רוב הישראלים סבורים כי השנה החולפת הייתה לא טובה מבחינת חברתית, כלכלית ובטחונית. ארבעה מכל עשרה חושבים שישראל נמצאת בתהליך של שיפור, מול רוב הסבורים כי היא בתהליך של התדרדרות.
בדו"ח כמה חלקים המתייחסים לתחושות עם כניסת השנה החדשה ולסיכום השנה החולפת, לחשיבות הבחירות המתקרבות ולנושאים שיכריעו בהן, לעתידה של רצועת עזה, לתחושת הניצחון במלחמה, לפרשת קוסרה, להתגברות האנטישמיות בעולם ולמערכת החינוך.
הממצאים העיקריים
▪ בחירות גורליות: ארבעה מכל עשרה ישראלים סבורים שאלה יהיו "הבחירות הכי חשובות בתולדות המדינה", שיעור זהה סבור כי מדובר בבחירות חשובות במיוחד.
▪ הנושאים המסתמנים כמכריעים בבחירות הקרובות: ביטחון, יחסי השלטון ומערכת המשפט, אחדות.
▪ שלושה רבעים מהיהודים לא יסכימו "בשום תנאי" לנסיגה מהפרימטר הביטחוני בעזה; תמיכת יהודים בכיבוש הרצועה עלתה ביחס לשנה שעברה.
▪ שליש מהישראלים מגדירים את הנערים היהודים שפעלו בקוסרה "טרוריסטים ישראלים"; בימין שיעור אפסי בוחר בהגדרה זו.
▪ תפיסת האנטישמיות: שלושה רבעים מהיהודים רואים בחרם אקדמי על ישראל פעולה אנטישמית, לעומת שני שליש בשנה שעברה.
▪ שליש מייחסים את התגברות האנטישמיות בעולם למדיניות של ישראל, שני שליש חושבים שאין קשר או שיש רק קשר חלש בין התנהלות המדינה לאנטישמיות.
▪ מערכת החינוך בשחיקה מתמשכת: עליה בשיעור המגדירים אותה "לא טובה".
▪ המקצוע השנוי במחלוקת: יותר ישראלים רוצים להוסיף יהדות למערכת השעות, יותר רוצים לקצץ יהדות במערכת השעות.
לקראת השנה החדשה
זו השנה השנייה שבה אנחנו שואלים את הישראלים לקראת ראש השנה, איזו הרגשה קרובה לשלהם ביחס למצב הכללי של ישראל. התמונה השנה מעט אופטימית לעומת זו של השנה שעברה: 35% מהישראלים ו-43% מהיהודים בוחרים באפשרות "ישראל בתהליך של שיפור, ויהיה עוד יותר טוב", לעומת 30% ו-36% בהתאמה בספטמבר 2025. במקביל ירד שיעור הפסימיים הסבורים שישראל מדרדרת ושהתהליך יימשך, מ-38% ל-30% בקרב כלל הישראלים ומ-34% ל-24% בציבור היהודי. בציבור הערבי לעומת זאת לא נרשמו שינויים משמעותיים: 5% בלבד בוחרים באפשרות האופטימית ביותר ו-54% באפשרות הפסימית ביותר – בדיוק כמו בשנה שעברה.
בציבור היהודי לרמת האופטימיות יש זיקה מובהקת לעמדה פוליטית. בקרב המזדהים עם הימין שלושה רבעים (76%) סבורים שישראל משתפרת ותוסיף להשתפר, עלייה משני שליש (68%) בשנה שעברה. בקרב משיבים המזדהים עם קבוצת ה"ימין-מרכז" העלייה חדה עוד יותר, מ-32% ל-42%. במרכז כמעט לא חל שינוי, ובשמאל אף לא משיב אחד בחר באפשרות החיובית ביותר. ובכל זאת, גם בשמאל חלה תזוזה, אך תזוזה מסוג אחר: שיעור מי שסבורים שההידרדרות תימשך צנח מ-77% ל-49%, וכמעט כל מי שנטש את העמדה הזאת עבר לעמדה "ישראל בתהליך של הדרדרות, אבל אני חושב/ת שיהיה יותר טוב" (22% בשנה שעברה מול 49% היום). במילים אחרות: הימין נעשה אופטימי יותר, והשמאל נעשה פסימי פחות. כשבחנו שאלה זהה בהקשר הגלובלי התברר כי מחצית (49%) מהישראלים סבורים שהעולם בתהליך של הידרדרות שיימשך, ורק שמינית (12%) שהוא בתהליך של שיפור שיימשך, נתונים כמעט זהים לאלה של ספטמבר שעבר (50% ו-10%).
הפער בין הערכת מצבה של ישראל להערכת מצבו של העולם, שזוהה כבר בשנה שעברה, נשמר השנה והתרחב: הישראלים מאמינים ביכולתה של ישראל לייצר לעצמה עתיד טוב יותר הרבה יותר משהם מאמינים בכך ביחס לעולם. מעניין לציין שבשאלה על העולם הפער בין יהודים לערבים קטן בהרבה מאשר בשאלה על ישראל.
סיכום השנה החולפת
שלוש שאלות זהות בנוסחן ביקשו מהמשיבים לסכם את השנה החולפת בשלושה תחומים: ביטחון, כלכלה וחברה. התוצאה חושפת מדרג ברור: התחום החברתי הוא זה שמוערך ברמה הנמוכה ביותר, והיחיד שבו לא חל שום שינוי לעומת השנה שעברה: 52% מהישראלים מגדירים את השנה החולפת כ"גרועה מבחינה חברתית" ורק 4% כ"טובה". בתחום הכלכלי חל שיפור קל: שיעור מי שהגדירו את השנה כ"גרועה" ירד מ-35% ל-30%, ושיעור מי שהגדירו אותה כ"טובה" עלה מ-11% ל-18%. בתחום הביטחוני התמונה כמעט קפואה: 37% מגדירים את השנה כגרועה, לעומת 36% בשנה שעברה – אם כי בציבור היהודי מחצית (50%) כבר מגדירים אותה כשנה טובה או סבירה מבחינה ביטחונית. התחום החברתי הוא גם היחיד משלושת אלה שנבדקו, שבו הפער האידאולוגי לא נסגר אלא נפתח.
בקרב המזדהים עם הימין שיעור מי שמגדירים את השנה כגרועה מבחינה חברתית נותר על כרבע, ואילו בשמאל-מרכז הוא עלה מ-74% ל-86% ובמרכז -62% ל-70%. כלומר, ישנה עליה בתחושה שבישראל יש משבר חברתי, שכמעט כולה במרכז ובשמאל של המפה האידאולוגית היהודית.
חשיבות בחירות 2026
לקראת הבחירות הצפויות בסתיו, התחושה שמדובר במערכת גורלית מתחזקת. ארבעה מכל עשרה (40%) ישראלים סבורים שאלה יהיו "הבחירות הכי חשובות בתולדות המדינה". זו עלייה לעומת פברואר השנה, אז החזיקו בעמדה הזאת שליש (33%) מהמשיבים. עוד 41% סבורים שאלה "בחירות חשובות במיוחד". כלומר, בסך הכל, לשמונה מכל עשרה ישראלים יש תחושה שמדובר במערכת חריגה בחשיבותה, ושיעור מי שמגדירים אותה "בחירות חשובות כמו כל בחירות" ירד מ-24% בפברואר ל-16% היום. התחושה שמדובר במערכת גורלית חזקה יותר בקרב מי שמזדהים עם המרכז והשמאל: 60% בשמאל-מרכז, 57% בשמאל ו- 55% במרכז סבורים שאלה "הבחירות הכי חשובות בתולדות המדינה", לעומת 35% בימין ו-39% בימין-מרכז. בציבור הערבי התחושה מתונה יותר – 23% מחזיקים בעמדה כזאת.
עוד בחנו החודש מה הנושא המכריע בבחירות הקרובות לטעמם של הבוחרים. מתוך שישה נושאים שהוצגו כאפשרות, נושא הביטחון נשאר הנושא המוביל, וההתחזקות שלו היתה כבר בין יולי לאוגוסט ומאז התייצבה: שליש (31%) מהישראלים אומרים שמבחינתם הנושא המכריע בבחירה יהיה "מי שיתרום לשמירה על הביטחון בצורה הכי טובה".
שני הנושאים הבאים שתופסים מקום מרכזי בבחירות הם יחסי השלטון ומערכת המשפט, וסוגיית האחדות. בהתבוננות על התוצאות מהחודשים האחרונים עולה תמונה יחסית סטטית השינויים בתשובות הישראלים קטנים, ודירוג חשיבות הנושאים נשאר דומה מחודש לחודש. הפערים העיקריים הם בין האוכלוסיה היהודית לזו הערבית. בעוד שניהול הכלכלה נרשם כנושא השני בחשיבותו בקרב בערבים, בקרב היהודים שיעור אפסי מציין כי זה הנושא המכריע מבחינתו בבחירות הקרובות. שני הממצאים הנוגעים להתחזקות התחושה שמדובר בבחירות גורליות ועליית האחדות כנושא מכריע – מתחברים לממצא שעלה בחודש שעבר, שלפיו בקרב היהודים שטרם החליטו סופית כיצד יצביעו ישנו דגש מיוחד על הנושא "אחדות ופחות מחלוקות". כלומר, הציבור שעודו מתלבט מחפש הורדה של רמת הקיטוב והמחלוקת. ציבור זה חווה בימים האחרונים אתגר נוסף כאשר חלק ממפלגות "הגוש השלישי" הודיעו כי לא ירוצו בבחירות הקרובות, ואחרות הודיעו כי יתאחדו עם מפלגות גדולת. בפילוח אידאולוגי המפה מתפצלת לשניים: בימין הביטחון (40%) ויחסי שלטון-משפט (35%) נתפסים כנושאים המכריעים בבחירות הקרובות, ואף לא משיב אחד בחר באפשרות "מדינה יותר ליברלית". בשמאל ובשמאל-מרכז הנושא המוביל הוא דווקא "מדינה יותר ליברלית" – 43% ו-34% בהתאמה. במרכז הנושא המוביל הוא האחדות (30%).
התאמה לראשות הממשלה
בבחינה של מספר מועמדים במקביל, בנימין נתניהו נשאר המועמד המוביל לראשות הממשלה, אך לא המועמד המועדף על רוב הישראלים. 36% מהישראלים ו-43% מהיהודים רואים בו את המתאים ביותר לתפקיד.
גדי איזנקוט שני עם 29% – שיעור כמעט זהה בשני הציבורים – נפתלי בנט שלישי עם 13%, ואביגדור ליברמן 4%. משמעות נתונים אלה היא כי 46% מהישראלים נקבו בשם אחר מזה של ראש הממשלה המכהן כמועמד המועדף עליהם. הפילוח האידאולוגי מעלה שנתניהו הוא הבחירה הדומיננטית בימין (79%), ואילו איזנקוט הוא הבחירה השלטת בשאר המחנות: 71% בשמאל, 66% בשמאל-מרכז, 58% במרכז. מחנה הימין-מרכז הוא היחיד שבו נרשמת תחרות של ממש 44% לנתניהו, 21% לאיזנקוט ו-20% לבנט.
עזה: הפרימטר והכיבוש
החודש הצגנו למשיבים שתי אפשרויות ביחס לעתידה של רצועת עזה בנוסח זהה לזה שהוצג בספטמבר 2025, עוד לפני שנחתם הסכם חמאס-ישראל שהוביל לסיום המלחמה ברצועת עזה ולהחזרת כלל החטופים. את האפשרויות שהוצגו צריך לקרוא על רקע הממצאים של סקר אוגוסט: בעקבות ההכרזה של הנשיא טראמפ על הסכמה לפירוק חמאס מנשקו, רוב (58%) הישראלים העריכו שההסכמה לא תקוים ושהמצב הנוכחי יישאר בערך אותו הדבר, ורק שיעור אפסי האמינו בתרחיש המלא של פירוק מלא ונסיגה מלאה. כלומר, הנתונים שנרשמו החודש ביחס לעתיד הרצועה אינם מתייחסים להסדר שנתפס כמתקרב, אלא להסדר שנתפס כלא מעשי. האפשרות שישראל תיסוג לקו הגבול ולא תשמור על "פרימטר" ביטחוני בתוך הרצועה נדחית על הסף בידי שלושה רבעים (72%) מהיהודים, שאומרים שלא יסכימו לה "בשום תנאי". גם בקרב כלל הישראלים נרשם רוב (59%) שלא יסכים לנסיגה כזו בשום תנאי. בקרב הערבים לעומת זאת נרשם החודש כי מחצית (49%) מסכימים שישראל תיסוג לקו הגבול עם עזה ולא תשמור על רצועת ביטחון בתוכה, שיעור גבוה מזה שנרשם בשנה שעברה (36%).
האפשרות ההפוכה – שישראל תכבוש את כל הרצועה ותנהל אותה באמצעות צה"ל לפחות לכמה שנים – צברה תמיכה בשנה החולפת בציבור היהודי. שיעור המסכימים לאפשרות הכיבוש המלא "באופן כללי" עלה מ-27% ל-36%, בעוד שיעור המתנגדים בכל תנאי נותר יציב. כלומר, מי שזזו עברו בעיקר מקבוצת המהססים, לא מקבוצת המתנגדים. בציבור הערבי חלה התקשחות: ההתנגדות לכיבוש בכל תנאי עלתה. הפילוח האידאולוגי חד: בימין 62% מסכימים באופן כללי לכיבוש ורק 9% מתנגדים לו בכל תנאי, בימין-מרכז 32% מסכימים ו- 37% מתנגדים, ובמרכז, בשמאל-מרכז ובשמאל ההתנגדות עומדת על 66%,88% ו-91% בהתאמה. בפילוח לפי סולם דתיות המדרג זהה: 64% מהחילונים מתנגדים בכל תנאי, לעומת 13% מהחרדים ו-16% מהדתיים.
תחושת ניצחון במלחמה
אחת לחודש אנחנו מבקשים מהמשיבים לדרג בסולם 5-1 עד כמה הם מרגישים שישראל מנצחת או ניצחה במלחמה שהחלה ב-7 באוקטובר. החודש, עם סיכום השנה, ואחרי שנה של תנודות, התחושה חזרה כמעט בדיוק לנקודה שבה הייתה בערב ראש השנה : 40% מדרגים את תחושת הניצחון בשתי הדרגות הגבוהות, 4 או 5, לעומת 43% בספטמבר 2025, ו-37% מדרגים אותה ברמות הנמוכות 1 או 2, לעומת 32% אז. בין שתי נקודות הזמן המתוארות, מראש השנה שעבר עד ראש השנה זה, היו תזוזות גדולות – שיא במרץ 2026, אחרי מבצע "שאגת הארי", ושפל בחודשים האחרונים.
הפילוח האידאולוגי של התשובות לשאלה על תחושת הניצחון במלחמה הוא החד ביותר שנמדד החודש בכל שאלות הסקר: בקרב המזדהים עם הימין 77% מדרגים את תחושתם 4 או 5, בימין-מרכז 44%, במרכז 16%, בשמאל-מרכז 7% – ובשמאל אפס. מבט על הפילוח האידאולוגי מעלה כי העלייה הכללית בתחושת הניצחון מ-37% באוגוסט ל-40% בספטמבר, אינה מפוזרת בין קבוצות שונות: כולה בימין. בקרב המזדהים עם הימין קפץ שיעור המדרגים את תחושת הניצחון 4-5 מ-67% ל-77% בחודש אחד, ואילו בכל שאר המחנות התזוזה היא של נקודה או שתיים לכאן או לכאן.
במילים אחרות, מה שנראה כהתאוששות קלה בתחושת הניצחון הוא למעשה התחזקות של תחושת הניצחון בקצה שכבר החזיק בה, ולא שינוי רוחבי. זאת, בחודש שבו לא חל שינוי משמעותי בזירות הלחימה השונות של צה"ל, ולכן ניתן לשער כי מדובר בחשיפה גבוהה יותר לתעמולה מפלגתית שיש לה קשר למערכת הבחירות (של כלל המפלגות).
המצב ביהודה ושומרון
בחודש האחרון התרחש אירוע אלים בכפר קוסרה שנמצא בשטחי יהודה ושומרון, לאחר שעשרות אזרחים ישראלים רעולי פנים הגיעו למקום בטנדרים ויידו אבנים על תושבים פלסטינים. חלק מהפורעים התבצרו בתוך בית מקומי בעת ששהו בו דייריו. באירוע נפצעו מספר תושבים פלסטינים, בהם אישה שפונתה לקבלת טיפול רפואי. עם הגעת הכוחות נמלטו הפורעים הישראלים ללא מעצרים. האירוע עורר הדים רבים ופוליטיקאים רבים התייחסו אליו. הוא סוקר בהרחבה גם בתקשורת ברחבי העולם, והוביל לגינוי של המדיניות הישראלית ביהודה ושומרון.
החודש ביקשנו מהמשיבים לבחור את ההגדרה המתאימה לדעתם לקבוצת הצעירים היהודים שביצעו את הפעולה, מתוך כמה הגדרות שבהן השתמשו פוליטיקאים ישראלים כדי לתאר אותם. ההגדרה החריפה מכולן "טרוריסטים ישראלים" – היא גם הנבחרת בשיעור הגבוה ביותר: שליש מהישראלים (33%) אמרו כי המתפרעים בקוסרה הם "טרוריסטים". בצירוף הגדרה חריפה נוספת – "פושעים לאומנים" – מגיעים בעלי ההגדרה החמורה ל-51% מהישראלים. בקצה השני, שתי ההגדרות הפחות חריפות "נערים שלפעמים מגזימים" ו"מלח הארץ" – נבחרות בידי 13% מהישראלים. בקרב הערבים שיעור הסבורים כי מדובר בקבוצה של טרוריסטים ישראלים גבוה משמעותית מאשר בקרב היהודים (55% לעומת 27%), ובאופן דומה שיעור ההגדרות המקלות בקרב הערבים אפסי ("קומץ פורעים", "מיעוט אלים", "נערים שלפעמים מגזימים" ו"מלח הארץ" זוכים יחד לעשירית בלבד מתשובות הערבים).
הפער האידאולוגי שנרשם בשאלה זו דרמטי: בשמאל 63% בוחרים ב"טרוריסטים ישראלים" ועוד 31% ב"פושעים לאומנים" – 94% יחד. במרכז: כמחצית בוחרים ב"טרוריסטים" וכשליש ב"פושעים". בימין בוחרים בהגדרה "טרוריסטים ישראלים" 3% בלבד, ההגדרות הנפוצות שם הן "קומץ פורעים" (22%) ו"מיעוט אלים" (20%), ו-30% מהימין בוחרים באחת משתי ההגדרות המקילות, ובהם 12% הבוחרים ב"מלח הארץ". בפילוח לפי דתיות: 72% מהחילונים בוחרים באחת משתי ההגדרות החריפות, לעומת 17% מהחרדים, ומנגד 36% מהחרדים בוחרים באחת הפחות חריפות, ובהם 29% הבוחרים ב"נערים שלפעמים מגזימים". הממצא הזה אינו אירוע מבודד. בחודש שעבר שאלנו שאלה אחרת לגמרי בניסוחה: האם חוות ומאחזים יהודיים ביהודה ושומרון הם נטל על צה"ל ופוגעים בביטחון של כלל אזרחי ישראל – וקיבלנו התפלגות כמעט שווה: 36% מהישראלים "בכלל לא מסכימים" ו-36% "מאוד מסכימים". כשמעמידים את שתי השאלות זו לצד זו מתקבל אותו סדר בדיוק, וכמעט באותה עוצמה. השאלות שונות ואין להשוות ביניהן, אבל הן מודדות את אותו קו שבר: היחס לתופעת האלימות של קבוצות שוליים בהתיישבות אינו שאלה של מידע או של עובדות, אלא סמן זהות.
אנטישמיות ויחסי חוץ
זו השנה השנייה שבה אנחנו בוחנים את יחס הישראלים להתגברות האנטישמיות בעולם, והממצא המרכזי הוא הדלדלות של עמדת האמצע. 36% מהישראלים סבורים שהתגברות האנטישמיות היא "בכלל לא בגלל המדיניות של ישראל", לעומת 33% בשנה שעברה, ובציבור היהודי עלה השיעור מ-38% ל-44%. אבל בקצה הנגדי אין שינוי: בדומה לשנה שעברה, 34% מהישראלים עדיין סבורים שהאנטישמיות מתגברת "במידה רבה" בגלל מדיניות ישראל (32% בשנה שעברה). מה שהצטמצם מעט הוא העמדה האמצעית. בציבור הערבי עלה שיעור מי שתולים את האנטישמיות במדיניות ישראל "במידה רבה" מ-42% ל-58%. ובציבור היהודי מתחזקת העמדה השוללת כל קשר בין מדיניות ישראל לבין תופעות אנטישמיות בעולם. התחזקות זו ניכרת בעיקר במרכז סולם הדתיות: בקרב המסורתים הלא-דתיים עלה שיעור מי שסבורים שאין קשר כלל מ-42% ל-55%, ובקרב המסורתים הדתיים מ-41% ל-57% בקרב החרדים לא חל שינוי, ובקרב הדתיים חלה אף ירידה קלה.
בנוגע לשאלה המעשית – האם ישראל צריכה לשנות את מדיניותה בגלל התגברות האנטישמיות עמדת הציבור היהודי לא השתנתה: 57% אומרים שאין לשנות דבר, לעומת 56% בספטמבר שעבר. מקרב כלל הישראלים 47% – שיעור זהה לשנה שעברה. גם כאן התזוזה היחידה חלה בציבור הערבי, שבו שיעור התומכים בשינוי מדיניות "במידה רבה" עלה מ-14% ל-60% – שינוי חד שנובע בעיקרו מהתכווצות ניכרת של שיעור המשיבים לא יודעים בקבוצה זו (מ-48% ל-15% את ההגדרות של פעולות בינלאומיות שונות ביחס לישראל בחנו זו השנה השנייה – ובשנה שחלפה כמה מהן חדלו להיות היפותטיות. מהנתונים עולה כי ההגדרה של ישראלים למעשים שראוי לכנות "אנטישמית" התרחבה במידת מה. ביחס לשלוש מארבע הפעולות שבחנו עלה שיעור היהודים שרואים בהן פעולה אנטישמית (רק אנטישמית או בשילוב עם אנטי-ישראלית). ביחס לחרם אקדמי עלה שיעור המגדירים אותו כאנטישמיות מ-68% ל-74%, ביחס לקריאה לצעדי ענישה נגד ישראל בגלל המצב ההומניטרי בעזה עלה השיעור מ-51% ל-58%, ביחס לאיסור כניסה של שרים וחברי כנסת למדינות שונות עלה השיעור מ-43% -45%. הדוגמה היוצאת מן הכלל היא דווקא הפעולה שבפועל מומשה (עוד לפני שנה זו) יותר מכולן: ההכרה במדינה פלסטינית. שיעור הישראלים המגדירים פעולה כזאת כפעולה אנטישמית נותר על 41% בדיוק, כמו בשנה שעברה.
מערכת החינוך
עם פתיחת שנת הלימודים, בחנו החודש גם סדרת שאלות בנוגע למערכת החינוך בישראל. זו השנה השלישית שבה בחנו את שאלות אלו והמגמה חד-כיוונית: שיעור הישראלים שמגדירים את מערכת החינוך "לא טובה" עלה מ-32% ב-2024-35% השנה. שיעור מי שמגדירים אותה "טובה" ירד בשנתיים האחרונות בארבע נקודות האחוז ועומד כרגע על 14%. שיעור מי שהגדירו את המערכת "בינונית" ירד מ-50% ל-33%. בציבור היהודי 37% "לא טובה", לעומת 28% בשנה שעברה ו-32% לפני שנתיים. בציבור הערבי נרשמה גם כן ירידה בשנתיים האחרונות בשיעור המגדירים את מערכת החינוך כטובה משליש (32%) בשנת .2024 לחמישית (19%) כיום. פילוח לפי דתיות מגלה שההידרדרות מרוכזת כמעט כולה בהערכת הציבור החילוני את מערכת החינוך: שיעור החילונים שמגדירים את מערכת החינוך "לא טובה" עלה בשנה האחרונה מ-34% ל-46%. גם בקרב המסורתים חלה עלייה ניכרת בהערכה השלילית של המערכת. בקרב הדתיים לא חל שינוי כלל, ובקרב החרדים עלה דווקא שיעור המרוצים: 22% מגדירים את המערכת "טובה" לעומת 10% בספטמבר שעבר.
בשאלות שבוחנות מה ישראלים סבורים שכדאי להוסיף או להוריד ממערכת השעות, התשובות יציבות להפליא לעומת שנה שעברה: בציבור היהודי המקצוע שהכי הרבה משיבים היו רוצים לחזק הוא "יהדות" (29%, לעומת 27% בשנה שעברה), ואחריו אזרחות (21%). ואולם אותו מקצוע עצמו – "יהדות" – הוא גם המקצוע השני בתור לקיצוץ (20%, לעומת 24% שנה שעברה), אחרי המקצוע ספרות שרבע (26%) מהיהודים היו מקצצים בשעות שמוקצות לו. בציבור הערבי סדר העדיפויות שונה לגמרי: אנגלית היא המקצוע המבוקש ביותר לתגבור (31%, עלייה מ-25% בשנה שעברה) ואחריה מתמטיקה (20%). הפער בין חילונים לדתיים כמעט דיכוטומי. 36% מהחילונים היו מתגברים אזרחות ורק 8% יהדות; 44% מהדתיים ו-71% מהחרדים היו מתגברים יהדות, ורק 6% ו-7% בהתאמה אזרחות. בכיוון ההפוך: 41% מהחילונים היו מקצצים ביהדות, לעומת 0% מהדתיים ו- 4% מהחרדים – ואילו הדתיים והחרדים מפנים את הקיצוץ שלהם לספרות (33% ו-36%) ולאזרחות (9% ו-18%).
נתוני סקר מדד החברה הישראלית של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) נאספו בספטמבר 2026 באמצעות הפאנל של אתר המדד (663 משיבים במגזר היהודי), ובמגזר הערבי באמצעות חברת אפקאר (206 מרואיינים, כמחציתם באופן אינטרנטי וכמחציתם באופן טלפוני). הנתונים נותחו ושוקללו על פי הצבעה ודתיות כדי לייצג את עמדת אוכלוסיית הבוגרים בישראל. שמואל רוזנר ונח סלפקוב עורכים את מדד JPPI לחברה הישראלית. תחקיר, הפקה וסיוע בכתיבה: יעל לוינובסקי. יעוץ סטטיסטי: פרופ' דוד שטיינברג.