כמעט לאחר כל בחירות נעשים נסיונות לשינויים מהפכניים חפוזים ואינטרסנטיים של המשטר בישראל. השסעים החברתיים בישראל מניעים את המהפכות, אך גם הופכים עמוקים יותר בגללן. לכן הצורך לכונן חוקה בישראל, שתקבע כללי משחק יציבים, הוא חיוני.
המשטר בישראל אינו יציב. כמעט לאחר כל בחירות נעשים ניסיונות לשנות את המשטר באמצעות חקיקה או תיקון של חוקי-יסוד בתמיכת רוב קואליציוני, במקרים רבים לפני הקמת הממשלה לצורך כינונה. סאגת "הרפורמה המשפטית" היא דוגמת קצה, אך אינה הדוגמה היחידה. זוכרים, למשל, את שיטת המשטר הייחודית של "ממשלת חילופים", שהומצאה לצורך הקמת ממשלה לפני כשש שנים והתאדתה לפני כשנה, כאילו לא הייתה מעולם, כשכבר לא היה אינטרס בקיומה? הכול, כל הזמן, כולל חוקי-היסוד, פתוח לשינויים מהפכניים, במקרים רבים חפוזים.
לאי-היציבות המשטרית בישראל יש שני מקורות: מקור חברתי ומקור משפטי. המקור החברתי לאי-היציבות הוא השסעים המאפיינים את החברה הישראלית. השסעים מתבטאים במידה רבה בנושאים משטריים, ובמיוחד בסוגיות משפטיות. המאבק בין קבוצות חברתיות, דתיות, לאומיות ופוליטיות מתרכז בשדות המשטר והמשפט. המקור המשפטי לאי-היציבות הוא בקלות, אפשר לומר קלות בלתי-נסבלת, שבה ניתן כיום לערוך בישראל שינויים חוקתיים משטריים מהותיים, כולל שינויים מהפכניים. האפשרות הקלה לעריכת מהפכות משטריות ומשפטיות באמצעות חקיקה ותיקון של חוקי-יסוד תורמת להעמקת השסעים החברתיים, והשסעים מניעים את המהפכות.
הקלות לחוקק ולתקן חוקי-יסוד והמהפכות המשטריות והמשפטיות שהיא מעודדת פוגעות בלגיטימיות הציבורית שלהם. הן גם הובילו את בית-המשפט העליון לפתח שני מסלולים להגבלת סמכות הכנסת לחוקק חוקי-יסוד. המסלול הראשון הוא "שימוש לרעה בסמכות המכוננת", שמכוחו בית המשפט יכול לפסול תיקונים בנושאים שאינם מתאימים לחוקי-יסוד. המסלול השני מכונה "תיקון חוקתי לא חוקתי", והוא מאפשר פסילה של חוקי-יסוד המתנגשים חזיתית בערכיה הבסיסיים של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בית המשפט העליון נאלץ לפסול חוקי-יסוד במסלולים האלה, ובכך נפגעו, בעיני חלקים מן הציבור, גם המעמד של בית המשפט והאמון בו.
יתר על כן. התיקונים המהפכניים התכופים בחוקי-היסוד ועצם הקלות לתקנם גם פוגעים בלגיטימיות הציבורית של הביקורת השיפוטית על חוקים רגילים על פי חוקי-היסוד. לא זו בלבד שסמכות של ביקורת שיפוטית על חוקים אינה מעוגנת במפורש בחוקי-היסוד, אלא שהליקויים בהליכי חקיקתם של חוקי-יסוד ובתוכנם מעוררים בקרב רבים ספקות אם אכן ראוי להכיר בעליונותם של חוקי-יסוד על חוקים רגילים.
מה עושים? קובעים כללים למשחק – כללים ברורים ויציבים. כיום נראה כי בשל השסעים החברתיים והפוליטיים אין היתכנות לכינון בהסכמה רחבה של חוקה שלמה, אשר תקיף את מכלול התחומים שמקובל להסדיר בחוקה, כולל נושאים זהותיים וזכויות האדם. מיזם "חוקה רזה" אינו מכוון לכינון חוקה שלמה, והתוצר שלו לא יהיה בהכרח רזה במיוחד, אלא בהיר ומפורט במידת האפשר. המטרה היא עיגון יציב של כללי משחק חוקתיים והסדרה מגובשת של רשויות הממשל המרכזיות, דרכי בחירתן, סמכויותיהן, והיחסים ביניהן. המטרה המרכזית היא לייצב את הממשל בישראל, ואולי בדרך זאת אף למתן את השסעים החברתיים. "חוקה" מסוג זה, אם תתקבל, לא תהיה חריגה מסוגה בעולם הדמוקרטי. כך, למשל, באוסטרליה החוקה מתמקדת בהסדרים הנוגעים לשיטת הממשל, וכך היה בעבר גם בקנדה.
עם זאת, הכוונה של מיזם "חוקה רזה" אינה לפגוע במעמדן של זכויות האדם, אלא לייצב גם את חוקי-היסוד הקיימים על זכויות האדם – חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק, שכיום ניתן לתקנם ואף לבטלם ברוב קואליציוני – וזכויות בסיסיות הקבועות בחוקי-יסוד נוספים, כגון הזכות לבחור ולהיבחר הקבועה בחוק-יסוד: הכנסת.
הצורך הדחוף והחיוני ביותר הוא לגבש את חוק-יסוד: החקיקה, שייכלל כפרק החקיקה במסמך "החוקה הרזה", לצד הפרקים שיסדירו את רשויות הממשל המרכזיות. כיום כלל הליכי החקיקה – כולל עצם החובה לחוקק חוקים בשלוש קריאות (ולגבי הצעות חוק פרטיות – בארבע קריאות) – מוסדרים בתקנון הכנסת, שמעמדו במדרג הנורמות המשפטיות נמוך, וניתן לתקנו בהצבעה אחת של מליאת הכנסת. אין הבדל של ממש בין הליכי החקיקה של חוקי-יסוד והרוב הנדרש לחקיקתם לבין הליכי החקיקה של חוקים רגילים. עקרונות מרכזיים של הליכי החקיקה קבועים בפסיקות של בית המשפט העליון ובהנחיות הייעוץ המשפטי לממשלה בלבד. חסרים הסדרים להתקנת תקנות ולהתקשרות באמנות. אפילו עליונותם של חוקי-יסוד על חוקים רגילים והביקורת השיפוטית על חקיקת הכנסת אינם מוסדרים כיום במפורש.
בכל העניינים האלה נדרשים שיקול דעת זהיר, על בסיס חשיבה מעמיקה על ההסדרים הרצויים, ובמקרים רבים גם התפשרות. הצורך להגיע להסכמות בנושאים שרבים מהם הם משפטיים מקצועיים אינו טבעי לי כאיש אקדמיה. במחקריי האקדמיים, שרובם במשפט חוקתי, איני נדרש להתפשר. למרות זאת, נעניתי להצעה להצטרף לצוות "חוקה רזה" בשל ההבנה כי השגת יציבות וקביעת כללי משחק מוסכמים בדמוקרטיה הישראלית הם חיוניים ובעלי ערך קיומי ממש. זה לא משחק.