מדינת ישראל לא נועדה לבחור את הסיפור הנכון מתוך שלל סיפורים אלו ולחרות אותו על דגלה כמדינה יהודית. תחת זאת היא נועדה להגן על יכולתם של כל יהודי ויהודייה להעביר את סיפוריהם הלאה, לדורות הבאים. כל עוד נזכור זאת, כל עוד לא נחדל לראות ערך בכבוד ההדדי שבינינו, המדינה היהודית תמשיך להיות עשירה וחזקה יותר בזכות הגיוון האנושי והרעיוני שמרכיב אותה

החברה הישראלית, יהודים ולא־יהודים, מוזמנת לבחור במעשה הנכון והראוי; קרי, המעשה שבו כל קבוצה ויחיד יצליחו לשלב בין עברם המפואר לבין המציאות החדשה שנכפתה עליהם כחלק הכרחי מן התהליך של הקמת המדינה. השוני אינו פגם. הוא עובדה. חוסר אהבה וחוסר כבוד הדדי הם המחלה.

הנוסחה "יהודית ודמוקרטית" התעצבה במרוצת השנים בעיקר בידי משפטנים. הללו ביקשו לעשות שימוש נרחב בצירוף האמור לצורך קבלת החלטות שמשפיעות עד היום על אופייה של מדינת ישראל וליצור מראית עין מָשל הייתה זו נוסחה שניתנה לעם ישראל במעמד הר סיני. הנוסחה, כפי שהתגבשה ונטמעה לאורך השנים, כופפה את אופייה היהודי של המדינה לערכים הדמוקרטיים בגוון מסוים מאוד שלהם, ואף נתנה משקל גדול יותר לערכים אלה לעומת הערך הבסיסי "מדינה יהודית".

האם מדינת היהודים עומדת להפוך לתאוקרטיה, כפי שניבאו מתנגדיה? אנחנו עוד רחוקים מכך, אך התהליכים המתרחשים לנגד עינינו מפחידים. הדת היהודית, כדת של אהבת אדם וחסד, שטופחה בידי היהודים בעת שהיו מיעוט בארצות מושבם, משנה את אופייה תחת גל של קנאות ושנאה. האם אנו שוב בדרך לשנאת חינם, שקשה היא מגילוי עריות ושפיכות דמים?

כדי לחולל את נס הקמת המדינה היה על דור החלוצים להתנתק מן היהדות. אבל בדורנו שלנו התחילה מהפכה חילונית אחרת, צנועה ומעוררת תקווה, מהפכה של חיבור. יותר ויותר ישראלים מבקשים להכיר את מקורות התרבות היהודית ולוקחים חלק בלימוד חילוני משותף. יותר ויותר ישראלים מבקשים להתנער מן התיווך הדתי ולנכס לעצמם את יהדותם, ליצור משמעויות חדשות לתכניה מתוך כבוד לעברה.

עם תקומתה של המדינה ציפו רבים ממנהיגיה כי הדבר יביא להכרעה בשאלת הזהות הלאומית ולהתרת סבך הזהויות היהודיות שבגולה. אולם דווקא הצלחתה המדינית של הציונות הפוליטית עוררה שאלות הדורשות הכרעות רעיוניות ומעשיות בדבר טיב הקיום הקולקטיבי היהודי בדורנו ומשמעותו. בעת הזו נדרשת הסכמה לאומית על הדרך הלגיטימית לנהל את הוויכוחים הערכיים ביננו.

מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית. מבחינה גנאלוגית, מדינת ישראל נוסדה בידי העם היהודי; היא אינה תאוקרטיה, שבה שולט האל, ואף אינה מדינת הלכה. גם לוּ היו רוב האזרחים אנשים דתיים המעוניינים בשלטון התורה, עדיין מדינת ישראל תיוותר חילונית.

האסון של העם היהודי הוא שהן הממסד והן מערך שירותי הדת לא הצליחו עד היום לקלוט את העולים מחבר העמים לתוך היהדות ולפתוח בשבילנו את הדלת כדי לגשר על שבעים שנה של משטר טוטליטרי שביקש למחוק את יהודיותנו.

מה בין החזון הלאומי־תרבותי של אבות הציונות ומנהיגיה לבין מציאות ימינו אלה? דומה שמותר לקבוע, בזהירות הראויה, שהדמיון הזה הולך וקטן.