למה האנטישמיות בסין חשובה?
הופעתה של האנטישמיות, המכונה "השנאה העתיקה ביותר בעולם", במדינה שמתיימרת להיות הציוויליזציה הקדומה ביותר מעוררת מחשבה. עד לעת המודרנית לא הושפעו ערכי הליבה המסורתיים של סין מן הנצרות, מן האסלאם או מן הנאורות המערבית – שכולם קשורים בקשר בלתי נפרד לעליית האנטישמיות, להישרדותה או לירידתה. ניתוח האנטישמיות הסינית עשוי לשפוך אור על ההיסטוריה העכשווית של סין ועל המדיניות שלה בכמה תחומים – קשרי חוץ וענייני פנים, כלכלה ותרבות. האנטישמיות הסינית לא צמחה בסין. כמו במקומות אחרים, היא כרוכה בסוגיות אחרות.
בשנים האחרונות חל גידול עצום במספר הפרסומים והמאמרים על סין. הרבה מן העניין העולמי מתמקד בהשפעתה של סין על שאר העולם, ובכלל זה על המזרח התיכון המוסלמי. לא הרבה נכתב על יחסי סין-ישראל, ואת המומחים דוברי הסינית לאנטישמיות, סוגיה כבדת משקל בכל מקום אחר, אפשר לספור בסין על אצבעות כף יד אחת.
ישנן כמה הגדרות לאנטישמיות. כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה (International Holocaust Remembrance Alliance – IHRA) הציע הגדרות אחדות הנפוצות בשימוש. במאמר זה אשתמש בארבע הגדרות. את שלוש הראשונות ניתן למצוא, בניסוחים שונים, במסמכים של כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה; הרביעית – "השלכה" פסיכולוגית; פרויקציה – היא חדשה.
אנטישמיות היא איבה כלפי יהודים או כלפי ישראל המבוססת על מוסר כפול, היינו על אמות מידה שאינן נדרשות משום אדם אחר. ביקורת על מדיניות ממשלת ישראל היא לא אנטישמיות, אבל אנטי־ציונות כן – היות שהיא שוללת את זכותם של היהודים, בניגוד לאחרים, למדינה משלהם במולדתם ההיסטורית. גם הטענה שהיהודים או ישראל נהנים מהשפעה מופרזת המשמשת לקידום אינטרסים נפשעים היא אנטישמית. ההגדרה הרביעית כוללת ביטויי אנטישמיות כגון השוואת ישראל לגרמניה הנאצית או השלכה של המעשים הרעים שהמאשימים עצמם אינם חפים מהם על היהודים ועל ישראל. כל צורות האנטישמיות הללו כבר הופיעו בסין.
אם האנטישמיות תתפוס מקום של קבע בסין, עלולות להיות לכך השלכות מזיקות, הן בסין והן מחוצה לה. האוניברסיטאות הן מן המקדמים המשפיעים ביותר של האנטישמיות בסין. היות שהן מכשירות את הדור הבא, יש סכנה שהדעות הקדומות הנוכחיות יועברו למנהיגי סין העתידיים. היום נראה שכל הממשל הסיני ורוב מנהיגי המפלגה הקומוניסטית הם בוגרי אוניברסיטאות (רבים מהם מהנדסים). האנטישמיות כבר התחילה להרוס את ההתעניינות הלא־משוחדת ביהודים או בישראל שנראתה קודם לכן אצל חלק מציבור המשכילים בסין, בכמה אוניברסיטאות ובחוגי הממשל. ההטיה מעַוותת כישורי ניתוח, פוגעת בהבנת הסכסוך הישראלי-ערבי בקרב הסינים ומסבירה, לצד סיבות נוספות, מדוע לדיפלומטיה של סין במזרח התיכון יש כל כך מעט השפעה. במילים אחרות, גם סין מפסידה בעקיפין מן האנטישמיות. עוד הפסד של סין הוא שהיא כבר לא תוכל להתיימר להיות הציוויליזציה נטולת האנטישמיות הגדולה או העתיקה בעולם. המאפיין הזה היה מקור גאווה לסינים, ובכללם לנציגים רשמיים. איבוד אות הכבוד הזה הוא לא בלתי רלוונטי בימים שבהם סין מבקשת לשפר את "הכוח הרך" הרעוע שלה במערב. מצד ישראל, בחוגי האקדמיה מדווחים על ירידה בהתעניינות בסין ובשפה הסינית, כולל רתיעה רבה יותר משיתוף פעולה עם מוסדות סיניים, בייחוד מאז טבח 7 באוקטובר.¹
הדיאלוג בין אינטלקטואלים סינים ויהודים שניסו למצוא נקודות משותפות בתרבות, באמונות ובחוויה ההיסטורית שלהם בסכנה. "היסודות של היחסים הטובים שנבנו בין שני הצדדים בשלושת העשורים האחרונים התנפצו", קבע בצער פרופ’ פינג ג’אנג (אוניברסיטת תל אביב). לא לזה ציפו בכירי המנהיגים בסין כשקראו ל"דיאלוג בין ציוויליזציות".²