ישראל הביאה לקבורה את שירי ביבס ושני בניה הקטנים, שהפכו לסמל הטרגדיה של 7/10. האבל והכעס נוכחים בלב כולנו, אולם אסור שיכשירו שיח של נקמה. כך יש לדחות טרנספר כפוי או ענישה קולקטיבית של עזתים. אך ראוי לנצל את הרגע ההיסטורי של זהות אינטרסים עם ארה"ב לשם יצירת איזון גיאופוליטי חדש באזור, שיבטיח את עתידנו.

הנשיא טראמפ נכנס לבית הלבן בסערה. בצד עזרתו בהשבת החטופים, הוא הניח על השולחן הצעות העשויות לשנות את המציאות במזרח התיכון מהיסוד. סקר של המכון מלמד שרוב מכריע של הישראלים תומך בהצעותיו וכמחציתם סבור שיש לנסות לקדם אותן. אכן, הסיכויים רבים וכך גם הסיכונים. בזירה הפנימית, הכנסת מבקשת להכריע בעניין הוועדה למינוי שופטים. צוות "חוקה רזה" של המכון, אף שאיננו תומך בהצעת החוק, פועל למען שיפורה.

ישראל עומדת בפני שתי הכרעות גדולות: בחזית הגיאופוליטית, מוצע מתווה לעסקת חטופים. סקר עדכני של המכון מלמד על תמיכה בעסקה, אך על חוסר נכונות בציבור להפסיק את המלחמה כשהחמאס שולט בעזה. בחזית הפנימית, שר המשפטים חזר בו מהמתווה המקורי של הרפורמה המשפטית ומעלה רעיונות חדשים. צוות "חוקה רזה" של המכון מציע שלא לדחות על הסף את ההצעה, אלא לשפר אותה באופן מהותי, על מנת שתתקבל בהסכמה רחבה.

פתיחה: ישראל מנצחת את אויביה בשבע חזיתות, אך 100 החטופים טרם שבו הביתה. המכון פרסם חוברת, שהופצה בעשרות אלפי עותקים, ובה אוסף של עשרות עמדות של הוגי דעות דתיים בנושא עסקה אפשרית לשחרורם. בחזית השמינית – המחלוקת בתוך החברה הישראלית – הסערה נמשכת. במסגרת פרויקט ״חוקה רזה״, שנועד לייצב את דרך ניהול המחלוקת, קיימנו כנס ובו התארחו 3 יושבי ראש לשעבר של הכנסת שדנו באיזון הראוי בין הכנסת לבין הממשלה.

פתיחה: קצב האירועים מסחרר: בוושינגטון, טראמפ וממשלו מחממים מנועים; בהאג, מאשימים את מנהיגי ישראל בפשעי מלחמה; באמסטרדם, מכים ישראלים ברחובות; בירושלים, שוקלים חידוש הרפורמה המשטרית. ובינתיים – המלחמה נמשכת בשבע חזיתות. הניוזלטר שלנו מנסה לתת פשר לחלק מהאירועים הללו שמעצבים את העתיד הישראלי והיהודי.

פתיחה: המתקפה הישראלית המרשימה על איראן הבהירה כי ישראל מוכנה למאבק כולל נגד התמנון עצמו, לאחר שקיצצה את זרועותיו בעזה ובלבנון. אנו משלמים מחיר דמים כבד, והחטופים טרם שוחררו, אך המצב האסטרטגי השתנה באופן דרמטי לטובה ומסתמנת הכרעה ברורה בכל החזיתות. מתקרב גם רגע ההכרעה במאבק על הנשיאות בארה"ב. תוצאותיו יקרינו לא רק על ארה"ב ועל המזרח התיכון אלא גם על עתיד העולם כולו.

פתיחה: ברכות לארבעה חברים יקרים ממשפחת JPPI: אליוט אברמס, דניס רוס ויעקב כץ, על תפקידם בארגון כנס MEAD בוושינגטון, בהשתתפות בכירים אמריקניים וישראלים, ובהם שר החוץ בלינקן ושגרירת סעודיה בארה״ב, ובו הובעה התמיכה הדו מפלגתית בישראל. ברכות חמות גם לסטיוארט אייזנשטט שזה עתה הוענק לו אות הכבוד הגבוה ביותר של צרפת – Officier de la Legion d'Honneur. אנו גאים בהם, יישר כוחם.

דברי פתיחה: ישראל שבה והוכיחה, באופן מרשים, את עליונותה הצבאית כשסיכלה את מתקפת חיזבאללה. אבל הסכנה למלחמה אזורית לא חלפה. בצד המשך השימוש המושכל בכוח, על ישראל להתמקד עתה במישור הדיפלומטי – עסקת חטופים בדרום והסדרה בצפון. זהו האינטרס הישראלי העליון וזהו מבחנה של ההנהגה הישראלית.

דברי פתיחה: ישראל פעלה בנחישות ובעוצמה בטהרן, בבירות ובתימן. שלוש הפעולות נחלו הצלחה מזהירה, אך חשוב להבין שאלו הצלחות טקטיות. האם נדע לתרגם אותן להצלחה אסטרטגית שתוביל לסיום המלחמה, החזרת החוטפים ובעיקר – שיקום ההרתעה הישראלית?