סקר של יהודים מחוברים בארה"ב על המדיניות מול איראן, תמיכה בישראל, המאבק באנטישמיות ואופטימיות בנוגע לעתיד.
נתונים עיקריים:
- מחצית משתתפי הפאנל בארה"ב תומכים בשימוש כל האמצעים כולל מלחמה נגד איראן
- רוב תומכים בהיפרדות או הקמת מדינה פלשתינית, פער גדול לעומת יהודים בישראל
- שליש סבורים: ארה"ב לא תומכת מספיק בישראל. עלייה לעומת השנה שעברה
- קיטוב אידאולוגי בתפיסת רמת הקרבה הרצויה בין ממשלת ישראל לממשל בארה"ב
- קונצנזוס רחב נגד טענת סגן הנשיא כי אנטישמיות היא תגובת נגד למדיניות החוץ האמריקאית
- רוב מביעים חוסר אמון בסגן הנשיא ואנס בנושא המאבק באנטישמיות
- עם זאת, רוב סבורים שנעשה לעיתים שימוש באנטישמיות כדי למנוע דיון ביקורתי על ישראל
- מחצית המשתתפים: על יהודים לתמוך ביוזמות גיוון שוויון והכלה (DEI) בשל המסורת היהודית
- התחזקות במגמת ההתנגדות למדיניות ההגירה של טראמפ בשם המסורת היהודית
- אופטימיות ביחס לעתיד ישראל, פסימיות ביחס לארה"ב ולקהילה היהודית בארה״ב
הרקע לסקר:
נתוני מדד קול העם לחודש פברואר נאספו בין ה-15 ל-19 בחודש. במהלך החודש האחרון היו מספר אירועים בולטים שהשפיעו על בחירת השאלות בסקר ועל העמדות המשתקפות בו: במרכז האירועים עמדה פסגת "מועצת השלום" בוושינגטון, שבה הציגה ארה"ב חזון לשיקום עזה הכולל הקמת כוח רב-לאומי ובסיס צבאי אמריקאי ברצועה, לצד השקעה של מיליארדי דולרים. במקביל, המתיחות מול איראן הגיעה לשיא עם פריסה צבאית אמריקאית נרחבת באזור. הזירה הדיפלומטית רעשה בעקבות מתקפה פומבית של טראמפ על נשיא ישראל הרצוג בתביעה שיעניק חנינה לראש הממשלה נתניהו.
הערה מתודולוגית: בחודשים האחרונים התחלנו לסקור גם את עמדות יהודי קנדה ובריטניה. בשתי המדינות מתגבשים פאנלים שגדלים בקצב איטי. בפברואר השיבו לסקר כ-50 משתתפים מבריטניה וכ-100 מקנדה. בהתאם, יש לקחת את הנתונים על עמדות היהודים במדינות אלה בערבון מוגבל. כאשר מופיעים בדו״ח נתונים לפי אידאולוגיה, דתיות והצבעה, מדובר בפירוט של יהודי ארה"ב בלבד.
מדיניות מול איראן
ישנם הבדלים בתפיסת היעד המרכזי של המדיניות שראוי לנקוט כלפי איראן בקהילות היהודיות בארה"ב, קנדה ובריטניה. בעוד שהמשיבים בארה"ב נוטים להעדפה של חיסול תוכנית הגרעין, הטילים והתמיכה בטרור (53%) – המשיבים מקרב יהודי קנדה ובריטניה בחרו כיעד המועדף את החלפת השלטון בטהרן (49% ו-53% בהתאמה). כלומר, משיבים מאירופה וקנדה העדיפו טיפול שורשי של שינוי משטרי, בעוד שבארה"ב הנטייה היא לפתרון אסטרטגי-ביטחוני מקיף.
בארה״ב, ניתן לזהות קשר ישיר בין נטייה לשמרנות אידיאולוגית לבין תמיכה בהחלפת השלטון. בקרב ה"מאוד שמרנים", החלפת השלטון היא היעד המועדף (54%), בעוד שבקרב ה"מאוד ליברלים" רק חמישית (21%) תומכים בכך. הקבוצות הליברליות מציגות בעיקר תמיכה ביעד המשלב חיסול של תוכנית הגרעין, טילים וטרור, כאשר בקרב ה"נוטים לליברלים" נרשם שיא של 67% תמיכה באפשרות זו. קבוצת ה"מאוד ליברלים" היא היחידה שבה ניכרת ספקנות משמעותית כלפי כלל האפשרויות המוצעות, עם 14% שבחרו ב"אף אחת מהאפשרויות", לעומת שיעורים אפסיים שהשיבו כך בקבוצות השמרניות ובמרכז.
בבחינת האמצעים המועדפים להשגת היעדים מול איראן, יש דמיון בתשובות של המשתתפים מקרב יהודי ארה"ב ויהודי בריטניה, כאשר בשתי הקהילות מחצית תומכים בנקיטת כל האמצעים, כולל פתיחה במלחמה. לעומתם, משיבים מקנדה מציגים עמדה מסויגת יותר כלפי עימות צבאי ישיר (42%) ומפגינים תמיכה גבוהה יותר בסנקציות כלכליות ומשא ומתן (38%) ביחס לשאר הקבוצות. בכל הקבוצות האידאולוגיות בארה״ב נרשם שיעור דומה של בין עשירית לשישית מהמשיבים, התומכים במו״מ דיפלומטי ודיאלוג כאמצעי להשיג את היעדים מול איראן.
יש פער משמעותי בין הקבוצות האידאולוגיות השונות בארה״ב בנוגע ללגיטימיות של שימוש בכוח צבאי ככלי של מדיניות. בקרב "מאוד שמרנים", נרשמה תמיכה גורפת של 86% בשימוש בכל האמצעים כולל מלחמה, בעוד שבקרב ה"מאוד ליברלים" שיעור התמיכה באמצעי זה צונח ל-16% בלבד. הקבוצות הליברליות נוטות להעדיף בבירור כלים רכים יותר – 29% מקרב ה"מאוד ליברלים" תומכים בדיאלוג דיפלומטי, שיעור הגבוה משמעותית מזה שנמצא בכל קבוצה אחרת, ו-45% תומכים בסנקציות כלכליות. ככל שהנטייה האידאולוגית נעשית שמרנית יותר, התמיכה בדיאלוג ובדיפלומטיה יורדת ולעיתים אף נעלמת, והמיקוד עובר באופן כמעט בלעדי לפתרונות כוחניים וצבאיים.
ישראל והפלסטינים
בקרב משיבים מהקהילות היהודיות של ארה"ב, קנדה ובריטניה ישנה חלוקה מאוזנת יחסית בין התמיכה בחתירה להיפרדות ישראל מהפלשתינים לבין התמיכה בהסכם שלום והקמת מדינה פלשתינית. עם זאת, בקרב המשיבים מיהודי ארה"ב ניכרת מגמה של התחזקות מסוימת בגישה הנצית: בין אוקטובר 2025 לפברואר 2026 עלה במעט שיעור התומכים בחיזוק השליטה והרחבת ההתנחלויות, במקביל לירידה בתמיכה בפתרון של הסכם שלום. בהשוואה לעמדות של יהודים בישראל באותה שאלה, כפי שנבחנה במדד החברה הישראלית לחודש אוקטובר 2025, ניכר כי שיעור היהודים בישראל שתומכים בחיזוק השליטה בפלשתינים והרחבת ההתנחלויות, גבוה הרבה יותר (42%) מזה שנרשם בסקר "מדד קול העם היהודי" החודש. כלומר, יהודים בישראל נוטים יותר לתמוך בהרחבת השליטה וההתנחלויות, בעוד שיהודי ארצות הברית נוטים יותר לגישה של הסכם שלום ואפשרות של הקמת מדינה פלשתינית.
בקצוות האידאולוגיים יש הסכמה רחבה סביב נרטיבים מנוגדים: 73% מה"מאוד ליברלים" תומכים בחתירה להקמת מדינה פלשתינית, לעומת 68% מה"מאוד שמרנים" התומכים בחיזוק השליטה והרחבת ההתנחלויות. בקבוצות המרכז והקבוצות המתונות ("נוטים לליברלים" ו"נוטים לשמרנים"), האופציה של היפרדות מלאה תוך שמירה על חופש פעולה ביטחוני לצה"ל היא הזוכה לתמיכה הרבה ביותר (43%-48%).
תמיכה בישראל
מחצית ממשתתפי הפאנל (48%) סבורים שארה״ב תומכת בישראל במידה הנכונה, שליש (31%) אומרים שהיא תומכת בישראל פחות מדי ו-14% חושבים שארה״ב תומכת בישראל יותר מידי. זה שינוי לעומת שנה שעברה, שבה מרבית חברי הפאנל (57%) חשבו כי ארה״ב תומכת בישראל במידה הנכונה. במקביל לכך עלה שיעור הסבורים כי ארה"ב לא תומכת מספיק בישראל מחמישית (18%) לשליש, וירד במעט שיעור הסבורים שארה"ב תומכת בישראל יותר מידי.
בעוד שארבעה מכל עשרה המשתייכים לקבוצת ה"מאוד ליברלים" סבורים כי ארה"ב תומכת בישראל יותר מידי, ככל שנעים על הציר הפוליטי לכיוון השמרני התמיכה בטענה זו נעלמת כמעט לחלוטין. במקביל, בקרב תומכי המרכז והשמרנים ישנה העדפה לטענה שהתמיכה היא במידה הנכונה או חסרה, כאשר כמעט מחצית מהשמרנים (46%) חשים כי התמיכה האמריקאית בישראל אינה מספקת.
בבחינת המגמות בשנה האחרונה לפני קבוצות אידאולוגיות עולה כי בעוד שבקרב הליברלים נרשמה עלייה מתונה יחסית של 7-9 נקודות אחוז לטענה שארה״ב לא תומכת בישראל מספיק, בקרב תומכי המרכז הנתון זינק מ-24% ל-37%, ובקרב הקבוצות השמרניות נרשמה קפיצה של כ-20 נקודות שהביאה אותן לרמה של 46%. עם זאת חשוב לציין כי רמת חוסר שביעות הרצון הנוכחית עדיין נמוכה משמעותית משיאי ה-90% ומעלה שנמדדו לאורך שנת 2024, בשיאה של מלחמת חרבות ברזל, ובתקופת ממשל הנשיא ג׳ו ביידן.
רוב הנשאלים בקנדה (79%) ובבריטניה (69%) סבורים שהמדינות שלהם לא תומכות מספיק בישראל. שמינית מהמשיבים בקנדה (12%) סבורים שמדינתם תומכת בישראל במידה הנכונה ושיעור אפסי סבור כי היא תומכת בישראל יותר מידי. בקרב המשיבים בבריטניה – חמישית (20%) חושבים שמדינתם תומכת בישראל במידה הנכונה ו-8% חושבים שבריטניה תומכת בישראל יותר מידי.
היהודים המיוצגים בפאנל חצויים בין מי שסבורים שממשלת ישראל קרובה מדי לממשל ארה"ב (43%) לבין מי שמאמינים כי היא קרובה אליו במידה הנכונה (47%). בפילוח אידאולוגי עולים פערים משמעותיים: רוב הליברלים, ובמיוחד מי שמגדירים עצמם "מאוד ליברלים" (73%), רואים את הקרבה של ממשלת ישראל לממשל טראמפ כלא רצויה, בעוד שהשמרנים חושבים שמידת הקרבה נכונה ברוב של למעלה מ-80%. בכל הקבוצות רק אחוזים בודדים סבורים שממשלת ישראל אינה קרובה מספיק לממשל ארה"ב.
גילויי אנטישמיות
בחודש האחרון סגן הנשיא, ג'יי. די. ואנס, טען כי ביטויים מסויימים בקרב תומכי המפלגה הרפובליקנית, שהיהודים רואים בהם גילויי אנטישמיות, הם תגובת נגד למדיניות החוץ של ארה"ב (התומכת בישראל) ולא שנאה מובנית ליהודים או לישראל. מהנתונים עולה כי בקרב היהודים ישנה דחייה גורפת (73%) של פרשנות זו, בעוד שעשירית (11%) מסכימים איתה ושישית (16%) לא ידעו להשיב האם נכונה. ההתנגדות אינה מוגבלת למחנה פוליטי אחד; גם בקרב מצביעי טראמפ (67%) וגם בקרב מי שמגדירים את עצמם "מאוד שמרנים" (61%), רוב משמעותי דוחה את הפרשנות של ואנס.
דחיית דבריו של ואנס היא עמדת הקונצנזוס היהודי, וכאמור היא חוצה מחנות פוליטיים. בחינה של הפילוח האידיאולוגי חושפת כי שיעור המתנגדים הגבוה ביותר לטענתו נמצא בקרב תומכי המרכז (82%) והנוטים לליברלים (79%). ניתן להבחין בהבדלים נוספים ברמת הוודאות בין הקבוצות: בקבוצת ה"מאוד שמרנים", שיעור המשיבים שבחרו באופציה "לא יודע/ת" הוא הגבוה ביותר ועומד על רבע (25%) לעומת עשירית (11%) במרכז. נתון זה עשוי להעיד על התלבטות גדולה יותר בקהל השמרני בין נאמנות פוליטית לבין תפיסת המציאות בנושא אנטישמיות.
רוב משתתפי הפאנל (74%) מביעים חוסר אמון בואנס ככל שמדובר באנטישמיות, כאשר קרוב למחצית (49%) מהם מעידים על "חוסר אמון מוחלט". רבע בלבד מעידים כי יש להם אמון ("מסוים" + "מלא") בסגן הנשיא בהקשר לאנטישמיות. כלומר, הרטוריקה של ואנס, שגינה שנאה אתנית ואנטישמיות כדבר "מגעיל" שאין לו מקום בתנועה השמרנית, לא משכנעת את מרבית הקהילה היהודית. בחלוקה לפי דתיות עולה כי בעוד שבקרב הרפורמים והקונסרבטיבים נרשמו שיעורי חוסר אמון גבוהים במיוחד בואנס (83% ו-74% בהתאמה), בקהילה האורתודוכסית (שרבים ממנה מצביעי המפלגה הרפובליקנית) האמון בואנס גבוה יותר, גם אם לא גבוה ממש. בקרב החרדים יותר ממחצית (55%) מביעים "אמון מסוים" בואנס.
למרות דחיית הטענה של ואנס, רוב המשיבים בארה"ב, קנדה ובריטניה מסכימים כי ישנם מי שמשתמשים באנטישמיות כדי להימנע מדיון המאתגר את עמדת הקונצנזוס לגבי ישראל. מקרב המשיבים מקנדה ובריטניה 72% ו-70% בהתאמה סבורים ש״רבים״ או ״חלק״ מהאנשים עושים זאת, וכך סבורים גם 59% מהמשיבים מקרב יהודי ארה"ב. באופן כללי, ניתן לראות כי רק מיעוט קטן בכל הקבוצות סבור ש"אף אחד לא עושה זאת" מה שמעיד על הכרה רחבה בקיומה של תופעה מהסוג הזה.
בפילוח פוליטי ניכר קשר הדוק בין תפיסה אידיאולוגית לבין התשובה לשאלה, כאשר בין הקצוות הפוליטיים ניכר דמיון. בקבוצות ה"מאוד ליברלים" ו"מאוד שמרנים" נמצא השיעור הגבוה ביותר של מי שסבורים כי "רבים" עושים שימוש ב״אנטישמיות״ כדי למנוע דיון על ישראל (32% ו-31% בהתאמה). בקבוצות האמצע יש נטייה לבחור בתשובות "חלק" או "מעט מאוד" במענה לשאלה.
תמיכה בגיוון, שוויון והכלה
בשנים האחרונות צמחו בארה״ב יוזמות של חקיקה ותקנות רבות תחת הכותרת של ״גיוון, שוויון והכלה – DEI". במחנה השמרני בארה״ב נמתחה ביקורת חריפה על מגמה זו, וממשל טראמפ פועל בנמרצות במטרה להביא לביטולן, בטענה שהיוזמות מובילות למקרים של אפליה הפוכה, לתיעדוף של קבוצה דמוגרפית אחת על פני אחרת, ולחיזוק של עמדות פרוגרסיביות רדיקליות. בקרב יהודים נשמעה ביקורת הנוגעת להתעלמות של יוזמות אלה מאנטישמיות והדרה של אוכלוסיות יהודיות, בעיקר מאז תחילת מלחמת “חרבות ברזל". החודש בחנו את עמדת משתתפי הפאנל הנוגעות ליוזמות אלה, ולקשר שלהן למסורת היהודית.
העמדה הרווחת ביותר (44%) בקרב משתתפי הפאנל בארה"ב היא כי המסורת היהודית מחייבת שיהודים יתמכו ביוזמות DEI. לצד קבוצה זו, רבע (25%) סבורים כי למסורת אין כל השפעה או לקח רלוונטי בנושא, בעוד שחמישית (21%) מפרשים את המסורת כבסיס להתנגדות ליוזמות אלו. בהשוואה לשנה שעברה ניכרת עלייה מתונה בשיעור התמיכה (מ-41% ל-44%) בקשר של המסורת היהודית ליוזמות כאלה, בעוד ששיעור המתנגדים לטענה לקשר כזה נותר יציב. מגמה נוספת שנרשמה בשנה האחרונה, היא הירידה בשיעור המשיבים שאינם יודעים להכריע (מ-14% ל-10%), מה שיכול להצביע על כך שהדיון הציבורי סביב גיוון והכלה נעשה מגובש וברור יותר עבור רוב הקהילה היהודית בארה"ב. תשובות משתתפי הפאנל בקנדה דומות לאלו שנרשמו בארה"ב, ואילו בקרב יהודי בריטניה התמונה מבוזרת יותר. רק שליש (31%) רואים במסורת היהודית בסיס לתמיכה ביוזמות פרוגרסיביות מהסוג המוזכר, בעוד ששיעור זהה סבור כי למסורת היהודית אין קשר לנושא – הנתון הגבוה ביותר מבין הקהילות שנבדקו.
בקרב "מאוד ליברלים" יש קונצנזוס רחב של 79% המפרשים את המסורת היהודית כקריאה לתמיכה ביוזמות שצויינו. מנגד, בקצה השמרני של הספקטרום כמעט מחצית מהמשיבים (49%) סבורים כי המסורת מחייבת דווקא התנגדות ל- DEI. בקרב אנשי המרכז, הקבוצה הגדולה ביותר (37%) טוענת שלמסורת היהודית אין כלל מה ללמד על הנושא.
בסקר הוצגה שאלה דומה על הקשר של המסורת היהודית למדיניות ההגירה של ממשל טראמפ. רוב משתתפי הפאנל (55%) סבורים שבהתבסס על המסורת היהודית, יהודים אמורים להתנגד למדיניות ההגירה של ממשל טראמפ. חמישית (22%) סבורים שלמסורת היהודית אין מה ללמד על מדיניות הגירה זו, ו-14% נוספים סבורים שבהתבסס על המסורת היהודית, יהודים אמורים לתמוך במדיניות ההגירה של ממשל טראמפ. בשנה האחרונה חלה עלייה קלה בשיעור מי שסבורים כי בשל המסורת יש להתנגד למדיניות הנשיא (מ-51% ל-55%). בעוד שבקרב "מאוד ליברלים" ישנה תמימות דעים כמעט מוחלטת (91%) שהמסורת מחייבת התנגדות למדיניות ההגירה של ממשל טראמפ, הרי שבקרב ה"מאוד שמרנים" התמונה הפוכה לחלוטין: רק 4% רואים במסורת סיבה להתנגד לה, בעוד ש-44% רואים בה סיבה לתמוך במדיניות ושיעור דומה (47%) סבורים שלמסורת היהודית אין רלוונטיות לסוגיה.
מרבית משתתפי הפאנל (57%) סבורים כי למסורת היהודית אין מה ללמד על מדיניות המכסים של ממשל טראמפ, שבית המשפט העליון בארה״ב פסל לאחר סיום איסוף התשובות לסקר. רבע (24%) סבורים שבשל לקחי המסורת היהודית, היהודים אמורים להתנגד למדיניות זו ו-6% מאמינים שהיהודים אמורים לתמוך במדיניות המכסים של טראמפ. גם בשאלה זו יש עקביות בין התשובות שנרשמו בפברואר של השנה שעברה לבין הנתונים מהחודש הנוכחי.
בחלוקה אידאולוגית נרשם כי בקרב ה"מאוד ליברלים", 43% סבורים שהמסורת מחייבת התנגדות למכסים, בעוד שבקרב ה"מאוד שמרנים", 25% רואים בה בסיס לתמיכה. מעניין לציין כי בקרב השמרנים ותומכי המרכז, שיעור המשיבים הסבורים שלמסורת "אין מה ללמד אותנו" הוא הגבוה ביותר (בין 65% ל-70%). נתון זה מרמז כי בעוד שהליברלים נוטים בהקשר זה לגייס את הערכים היהודיים ככלי למאבק פוליטי, השמרנים והמרכז מעדיפים להפריד בין המרחב הדתי לבין החלטות של הממשל. זאת למרות שבקבוצת השמרנים ישנו שיעור גבוה הרבה יותר של יהודים ששמירת המסורת שלהם קפדנית יותר לעומת יהודים בקבוצות אידיאולוגיות אחרות.
אופטימיות בנוגע לעתיד
כפי שאנו עושים מעת לעת, גם החודש בחנו את רמת האופטימיות של משתתפי הפאנל בנוגע לעתיד של ישראל, עתידה של ארה״ב והקהילה היהודית בה, עתידה של קנדה והקהילה היהודית בה ועתידה של בריטניה והקהילה היהודית בה. ככלל, הקהילות היהודיות בתפוצות חולקות תפיסה חיובית ביחס לעתיד מדינת ישראל. בין הקבוצות שסקרנו, המשיבים מקנדה מפגינים את רמת האופטימיות הגבוהה ביותר עם ממוצע של 1.68 כשאחריהם המשיבים ארה"ב (1.40) והמשיבים בבריטניה (1.37).
התמונה הופכת למורכבת ופסימית כשבוחנים את התחזיות של המשיבים בנוגע למדינות מגוריהם ולעתיד הקהילה היהודית המקומית. בעוד שהמשיבים בקנדה שומרים על גישה אופטימית זהירה (0.58 לעתיד המדינה ו-0.13 לעתיד הקהילה), בשאר הקהילות שוררת פסימיות: המשיבים בארה"ב מביעים דאגה מתונה לעתיד המדינה (0.16) ולעתיד קהילתם (0.35). הנתון הפסימי ביותר הוא זה של המשיבים (המעטים יחסית) מיהודי בריטניה – אלה מפגינים פסימיות עמוקה, במיוחד בנוגע לעתיד יהדות בריטניה (1.24).
בבחינה על ציר זמן, עולה כי ישנה אופטימיות זהירה ויחסית יציבה בקרב המשיבים מיהדות ארצות הברית בנוגע לעתידה של מדינת ישראל. למרות התנודות לאורך השנתיים האחרונות, ניכר כי הלך הרוח נותר חיובי, כאשר המדד נע בטווח יחסית קטן (בין 0.9 ל-1.5). נכון לחודש הנוכחי, המדד חזר לרמתו המדויקת משנה שעברה (1.4), מה שמוביל לשינוי שנתי של 0.
בעוד שיהודי ארה"ב שומרים על אופטימיות ביחס לישראל, הם מפגינים פסימיות עקבית בנוגע לעתיד המדינה שלהם. לאורך כל ציר הזמן, המדד נותר בטווח השלילי. כשמסתכלים על השינוי השנתי, נרשם בו שינוי זעיר של 0.02. בשורה התחתונה, יהודי ארה"ב רואים באופן עקבי את עתיד ישראל באור חיובי בהרבה לעומת עתיד ארה"ב.
בעוד שהמשיבים מיהודי ארה"ב שומרים על יציבות ברמת האופטימיות שלהם כלפי ישראל וכלפי ארה"ב, הם הולכים ונעשים פסימיים בנוגע לעתידם שלהם כקהילה בתוך ארצות הברית. נכון לחודש הנוכחי, המדד עומד על -0.35 נתון המעיד על פסימיות. זאת עלייה קלה לעומת הנתון ממאי 2025, אך במבט שנתי הנתון משקף ירידה משמעותית במידת באופטימיות לגבי עתיד יהודי ארה"ב בשנה האחרונה.
נתונים על הסקר והשלכותיהם
דו״ח זה מתבסס על סקר בהשתתפות 807 יהודים הרשומים לפאנל "קול העם היהודי" של המכון למדיניות העם היהודי JPPI. באופן כללי, אפשר לומר כי הסקר נוטה לשקף את עמדותיהם של יהודים אמריקאים ״מחוברים״, כלומר, בעלי זיקה יחסית חזקה לקהילה היהודית, ו/או לישראל, ו/או לזהות יהודית. בסקר לקחו חלק גם 50 משתתפים מבריטניה ו-100 מקנדה. התוצאות, אלא אם צויין אחרת, משקפות את עמדות המשיבים מארה״ב בלבד. סקר מדד קול העם של JPPI נערך על ידי עמיתי המכון שמואל רוזנר, נח סלפקוב ויעל לוינובסקי. פיקוח סטטיסטי: פרופ׳ דוד שטיינברג.
להלן נתונים על משתתפי הסקר האמריקאים של פברואר 2026:
