המניעים – האם הם משותפים עם מדינות אחרות או שהם ייחודיים לסין?

רוב המניעים הספציפיים לאנטישמיות שזוהו בסין, שמונה מתוך 12, תקפים גם למדינות אחרות. רק ארבעה מהם ייחודיים לסין. במילים אחרות, אם חוקי זכויות האזרח במערב ואם ההגנה על הסדר העולמי המבוסס לא חיברו את סין למערב, האנטישמיות עשתה זאת בסופו של דבר.

במדינות רבות העוינוּּת כלפי ארצות הברית מתערבבת עם עוינות כלפי ישראל והיהודים (1), וגם המדיניוּת של שמירה על יחסים טובים עם העולם המוסלמי – במקרה הצורך על חשבון ישראל – קיימת במדינות רבות (2). הבחירה ביהודים בתור שעיר לעזאזל לבעיות מבית ומחוץ (4, 5, 6, 7) והאשמתם בהשתלטות על העולם (8) הם המוטיבים האנטישמיים הקלסיים ביותר בכל העולם. ולקרוא לאנטישמיות מם, כלומר מגפה תרבותית מתפשטת, משמעו שהגרסה הסינית של שנאת היהודים היא חלק מתנועה חובקת עולם (12). נוח יותר לשחות עם הזרם הגלובלי מלשחות נגדו.
מעטים יותר – ארבעה בלבד – הם ההסברים האפשריים לאנטישמיות שאופייניים רק לסין. החבירה לרוסיה ולאיראן ליצירת מעין־ציר משולש עשויה לשכנע את סין להטמיע את האנטישמיות המסורתית של בעלות בריתה (3). בסין יכולה הפילושמיות להפוך לאנטישמיות (10) והאנטישמיות לפילושמיות (11) משום שאף לא לאחת משתי התופעות הללו יש יסודות היסטוריים עמוקים שם. עניין זה מאפשר את ההיפוך של שתי המגמות. וההסבר האחרון אבל החשוב לא פחות: רק סין יכולה, מציאותית, לנסות למוטט את הסדר העולמי המערבי (9). זה יכול להחליש עד מאוד את מעמדם בעולם של ישראל ושל העם היהודי.

כאמור, חלק גדול מן האנטישמיות והאנטי־ישראליות של סין מיובא אליה מבחוץ, הופך לנשק במאבק הכוחות עם המערב ומיוּצא ממנה בחזרה לשאר העולם. המלחמות הממושכות של ישראל במזרח התיכון דחפו את סין לחפש סולידריות טרנס־לאומית נגד המערב.⁵⁴ היות שגם המערב עצמו מגביר את העוינות כלפי ישראל והיהודים, אין כרגע (אמצע שנת 2025) הבדל גדול בין האנטישמיות של המערב – ארצות הברית, אירופה, אוסטרליה – לבין זו של סין. ההבדל הממשי והמכריע הוא שהממשלות במערב מכירות באנטישמיות כבעיה של ממש ומבטיחות להיאבק נגדה. לא כך הדבר בסין, שמכחישה את העובדה שהתופעה קיימת אצלה בכלל ומתעלמת מכך שהגבול בין עוינות כלפי ישראל לעוינות כלפי היהודים הולך ומיטשטש.