ראש הפרויקט
יעקב כץ
משתתפים: אליוט אברמס, איטה אלקלעי, נדיה ביידר, שלמה ברזניק, יהונתן גבעתי, בארי גלטמן, עמוס הראל, גיל טרוי, דב מימון, רוברט נויפלד, נח סלפקוב, שלמה פישר, שוקי פרידמן, אלי קנאי, שמואל רוזנר, עמית שובל, ידידיה שטרן.
שנת 2024/25 הייתה מן המאתגרות ביותר בתולדות מדינת ישראל במונחים של ביטחון ודיפלומטיה. טבח 7 באוקטובר ממשיך להגדיר את המציאות, בעוד המלחמה בעזה נגררת עוד ועוד ושום סימן ברור לסיום לא נראה באופק. משבר החטופים, מספר האבדות הגבוה והעומס המוטל על פלח קטן יחסית של האוכלוסייה גרמו לדכדוך ציבורי מתמשך.
בזירה הבינלאומית התחלפה האהדה המוקדמת בביקורת נוקבת ובהאשמות בדבר הפרת זכויות אדם, המלובות על ידי ממדי ההרס בעזה והיעדר נרטיב פוליטי משכנע. התנהלותה השנויה במחלוקת של הממשלה והרטוריקה של הימין הקיצוני הישראלי העמיקו את הבידוד הדיפלומטי, והמהלכים לקראת הכרה במדינה פלסטינית מאיימים להחליש את ישראל בפורומים בינלאומיים.
ארצות הברית היא עדיין בעלת בריתה הנאמנה ביותר של ישראל, אבל אפילו בתמיכתה נראים סימני התערערות. האנטישמיות במדינות המערב נסקה לגבהים חדשים, והפער בין העוצמה הצבאית של ישראל לחולשתה הדיפלומטית מתרחב. למרות ההזדמנות ההיסטורית לעצב מחדש את פני המזרח התיכון, ישראל ממשיכה לפעול בלי חזון פוליטי מגובש. לנוכח ההיבטים הסותרים – שיפור ביטחוני, אך קיפאון בעזה ופיחות במעמד המדיני – מדד הגאופוליטיקה נותר השנה ללא שינוי.
מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיה חשפו את חוסר היציבות הפוליטית בישראל, ואף הגבירו אותה. האחדות הראשונית פינתה עד מהרה את מקומה לקיטוב מחודש. התקדמות המשא ומתן לשחרור החטופים והיעדר אופק פוליטי קוהרנטי העמיקו את המחלוקות. סוגיית גיוס החרדים הפכה לאחד הנושאים המפלגים ביותר, והעוינות גוברת ככל שהמפלגות החרדיות מתבצרות בעמדתן ומסרבות להטות כתף גם בעת משבר לאומי.
הכישלון ביצירת איזון בין הכוחות מקצין את הוויכוחים, ועקב כך המחלוקות הלאומיות אינן נפתרות במוסדות המתאימים אלא מתדרדרות למאבקי כוח פוליטיים פרועים. הפיצול הפוליטי, הפריווילגיות המגזריות ואמצעי ההגנה הרופפים על מערכת המשפט – ללא שינוי מבני או מנגנונים לבניית קונצנזוס – ממשיכים לאיים על המשילות ועל החוסן של המדינה בטווח הארוך. מדד הלכידות ירד השנה בהשפעת המשבר החברתי המחריף בישראל.
הקהילה היהודית בעולם ממשיכה לגדול, הן בישראל והן במדינות רבות מחוצה לה. אלא שבין אפריל 2024 לאפריל 2025 נרשם בישראל מאזן הגירה שלילי – מספר היוצאים ממנה עבר את מספר הנכנסים אליה. אף שהמספרים המוחלטים עדיין נמוכים ולרבים מן העוזבים לא ברור כמה זמן יישארו בחו״ל, התמונה ברורה: המהגרים הישראלים הם ברובם צעירים, חילונים ובעלי נטיות שמאליות – מגמה המשקפת את תסכולם מן המצב הפוליטי.
בקהילות מסוימות, למשל בהולנד ובדרום אפריקה, האטו או שינו המהגרים הישראלים את הכיוון של הפיחות הדמוגרפי. גלי הגירה אלה עשויים לחזק את החיבורים היהודיים בעולם, שכן הישראלים שעזבו שומרים על קשר הדוק עם ישראל ועוקבים ממרחקים אחר המתרחש בה. עם זאת הם גם יוצרים תפוצה ישראלית מובחנת, שיש לה נקודות חפיפה עם הקהילה היהודית המקומית אף שאינה זהה לה. מדד הדמוגרפיה נותר השנה יציב וחיובי.
מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיה חיזקו את החיבור של הזרם המרכזי ביהדות התפוצות לישראל, והדבר השתקף בשיאים חדשים של גיוס תרומות, פעולות התנדבות וביטויי סולידריות. במקביל העמיק הניכור בקרב צעירים פרוגרסיביים, שיש בהם המאמצים יותר ויותר עמדות ביקורתיות ואף אנטי־ציוניות מוצהרות. הטראומה החלישה בישראל את זהות ״היהודי החדש״ וחיזקה את ההזדהות עם יהודי התפוצות, אך גם חשפה את המתחים בין ״חוויית הרוב״ הישראלית לבין ״חוויית המיעוט״ של יהדות התפוצות.
מתחים אלו מחריפים בשל בריתות פוליטיות עם הימין הקיצוני ובהתבטאויות מתלהמות של שרים אחדים. התוצאה היא התגברות בו־זמנית הן של סולידריות והן של ניכור: חיזוק הקשרים אצל חלק מהקהילות והתעצמות המחלוקות אצל אחרות. כתוצאה מכך, מדד הזהות ירד השנה.
מאז אירועי 7 באוקטובר מתמודדת ישראל עם שני אתגרים חיצוניים מחריפים: גל אנטישמיות גואה והסלמה במישור המשפטי הבינלאומי. באירופה ובצפון אמריקה הגיעה האנטישמיות לרמות שלא נראו זה עשרות שנים: הצקות מילוליות, הדרה חברתית, ונדליזם ואף תקיפות פיזיות נגד יהודים באשר הם – מתוך ההנחה שהם מזוהים עם ישראל. קמפוסים, חוגי תרבות ורשתות מקוונות הפכו לזירות עיקריות לעוינות זו, ולעיתים מיטשטשים הגבולות בין ביקורת על מדיניות ישראל לבין אנטישמיות.
במקביל, ישראל הפכה יעד למתקפה משפטית: בית הדין הפלילי הבינלאומי הוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ונגד שר הביטחון לשעבר יואב גלנט. העובדה שיותר ויותר מדינות מכירות במדינה פלסטינית עלולה לחזק את סמכות בית הדין ואת טענותיו על פשעי מלחמה לכאורה. מצב זה חושף את ראשי המדינה, פקידים בכירים ואזרחים לסכנות של מעצרים בחו״ל, איסורי תנועה וצעדים משפטיים נוספים.
לנוכח טבח 7 באוקטובר והמלחמה מול איראן ב־2025, הברית שבין ארצות הברית לישראל משלבת שיתוף פעולה חסר תקדים לצד חוסר יציבות גדל והולך. הערכים והאינטרסים האסטרטגיים המשותפים ממשיכים לייצר תמיכה דו־מפלגתית בישראל, אבל הקיטוב בשתי המדינות הופך את התמיכה הזאת לשברירית.
ארצות הברית נהנית מן ההישגים הצבאיים ומן הפיתוחים הטכנולוגיים המתקדמים של ישראל, אבל חוסר הוודאות בנוגע לכיוון המדיני העתידי של הנשיא דונלד טראמפ והתגברות הקולות האנטי־ישראליים בקרב הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני גם יחד מבליטים את פגיעותה של הברית הוותיקה.
הגיבוי הרפובליקני נותר איתן בדרך כלל, אבל גורמים קיצוניים ובדלניים פוערים בו סדקים; המפלגה הדמוקרטית מפוצלת בין קולות פרו־ישראליים, תומכים על־תנאי ואגף אנטי־ציוני מתחזק והולך, השואב כוח מן הפעילות בקמפוסים. ללא מעורבות דו־מפלגתית פעילה ובלי המשך המאמצים להיאבק באנטישמיות ובאנטי־ציונות על פני כל הקשת הפוליטית, יש סכנה שתמיכת ארצות הברית בישראל תישחק ככל שהנרטיבים העוינים יצברו תאוצה אצל המנהיגים העתידיים בשדה הפוליטיקה.
הקשרים בין ישראל לארצות הברית, ובעיקר בין הממשל האמריקאי וממשלת ישראל, איתנים למרות מצבם השברירי של היחסים בין שתי המדינות, כפי שהמחיש המבצע המשותף של תקיפת איראן. ואכן, השנה נרשם במדד יחסי ישראל–ארצות הברית שיפור.
