המכון למדיניות העם היהודי

מסמך זה מציג חזון הקורא לראות בעוצמה הרכה נדבך מרכזי בביטחונם הלאומי של מדינת ישראל ושל העם היהודי, אשר תעצב את מרחב הלגיטימיות, השותפויות וההשפעה שבתוכו ייקבע עתידם.

הקדשה

חזון זה מוקדש לזכרו של פרופסור יחזקאל דרור ז"ל, נשיאו המכונן של המכון למדיניות העם היהודי, ומגדולי ההוגים האסטרטגיים הבולטים של מדינת ישראל. לפני יותר משני עשורים הוא עודד אותי לכתוב את מסמך האסטרטגיה הראשון של המכון בנושא העוצמה הרכה, מתוך אמונה כי לעוצמתם של רעיונות, ערכים, תרבות ולגיטימיות חשיבות לאומית ובינלאומית שאינה נופלת מזו של עוצמה צבאית וכלכלית. פרופ' דרור לא ביקש נחמה מחשבתית ולא הסתפק בניתוחים אלגנטיים, אלא תבע חשיבה אסטרטגית אחראית וארוכת טווח, כזו המודעת למחיריהן של טעויות ולכובד האחריות ההיסטורית. חזון זה הוא גם מחווה לזכרו, ביטוי להכרת התודה שאני רוחש לו ולמורשתו האינטלקטואלית.

תקציר

השבעה באוקטובר 2023 היה היום הרצחני ביותר בתולדות העם היהודי מאז השואה. המלחמה בעזה והמבצעים בלבנון ובאיראן עיצבו מחדש את סביבתה הביטחונית של מדינת ישראל, ובמקביל גם שינו מהיסוד את המציאות שבה חיים יהודים ברחבי העולם. במדינות מרכזיות ברחבי העולם הפך השיח על ישראל ועל העם היהודי לשיח של מלחמה, כיבוש, סכסוך, ושנאה, והאנטישמיות האלימה הגיעה לממדים שלא נודעו מאז סיומה של מלחמת העולם השנייה.

עוצמה צבאית הכרחית להגנה על חיי אדם, להרתעת אויבים ולהבטחת הביטחון. אולם אין בכוחה של עוצמה צבאית לבדה לבסס לגיטימיות, לעורר אמון או לטפח שותפויות. אלה נשענים על "עוצמה רכה," הלא היא היכולת להשפיע באמצעות תרבות, ערכים, חינוך, מדע, חדשנות, מוסדות, יצירה ורשתות אנושיות.

חזון זה מציע מסגרת מושגית חדשה להבנת העוצמה הרכה היהודית-ישראלית במאה ה-21. טענתו המרכזית היא שאמנם העם היהודי מחזיק באחד ממאגרי העוצמה הרכה העשירים בעולם, אלא שהוא בלתי מתואם. במשך אלפי שנים צבר העם היהודי נכסים ייחודיים ויוצאי דופן בתחומי המדע, התרבות, החינוך, הפילנתרופיה, החדשנות, המשפט, הרפואה, הספורט והאמנות. נכסים אלה, שהתפתחו לאורך דורות, אינם זוכים כיום למיצוי אסטרטגי. לצד עדכון תפיסת העוצמה הרכה של ג'וזף נאי, החזון מציע מסגרת מושגית חדשה, "מטריצת העוצמה הרכה היהודית," המרחיבה את המודל המקובל ומתאימה אותו למאפייניו הייחודיים של העם היהודי, כציוויליזציה גלובלית וכעם בעל מדינה ריבונית ותפוצות. המטריצה נשענת על ארבעה סוגי הון משלימים: הון ציוויליזציוני (מורשתי), הון ידע וחדשנות, הון חברתי והון יצירתי.

בחלקו השני של החזון מוצג סדר יום אסטרטגי הכולל שורת המלצות אופרטיביות לחיזוק העוצמה הרכה היהודית־הישראלית.

בין היתר מוצעים הקמת מועצה גלובלית לעוצמה רכה יהודית, פיתוח מדד עוצמה רכה יהודית, חיזוק הפעילות במוסדות בינלאומיים, הרחבת שיתופי פעולה מדעיים ותרבותיים, גיבוש אסטרטגיות אזוריות כלפי ארצות הברית, אירופה, רוסיה, סין, הודו והעולם המוסלמי, השקעה בחינוך ובדיפלומטיה דיגיטלית, וקידום דיפלומטיית ספורט, תרבות ומדע. החזון קורא לראות בעוצמה הרכה לא כלי משלים בלבד, אלא נדבך מרכזי בביטחונם הלאומי של מדינת ישראל ושל העם היהודי. אם העוצמה הצבאית מבטיחה את היכולת לשרוד, הרי שהעוצמה הרכה היא זאת שמעצבת את מרחב הלגיטימיות, השותפויות וההשפעה שבתוכו ייקבע עתידם.

מבוא: זירה עויינת למשבר תודעתי

העם היהודי ומדינת ישראל מתמודדים זה שנים עם סביבה בינלאומית מורכבת ולעיתים עויינת. כבר בראשית שנות האלפיים התברר כי ישראל ניצבת במוקד של מתקפות מדיניות, משפטיות, תקשורתיות ולעיתים אף אלימות, שלהן היו השלכות ישירות גם על מעמדן של הקהילות היהודיות ברחבי העולם. ועידת דרבן בשנת 2001, שבה הוסט המאבק בגזענות לעבר דה-לגיטימציה של ישראל ושל הציונות, סימנה נקודת מפנה. האינתיפאדה השנייה, גל הטרור, מבצע חומת מגן, חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק בעניין גדר הביטחון משנת 2004 המחישו כבר בראשית המאה ה-21 כי עוצמתה של מדינה אינה נמדדת עוד רק בכוחה הצבאי. לגיטימיות, משפט בינלאומי, מוסדות רב-צדדיים ודעת הקהל העולמית הפכו אף הם לזירות מרכזיות של מאבק והשפעה.

אותה תקופה חשפה גם את מגבלותיה של תפיסה ישראלית מסורתית שראתה בזירה הבינלאומית מרחב עויין מטבעו ולכן נטתה להמעיט בחשיבותם של מוסדותיה. תפיסה זו נשענה על ניסיון היסטורי ממשי של אפליה והטיה, אך תרמה גם לצמצום מעורבותה של ישראל בזירות שבהן מתעצבים נורמות, לגיטימיות וסדרי יום. כאשר מדינות וקהילות אינן משקיעות לאורך זמן בבניית אמון, בשפה משותפת, בקשרים מוסדיים ובשותפויות, הן מגלות בשעת משבר כי מלאי האמון והלגיטימיות שברשותן מוגבל.

המציאות שנוצרה לאחר טבח השבעה באוקטובר 2023 חמורה בהרבה. מתקפת חמאס הייתה אירוע מכונן בתולדות ישראל והעם היהודי. היא ערערה את תחושת הביטחון הבסיסית של יהודים בישראל ובתפוצות והמחישה שאנטישמיות אלימה אינה נחלת העבר. ישראל נדרשה להפעיל את מלוא עוצמתה הצבאית כדי להגן על אזרחיה, להשיב את ההרתעה ולמנוע את הישנות האסון. אולם המלחמה והמבצעים שהתפתחו בעקבותיה בעזה, בלבנון ובאיראן הפכו במהירות הפכו במהירות גם למשבר של לגיטימיות בינלאומית.

במוקדים רבים של השיח הבינלאומי החלה ישראל להיתפס בראש ובראשונה דרך עדשת המלחמה. בתוך חודשים ספורים היטשטשה ההבחנה בין מדינת ישראל, ממשלת ישראל והעם היהודי. יהודים בארצות הברית, בצרפת, בקנדה, בבריטניה, בארגנטינה, בגרמניה, ברוסיה, באוסטרליה ובמדינות נוספות מצאו את עצמם מזוהים עם מדיניות שלא הם עיצבו ועם מלחמות שלא הם ניהלו. במקביל חלה עלייה חדה בהיקף התקריות האנטישמיות ברחבי העולם. יהודים נרצחו ברחובות ערים, בתי כנסת, בתי ספר ומוסדות קהילתיים הותקפו, וסטודנטים יהודים היו יעד להטרדות, לאיומים ואף לאלימות בקמפוסים. ברשתות החברתיות התפשטו במהירות תיאוריות קונספירציה, עיוותים היסטוריים ודימויים אנטישמיים ישנים בלבוש חדש.

אין זה רק משבר של הסברה או של דיפלומטיה ציבורית. זהו משבר של לגיטימיות, אמון ותפיסה, המשפיע על מעמדה של ישראל ועל ביטחון ותחושת השיוך של קהילות היהודיות ברחבי העולם.

למשבר זה תרמו כמובן גם גורמים חיצוניים, ובהם אנטישמיות, ומאמצים שיטתיים לדה־לגיטימציה של ישראל ויחס בלתי מאוזן מצד חלק מהמוסדות הבינלאומיים, הארגונים הבינלאומיים ואמצעי התקשורת. עם זאת, ניתוח אסטרטגי מחייב גם מידה של בחינה עצמית. לצד זאת, גם מדיניותן של ממשלות ישראל, אופן הצגת יעדיהן וסגנון התנהלותן בזירה הבינלאומית השפיעו לעיתים על שחיקת העוצמה הרכה של ישראל ושל העם היהודי. הכרה בכך אינה מחלישה את זכותה של ישראל להגן על עצמה ואינה מטשטשת את אחריותם של גורמים עוינים. להפך, היא מחזקת את אמינותו של הדיון האסטרטגי ומאפשרת לגבש מדיניות יעילה יותר לחיזוק העוצמה הרכה של ישראל ושל העם היהודי.

במאה ה־21, מוניטין בינלאומי הוא נכס אסטרטגי. הוא משפיע על יחסי חוץ, על שותפויות מדעיות, על השקעות, על תיירות, על חילופי חוקרים וסטודנטים, על תרבות, על ספורט, על שיתופי פעולה הומניטריים ועל תחושת הביטחון של קהילות מיעוט. כאשר מדינה או עם מאבדים לגיטימיות, גם הישגיהם בתחומי הביטחון, הכלכלה, המדע, הרפואה, המשפט, התרבות והספורט מתקבלים בחשדנות. מנגד, עוצמה רכה מעניקה מרחב פעולה רחב יותר, מחזקת את האמון ומגדילה את היכולת להשפיע גם בתקופות של מחלוקת. כאן ניצב הפרדוקס היהודי במלוא עוצמתו. מעטים העמים שהשפיעו על הציוויליזציה האנושית כפי שהשפיע העם היהודי. היהדות עיצבה את הנצרות ואת האסלאם, שתי הדתות הגדולות בעולם. הוגים יהודים תרמו תרומה מכרעת לפילוסופיה, לכלכלה, לפסיכולוגיה, למדעי המדינה ולמשפט. מדענים יהודים שינו את פני הפיזיקה, הכימיה, הרפואה, המתמטיקה ומדעי המחשב. יוצרים, אמנים, מוזיקאים, סופרים ויזמים הותירו חותם עמוק על התרבות העולמית. מדינת ישראל הוסיפה לכך הישגים יוצאי דופן בחקלאות, ברפואה, בטכנולוגיה, בהתפלת מים, בסייבר, בחדשנות ובמאבק במדבר.

ואף על פי כן, השיח העולמי על העם היהודי ועל ישראל נשלט כיום במידה רבה בידי הסכסוך הישראלי־פלסטיני והמלחמות במזרח התיכון. זהו האתגר האסטרטגי המרכזי של העשור הקרוב: כיצד למנוע מהסכסוך למחוק מהתודעה העולמית את רוחבה ועומקה של הציוויליזציה היהודית ואת תרומתה לאנושות.

התשובה אינה יכולה להתבסס על עוצמה צבאית בלבד. היא מחייבת חזון ואסטרטגיה ארוכת טווח לעוצמה רכה יהודית וישראלית, המשלימה את העוצמה הצבאית ומחזקת את הלגיטימיות, האמון והשותפויות שעליהן נשענת השפעתם של ישראל ושל העם היהודי.

להורדת המסמך המלא, לחצו כאן.