סקר של יהודים בארה"ב על בחירתו של ממדאני לראש העיר ניו יורק, מנהיגותו של טראמפ ותפיסות של ציונות, גזענות ואנטישמיות.
ממצאים מרכזים:
- לאחר בחירתו לראשות העיר – עלייה בשיעור יהודי ארה״ב המזהים את ממדאני כאנטי ישראלי ואנטישמי.
- הרגש הדומיננטי בקרב יהודי ארה"ב בעקבות נצחונו של ממדאני הוא דאגה. רוב חושבים שיהודי ניו יורק יהיו פחות בטוחים.
- רוב מודאגים מאנטישמיות משני צידי המפה הפוליטית. כל קבוצה אידאולוגית מודאגת יותר מאנטישמיות במחנה השני.
- רוב המשיבים מזהים אנטי ציונות כתופעה אנטישמית. שמרנים נוטים לחשוב כך יותר מליברלים.
- כמחצית מעדיפים שקהילתם תדיר מתוכה יהודים אנטי ישראליים, שליש בעד להכיל אותם בקהילה.
- רוב המשיבים סבורים שאין בציונות אלמנט גזעני, אך מעריכים שהציבור האמריקאי כן מזהה בה יסודות גזעניים.
- רוב משתתפי פאנל "קול העם" מזהים את עצמם כציונים.
- יהודים בארה״ב רואים בטראמפ את "החבר הטוב ביותר שהיה לישראל אי פעם בבית הלבן" פחות מיהודים בישראל.
- רוב חושבים שטראמפ עושה עבודה טובה בענייני המזרח התיכון, אבל לא בעניינים הפנימיים של ארה"ב.
- פער זה בולט במיוחד בקרב הליברלים: לא סומכים עליו בענייני פנים, יותר בהקשר המזרח התיכון.
- ארבעה מכל עשרה חושבים שישראל נוהגת נכון בהתאמת מדיניותה לעמדות ארה״ב, שלושה מכל עשרה חושבים שהיא מגזימה בהתאמת המדיניות.
- ליברלים רוצים שאחרי הבחירות תהיה ממשלה חדשה בישראל, שמרנים בעד המשך השלטון הנוכחי
או שלטון הכולל גם את מפלגות הקואליציה הנוכחית. - רוב משתתפי הפאנל מתכננים להדליק נרות בכל שמונת ימי חנוכה.
הרקע לסקר: נתוני מדד קול העם לחודש נובמבר נאספו בין ה-14 ל-15 בחודש. אירועים בולטים בחודש האחרון שהשפיעו על נושאי הסקר והעמדות המובעות בו: בחודש האחרון זוהראן ממדאני נבחר לראשות העיר ניו יורק, אירוע שזכה לסיקור רחב והשלכותיו טרם התבררו. במקביל, מתנהל גם בימין האמריקאי ויכוח סוער על רקע התבטאויות אנטישמיות של דמויות בולטות, כמו טאקר קרלסון. במזרח התיכון נמשכה הפסקת האש בין ישראל לחמאס, שבמסגרתה הוחזרו לישראל חטופים חללים נוספים כחלק מההסכמות. מפקדה אמריקאית שמוצבת בישראל הוקמה לצורך פיקוח על הפסקת האש. מהלך זה הוביל לביקורת בחוגים מסוימים על תכתיב אמריקאי שקובע את המדיניות הביטחונית של ישראל.
בחירת ממדאני
זוהראן ממדאני יתחיל למלא את התפקיד של ראש העיר ניו יורק בתחילת ינואר 2026. ממדאני עתיד להיות ראש העיר המוסלמי הראשון בתולדות ניו יורק, ואחד מראשי העיר הצעירים ביותר שנבחרו בה. הוא חבר המפלגה הדמוקרטית, ומצע הבחירות שלו כלל הבטחות לשורה של צעדים חברתיים וכלכליים רחבי היקף: תחבורה ציבורית בחינם, מעונות יום ציבוריים, הקפאת שכר דירה, הרחבת ההיצע של דיור בר ההשגה, רפורמה במערכי הביטחון הציבורי, העלאה הדרגתית של שכר המינימום והגדלת המיסוי על בעלי הכנסות גבוהות. ממדאני הביע בעבר ביקורת חריפה על מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים ואף תמך בתנועת ה-BDS. על פי סקרי הבחירות ממדני זכה לקולות של כשליש מכלל היהודים שהצביעו בניו יורק.
עם נצחונו של ממדאני בבחירות, ואולי גם על רקע אירועים שבאו לאחר בחירתו, הסקר החודש מעלה שהציבור היהודי בארה״ב נעשה ביקורתי יותר כלפי ראש העיר. שני שליש (64%) מהמשיבים לסקר העידו החודש כי הם סבורים שראש העיר הוא גם אנטי ישראלי וגם אנטישמי. זהו השיעור הגבוה ביותר שנרשם מתחילת המדידה ביולי האחרון. חמישית (19%) הגדירו אותו אנטי ישראלי אך לא אנטישמי, ועשירית (9%) סבורים שאינו אנטי ישראלי ואינו אנטישמי. כמו שניכר גם בסקרים קודמים, היחס לממדאני מושפע מההשתייכות האידאולוגית של המשיבים. בקרב יהודים "מאוד ליברלים" שליש (35%) סבורים שהוא אנטי ישראלי אך לא אנטישמי, רבע (27%) רואים בו גם אנטי ישראלי וגם אנטישמי, ורבע נוסף (24%) לא מייחסים לו אנטי ישראליות או אנטישמיות. רוב המשתייכים לשאר הקבוצות רואים בראש העיר המיועד של ניו יורק אנטי ישראלי ואנטישמי. ככל שהקבוצה שמרנית יותר, התפיסה הופכת יותר חד משמעית: בעוד ש-56% מה"נוטים לליברלים" תופסים אותו ככזה, 82% מהמזדהים כ״מרכז״ ו-96% מהשמרנים ("מאוד שמרנים" + "נוטים לשמרנים") מגדירים את ממדאני כאנטי ישראלי וגם אנטישמי.
מגמה זו משתקפת גם בחלוקה לפי הצבעה. בעוד ש-96% ממצביעי טראמפ סבורים שממדאני הוא גם אנטישמי וגם אנטי ישראלי, מחצית (47%) ממצביעי האריס סבורים כך. רבע (28%) מהם חושבים שממדאני הוא אנטי ישראלי אך אינו אנטישמי, ושמינית (12%) סבורים שממדאני אינו אנטי ישראלי ואינו אנטישמי. יהודי ארה״ב עסוקים בימים אלה מאוד בדיון על עלייתה המחודשת של תופעת האנטישמיות. לנוכח מצב דברים זה שאלנו החודש כיצד בחירתו של ממדאני לראש העיר משפיעה על הרגשתם של משתתפי הפאנל. הרגש הדומיננטי שנרשם הוא ״דאגה״ (56% מהמשיבים) ואחריו תחושות של ״תקווה״ (13%), ״פחד״ (11%) ו״עצב״ (7%). מכלל משתתפי הפאנל, 84% ציינו את אחד מהרגשות השליליים ברשימה. ככול שמתקדמים על הסקלה האידאולוגית מהכיוון הליברלי לכיוון השמרני, עולה שיעור המודאגים והמפוחדים, ויורד שיעור המשיבים שמעידים על ״תקווה״. בקרב המשתייכים לקבוצת המרכז כמעט שאין רגשות חיוביים, והתחושות השליליות ברורות – 63% מודאגים, 15% מפוחדים ו-12% עצובים. בכל הקבוצות נרשם שיעור של פחות מעשירית המעידים כי הם אדישים לבחירתו של ממדאני, כלומר תוצאות הבחירות מעוררות אמוציות, בין אם חיוביות ובין אם שליליות, בקרב חברי כלל הקבוצות האידאולוגיות.
רוב מצביעי טראמפ (62%) מודאגים מזכייתו של ממדאני, חמישית (22%) מפוחדים ועשירית (10%) עצובים. מחצית (51%) ממצביעי האריס מודאגים גם הם, חמישית (19%) בחרו ב״תקווה״ והשאר ברגשות אחרים.
רוב משתתפי הפאנל (67%) סבורים שבחירתו של ממדאני תוביל לירידה ברמת הבטחון של הקהילה היהודית בניו יורק, חמישית (18%) מאמינים שבחירתו לא תשפיע על רמת הביטחון שלהם, ו-6% חושבים שיהודי ניו יורק יהיו בטוחים יותר לאחר בחירתו של ממדאני לראש העיר. בחלוקה אידאולוגית ניתן לראות כי רוב השמרנים (93%), המשתייכים לקבוצת המרכז (86%) והנוטים לליברלים (61%) סבורים שבחירתו של ממדאני תוביל לכך שהקהילה היהודית בניו יורק תהיה פחות בטוחה. בקבוצת ה"מאוד ליברלים" שליש (32%) סבורים כך, שליש (35%) סבורים שרמת הביטחון לא תשתנה, וחמישית (19%) אף חושבים שהבחירה תעשה את יהודי ניו יורק בטוחים יותר. מגמה דומה נרשמה גם בחלוקה לפי הצבעה – רוב מוחלט של מצביעי טראמפ (95%) ומחצית ממצביעי האריס (51%) חושבים שהבחירה בממדאני תפגע בביטחונם של יהודי ניו יורק. רבע (26%) ממצביעי האריס סבורים כי רמת הביטחון של יהודי ארה"ב תישאר כפי שהיא היום, ועשירית (9%) מעריכים כי הם יהיו בטוחים יותר. בחלוקה לפי דתיות נרשם רוב בכלל הקבוצות (56% מהרפורמים, 77% מהקונסרבטיבים, 86% מהאורתודוכסים ו-75% מהחרדים) הסבור שממדאני יגרום ליהודי ניו יורק להיות פחות בטוחים.
עליית האנטישמיות
במקביל לבחירה בממדאני והשפעתה על מצב הרוח ומצב הבטחון של יהודי ארה״ב, מתנהל בשבועות האחרונים עימות בבולטות גבוהה גם במחנה הימין, בשל עלייה משמעותית בהתבטאויות אנטישמיות של דמויות בולטות. העימות הוביל למשבר באחד ממכוני המחקר החשובים והמשפיעים ביותר בימין (הריטג׳), לתביעה מסגן נשיא ארה״ב להתנער מדמויות שמזוהות כקרובות אליו, ולחשבון נפש במחנה הרפובליקני – כולל בקבוצות יהודיות בימין – על חדירת השיח האנטישמי לחוגים משמעותיים במפלגה. בסקר קול העם הביעו רוב היהודים (62%) דאגה מתופעות של אנטישמיות הן מימין והן משמאל ״באותה מידה״, בעוד שחמישית (17%) אמרו שהם מודאגים יותר מאנטישמיות שמגיעה מימין וחמישית (20%) אמרו שהם מודאגים יותר מזו שמגיעה משמאל. שיעור אפסי מהיהודים השיבו כי הם בכלל לא מודאגים מאנטישמיות. כצפוי, דפוסי הדאגה משתנים לפי נטייה אידאולוגית – כל קבוצה אידיאולוגית מודאגת יותר מאנטישמיות שמגיעה מקבוצות במחנה האידיאולוגי האחר.
בקרב יהודים "מאוד ליברלים" 45% מודאגים יותר מאנטישמיות מימין, ואילו בקרב יהודים "מאוד שמרנים" 57% מודאגים יותר מאנטישמיות משמאל. בקבוצת המרכז נרשם רוב (78%) המעיד כי הוא מודאג מאנטישמיות משני הצדדים באותה מידה. בחלוקה לפי דתיות נרשם כי רוב הרפורמים, הקונסרבטיבים והאורתודוכסים מודאגים מאנטישמיות משני הצדדים (63%, 65% ו-64% בהתאמה). גם החודש השתתפו בסקר קבוצות קטנות יותר של משיבים מקנדה ומבריטניה (ביחד, כ-150 משיבים). בקנדה ובריטניה 70% אמרו שהחשש שלהם הוא מאנטישמיות משני הצדדים, 22% אמרו שהחשש הוא מאנטישמיות בשמאל, ושיעור קטן יחסית לארה״ב, של 7%, אמרו שהם חוששים בעיקר מאנטישמיות בימין. גם במדינות אלה, החשש של יהודים ״מאוד ליברלים״ מבליט הרבה יותר את האנטישמיות בימין (20% אמרו שזה החשש העיקרי), אך שלא כבארה״ב, הקנדים והבריטים המאוד ליברלים עדיין אומרים ברוב גדול (73%) שהחשש הוא ״משני הצדדים״.
אנטי ציונות ושאלת הגזענות
החודש מלאו 50 שנה להחלטת האו"ם משנת 1975 שקבעה כי "הציונות היא גזענות" (החלטה 3379). ההחלטה עוררה שיח ציבורי רחב, והובילה לביקורת חריפה כלפי האו"ם ואף לפגיעה בתדמיתו של הארגון. 16 שנים מאוחר יותר, בשנת 1991, קיבלה העצרת הכללית של האו"ם החלטה מנוגדת (החלטה 4686) שבה היא מודיעה כי היא חוזרת בה מההשוואה. עם זאת, הטענה שהציונות היא תנועה גזענית עודה רווחת בשיח הציבורי הגלובלי, ומשמשת ככלי רטורי נגד ישראל ומדיניותה. רוב משתתפי הפאנל (59%) סבורים ש״אין בציונות שום דבר גזעני״, רבע (28%) חושבים שהציונות עצמה אינה גזענות אך ש״יש המפרשים אותה כך״. 8% מזהים בה ״יסודות גזעניים״ ו-4% מהיהודים השיבו שהם חושבים ש״ציונות היא גזענות״. התשובות אינן זהות בקבוצות אידאולוגיות שונות. בקרב "מאוד ליברלים" יש נטייה חזקה יותר לזהות בציונות ״יסודות גזעניים״: חמישית מהיהודים המאוד ליברלים שהשיבו לסקר (21%) רואים בה יסודות כאלה ו-9% אומרים שציונות היא גזענות. מלבד בקבוצה זו, בכל הקבוצות האידאולוגיות האחרות ישנו רוב הסבור כי ״אין שום דבר גזעני בציוניות״. ככול שמתקדמים על הסקלה האידאולוגית מהכיוון הליברלי לשמרני, עולה שיעור המשיבים הסבורים כי אין שום דבר גזעני בציונות, ויורד שיעור אלו שסבורים כי "הציונות אינה גזענית, אך יש המפרשים אותה ככזו". בכל הקבוצות נרשם שיעור אפסי של מי שחושבים שהציונות היא גזענות או בעלת יסודות גזעניים.
משתתפי הפאנל סבורים כי "האמריקאי הממוצע" (שאינו יהודי) מחזיק בתפיסה ביקורתית יותר מהם ביחס הציונות. רק מיעוט קטן (8%) חושבים שהאמריקאים רואים בציונות רעיון נטול כל יסוד גזעני, בעוד שהרוב מייחסים להם עמדות מורכבות יותר או ביקורתיות. שליש (36%) סבורים שהאמריקאים רואים בציונות רעיון שאינו גזעני אך עשוי להתפרש ככזה, חמישית (22%) חושבים שהם מזהים בציונות יסודות גזעניים, ו-14% מאמינים שהאמריקאי הממוצע יגדיר את הציונות כגזענות (כלומר, כשליש בסך הכל מניחים שהאמריקאי הממוצע מזהה ציונות עם גזענות). גם כאן ניכרת השפעה של זהות פוליטית: ככל שהנשאלים שמרנים יותר, כך הם מעריכים שהאמריקאים פחות נוטים לראות בציונות גזענות, אך גם בקרב שמרנים ההערכה היא שהאמריקאים ביקורתיים יותר מהם.
את הקנדים והבריטים שלקחו חלק בסקר שאלנו על ״הקנדי הממוצע״ ו״הבריטי הממוצע״. מספר המשיבים והרכב הפאנל לא מאפשרים לנו לומר שהעמדה שהוצגה היא עמדה מייצגת של קבוצה שאנחנו יכולים לאפיין בשלב זה, אך כתוספת אנקדוטלית ראוי לומר שמקרב הבריטים, קרוב לארבעה מכל עשרה (38%) אמרו שלדעתם הבריטי הממוצע סבור שהציונות היא גזענות, ועוד 14% אמרו שהבריטי הממוצע סבור שבציונות יש ״רכיבים של גזענות״. בקבוצת הקנדים ההערכה של כעשירית היתה שהקנדים סבורים שציונות היא גזענות, וההערכה של רבע (25%) היתה שהקנדים סבורים שבציונות יש אלמנטים של גזענות. עוד בחנו החודש את הקשר שרואים המשיבים בין אנטי ציונות לבין אנטישמיות. רוב משתתפי הפאנל (72%) סבורים שאנטי ציונות היא אנטישמיות (לגמרי + בדרך כלל). חמישית (17%) חושבים שאנטי ציונות היא לפעמים אנטישמיות ועשירית (11%) רואים באנטישמיות ואנטי-ציונות שני דברים שונים לחלוטין. התוצאות בקרב משיבים קנדים ובריטים דומות מאוד לתוצאות בקרב האמריקאים.
בקרב ה"מאוד ליברלים" בארה״ב, שיעור הרואים באנטי ציונות תופעה אנטישמית או בדרך כלל אנטישמית נמוך משמעותית (44%) לעומת שאר הקבוצות האידאולוגיות. בחלוקה לפי דתיות נרשמה מגמה דומה. ככל שהמשיבים שמרנים יותר, כך מתחזק הקשר הנתפס בין אנטי ציונות לאנטישמיות. בקרב אורתודוכסים 60% רואים באנטי ציונות אנטישמיות, ובקרב חרדים 44% מגדירים אותה כאנטישמיות ו-50% כ"אנטישמיות בדרך כלל". בקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות שיעורי ההבחנה בין המושגים גבוהים יותר, אם כי הרוב עדיין מזהים קשר בין שניהם.
היהודים ציונים?
בהמשך לשאלות על תפיסת משמעותה של הציונות, בדקנו האם משתתפי הפאנל מזהים את עצמם כציונים. לצורך בדיקה זו הצבנו סקלה עם דרגות שונות של הזדהות עם הציונות: ציוני, לא ציוני אבל תומך בציונות, לא תומך ולא מתנגד לציונות, פוסט ציוני ואנטי ציוני. רוב משתתפי הפאנל (70%) מגדירים את עצמם ציונים, שמינית (12%) מגדירים את עצמם "לא ציוניים אך תומכים בציונות", 7% לא תומכים ולא מתנגדים לציונות, אחד מכל עשרים מגדיר את עצמו "פוסט ציוני" ושיעור אפסי מגדירים את עצמם אנטי ציונים.
על השאלה מה שיעור יהודי ארה״ב שצריכים להיחשב ״ציונים״ אין תשובה ברורה, בין השאר בשל בעיות מתודולוגיות, וקושי בהגדרת המשמעות שאליה מתייחס המונח. סקר יהודי ארה״ב של מכון פיו בתחילת העשור מצא כי שמונה מכל עשרה יהודים אומרים שדאגה לישראל היא מרכיב ביהודיות שלהם. סקר של מנהיגים בארגונים יהודים שנערך בעת האחרונה מצא כי תשעה מכל עשרה מהם אומרים שיש להם זהות ציונית. סקר של הועד היהודי אמריקאי מצא כי רוב גדול מאוד (85%) של יהודי ארה״ב רואים חשיבות בתמיכה אמריקאית בישראל. כך שמדד קול העם משקף בממצאיו נתונים שמתאימים לגישה הכללית של יהודים שיש להם קשר לקהילה. בחלוקה אידאולוגית נרשם כי בקרב "מאוד ליברלים" מחצית (52%) מגדירים את עצמם ציונים. המאוד ליברלים הם גם מי שיש מהם השיעור הגבוה ביותר של ״אנטי ציונים״ (9%) ו״פוסט ציונים״ (12%). בקרב ה"נוטים לליברלים", המשתייכים לקבוצת המרכז והשמרנים – נרשמה הזדהות גבוהה יותר עם הציונות. חלוקה לפי הצבעה מצביעה על מגמה דומה: 81% ממצביעי טראמפ מגדירים את עצמם ציונים, לעומת 64% ממצביעי האריס. עם זאת, שמונה מכל עשרה תומכי האריס (78%), שהם רוב גדול מקרב קבוצה זו, מגדירים את עצמם ״ציונים״ או ״תומכים בציונות״.
הציונות והקהילה
שאלנו את משתתפי הפאנל האם היו רוצים שהקהילה היהודית שלהם תקבל או תדחה יהודים אנטי/פרו ישראליים. כמחצית (44%) מהמשיבים מעדיפים שהקהילה שלהם תדחה או תדיר יהודים אנטי ישראליים, שליש (34%) תומכים בקהילה פתוחה שתכיל אותם. חמישית (22%) ממשתתפי הפאנל לא ידעו להשיב לשאלה. בחלוקה לפי דתיות עולה כי בקרב רפורמים ובקרב המשיבים המזדהים כ"זרם אחר" יש נטייה גבוהה יותר לעמדה מכילה (49% ו-47% בהתאמה), ואילו בקרב קונסרבטיבים, אורתודוכסים וחרדים הרוב מעדיפים לדחות יהודים המחזיקים בעמדות אנטי ישראליות (56%–57%). בחלוקה אידאולוגית נרשמה מגמה דומה – ככול שעמדות המשיבים שמרניות יותר, כך יש פחות נכונות להכלה של עמדות אנטי ישראליות.
מקרב המשיבים הבריטים והקנדים לסקר, קצת יותר ממחצית (54%) נטו לדחייה של יהודים אנטי ישראלים, 30% נטו לכלול אותם, והשאר אמרו שהם לא יודעים. הקבוצה היחידה שהיה בה רוב להכלה של יהודים אנטי ישראלים היתה של מי שהגדירו את עצמם ״מאוד ליברלים״ (53%).
כששאלנו את השאלה מהכיוון ההפוך – האם הקהילה צריכה להכיל יהודים פרו ישראלים, נרשם קונצנזוס כמעט מוחלט בנוגע לשילובם בקהילה. 94% ממשתתפי הפאנל רוצים שהקהילה שלהם תכיל יהודים שתומכים בישראל, ורק 2% מעדיפים לדחותם. שיעור ה"לא יודעים" נמוך מאוד (4%) ביחס לשאלה על הכלת יהודים אנטי ישראלים. מגמה זו עקבית בכל הזרמים הדתיים: רפורמים, קונסרבטיבים, אורתודוכסים וחרדים. כולם מביעים תמיכה גבוהה מאוד בשילוב יהודים פרו ישראליים בקהילה (בין 93% ל-96%).
מנהיגותו של טראמפ
בביקורו של הנשיא טראמפ בישראל בחודש שעבר, כמה דוברים רשמיים שבו והגדירו את הנשיא, כפי שעשו גם בעבר, כנשיא ״הכי ידידותי לישראל אי פעם״. מחצית (49%) מהמשיבים מקרב יהודי ארה״ב מסכימים עם אמירה זו ומחצית (48%) אינם מסכימים איתה. ההבדלים משתקפים בצורה ברורה בחלוקה אידאולוגית – רוב ה"מאוד ליברלים" (85%) אינם מסכימים עם המשפט ואילו רוב השמרנים (85% מה"נוטים לשמרנים" ו-95% מה"מאוד שמרנים") מסכימים. מוקדם יותר החודש, במדד החברה הישראלית של JPPI, נמצא כי שלושה מכל ארבעה (76%) יהודים בישראל מסכימים עם אמירה זו (ראוי לציין כי נוסח השאלה היה מעט שונה: "בביקורו האחרון של טראמפ בישראל, מספר אישים ובהם ראש הממשלה אמרו שהוא הנשיא הכי ידידותי לישראל אי פעם. האם לדעתך…").
כלומר, יהודים בישראל נוטים יותר מיהודים בארה"ב לזהות את טראמפ כנשיא הכי ידידותי לישראל אי פעם. בשאלה נוספת על הנשיא טראמפ, בחנו האם המשיבים מסכימים או לא מסכימים לטענה שהוא עושה ״עבודה טובה בטיפול בענייני המזרח התיכון״. רוב המשיבים (55%) נוטים להסכים עם ההיגד במידה מסוימת או במידה רבה, ואילו 43% אינם מסכימים איתו. בקרב "מאוד ליברלים" שלושה רבעים (77%) אינם מסכימים ו- 18% מסכימים במידה כלשהי. לעומתם, בקרב המזדהים כמרכז נרשם רוב (68%) שמסכימים, ורבע (27%) שמתנגדים.
רוב השמרנים (89% מה"נוטים לשמרנים" ו-90% מה"מאוד שמרנים") מסכימים עם הטענה שטראמפ עושה עבודה טובה בטיפול בענייני המזרח התיכון. בהתאם לכך, רוב מצביעי טראמפ (92%) חושבים שהוא עושה עבודה טובה, ואילו רוב מצביעי האריס (61%) לא מסכימים עם טענה זו. עם זאת, ראוי לציין ששליש ממצביעי האריס היהודים – 35% – כן מסכימים לטענה שטראמפ עושה ״עבודה טובה״ במזרח התיכון.
כדי לבחון האם היחס לטיפול של טראמפ במזרח התיכון זוכה לתשובה על בסיס פוליטי בלבד, או בסיבות ענייניות (כלומר: האם מי שתומך בטראמפ באופן כללי חושב שהוא עושה עבודה טובה, ומי שלא תומך בו באופן כללי חושב שהוא עושה עבודה לא טובה), שאלנו את משתתפי הפאנל גם על מדיניות הפנים של הנשיא האמריקאי. האם הם מסכימים או לא מסכימים לטענה שטראמפ עושה עבודה טובה בטיפול בעניינים הפנימיים של ארה"ב. רוב המשיבים (74%) לא מסכימים עם הטענה (63% בכלל לא מסכימים ו-11% במידה מסוימת), בעוד שרבע (24%) הביעו הסכמה. כלומר, הערכת המשתתפים היהודים לטראמפ במה שנוגע למזרח התיכון גבוהה משמעותית מהערכתם את טיפולו בענייני הפנים של ארה״ב. רוב הליברלים (97% מה"מאוד ליברלים" ו-87% מה"נוטים לליברלים") חושבים שטראמפ לא עושה עבודה טובה בטיפול בעניינים הפנימיים של ארה"ב. בקבוצת המרכז הדעות מגוונות יותר, אך ההתנגדות עדיין דומיננטית (59%). לעומת זאת, בקרב השמרנים התמונה הפוכה – רובם (66% מה"נוטים לשמרנים" ו-81% מה"מאוד שמרנים") מסכימים שטראמפ מטפל היטב בעניינים הפנימיים של ארה"ב.
בקרב המשתייכים לכל הקבוצות האידאולוגיות ניכר כי התמיכה בטראמפ גבוהה יותר בזירת החוץ מאשר בזירה הפנים אמריקאית. לדוגמה, בקרב הליברלים, שיעור ההסכמה שטראמפ עושה עבודה טובה במדיניות המזרח התיכון נע בין 18% בקרב ה"מאוד ליברלים" ל-43% בקרב "נוטים לליברלים", (לעומת 0% עד 5% בהתאמה) הסבורים שהוא עושה עבודה טובה בעניינים הפנימיים של ארה"ב.
ישראל וארה״ב
ההסכם שהביא להפסקת האש בין ישראל לבין חמאס בחודש שעבר כולל מחוייבות עמוקה של הממשל האמריקאי למעורבות פעילה בהשכנת שקט בעזה. בישראל הוקם בסיס אמריקאי שמוצבים בו 200 חיילים, שתפקידם לפקח על הסכם הפסקת האש. לצד המעורבות הצבאית ישנה גם מעורבות אמריקאית דיפלומטית משמעותית בניסיונות לעצב ולנהל את הפסקת האש. זו באה לידי ביטוי, בין השאר, בהצלחה אמריקאית לקבל מנדט ממועצת הבטחון של האו״ם למימוש ״תוכנית טראמפ״ לסיום המלחמה ושיקום עזה. ממשלת ישראל מקיימת דיאלוג רציף עם הממשל האמריקאי כדי לוודא שהמדיניות של של הממשלות מתכנסת להסכמות, אך בציבור הישראלי (כולל בקרב תומכי הממשלה) נשמעת לאחרונה ביקורת על ״כניעה״ של ישראל ל״תכתיבים״ אמריקאים.
37% ממשתתפי הפאנל סבורים שישראל מתאימה את עצמה לעמדות ארה״ב ״במידה הראויה״, 30% סבורים שישראל מתאימה את עצמה ״יותר מדי״ (22% "יותר ממה שהיא צריכה" ו-8% "הרבה יותר מדי"), ושמינית (13%) חושבים שהיא מתאימה את מדיניותה לעמדות האמריקאיות פחות מכפי שנדרש. תשובות יהודים בישראל על שאלה דומה (במדד החברה הישראלית של נובמבר) העלתה הסכמה גבוהה יותר להערכה שישראל ״פועלת בהתאם לעמדות האמריקאיות במידה הנכונה" (48%). אבל גם גבוהה יותר להערכה שישראל פועלת בהתאם לעמדה האמריקאית יותר מדי (46% ליותר מדי + הרבה יותר מדי. לישראלים לא הוצגה האפשרות שישראל פועלת בהתאם לעמדות האמריקאיות ״פחות מדי״). הפערים בעמדות מושפעים מהשתייכות לקבוצות אידאולוגיות, אך גם בתוך הקבוצות לא נרשמו עמדות חד משמעיות. ככל שמתקדמים על הסקלה האידאולוגית מהכיוון הליברלי לכיוון השמרני, ניכרת עלייה הן בשיעור הסבורים שישראל מתאימה את עצמה לעמדות ארה״ב במידה הראויה, והן בשיעור החושבים שהיא מתאימה את עצמה יותר מהנדרש. במקביל, ככל שמתקדמים לכיוון השמרני יורד שיעור המשיבים המעריכים שישראל מתאימה את עצמה למדיניות ארה״ב פחות מכפי שהיא צריכה, וכן שיעור מי שאינם יודעים להשיב על השאלה. כלומר, ככל שהעמדה הפוליטית נוטה לשמרנות, כך גוברת הנטייה לראות את רמת ההתאמה של ישראל לעמדות ארה״ב כראויה או עודפת, ופוחתת הנטייה לזהות התאמה נמוכה מידי לעמדות ארה"ב.
בחירות בישראל
עם סיום המלחמה, וכניסה לשנת בחירות (שייערכו לכל המאוחר בסתיו 2026) התעורר מחדש השיח הנוגע להסדר הפוליטי המועדף אחרי הבחירות. הקבוצה העיקרית מקרב משתתפי הפאנל בארה״ב (38%) מעדיפים שתקום בישראל ממשלה חדשה המורכבת ממפלגות האופוזיציה, רבע (26%) מעדיפים ממשלה משותפת של קואליציה ואופוזיציה, וחמישית (18%) תומכים בהמשך שלטון הממשלה הנוכחית. בקרב הליברלים נרשם רוב התומך בהקמת ממשלה חדשה המורכבת ממפלגות האופוזיציה הנוכחית (65% מה"מאוד ליברלים" ו-54% מה"נוטים לליברלים"). במרכז הדעות חלוקות: שליש (35%) תומכים בממשלה חדשה הכוללת גם מפלגות מהקואליציה הנוכחית וגם מהאופוזיציה, רבע (25%) בעד ממשלה חדשה המורכבת ממפלגות האופוזיציה הנוכחית, עשירית (10%) היו רוצים לראות המשך שלטון של הממשלה הנוכחית, ושליש (30%) השיבו כי זה לא ממקומם להביע דעה או שאינם יודעים להשיב. רוב ה"מאוד שמרנים" (70%) היו רוצים בהמשך שלטון של הממשלה הנוכחית וחמישית מהם (20%) מעדיפים אפשרות של ממשלה חדשה הכוללת גם מפלגות מהקואליציה הנוכחית וגם מהאופוזיציה. גם בבחינת העמדות על פי סקלה של דתיות, ככל שמתקדמים על הסקלה מהכיוון הליברלי לכיוון השמרני עולה שיעור המשיבים שמעדיפים את המשך שלטון הממשלה הנוכחית בראשות בנימין נתניהו ויורד שיעור מי שרוצים ממשלה חדשה המורכבת ממפלגות האופוזיציה הנוכחית. בעוד ש 43% מהרפורמים היו רוצים לראות ממשלה המורכבת ממפלגות האופוזיציה כיום, שיעור אפסי מקרב החרדים השיבו כך. מהכיוון ההפוך, בעוד שעשירית (%9) מהרפורמים היו רוצים לראות את המשך שלטון הממשלה הנוכחית, שני שליש (69%) מהחרדים השיבו כך.
לקראת חנוכה
רוב משתתפי הפאנל (82%) אומרים שהם מתכננים להדליק נרות בכל שמונת הימים של חנוכה, ורק מיעוט קטן מציינים שידליקו נרות בחלק קטן מהימים או כלל לא. נתון זה דומה לנתונים שהוצגו בשנה שעברה. בחלוקה לפי דתיות נרשם קשר בין רמת הדתיות לבין תדירות ההדלקה. בקהילות אורתודוכסיות וחרדיות כמעט כל המשיבים (99%–100%) מתכוונים להדליק נרות בכל הימים, ואילו בקרב היהודים "ללא זרם" שיעור זה נמוך יותר (64% – בשנה שעברה 68%), לצד אחוזים גבוהים יותר של מי שאינם מתכוונים להדליק כלל או שיעשו זאת רק בחלק מהימים. בקרב רפורמים וקונסרבטיבים נרשמה מחויבות גבוהה למסורת ההדלקה, עם 77%-87% שמדליקים בכל ימי החג (בשנה שעברה נרשם נתון מעט נמוך יותר: 72% לרפורמים ו-83% לקונסרבטיבים). מקרב כלל הקנדים והבריטים שהשיבו, 75% מתכוונים להדליק נרות כל לילה, ו-11% רוב הלילות.
סמיכות הזמנים של חנוכה לחגי החורף הנוצריים מעלה לעיתים את הרושם שהיהודים מייחסים לחנוכה חשיבות עודפת – כחג שלהם במרחב האמריקאי החוגג את כריסטמס. נתוני הסקר מלמדים שבעוד שהיהודים אכן חוגגים את חנוכה בשיעור משמעותי, הם אינם מייחסים לחג זה את אותו משקל שהם מייחסים לחגים יהודיים אחרים, ורובם רואים בו חג ״חשוב במידה מסויימת״ או ״חג משני״, ולא את אחד מהחגים המרכזיים בלוח השנה היהודי. ייתכן שתוצאה זו משקפת בין השאר את העובדה שמדד קול העם מייצג יהודים שהקשר שלהם לקהילה ולמסורת היהודית חזק יותר לעומת כלל יהודי ארה״ב. כלומר, ייתכן שבחינה של עמדות יהודים מרוחקים יותר הייתה מעלה תוצאה שיש בה משקל גדול יותר לחנוכה. על כך רומזת התוצאה הבאה: משתתפי הפאנל ש״אינם מחוברים״ לקהילה סבורים בשיעור כפול (21%) לעומת היהודים ה״מחוברים״ (11%) שחנוכה הוא אחד מהחגים הכי חשובים בשנה. שליש (36%) מגדירים אותו "חג חשוב במידה מסוימת" ועוד שמינית (13%) רואים בו "אחד מהחגים היהודיים החשובים ביותר". שיעור אפסי (3%) רואים בו חג לא חשוב, ומחצית (47%) מגדירים אותו כחג משני. כצפוי, בחלוקה לפי דתיות עולה כי ככל שהזרם דתי יותר, כך עולה חשיבות החג בעיני המשיבים. בקרב חרדים למשל, יותר ממחצית (56%) רואים בחנוכה חג חשוב מאוד וחמישית (19%) מגדירים אותו כאחד החשובים ביותר. גם בקרב אורתודוכסים שיעורי החשיבות גבוהים במיוחד (44% "חשוב במידה מסוימת" ו-7% "מהחשובים ביותר").
נתונים על הסקר והשלכותיהם
דו״ח זה הוא ניתוח של סקר שנערך בהשתתפות 745 יהודים אמריקאים הרשומים לפאנל "קול העם היהודי" של המכון למדיניות העם היהודי JPPI. באופן כללי, אפשר לומר כי הסקר נוטה לשקף את עמדותיהם של יהודים אמריקאים ״מחוברים״, כלומר, בעלי זיקה יחסית חזקה לקהילה היהודית, ו/או לישראל, ו/או לזהות יהודית. בסקר לקחו חלק גם כ-50 משתתפים מבריטניה וכ-100 מקנדה. התוצאות, אלא אם צויין אחרת, משקפות את עמדות המשיבים מארה״ב בלבד. סקר מדד קול העם של JPPI נערך על ידי עמיתי המכון שמואל רוזנר, נח סלפקוב ויעל לוינובסקי. פיקוח סטטיסטי: פרופ׳ דוד שטיינברג.
