מדד JPPI – 'קול העם היהודי' לחודש יולי 2026: 69% סבורים שממדאני הוא גם אנטי-ישראלי וגם אנטישמי

על פי המדד לחודש זה, 78% מהמשיבים דוחים את הטענה שישראל ביצעה "רצח עם" בעזה.

כותרות נוספות

המערכה באיראן איבדה את הילת ההצלחה: שיעור הרואים בה הצלחה ירד משני שלישים לשליש
דירוג טראמפ בסוגיית איראן: שיעור המדרגים אותו "מנהיג טוב" ירד לחמישית ביוני ועלה לשליש ביולי
האמון בנתניהו: רוב גדול של שמרנים רואים בו מנהיג טוב מול רוב ליברלים הסבורים שהוא מנהיג גרוע
רוב סבורים שהפעולה נגד איראן לא הרחיקה לכת מספיק – עמדה שמתחזקת ככל שנעים ימינה
ארה"ב כ'ידידת אמת' של ישראל: חמישית חושבים שהיא ידידה יותר מבעבר, שליש שהיא לא ידידת אמת
רוב גדול יותר מבשנה שעברה רואים בזוהרן ממדאני אנטי־ישראלי וגם אנטישמי
שלושה רבעים ממשתתפי הפאנל סבורים כי ישראל לא ביצעה רצח עם בזמן המלחמה בעזה
בבחירות האמצע: 46% ממשתתפי הפאנל יצביעו 'בעיקר דמוקרטי' מול 29% 'בעיקר רפובליקני'
רק 55% מיהודי ארה"ב סבורים שהנהגתם הדתית מטפלת היטב בסוגיות ישראל
מדד האמון הבין־אישי עלה: יהודים נותנים אמון רב יותר ביהודים

המערכה באיראן: מתפיסת הצלחה לתחושת כישלון

סוגיית איראן היא הסיפור המרכזי של גל הסקרים של החודשים האחרונים, והמגמה בו ברורה: ככל שעובר הזמן ממבצע "שאגת הארי", כך יורדת בעיני משתתפי הפאנל ההערכה כי הוא צלח. במרץ 2026, בעיצומו של המבצע, ראו שני שלישים (66%) מהמשיבים במערכה הצלחה. באפריל ירד הנתון ל־56%, במאי ל־48%, וביוני ירד ל־28% בלבד, כאשר 70% ראו בה כישלון. החודש חלה התייצבות מסוימת: 36% מעידים כי הם רואים בה הצלחה, אך רוב ברור של 61% נותרים עם עמדה שלילית. כלומר, התמונה התהפכה לעומת זו שנרשמה לפני ארבעה חודשים בלבד.

המגמה חוצה את שלוש הקהילות שנדגמו, אם כי בעוצמות שונות. בקרב המשיבים בקנדה ירדה תפיסת ההצלחה מ-70% במרץ ל־40% ביולי, ובבריטניה מ־75% ל־47%. אלא שמאחורי הממוצע האמריקאי, שהוא עיקר הסקר, מסתתר אחד השסעים העמוקים במדגם: זהו מקרה שבו החלוקה הפוליטית היא הסיפור המרכזי. בקרב המזהים עצמם "מאוד ליברלים" רוב גדול (89%) רואה במערכה כישלון, ואילו בקרב המזהים עצמם "מאוד שמרנים" שלושה רבעים (76%) עדיין רואים בה הצלחה. הפער חד עוד יותר לפי הצבעה ב־2024: 71% ממצביעי טראמפ רואים הצלחה, מול 82% ממצביעי האריס הרואים כישלון.

על אף השחיקה בהערכת התוצאות של המלחמה עם איראן, עמדת הרוב כלפי עצם הפעולה הצבאית נותרה חיובית באופן ברור. 56% מיהודי ארה"ב המחוברים סבורים שהמהלך האמריקאי נגד איראן "לא הרחיק לכת מספיק", מול 28% הסבורים שהוא "הרחיקה לכת מדי" ורק 5% שראו בו מהלך "בערך במידה הנכונה". במילים אחרות, הביקורת על המערכה איננה נובעת מהתנגדות לעצם השימוש בכוח אלא, אצל רבים, דווקא מתחושה שהכוח שהופעל לא היה מספיק מכריע. עמדה זו בולטת גם בקנדה (73%) ובבריטניה (67%).

בחלוקה אידאולוגית נרשם כי 89% מה"מאוד שמרנים" ו־88% מה"נוטים לשמרנים" מבקשים יד קשה יותר נגד איראן, בעוד ש־60% מהליברלים המובהקים חשים שהפעולה הרחיקה לכת מדי. הפער לפי הצבעה קיצוני עוד יותר – 90% ממצביעי טראמפ סבורים שהמהלך הצבאי לא מספיק הרחיק לכת, מול 44% ממצביעי האריס הסבורים שנעשה יותר מדי. עמדה ניצית זו, המשותפת לרוב המשיבים, מתקיימת אפוא במקביל לאכזבה מן התוצאות שתוארה למעלה.

אמון במנהיגים

במקביל לשחיקה בהערכת המערכה נשחקה גם הערכת מנהיגותו של מי שהוביל אותה. סוגיית איראן הפכה למבחן מרכזי של דמותו של הנשיא טראמפ בעיני יהודים מחוברים בארצות הברית, ובמבחן הזה הוא איבד גובה במהירות. שיעור המדרגים אותו 'מנהיג טוב' בסוגיית איראן (במידה רבה או מסוימת) ירד מ־46% במרץ ל־40% במאי, ואז ירד ל־21% ביוני. ביולי חלה התאוששות מסוימת, ל־32%, אך רוב יציב (62%) עדיין רואים בו מנהיג גרוע. מדובר בירידה חדה: תוך ארבעה חודשים איבד טראמפ כרבע מציבור התומכים בהנהגתו בסוגיה זו, ורק חלק מן ההפסד הזה שוקם.

הפילוח הפוליטי מסביר את מרבית השונות בהערכת מנהיגותו של טראמפ, וממחיש עד כמה עמדות כלפי הנשיא הן פונקציה של זהות מפלגתית. בקרב השמרנים המובהקים 87% מדרגים אותו לחיוב, ובקרב הנוטים לשמרנות 68%, אך בקרב הליברלים המובהקים 87% מדרגים אותו "גרוע מאוד" ועוד 6% "גרוע במידת מה". קבוצת המרכז נחלקת כמעט לשניים (40% טוב, 49% גרוע). גם הפער לפי הצבעה ב־2024 חד: 80% ממצביעי טראמפ מדרגים אותו לחיוב, מול 77% ממצביעי האריס הרואים בו "מנהיג גרוע מאוד".

דירוגו של ראש הממשלה נתניהו כמנהיג בסוגיית איראן ירד באופן מתון אך עקבי לאורך כל גל הסקרים, מ־53% שדירגו אותו "מנהיג טוב" במרץ ל־41% ביולי, כאשר מנגד 49% מגדירים אותו מנהיג גרוע. בניגוד לטראמפ, נתניהו לא חווה קריסה חדה סביב המערכה אלא שחיקה איטית ומצטברת. ואולם הממוצע מסתיר קיטוב עמוק אף יותר מזה שנוגע לטראמפ. בקרב ה"מאוד שמרנים" שני שלישים (67%) מדרגים אותו מנהיג "טוב מאוד" ובסך הכול 95% לחיוב, ואילו בקרב ה"מאוד ליברלים" 69% מדרגים אותו "גרוע מאוד".

יהודי קנדה מדרגים את נתניהו מעט לחיוב מעמיתיהם האמריקאים (53% "מנהיג טוב"), ואילו בבריטניה התמונה דומה יותר לזו שבארה"ב (50% לחיוב). מבחינת מגמה, השחיקה בדירוגו של נתניהו בקרב יהודי קנדה חדה יותר מזו שבארה"ב.

ארה"ב כ'ידידת אמת': אמביוולנטיות גוברת

על רקע המתחים סביב איראן ומדיניות ממשל טראמפ, נחלקות עמדות יהודי ארה"ב המחוברים באשר למחויבות ארה"ב לישראל. חמישית (18%) סבורים שארה"ב היא ידידת אמת יותר מבעבר, חמישית (17%) כמו בעבר, בעוד רבע (28%) חשים שהיא ידידה פחות מבעבר. רבע נוסף (27%) אינם בטוחים שהיא ידידה כלל, ופחות מעשירית (7%) סבורים שהיא בהחלט אינה ידידה. כלומר, שליש (35%) מהמשיבים נוטים לקוטב השלילי או המסויג. המפה הפוליטית מכרעת גם כאן: מחצית (50%) מהשמרנים המובהקים חשים שארה"ב ידידה טובה מבעבר מול 5% בלבד מהליברלים המובהקים.

השוואה בין מדינתית חושפת פער: יהודי קנדה מסויגים בהרבה מעמיתיהם האמריקאים ביחס למחויבות מדינתם שלהם לישראל. רק 8% מהם רואים בקנדה ידידת אמת (בין "יותר מבעבר" ל"כמו בעבר"), בעוד שרוב גדול (74%) אינם בטוחים שהיא ידידה או סבורים שהיא בהחלט אינה ידידה. כלומר, בשעה שהדיון האמריקאי נסב על השאלה אם ארה"ב פחות ידידותית מבעבר, הדיון הקנדי כבר עבר לשאלה אם קנדה ידידה בכלל.

למרות חילוקי הדעות על מנהיגותו של טראמפ ועל מידת ידידותה של ארה"ב, בשאלת על הדרך הנכונה לאופן ניהול היחסים מול הממשל האמריקאי שוררת הסכמה רחבה יוצאת דופן, החוצה מגזרים, זרמים ומדינות. רוב גדול של משיבים (83% בארה"ב, 84% בקנדה ו־92% בבריטניה) סבורים כי ישראל צריכה לנסות לתאם את מהלכי המדיניות שלה עם הממשל האמריקאי, אך במקרה של מחלוקת לפעול כפי שהיא מאמינה שנכון. רק 6% תומכים בציות כמעט מלא לדרישות הממשל (למעט מצבי קיצון), 5% סבורים שאין צורך כלל לשאול לדעת האמריקאים, ואחוז בודד בלבד (1%) סבור שיש לעשות תמיד כרצון הממשל. זהו קונצנזוס נדיר בסקר שרוב שאלותיו חושפות שסעים חדים.

זוהראן ממדאני

כהונתו של זוהראן ממדאני כראש העיר ניו יורק ממשיכה להעסיק את הקהילה היהודית בארה"ב, וההערכה השלילית כלפיו רק העמיקה עם הזמן. החודש נרשם כי 69% מהמשיבים בארה"ב סבורים כי הוא אנטי־ישראלי וגם אנטישמי, עלייה מ־61% ביולי 2025. חמישית נוספים (20%) רואים בו אנטי־ישראלי אך לא אנטישמי, ורק 7% סבורים שאינו לא אנטי־ישראלי ולא אנטישמי. במקביל, שיעור המשיבים שלא ידעו להשיב לשאלה זו צנח מ־10% לפני שנה ל־4% בלבד, עדות לכך שממדאני הפך לדמות מוכרת שהקהילה כבר גיבשה עליה עמדה.

ההערכה השלילית חוצה מגזרים אך מתחדדת ככל שנעים על הסקלה האידאולוגית לכיוון השמרני: 94% מהשמרנים המובהקים ו־97% ממצביעי טראמפ רואים בממדאני אנטישמי ואנטי־ישראלי כאחד, לעומת 40% מהליברלים המובהקים ו־53% ממצביעי האריס. בקצה הליברלי בולט שיעור גבוה יחסית (35%) הרואים בו 'אנטי־ישראלי אך לא אנטישמי'.

ביקורת על רצח עם במלחמה בעזה

טענות על רצח עם במלחמה בעזה חוזרות ומופיעות בתקשורת הבינלאומית וברשתות החברתיות. סקר של NORC-AP שפורסם מוקדם יותר החודש מצא כי כשליש מכלל האמריקאים (31%) ושיעור דומה מאוד של יהודים אמריקאים (30%) סבורים כי ישראל ביצעה רצח עם בעזה. בסקר NORC-AP שבחן את עמדות כלל היהודים בארה"ב (בשונה מסקר זה הבוחן עמדות של יהודים מחוברים), פחות ממחצית היהודים, 49%, אמרו שישראל לא ביצעה רצח עם בעזה (21% אמרו שהם לא יודעים להשיב על שאלה זו).

הטענות על רצח עם נדחות על ידי הרוב המכריע של משתתפי פאנל היהודים המחוברים: שלושה רבעים (78%) סבורים שישראל לא ביצעה רצח עם, 14% סבורים שכן, ו־8% אמרו שאינם יודעים די כדי לחוות דעה (מה שמעיד גם על רמת ידיעות גבוהה יותר של היהודים המחוברים לעומת מדגם מייצג של כלל היהודים). גם כאן ניכר קו שבר אידאולוגי חד: בקרב הליברלים המובהקים עולה שיעור המסכימים עם הטענה ל־36% (ורק 53% דוחים אותה), לעומת שיעור אפסי בקרב השמרנים המובהקים. דפוס דומה חוזר בהצבעה: 22% ממצביעי האריס לעומת שיעור אפסי ממצביעי טראמפ. בקנדה ובבריטניה שיעורי ההסכמה עם הטענה נמוכים אף מעט מאלה שבארה"ב (13% ו-11% בהתאמה).

בחירות האמצע לקונגרס

לקראת בחירות האמצע בסתיו, 46% מיהודי ארה"ב מתכוונים להצביע בעיקר למועמדים דמוקרטים ו־29% בעיקר למועמדים רפובליקנים, לצד 9% שאומרים כי יצביעו הצבעה מפוצלת, 14% שטרם החליטו ו־2% שאינם מתכוונים להצביע. הרוב הדמוקרטי היחסי משקף את הדפוס ההיסטורי של הקהילה היהודית האמריקאית, אך הממוצע מסתיר קרע עמוק בין הזרמים הדתיים. בעוד 67% מהרפורמים ו־43% מהקונסרבטיבים נוטים להצבעה דמוקרטית, הרי שמחצית (53%) מהאורתודוקסים המודרנים ושלושה רבעים (75%) מהחרדים נוטים להצבעה לרפובליקנים. פער זה ממחיש את המתאם ההדוק בין רמת הדתיות לעמדה הפוליטית בקהילה האמריקאית.

הנהגה דתית בארה"ב

החודש בחנו, בהמשך לסקר NORC-AP, כיצד היהודים המחוברים מעריכים את אופן הטיפול של הנהגתם הדתית – רבנים, חזנים ומנהיגים קהילתיים – בסוגיות הקשורות לישראל. התמונה מעורבת: 55% מדרגים את הטיפול כטוב (14% מצוין, 20% טוב מאוד, 21% טוב במידה מסוימת), 22% מדרגים אותו כלא־טוב, ובולט במיוחד שיעור ה"לא יודעים" הגבוה – 23%. שיעור זה מרמז שחלק ניכר מהמשיבים אינם חשופים כלל לעמדת ההנהגה הדתית שלהם בנושא, או שאין להם הנהגה כזו. בקרב יהודים במדגם המייצג של NORC-AP נרשם רק שיעור קטן של יהודים שהשיבו "לא יודעים".

שביעות הרצון הגבוהה ביותר מהרבנים נרשמת בקרב האורתודוקסים (50% 'מצוין' או 'טוב מאוד'), והנמוכה ביותר בקרב חסרי השיוך הזרמי, שאצלם 44% השיבו בלא יודעים. הציר השני, החד עוד יותר, הוא הזיקה הקהילתית: בקרב הקשורים לקהילה רק 17% לא יודעים, ואילו בקרב המנותקים ממנה השיעור עולה ל־60%. במילים אחרות, ההשפעה של ההנהגה הדתית על תפיסת המצב מוגבלת כמעט לחלוטין לגרעין המחובר, ואינה מגיעה כלל אל שוליה הרחוקים יותר של הקהילה.

מבט לבריטניה וצרפת

הסקר בחן גם שתי זירות אירופיות. בבריטניה, לנוכח ההערכות על חילופי הנהגה בלייבור, נשאלו המשיבים כיצד ישפיע ראש הממשלה המיועד אנדי ברנהאם ביחס לקודמו קיר סטארמר. בקרב המשיבים בבריטניה הרוב פסימי: 61% צופים שיהיה גרוע מקודמו עבור יחסי בריטניה ישראל, ו־44% חוששים שיהיה גרוע יותר גם עבור הקהילה היהודית. בקרב המשיבים האמריקאים, לעומת זאת, בולט שיעור גבוה מאוד (56%-55%) של משיבים שלא ידעו לענות לשאלה זו, המעיד על היכרות מוגבלת עם הדמות. בקרב בעלי עמדה נוטה הכף לחשש: 21% סבורים שיהיה גרוע יותר ליחסי ישראל, מול 6% החושבים שיהיה טוב יותר.

באשר לבחירות לנשיאות בצרפת שהמרוץ הפוליטי לקראתם כבר החל, שלושה רבעים מהמשיבים אינם יודעים איזה מועמד עדיף ליחסי צרפת־ישראל או לקהילה היהודית – עדות נוספת לריחוק מהפוליטיקה הצרפתית. בקרב בעלי העמדה, מרין לה פן (מהמפלגה הימנית "התקבצות לאומית") נתפסת כעדיפה בבירור: 14% רואים בה את הטובה ליחסי ישראל, לעומת שיעורים חד־ספרתיים לכל שאר המועמדים. תפיסה זו מרוכזת בקרב השמרנים (35% מהשמרנים המובהקים) ומצביעי טראמפ (38%), וכמעט נעדרת בקרב הליברלים.

אמון בין אישי

ב־1972 אמרו כמעט מחצית מהאמריקאים (46%) שבאופן כללי אפשר לסמוך על 'רוב בני האדם'. חלפו חמישה עשורים, אמריקה נותרה אמריקה, והשאלה נותרה שאלה – אך האמון נשחק: מכמעט מחצית לכשליש. חוקרי מכון פיו מתארים את 'האמון החברתי' כמושרש בחלקו בניסיון האישי, שכן אנשים לומדים לבטוח בזולת לפי האופן שבו חוו את חייהם: אירועים פוגעניים כמו פיטורים או חוויית אפליה שוחקים את האמון, וכך נפערים בתוך החברה פערי אמון לפי הכנסה והשכלה. על רקע שחיקה כללית זו מעניין במיוחד לבחון היכן ניצבים היהודים המחוברים, וכיצד נעה עמדתם משנה לשנה.

במרכז המדד ניצבים יהודי ארה"ב המחוברים, משתתפי פאנל קול העם, שזיקתם לקהילה, לישראל ולזהות היהודית חזקה מן הממוצע. בקרבם עלה שיעור המסכימים כי "אפשר לסמוך על רוב האנשים" מ-44% ביולי 2025 ל־51% ביולי 2026, עלייה בת שבע נקודות. כדי לפרש נתון זה נכון יש למקמו מול שלוש קבוצות ייחוס נבדלות שאסור לבלבל ביניהן: כלל מבוגרי ארה"ב (האוכלוסייה הכללית), כלל יהודי ארה"ב במדגם מייצג (להבדיל מהגרעין ה"מחובר" שבמרכז הסקר שלנו), והיהודים הישראלים הנשאלים שאלה זהה במדד JPPI לחברה הישראלית. התמונה המתקבלת ממתנת את המסקנה מדו"ח אשתקד: הגרעין היהודי המחובר בארה"ב אינו חריג כלפי מעלה ברמת האמון. ב־51% הוא ניצב מעט מתחת לכלל מבוגרי ארה"ב (55% במדד Pew בעל הניסוח הזהה) ומתחת ליהודים הישראלים (59%), אם כי העלייה בת שבע הנקודות מצמצמת את שני הפערים.

שתי הסתייגויות נדרשות למיקום זה. הראשונה נוגעת לניסוח, שהשפעתו מכרעת: הנתון שאליו אנו משווים בקרב כלל מבוגרי ארה"ב הוא של מכון Pew (פברואר 2025), שניסוחו בינארי ('אפשר לסמוך' מול 'אי אפשר לסמוך') בדיוק כשלנו. לעומתו, המדד ההיסטורי של ה-GSS/NORC מנוסח אחרת ('אפשר לסמוך… או שצריך להיזהר') ומפיק שיעורים נמוכים בהרבה – אותה שחיקה מ־46% ב־1972 לכ־34% כיום. אליו השווינו אשתקד, ומולו נראה הגרעין היהודי גבוה מן הממוצע – היפוך של התמונה התקפה. ההסתייגות השנייה: המדגם שלנו הוא של יהודים מחוברים, לא מדגם מייצג של כלל יהודי ארה"ב. מדידה מייצגת של כלל יהודי ארה"ב עשויה להניב שיעור שונה, ולכן יש לקרוא את ה־51% כמאפיין את הגרעין המחובר דווקא, ולא את יהדות ארה"ב כולה.

ההשוואה הישירה בין יהודי ארה"ב המחוברים ליהודים הישראלים, על בסיס שאלות זהות, חושפת ממצא מפתיע. אף שהיהודים הישראלים בוטחים יותר ברוב האנשים (59% מול 51%), דווקא יהודי ארה"ב נותנים אמון רב יותר בישראלים וביהודים הישראלים מכפי שנותנים בהם הישראלים עצמם: 74% מיהודי ארה"ב סומכים על "רוב הישראלים" ו־75% על "רוב היהודים בישראל", לעומת 68% ו־70% בהתאמה בקרב היהודים הישראלים. במילים אחרות, המרחק מיטיב עם האמון – הזיקה של יהודי התפוצות לישראל נושאת עמה אמון הגבוה מן האמון היומיומי של החיים במקום עצמו.

דפוס ההעדפה הפנים־יהודית (אמון גבוה בהרבה ביהודים מאשר בכלל בני האדם) חוזר בעוצמה גם מעבר לגבולות ארה"ב: 83% מיהודי קנדה סומכים על רוב יהודי קנדה, ודפוס דומה נמצא בבריטניה, עדות לכך שתחושת השייכות הקולקטיבית של יהודים מחוברים חזקה מגבולות האזרחות והלאום. אותו דפוס מתקיים גם בישראל, שם עולה האמון מ־59% ב"רוב האנשים" ל־70% ב"רוב היהודים בישראל" – אלא ששם הוא נלווה לפער עמוק כלפי חוץ: רק 26% מהיהודים הישראלים סומכים על רוב הערבים בישראל, מהנתונים הנמוכים במדד.

נתונים על הסקר

דו"ח זה מתבסס על סקר בהשתתפות משתתפי פאנל 'קול העם היהודי' של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) שנערך בתאריכים 15-19.7.2026. באופן כללי, אפשר לומר כי הסקר נוטה לשקף את עמדותיהם של יהודים 'מחוברים' – כלומר, בעלי זיקה יחסית חזקה לקהילה היהודית, ו/או לישראל, ו/או לזהות יהודית ואינו מדגם מייצג של כלל יהודי ארה"ב. בסקר לקחו חלק 696 משתתפים מארה"ב, 112 מקנדה ו־36 מבריטניה. התוצאות, אלא אם צוין אחרת, משקפות את עמדות המשיבים מארה"ב בלבד; בנתונים מבריטניה יש לנהוג בזהירות יתרה בשל מיעוט המשתתפים. סקר מדד קול העם של JPPI נערך על ידי עמיתי המכון שמואל רוזנר, נח סלפקוב ויעל לוינובסקי. פיקוח סטטיסטי: פרופ' דוד שטיינברג.