הסקר בחן גם את עמדות היהודים על תמיכת ארה״ב בישראל, כוונות ההצבעה בבחירות האמצע לקונגרס, את משקלן של סוגיות ישראליות ויהודיות בהחלטת ההצבעה, את האמונה שקיומה של ישראל חיוני לעתיד העם היהודי ואת מידת הידידותיות של מדינות העולם כלפי ישראל.
הממצאים העיקריים
- ארה״ב לא תומכת בישראל מספיק: שיעור היהודים המחוברים הסבורים כך עלה בתוך שנה מקצת יותר מרבע ליותר מארבעה מכל עשרה. העלייה חדה במיוחד במרכז ובימין.
- רוב סבורים שגם יהודי ארה״ב עצמם לא תומכים בישראל מספיק – כמו לפני שנה.
- הבחירות בישראל: נשמרת ההעדפה לאופוזיציה – כשישה מכל עשרה מהמשיבים מעדיפים שהאופוזיציה תנצח, שביעית מעדיפים את הקואליציה.
- רוב גדול רואים בבחירות בישראל בחירות חשובות במיוחד – שיעור דומה ליהודי ישראל, אך הישראלים נוטים כפליים לקרוא להן ״החשובות בתולדות המדינה״.
- הנושא שצריך להכריע את הבחירות בישראל בעיני יהודי ארה״ב: אחדות ופחות מחלוקות. בעיני יהודי ישראל – ביטחון.
- לקראת בחירות האמצע לקונגרס: רוב המשיבים אמרו שיצביעו למועמד דמוקרטי, כשליש למועמד רפובליקני. הרוב הדמוקרטי מקרב המשיבים גדל מאז אפריל.
- סוגיות הקשורות לישראל הן גורם חשוב מאוד בהחלטת ההצבעה לקונגרס עבור מחצית מהמשיבים, וסוגיות שנוגעות לאינטרס יהודי לשישה מכל עשרה.
- תשעה מכל עשרה סבורים שקיומה של ישראל חיוני לעתיד העם היהודי, ללא שינוי מהשנה שעברה.
- ירידה בזיהוי מדינות המערב כידידותיות לישראל: צרפת ובריטניה נתפסות כלא ידידותיות בידי רוב גדול, וגרמניה נתפסת כידידותית בידי מחצית בלבד, לעומת שישה מכל עשרה לפני שנה.
- קנדה נתפסת כמקום פחות נוח ליהודים מאשר לפני שנה. גם רוב יהודי קנדה ובריטניה המשתתפים בסקר סבורים שמדינתם אינה מקום נוח לקהילה היהודית.
הרקע לסקר: הנתונים החודש נאספו בתאריכים 15-19 באוקטובר 2026, וסוכמו כשבוע לפני הבחירות לכנסת בישראל וכשלושה שבועות לפני בחירות האמצע לקונגרס, ועל רקע דיון ציבורי מתמשך בארה״ב על היקף התמיכה האמריקאית בישראל.
הערה מתודולוגית: החודש, נוסף למדגם היהודים המחוברים בארה״ב, השיבו לסקר גם 101 משתתפים מקנדה ו־54 מבריטניה. יש להתייחס לנתונים הנוגעים אליהם בזהירות בשל גודל המדגם הקטן. כל פילוח לפי אידאולוגיה, זרם או הצבעה מתייחס ליהודי ארה״ב בלבד. הביטוי ״היהודים״ או ״יהודי ארה״ב״ בהמשך הדו״ח אינו מתייחס לכלל יהודי ארה״ב, אלא ליהודים מחוברים, המיוצגים על ידי פאנל המשיבים הקבוע של JPPI.
הבחירות בישראל
שבועיים לפני הבחירות לכנסת בישראל, רוב גדול מהיהודים בארה״ב (78%) רואים בבחירות 2026 ״בחירות חשובות במיוחד״ (55%) או ״הבחירות הכי חשובות בתולדות המדינה״ (23%). יהודי ישראל, שנשאלו שאלה זהה במדד JPPI לחברה הישראלית בתחילת החודש, מגיעים לשיעור דומה (82%), אך בחלוקה פנימית אחרת של התשובות השונות האפשריות: ארבעה מכל עשרה בישראל (41%) מהם רואים בבחירות אלה את החשובות בתולדות המדינה – כמעט כפליים מהשיעור בקרב יהודי ארה״ב. גם המשיבים בקנדה (37%) ובבריטניה (32%) נוטים יותר מהאמריקאים להגדרה ״החשובות בתולדות המדינה״. בקרב היהודים בארה״ב תחושת הגורליות חזקה יותר בצד הליברלי: שליש (30%) מהליברלים המובהקים ושליש (30%) ממצביעי האריס בבחירות 2024 לנשיאות רואים בבחירות בישראל את החשובות בתולדות המדינה, לעומת חמישית (18%) מהשמרנים המובהקים ועשירית (10%) ממצביעי טראמפ.
כשביקשנו מהמשתתפים לבחור מהו הנושא שצריך להכריע את הבחירות בישראל, התגלה פער בולט בין יהודי ארה״ב ליהודי ישראל. בעיני האמריקאים הנושא הראשון הוא ״מי יוביל ליותר אחדות ופחות מחלוקות״ – שליש (36%) בחרו בו – ואחריו הביטחון (23%) וקידום ישראל להיות ״מדינה יותר ליברלית״ (17%). בעיני יהודי ישראל, לעומת זאת, הביטחון הוא הנושא המכריע (34%), ואחריו ״יחסי השלטון ומערכת המשפט״ (17%) – נושא שרק 6% מהיהודים המחוברים בחרו בו – ומדינה יותר ליברלית (14%). האחדות, הנושא המוביל אצל האמריקאים, נבחרה רק על ידי שמינית (13%) מהיהודים בישראל. הכלכלה, גם כאן וגם שם, כמעט אינה נתפסת כנושא מכריע.
בקרב האמריקאים ההעדפה היא פונקציה של זהות פוליטית: בקרב הליברלים המובהקים ״מדינה יותר ליברלית״ היא הבחירה הראשונה (41%), בקרב הנוטים לליברלים והמרכז – האחדות (55% ו־45%), ובקרב השמרנים המובהקים – הביטחון (65%), ולצידו ״מדינה יותר יהודית״ (12%), אפשרות שכמעט איש מהליברלים לא בחר.
ההעדפה בשאלה מי ינצח בבחירות נותרה יציבה בחודשים האחרונים: כשישה מכל עשרה (57%) מהיהודים המחוברים בארה״ב אמרו לקראת הבחירות כי הם מעדיפים שהאופוזיציה הנוכחית תנצח (57% גם בספטמבר, 54% באוגוסט), שביעית (15%) אמרו כי הם מעדיפים את הקואליציה הנוכחית, ואילו חמישית (21%) סבורים שאין זה מקומם לומר. ההעדפה ממשיכה לשקף את החלוקה המקבילה על פי המפה הפוליטית האמריקאית: 82% מהליברלים המובהקים ו־80% ממצביעי האריס מעדיפים את האופוזיציה בישראל, מול 65% מהשמרנים המובהקים המעדיפים את הקואליציה. בקרב מצביעי טראמפ כמעט מחצית (46%) מעדיפים את הקואליציה ושליש (33%) נמנעים מלהכריע. בפילוח לפי השתייכות דתית, שני שלישים מהרפורמים (68%) והקונסרבטיבים (63%) מעדיפים את האופוזיציה, האורתודוקסים נחלקים (31% קואליציה, 42% אופוזיציה) והחרדים מעדיפים את הקואליציה (65%). גם עומק הזיקה לישראל משפיע על ההעדפה: בקרב מי שחיו בישראל שני שלישים (65%) מעדיפים את האופוזיציה, לעומת מחצית (47%) ממי שמעולם לא ביקרו בה, שבקרבם גם שיעור הנמנעים מלהכריע גבוה יותר.
תשומת הלב לבחירות גבוהה ויציבה: שליש (35%) מהיהודים המחוברים העידו כי הם עוקבים אחר החדשות על הבחירות ״מקרוב מאוד״ וכמעט מחצית (44%) ״במידה מסוימת״ – בדומה לאוגוסט ולספטמבר. בקנדה (41%) ובבריטניה (46%) שיעור העוקבים מקרוב מאוד גבוה אף יותר.
כמו בחודשים הקודמים, המעקב אחר הבחירות עולה ביחס ישר לעומק הזיקה לישראל: מחצית (52%) ממי שחיו בישראל עוקבים מקרוב מאוד, לעומת חמישית (19%) ממי שמעולם לא ביקרו בה, ששליש מהם (36%) אינם עוקבים ממש. הפער הפוליטי בעוצמת המעקב מתון: מחצית (47%) מהשמרנים המובהקים עוקבים מקרוב מאוד, לעומת שליש (34%) מהליברלים המובהקים.
בחירות האמצע בארה״ב
בעת שהשיבו לשאלון, כשלושה שבועות לפני בחירות האמצע לקונגרס, יותר ממחצית מהיהודים (55%) אמרו שהם מתכוונים להצביע למועמד דמוקרטי, כשליש (31%) למועמד רפובליקני, עשירית (10%) טרם החליטו ו־4% אינם מתכוונים להצביע. בהשוואה לאפריל 2026, אז נשאלה השאלה באותו נוסח, הרוב הדמוקרטי גדל (מ־50% ל־55%) ושיעור המתלבטים ירד (מ־16% ל־10%), ואילו השיעור הרפובליקני נותר כמעט ללא שינוי (32% ו־31%). התזוזה לכיוון הדמוקרטי מקורה במרכז: בקרב מי שמזדהים אידיאולוגית עם מחנה ה״מרכז״ עלה שיעור המתכוונים להצביע למועמד דמוקרטי ושיעור המתלבטים ירד, וגם בקרב הנוטים לשמרנים עלה השיעור של מצביעים לדמוקרטים. בקצוות אין שינוי: 90% מהליברלים המובהקים יצביעו למועמד דמוקרטי, ו־96% מהשמרנים המובהקים למועמד רפובליקני. בפילוח לפי השתייכות דתית, הרפורמים (79%) והקונסרבטיבים (53%) נוטים לדמוקרטים, האורתודוקסים (49%) והחרדים (88%) לרפובליקנים, וה״ללא זרם״ חצויים. עוד מעניין לציין כי נשים בפאנל נוטות לדמוקרטים (62%) יותר מגברים (47%).
עד כמה ישראל ועניינים יהודיים משפיעים על ההצבעה בבחירות האמצע הקרובות? מחצית (55%) מהיהודים אומרים שסוגיות הקשורות לישראל יהיו ״גורם חשוב מאוד״ בהחלטתם למי להצביע בבחירות לקונגרס, ושלושה מכל עשרה (30%) אמרו כי זה יהיה גורם חשוב במידה מסוימת. רק שביעית (14%) אמרו שזה גורם לא כל כך חשוב או כלל לא גורם שיש לו משקל בהצבעתם. סוגיות של ״אינטרס יהודי״ (כפי שהמשיבים עצמם מבינים אותו) נתפסות כחשובות עוד יותר: שישה מכל עשרה (61%) רואים בהן גורם חשוב מאוד. בשני המקרים המשקל עולה ככל שנעים ימינה על הציר הפוליטי. ישראל היא גורם חשוב מאוד לשלושה מכל עשרה (29%) מהליברלים המובהקים ולשמונה מכל עשרה (81%) מהשמרנים המובהקים. בפילוח לפי הצבעה לרוב גדול (85%) ממצביעי טראמפ מול פחות ממחצית (38%) ממצביעי האריס. סוגיות יהודיות הן גורם חשוב מאוד לפחות ממחצית (39%) מהליברלים המובהקים ולרוב גדול (84%) מהשמרנים המובהקים.
בקנדה, לקראת הבחירות הבאות שם, המשקל של ישראל (61%) ושל סוגיות יהודיות (72%) גבוה אף יותר, ואילו בבריטניה הוא נמוך יותר (44% ו־52%).
*המשיבים בקנדה ובבריטניה נשאלו על הבחירות הקרובות במדינתם.
*המשיבים בקנדה ובבריטניה נשאלו על הבחירות הקרובות במדינתם.
תמיכת ארה״ב בישראל
שנה לאחר שבחנו את השאלה בניסוח זהה, חזרנו החודש לשאלה על התמיכה האמריקאית בישראל. באוקטובר 2025 סברו רוב היהודים המשתתפים בפאנל JPPI (56%) שרמת התמיכה של ארה״ב בישראל ״בערך נכונה״, ורק קצת יותר מרבע (28%) סברו שארה״ב לא תומכת בישראל מספיק. החודש הקבוצה הגדולה ביותר – יותר מארבעה מכל עשרה (43%) – סבורה שארה״ב לא תומכת בישראל מספיק, ושיעור הסבורים שרמת התמיכה נכונה ירד לכשליש (36%). שיעור הסבורים שארה״ב תומכת בישראל יותר מדי עלה מעט, מעשירית (10%) לשביעית (14%). מדידה מפברואר 2026, בניסוח מעט שונה של השאלה (״איך היית מתאר/ת את מדיניות ארצות הברית כלפי ישראל?״) הצביעה כבר אז על תחילתה של מגמה זו (31% ״לא תומכת מספיק״).
העלייה בשיעור הסבורים שארה״ב לא תומכת בישראל מספיק נרשמה בכל הקבוצות האידאולוגיות, אך היא חדה במיוחד במרכז ובימין: בקרב המרכז עלה השיעור מ־31% ל־55%, בקרב הנוטים לשמרנים מ־40% ל־61%, ובקרב השמרנים המובהקים מ־41% ל־68%. בקרב הליברלים המובהקים העלייה מתונה (מ־12% ל־20%), והקבוצה הגדולה ביותר בהם (39%) עדיין סבורה שארה״ב תומכת בישראל יותר מדי. בפילוח לפי הצבעה, שני שלישים (68%) ממצביעי טראמפ סבורים שארה״ב אינה תומכת בישראל מספיק, לעומת פחות משליש (31%) ממצביעי האריס, שבקרבם הקבוצה הגדולה ביותר (39%) סבורה שרמת התמיכה נכונה.
בקנדה ובבריטניה, שם נשאלו המשתתפים על מדינתם שלהם, התמונה חד־משמעית הרבה יותר: רוב גדול בקנדה (86%) ובבריטניה (76%) סבורים שמדינתם לא תומכת בישראל מספיק – עלייה קלה לעומת פברואר 2026 (79% ו־69% בהתאמה) – ורק מיעוט קטן סבורים שרמת התמיכה נכונה. בהמשך למה שנאמר גם בתחילת הדו״ח יש להתייחס לנתונים אלה אחרת מאשר הנתונים בארה״ב, שכן מדובר במדגמים קטנים משמעותית.
תמיכת יהודי ארה״ב
לצד השאלה על מדיניות ארה״ב, שאלנו גם מה דעתם של המשתתפים על התמיכה של יהודי ארה״ב עצמם בישראל. כאן התמונה יציבה בהשוואה לשנה שעברה: יותר ממחצית מהיהודים המחוברים (56%) סבורים שיהודי ארה״ב לא תומכים מספיק בישראל (61% באוקטובר 2025), רבע (25%) סבורים שרמת התמיכה בערך נכונה, ועשירית (11%) – שיהודי ארה״ב תומכים בישראל יותר מדי. המדרג האידאולוגי חד: תשעה מכל עשרה מהשמרנים המובהקים (90%) וממצביעי טראמפ (90%) סבורים שיהודי ארה״ב לא תומכים מספיק בישראל, ואילו הליברלים המובהקים נחלקים כמעט שווה בשווה בין שלוש התשובות (30% ״יותר מדי״, 27% ״לא מספיק״, 29% ״בערך נכונה״).
בפילוח לפי השתייכות דתית, ארבעה מכל חמישה מהאורתודוקסים (79%) ושלושה מכל ארבעה מהחרדים (77%) סבורים שיהודי ארה״ב לא תומכים מספיק בישראל, לעומת פחות ממחצית מהרפורמים (44%), ששליש מהם (33%) סבורים שרמת התמיכה בערך נכונה.
השוואה ליהודי קנדה ובריטניה, שנשאלו על הקהילות שלהם, מראה שהביקורת העצמית מאפיינת בעיקר את היהודים בארה״ב: בקנדה רוב (56%) סבורים שרמת התמיכה של יהודי קנדה בישראל בערך נכונה ורק רבע (25%) שהיא אינה מספיקה, בבריטניה הקבוצה הגדולה ביותר (41%) סבורה שהתמיכה של יהודי בריטניה בערך נכונה, ושליש (32%) – שאינה מספיקה.
*המשיבים בקנדה ובבריטניה נשאלו על תמיכת יהודי מדינתם בישראל.
ישראל ועתיד העם היהודי
שנה לאחרי שנשאלה לראשונה, חזרנו לשאלה האם בעיני משתתפי הסקר קיומה של ישראל ״חיוני לעתיד ארוך הטווח של העם היהודי״. התשובה נותרה יציבה: כמעט תשעה מכל עשרה (88%) מהיהודים המחוברים משיבים ״כן״, בדיוק כמו באוקטובר 2025, ו־8% משיבים ״לא״. בקנדה (95%) ובבריטניה (91%) השיעור גבוה אף יותר. לשם השוואה, בסקר ייצוגי של כלל יהודי ארה״ב, שערך הוושינגטון פוסט בספטמבר 2025, שלושה רבעים (76%) השיבו כן ושישית (16%) לא – פער המשקף את ההבדל בין הפאנל של היהודים המחוברים לבין סקר המייצג את כלל הקהילה. הקונצנזוס נסדק בקצה הליברלי גם בסקר היהודים המחוברים: בקרב הליברלים המובהקים רבע (23%) סבורים שקיומה של ישראל אינו חיוני לעתיד העם היהודי ועשירית (9%) אינם יודעים, לעומת שיעורים חד־ספרתיים בכל שאר הקבוצות. בפילוח לפי הצבעה, כמעט כל (98%) מצביעי טראמפ משיבים ״כן״ לעומת שמונה מעל עשרה (82%) ממצביעי האריס. בפילוח לפי השתייכות דתית, השיעור הגבוה ביותר נרשם בקרב הקונסרבטיבים (93%), והנמוך ביותר בקרב ה״ללא זרם״ (82%) וה״אחר״ (78%). מעניין לציין כי ניכר גם פער גילי: בקרב המשיבים בני 25-45 שיעור המשיבים ״כן״ נמוך יותר (בין 71% ל־75%) מאשר בקרב בני 55 ומעלה (90% ומעלה).
*סקר הוושינגטון פוסט: מדגם מייצג של כלל יהודי ארה״ב, בשונה מסקר זה הבוחן עמדות של יהודים מחוברים.
יחס מדינות לישראל
כמו באוקטובר 2025, ביקשנו מהמשתתפים לומר אם הם רואים בארבע מדינות – בריטניה, קנדה, צרפת וגרמניה – מדינות ידידותיות או לא ידידותיות לישראל. ביחס לכל ארבע המדינות נרשמה בשנה החולפת ירידה בתפיסת הידידות. צרפת נתפסת כמדינה הכי לא ידידותית: שבעה מכל עשרה (71%) מהיהודים בארה״ב רואים בה מדינה לא ידידותית (65% לפני שנה). אחריה בריטניה (61%, לעומת 55%), וקנדה, שמחצית (51%) רואים בה מדינה לא ידידותית (48%). גרמניה היא היחידה מבין הארבע שמחצית (50%) עדיין רואים בה מדינה ידידותית, אך גם ביחס אליה נרשמה ירידה, משישה מכל עשרה (60%) לפני שנה.
ככל שנעים על הציר הפוליטי ימינה, כך גוברת הנטייה לראות במדינות אלה מדינות לא ידידותיות: רוב גדול (87%) מהשמרנים המובהקים רואים בבריטניה מדינה לא ידידותית, לעומת שליש (34%) מהליברלים המובהקים. בקנדה הפער דומה (88% מול 20%). גרמניה חריגה בכיוון ההפוך: דווקא השמרנים המובהקים הם הקבוצה הפחות משוכנעת בידידותה – 38% מהם רואים בה מדינה ידידותית ו־29% מדינה לא ידידותית – ואילו בקרב הליברלים והמרכז מחצית או יותר רואים בה מדינה ידידותית. גם ביחס לצרפת הפער האידאולוגי גדול: 90% מהשמרנים המובהקים רואים בה מדינה לא ידידותית, לעומת 42% מהליברלים המובהקים, שחמישית מהם (21%) אף רואים בה מדינה ידידותית.
המשיבים בקנדה ובבריטניה מחמירים עוד יותר בשיפוט, גם כלפי מדינותיהם שלהם. שלושה מכל ארבעה (74%) מהמשיבים בקנדה רואים בבריטניה מדינה לא ידידותית לישראל, ו־57% מהם רואים כך את קנדה. בבריטניה 54% רואים במדינתם מדינה לא ידידותית לישראל ו־57% רואים כך את קנדה. גרמניה נתפסת כידידותית ביותר בשלוש הקהילות (65% בבריטניה, 56% בקנדה).
מקום נוח לקהילה
שאלה משלימה בחנה אם כל אחת מאותן ארבע מדינות היא ״מקום נוח״ לקהילה היהודית שלה. גם כאן צרפת בתחתית: ארבעה מכל חמישה (79%) מהיהודים סבורים שהיא אינה מקום נוח ליהודים, ואחריה בריטניה (69%). השינוי הבולט נוגע לקנדה: שיעור הסבורים שהיא אינה מקום נוח לקהילה היהודית עלה מ־45% ל־57%. גם בנוגע לגרמניה נרשמה הרעה: רבע (27%) סבורים שאינה מקום נוח ליהודים (לעומת חמישית לפני שנה), והקבוצה הגדולה ביותר (35%) עדיין בוחרת בעמדת הביניים. גרמניה היא גם המדינה שביחס אליה שיעור גבוה יחסית (18%) מהמשיבים לא יודעים להשיב – סימן לכך שמצב הקהילה היהודית בה מוכר פחות ליהודים בארה״ב בהשוואה לזה של קהילות בריטניה, קנדה וצרפת.
יהודי קנדה ובריטניה עצמם שותפים להערכת יהודי ארה״ב: רוב (55%) המשיבים בקנדה סבורים שקנדה אינה מקום נוח לקהילה היהודית ורק שישית (16%) שהיא נוחה. באופן דומה, רוב (61%) המשיבים בבריטניה סבורים כך על בריטניה, ורק עשירית (9%) רואים בה מקום נוח. המשיבים בקנדה מחמירים עם בריטניה יותר מהבריטים עצמם: שלושה רבעים סבורים כי היא לא מקום נוח. הפילוח הפוליטי בארה״ב חוזר על הדפוס שנרשם בשאלת הידידות. השמרנים המובהקים רואים בבריטניה (91%), בקנדה (87%) ובצרפת (94%) מקומות לא נוחים ליהודים, בשיעורים גבוהים בהרבה מהליברלים המובהקים (46%, 31% ו־57% בהתאמה).
נתונים על הסקר
דו״ח זה מתבסס על סקר בהשתתפות משתתפי פאנל ׳קול העם היהודי׳ של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) שנערך בתאריכים 15-19 באוקטובר 2026. באופן כללי, אפשר לומר כי הסקר נוטה לשקף את עמדותיהם של יהודים ׳מחוברים׳ – כלומר, בעלי זיקה יחסית חזקה לקהילה היהודית, ו/או לישראל, ו/או לזהות יהודית – ואינו מדגם מייצג של כלל יהודי ארה״ב. בסקר לקחו חלק 591 משתתפים מארה״ב, 101 מקנדה ו־54 מבריטניה. התוצאות, אלא אם צוין אחרת, משקפות את עמדות המשיבים מארה״ב בלבד; בנתונים מבריטניה יש לנהוג בזהירות יתרה בשל מיעוט המשתתפים. סקר מדד קול העם של JPPI נערך על ידי עמיתי המכון שמואל רוזנר, נח סלפקוב ויעל לוינובסקי. פיקוח סטטיסטי: פרופ׳ דוד שטיינברג.
