יצירת שוק חופשי בתחום הדת לא רק תביא מזור למתחים מבית, אלא גם תשפר את יחסיה של ישראל עם הקהילות היהודיות בתפוצות. ישראל היא המדינה היהודית, וכדי להמשיך להחזיק במעמד הזה עליה לתת ליהודים מכל העולם את ההרגשה שהם יכולים לראות בה את ביתם. הדבר באחריותה.

אם ברצוננו לנסח בבהירות את חזון המדינה היהודית, נאמר שהיהדות צריכה להיות חלק מ"ערכי היסוד של השיטה". מדינה יהודית מעצבת את אורחות חייה מתוך דיאלוג קשוב בין עולם הערכים היהודי לבין עולם הערכים הדמוקרטי־ליברלי.

כדי שישראל תוכל לממש בהצלחה את הפוטנציאל הטמון בה ולחגוג את יום הולדתה המאה, על הציבור היהודי להבין שהאוכלוסייה הערבית אינה אויבתו. נהפוך הוא. מדובר בידידים החולקים קשת רחבה של אינטרסים הדדיים.

מדינת ישראל נטלה ארץ שוממה והפריחה אותה שוב. היא נטלה שפה עתיקה ודובבה אותה שנית. היא נטלה את האמונה העתיקה ביותר במערב והקפיצה עליה נעורים. היא נטלה אומה שבורה והפיחה בה חיים.

עיצוב מדינתי של "מדינה יהודית כתרבות", ולא כפרקטיקות כופות של אורח חיים דתי במרחב הציבורי, יאפשר לחבר לתרבות המפוארת הזו ציבורים ופרטים שמעוניינים לשמר זהות לאומית, בלא כפייה דתית או התערבות מדינתית בליבת זכותם לדת או מדת.

הנהגה חפצת חיים חייבת לפעול להרחבת המכנה המשותף בין הקבוצות השונות, אגב שימוש בשני ערכיה המרכזיים של המדינה: יהדות ודמוקרטיה. מחד גיסא, יש לפעול לחינוך לאזרחות בקרב התלמידים החרדים ברוח העיקרון של חז"ל בדבר חובת הזהירות במוראה של מלכות. אין לוותר על כך. מאידך גיסא, יש לפעול לחשיפת התלמידים בחינוך הממלכתי לתכנים הנוגעים במסורת ובתרבות היהודית.

מהי אפוא מדינה יהודית? זוהי מדינה שיש בה רוב יהודי, המעניקה למיעוטים שלה את אותו היחס שיהודי התפוצות בכל העולם דורשים לקבל. זוהי מדינה הנאמנה לחוויה ההיסטורית של יהדות הגולה, כלומר שָׂמה קץ לגלות אך גם זוכרת אותה ולומדת ממנה.

אזרחי ישראל הערבים והיהודים צריכים להיות פעילים בסגירת הפערים, וכך גם המדינה עצמה בתור כוח ההסדרה השלטוני האולטימטיבי. מציאת פתרון לפערים בין הרוב למיעוטים לא צריכה להיות עניינם של המיעוטים בלבד, הנאלצים, יום ולילה, לוותר על זכויותיהם ולהגביל אותן, ואף לדכא את חירותם. כל זה אמור להיות קודם לכול ומעל לכול עניינו של הרוב.

מדינה יהודית או מדינה ליהודים? בעינֵי הדור של הוריי ובעיניי, בילדותי, הייתה ישראל נס. אבל הנס ההוא לא התבטא בממלכתיות ובריבונות מדינית, ובוודאי לא בשלילת התפוצות ובדחיית הדת. עבורנו, המשמעות של ישראל הייתה הגנה מפני רוצחים אנטישמים, ומעבר לכך – הגשמת החלום היהודי לחיות כיהודים מאמינים בארץ ישראל.