יחסי ישראל-תפוצות

יחסי ישראל והתפוצות: ממיתוס למציאות

הישראלים צריכים לשנות את מערכת היחסים שלהם עם יהדות התפוצות – מאידיאולוגית וסמלית לקונקרטית וממשית.

הם צריכים להתחיל לחשוב על יהודי התפוצות לא כעל מושג מופשט הממלא תפקיד אידיאולוגי, אלא כעל אנשים אמיתיים בשר ודם עם חיים אנושיים ויהודיים מוחשיים. שינוי כזה עשוי לספק מענה לשסעים שנפערו בין יהודים בישראל ליהודי התפוצות.

הכינוס השנתי של מנהיגי הפדרציות היהודיות מצפון אמריקה. צילום: קובי ריכטר TPS

כאשר יהודים ישראלים נשאלים על מהות הקשר והמחויבות שלהם ליהודי התפוצות, הם עונים (במילים שונות) את מה שלימדו אותם בבית הספר: אם יהודים ברחבי העולם נרדפים או נפגעים, על מדינת ישראל מוטלת החובה להתערב ולהביא אותם לישראל (אליה הם שייכים בעצם). הבנה זו משקפת את טיב הלגיטימיות של מדינת ישראל. בניגוד לתפוצות, שם החיים היהודיים עלולים להיות תלויים על בלימה ובעלי אופק מעורפל בשל אנטישמיות והתבוללות, החיים היהודיים בישראל מייצגים עם ריבוני שחי בארצו ולוקח את גורלו בידיו. יהדות התפוצות מייצגת את הדרך האלטרנטיבית ה"שלילית" של החיים היהודיים – דרך ללא עתיד. יהדות התפוצות חשובה לישראלים כמושג שממלא תפקיד אידיאולוגי בהצדקת קיום המדינה היהודית.

מעמדם של יהודי התפוצות באידיאולוגיה הישראלית דומה למעמדו של העם היהודי בתיאולוגיה הנוצרית. לפי אוגוסטינוס הקדוש, ההשפלה והסבל של יהודים שנגרמו עקב דחייתם את ישו "מוכיחים" את האמת של הנצרות; כך גם חוסר היציבות של יהודים בתפוצות "מוכיח" את אמיתות הציונות ומדינת ישראל. בדיוק כפי שאוגוסטינוס כתב שהנוצרים, מסיבה זו, אינם יכולים להשמיד את היהודים, כך גם ישראל זקוקה להמשך קיומה של יהדות התפוצות שהיא תוכל לדמיין כיצד להציל, לעזור או לחלץ אותה. יהודי התפוצות חשובים לישראל לא בשל התרומות שהם מעבירים למדינה (שבריר קטנטן מהתוצר המקומי הגולמי העכשווי של ישראל), ולא רק משום שהם מסייעים בהבטחת תמיכה דיפלומטית וצבאית. ישראל זקוקה ליהדות התפוצות ברמה הרעיונית, האידיאולוגית והסימבולית.

מאחר וישראל היא מדינה המושתתת על בסיס אידיאולוגי, אמירות ומחוות אידיאולוגיות, ריטואליות וסמליות מהוות חלק בלתי נפרד מהשיח הפוליטי שלה. אך מה שחסר ביחס הישראלי ליהודי התפוצות הוא דאגה, עניין או היכרות עם יהודים אמיתיים בשר ודם שיש להם אהבות, תחומי עניין ורצונות.

בדיאלוג שביצע לאחרונה המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) בהשתתפות למעלה מ-300 מנהיגים יהודים מכל רחבי אשר עסק ביישום סעיף 6 בחוק היסוד שבו מתחייבת מדינת ישראל באופן חוקתי לפעול לקידום הקשרים בין יהודי התפוצות למדינת ישראל ולשימור המורשת היהודית בתפוצות, כלומר לקדם את החינוך היהודי בקהילות התפוצות.

כמעט בכל אחד מ-16 המפגשים שהתקיימו, היו משתתפים שטענו שבמקום שמדינת ישראל תפעל (ביומרנות) לקידום החינוך היהודי בתפוצות, עליה לבחון את החצר האחורית שלה עצמה. עליה לקדם חינוך יהודי בישראל, ובמיוחד חינוך שעוסק ביהודי התפוצות ובקהילותיהם. שוב ושוב, המשתתפים היהודים מצפון אמריקה הביעו דעה שהישראלים אינם יודעים דבר על התפוצות ובעצם לא אכפת להם. רבים מהם בעלי משפחות בישראל ואף ביקרו בה, מכירים באדישות הישראלית כפי שהיא.

הם מכירים בהבדלים הפוליטיים, האידיאולוגיים והדתיים בין הרוב הליברלי הלא אורתודוקסי של יהודי צפון אמריקה לבין האוכלוסייה הישראלית. למרות זאת, הם הביעו רצון, אפילו רצון עז, לקיום דיאלוג ויצירת חיבור והבנה הדדית. הם מאמינים שדיאלוג כזה צריך להתבסס על כך שישראלים מכירים ביהודי התפוצות ולומדים על חייהם, בדיוק כפי שהם מנסים ללא הפסקה ללמוד על ישראל ולהבין אותה.

גם יהודי התפוצות לא השתחררו לחלוטין מאחיזתה הסמלית והמופשטת של ישראל. כאשר יהודי התפוצות חיבקו ו"התאהבו" בישראל בשנים 1948 ו-1967, הם התמקדו במידה רבה בעצם קיום מדינת היהודים, לאו דווקא במציאות הקונקרטית של המדינה. זו הייתה עצם הקמתה של מדינה יהודית שהלהיבה כל כך את יהודי התפוצות ואת ההנהגה היהודית לאחר השואה, והשפלת הגלות.

עם זאת, אחיזה סמלית או אידיאולוגית זו של ישראל הופכת פחות ופחות בת קיימא. בכל המפגשים שקיימנו, משתתפים צעירים יותר התייחסו מעט מאוד לאירועים ה"מיתיים" הנפוצים בהיסטוריה היהודית כמו השואה או הקמת מדינת ישראל, ובמקום זאת היו ממוקדים יותר בתנאי חייהם בפועל, בין אם בישראל ובין אם בתפוצות. כתוצאה מכך, מרבית המשתתפים הצעירים יותר, ישראלים ואמריקאים כאחד, ציינו כי קיים "מרחק גדול בין ישראל ליהודי התפוצות".

טוב תעשה ישראל אם תשמע לקריאתם של יהודי התפוצות לצורך לבסס את היחסים על מגע קרוב ואישי בין בני אדם. מערכת יחסים המבוססת על היכרות, עניין וסקרנות הדדיים בין אנשים. טוב יעשה משרד החינוך אם ייצור ויישם במערכת בתי הספר הישראלית תוכנית לימודים אמיתית העוסקת בקהילות יהודיות ברחבי העולם כיום.

פורסם לראשונה ב"מעריב".