור השנה היא להוסיף כסף לשיקום הצפון והדרום (45% סימנו סעיף זה כאחד מ-3 העדיפויות), בפער גדול לעומת שאר הסעיפים. לאחר מכן בולטות הקריאות לקיצוץ תקציבים למגזר החרדי (29%), לקיצוץ בכספים הקואליציוניים (28%) ולקיצוץ במספר המשרדים הממשלתיים (24%). עוד בולט הרצון להוסיף הטבות למשרתי הסדיר והמילואים (25%). בקרב יהודים התביעה לשיקום הצפון והדרום משמעותית עוד יותר (52%), בעוד שבקרב ערבים בולטות דרישות שונות – בעיקר קיצוץ מיסים (41%), לצד תמיכה בהוספת תקציבים למגזר הערבי (21%).
בהשוואה לתקציב של שנה שעברה ניכרות כמה מגמות מרכזיות: כאמור, עלייה בדרישה להשקעה בשיקום הצפון והדרום (מ-28% ל-45% בכלל הציבור, ומ-31% ל-52% בקרב יהודים), לצד עלייה קלה בדרישה לחיזוק הבטחון. מנגד, חלה ירידה בדרישה להוסיף כספים למאבק בפשיעה (מ-20% ל-15%) ובקריאות לקיצוץ במספר המשרדים הממשלתיים (מ-32% ל-24%). גם הדרישה לקיצוץ בכספים הקואליציוניים נחלשה מעט, אם כי היא עדיין גבוהה. בקרב ערבים נרשמו שינויים בולטים במיוחד: ירידה חדה ומפתיעה בדרישה להוספת תקציבים למלחמה בפשיעה (מ-43% ל-19%) ובמקביל ירידה מסוימת בדרישה לקיצוץ מיסים, לצד עלייה מתונה בדרישה להשקעה בשיקום ובהקצאת תקציבים למגזר הערבי.
בחירות 2026
הנושא החשוב ביותר לישראלים בבחירות הקרובות הוא החלפת השלטון הנוכחי (31%) ואחריו רפורמה משפטית (22%). נושאים ביטחוניים כמו מיטוט חמאס בעזה (6%) וחיזוק ההתיישבות ביהודה ושומרון (2%) פחות מודגשים, בעוד שטיפול בפשיעה (7%) והורדת יוקר המחייה (9%) עדיין נמצאים במיקום גבוה יותר ברשימת הנושאים המכריעים. בקרב יהודים, החלפת השלטון (34%) ורפורמה משפטית (27%) מובילים בבירור את הרשימה. בקרב ערבים לעומת זאת הנושא המרכזי הוא טיפול בפשיעה ואלימות (29%), ולאחר מכן הורדת יוקר המחיה (27%) והחלפת השלטון הנוכחי (20%). בהשוואה לתשובות שנרשמו בשאלה זהה לפני חודשיים אפשר לזהות שני שינויים בולטים – שניהם בקרב הערבים: שיעור המדרגים "טיפול בפשיעה ובאלימות" כנושא החשוב ביותר בבחירות הקרובות ירד מ-48% ל-29%, ושיעור המדרגים את "החלפת השלטון הנוכחי" במקום הראשון עלה מ-8% ל-20%.
בחלוקה אידאולוגית נרשם כי החלפת השלטון הנוכחי הוא הנושא החשוב ביותר עבור רוב הבוחרים בבחירות הקרובות במרכז, בשמאל-מרכז ובשמאל, שם הוא מוביל עם שיעורים של 53%, 88% ו-87% בהתאמה. בימין, לעומת זאת, ניכרת חשיבות יחסית גבוהה לרפורמה המשפטית (51%). הימין-מרכז היא קבוצת האמצע שבה יש פיזור רחב יותר של נושאים: החלפת השלטון מובילה (27%), לאחר מכן רפורמה משפטית (25%). חיזוק האחדות הלאומית (15%) וגיוס חרדים לצה״ל (15%) תופסים מקום משמעותי גם הם.
במחשבה על הבחירות הקרובות, רבע מהישראלים (24%) מרוצים מהמפלגות והמתמודדים הקיימים, שליש (34%) סבורים שיש מספיק אפשרויות סבירות ושליש נוספים (34%) מביעים חוסר שביעות רצון מהאפשרויות הקיימות. בקרב ערבים נרשם חוסר שביעות רצון גבוה יותר (39%) לצד שיעור מרוצים נמוך יותר (14%). בקרב המזהים עצמם ימין נרשם השיעור הגבוה ביותר של משיבים המרוצים מהאפשרויות הקיימות (41%). בקבוצות המרכז והשמאל לעומת זאת, שיעורי השביעות רצון נמוכים יותר: במרכז רק שמינית (13%) מרוצים, בשמאל-מרכז חמישית (21%) ובשמאל שישית (17%).
לצד בחינת שביעות הרצון של הישראלים מהאפשרויות, בחנו איזה הבדלים הם חושבים שיש בין המתמודדים העיקריים לראשות הממשלה. ההבדל המרכזי שהישראלים מייחסים למועמדים הוא ברמת החוכמה והבנת המציאות (34%), ואחריו ההבדל במידת האכפתיות מהעם ומהמדינה (24%). פערים אידיאולוגיים נתפסים כפחות מרכזיים (14%), וכך גם היכולת להיות מקובל על כלל חלקי החברה (11%). אחד מעשרה (11%) ישראלים סבור שאין הבדל משמעותי בין המועמדים. בקרב הערבים שיעור נמוך יחסית מדגישים הבדלים ברמת החוכמה (14%), לצד שיעור גבוה יותר של מי שסבורים שיש הבדלים אידאולוגיים (30%) ומנגד גם של מי שסבורים שאין הבדלים משמעותיים בין המועמדים השונים (19%).
בחלוקה אידאולוגית ניכרים פערים חדים בתפיסת ההבדלים: בימין יש דגש מובהק על חוכמה והבנת המציאות (62%), בעוד שבמרכז ובשמאל-מרכז בולטת במיוחד הטענה שהפער העיקרי הוא של אכפתיות מהעם והמדינה (37% ו-53% בהתאמה). טענה זו חוזרת גם בבדיקה של התשובות על פי תמיכה מפלגתית. לדוגמה, 74% מתומכי הליכוד ציינו ״חוכמה והבנת המציאות״ כהבדל העיקרי בין המועמדים לראשות הממשלה, ולעומתם התשובה הבולטת בקרב תומכים של נפתלי בנט, או של ישר של גדי איזנקוט היא ״כמה אכפת להם מהעם והמדינה״ (48% ו-42% בהתאמה).
כדי להעמיק בהבנת ההבדלים שהישראלים מייחסים למועמדים העיקריים על ראשות הממשלה, בחנו עד כמה הם סבורים שיש הבדלים ביניהם בשלושה נושאים: בטחון, כלכלה ודת ומדינה. מהנתונים עולה כי הציבור הישראלי נוטה לחשוב כי ההבדל הגדול ביותר בעמדות המועמדים הוא בהקשר לדת ומדינה.
שליש (30%) מהציבור סבורים שיש הבדלים גדולים בנושאי בטחון בין המתמודדים העיקריים על ראשות הממשלה, שליש (33%) רואים הבדלים מסוימים, ואילו שליש (31%) מעריכים כי כמעט ואין או שאין כלל הבדלים. בקרב יהודים רוב גדול יותר מזהה הבדלים גדולים או מסויימים ושיעור כמעט אפסי של משיבים לא ידעו להשיב לשאלה זו. לעומת זאת, בקרב ערבים רק מחצית מזהים הבדלים (25% גדולים ו-25% מסוימים), בעוד שליש (30%) סבורים שאין הבדלים או כמעט אין, וחמישית (21%) שלא ידעו להשיב לשאלה זו.
בימין יש תחושה ברורה של פערים משמעותיים, כאשר רוב (53%) סבורים שיש הבדלים גדולים ועוד שליש (33%) רואים הבדלים מסוימים. ככל שנעים למרכז ולשמאל תפיסה זו נחלשת: במרכז רק שמינית (12%) רואים הבדלים גדולים, אם כי בשמאל שיעור זה מעט עולה ועומד על שישית (17%). בשמאל-מרכז ובשמאל מתגברת התחושה כי ההבדלים קטנים או כמעט אינם קיימים (48% ו-61% בהתאמה). כלומר, בימין נוטים לראות הבדלים מהותיים בין המועמדים בתחום הביטחוני, בעוד שבמרכז ובשמאל יש נטייה לראות את העמדות כדומות יותר.
בחלוקה לפי כוונת הצבעה בבחירות הקרובות נרשם כי מחצית (46%) מתומכי הציונות הדתית, ורוב מצביעי יהדות התורה (56%), הליכוד (57%) ועוצמה יהודית (78%) סבורים שיש הבדלי עמדות גדולים בין המועמדים העיקריים לרשות הממשלה. מנגד רק חמישית (19%) מתומכי בנט, ועשירית מתומכי יש עתיד (11%) ישראל ביתנו (11%) איזנקוט (8%) והדמוקרטים (7%) סבורים כך.
בנושאי כלכלה נרשמו הבדלים מתונים יותר באופן שבו נתפסים המועמדים לראשות הממשלה: שלושה מכל עשרה (27%) סבורים שיש הבדלים גדולים, ארבעה מעל עשרה (38%) רואים הבדלים מסוימים, ואילו רבע (24%) מעריכים כי כמעט ואין או שאין כלל הבדלים. בקרב ערבים ניכרת תפיסה מעט שונה: אמנם רוב עדיין מזהים הבדלים (29% גדולים ו-32% מסוימים), אך נרשם שיעור גבוה יותר של משיבים (20%) שלא ידעו להשיב לשאלה זו.
גם בחלוקה פוליטית ניכרת שונות, אך פחות חדה מאשר בנושאי בטחון. בקצוות האידאולוגים מחצית מהמשיבים סבורים כי קיימים הבדלי עמדות מסוימים בנושאי כלכלה, לעומת שיעורים נמוכים יותר בקבוצות המרכז. ככול שמתקדמים על הסקלה מהימין לשמאל עולה שיעור הסבורים שכמעט ואין הבדלי עמדות בין המועמדים השונים. עם זאת, מעניין לציין כי בקרב המזהים עצמם "שמאל-מרכז" נרשם השיעור הגבוה ביותר של משיבים הסבורים כי קיימים הבדלי עמדות גדולים בנושאי כלכלה.
בהקשר לסוגיות דת ומדינה מחצית מהישראלים (51%) סבורים שיש הבדלי עמדות גדולים בין המועמדים, ורבע (28%) מזהים הבדלים מסוימים, כך ששמונה מכל עשרה רואים הבדלים כלשהם. בקרב ערבים התפיסה פחות מובהקת, עם שליש (33%) שמזהים הבדלים גדולים, רבע (24%) שחושבים כי כמעט או אין בכלל הבדלי עמדות וחמישית (18%) שלא ידעו להשיב לשאלה זו. בחלוקה אידאולוגית, נרשם רוב בכל הקבוצות הרואה הבדלים גדולים, עם שיעורים גבוהים במיוחד בקצוות – בימין (60%) ובשמאל (57%).
בהשוואה לשני הנושאים הקודמים, ניכר כי סוגיית דת ומדינה נתפסת כמבדלת הרבה יותר בין המועמדים. בעוד שביחס לבטחון וכלכלה רבים נטו לראות הבדלים מתונים או אף דמיון בין העמדות, בהקשר לדת ומדינה נרשם כי קיימים פערים חדים ומהותיים. הפער בולט במיוחד כאשר בוחנים את קבוצות השמאל והמרכז, שבהן בנושא בטחון רבים סברו כי ההבדלים מצומצמים, אך ביחס לדת ומדינה רוב ברור מהם מזהה הבדלים גדולים.
מהנתונים עולה כי בעיני הציבור הישראלי יש מספר מצומצם של מועמדים הנתפסים כריאליים לראשות הממשלה, ובראשם בנימין נתניהו (59%), ואחריו נפתלי בנט (42%) וגדי איזנקוט (35%). שאר המועמדים שנבחנו (לא נבחנו שמות כל ראשי המפלגות) מקבלים שיעורי תמיכה נמוכים בהרבה כמועמדים ריאליים.
בימין נרשם קונצנזוס כמעט מוחלט סביב נתניהו (89%), בעוד שבנט ואיזנקוט נתפסים כריאליים בשיעורים נמוכים יחסית לשאר הקבוצות. לעומת זאת, במרכז ובשמאל-מרכז בנט ואיזנקוט מובילים (71%–74% ו-60%–64% בהתאמה), בעוד שנתניהו זוכה בקבוצות אלה לשיעורים נמוכים יותר הסבורים שהוא מועמד ריאלי לראשות הממשלה. בשמאל שיעור גבוה רואה בנתניהו מועמד ריאלי (65%), אך במקביל בנט (87%) ואיזנקוט (78%) נתפסים כריאליים אף יותר.
פסח
לקראת הפסח ועל רקע המלחמה בחנו כמה מהמשפחות של יהודים בישראל בחרו לערוך חג במתכונת שונה מהרגיל. מהנתונים, שנאספו לפני החג, עלה כי רוב היהודים התכוונו להשתתף בליל הסדר השנה, אך לעיתים במתכונת מצומצמת יותר: מחצית (51%) העידו כי יציינו את הסדר כרגיל, שליש (34%) השיבו כי הם צפויים להשתתף בסדר קטן מהרגיל ואילו שמינית (12%) העריכו שלא ישתתפו כלל. כשבוחנים את שאלה זו לפי דתיות עולה כי ככל שרמת הדתיות עולה, כך עולה גם הסבירות לקיים את הסדר כרגיל. בקרב חרדים (93%) ודתיים (79%) מדובר ברוב גדול מאוד שמקיים סדר רגיל, בעוד שבקרב חילונים שליש (30%) בלבד השיבו כך ורבים מהם היו צפויים לקיים סדר מצומצם (43%) או אף לוותר עליו (21%). הקבוצות המסורתיות נמצאות באמצע, עם נטייה גבוהה להשתתפות – אך לעיתים קרובות במתכונת קטנה יותר.
נתוני סקר אפריל של המכון למדיניות העם היהודי נאספו בין התאריכים 26-29.3.2026 איסוף הנתונים במגזר היהודי באמצעות הפאנל של אתר המדד (541 משיבים), ובמגזר הערבי באמצעות חברת אפקאר (202 מרואיינים, כמחציתם אינטרנטי ומחציתם טלפוני). הנתונים נותחו ושוקללו על פי הצבעה ודתיות כדי לייצג את עמדת אוכלוסיית הבוגרים בישראל. שמואל רוזנר ונח סלפקוב עורכים את מדד JPPI לחברה הישראלית. תחקיר, הפקה וסיוע בכתיבה: יעל לוינובסקי. יעוץ סטטיסטי: פרופ׳ דוד שטיינברג.