שיקולי מדיניות⁵⁸

המדיניות של ישראל כלפי סין נקבעת בידי ראש הממשלה והקבינט, כשיש להם פנאי לכך, מה שנדיר בימים אלה. נראה שלישראל אין כל אסטרטגיה רציפה לטווח ארוך לגבי סין. קאריס ויטי, מייסדת Signal (Sino-Israel Global Network & Academic Leadership), המתמחה ביחסי סין-ישראל, רואה בכך "נכות" של ישראל בעבודה מול מדינה שמבססת את מדיניותה על פרספקטיבות ארוכות טווח. המנדט שניתן לנציגים הישראלים הוא להימנע מלהרחיק את סין ולהתמקד בחיזוק שיתופי פעולה כלכליים. אנשי עסקים סינים נוטים כנראה לאהוד את ישראל, מה שמעניק יתרון נוסף לקשרים הכלכליים.

כמובן, חופש הפעולה של ישראל בכל מה שנוגע לסין מוגבל בשל היחסים הקרובים של ישראל עם ארצות הברית ובגלל המתחים בין שתי מעצמות העל. חששותיה של ארצות הברית ליוו מאז ומתמיד את יחסי ישראל-סין. מכיוון שכך, המדיניות של ישראל בעניין סין חייבת לכלול תת־פרק אמריקאי, כלומר את הצורך להבהיר לארצות הברית שקשרי אקדמיה ותרבות שאינם שנויים במחלוקת עשויים לשפר את קבלתה של ישראל גם בדרום הגלובלי. האינטרס הזה הוא גם אינטרס של ארצות הברית.
ישראל מוכרחה לאמץ השקפה ארוכת טווח כמו שעשה דוד בן־גוריון בשנות החמישים וראשית השישים של המאה הקודמת: הוא שכנע את ישראל ואת העם היהודי בחיוניות של טיפוח קשרים עם סין ועם הודו, שלתפיסתו היו שני הכוחות העוצמתיים של העתיד, אף על פי שבאותו זמן שתיהן היו עדיין עוינות את ישראל. ברגע הנוכחי, בסתיו 2025, היחסים הבינלאומיים של ישראל נתונים במתח רב. זה לא הזמן הטוב ביותר ליוזמות מדיניות חדשות כלפי סין. כשהמצב ישתפר, כדאי שישראל תשקול קווי מדיניות מסוימים בסוגיית האנטישמיות בסין שייתכן שיהיו לה גם השפעות רחבות יותר.

המלצות

• מומלץ לרתום את העם היהודי ברחבי העולם למאבק באנטישמיות בסין, בייחוד בתקשורת ובאוניברסיטאות. תפקידה החשוב של סין בעולם והעובדה שהיא לא נתונה במלחמה עם ישראל או עם היהודים מקנים לסוגיה זו תהודה גלובלית רחבה יותר מתהודת האנטישמיות במדינות קטנות יותר. יהודים בכל מקום מודאגים מעליית האנטישמיות בעולם, אבל רובם אינם מודעים לחלקה של סין בבעיה זו. ישראל צריכה להביא את המצב לידיעתם. נוסף על ארצות הברית יש קהילות יהודיות במדינות רבות שחשובות לסין, כגון ברזיל ודרום אפריקה, החברות המייסדות בארגון BRICS, או מדינות אירופה. כל הקהילות היהודיות הללו יכולות להשמיע את קולן באמצעות שגרירויות סין בארצותיהן. משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות צריך למלא תפקיד מרכזי בעניין זה ואף לשתף פעולה עם הארגונים היהודיים הרלוונטיים בישראל ובעולם, ובייחוד הליגה למניעת השמצה (ADL) והוועד היהודי-אמריקאי (AJC). בישראל אפשר לערב גם את מוסד יד ושם.

• מומלץ לרתום עוד מדינות, בעיקר מערביות, שיצטרפו לישראל בגינוי האנטישמיות בסין. ארצות הברית כבר עושה זאת. מכיוון שזהו חלק מן העימות הנרחב יותר בין שתי המעצמות, לתרומתן של מדינות אחרות, בפרט אירופיות, יכולה להיות השפעה חזקה יותר על סין. צרפת, גרמניה, בריטניה ומדינות נוספות מצהירות שהבסת האנטישמיות היא אצלן בעדיפות לאומית. כשבלוגר סיני ציטט את היטלר באתר שלו כדי להשמיץ את היהודים, הייתה צריכה להתעורר מחאה פוליטית נחושה מצד גרמניה (הייתה כנראה אחת כזאת, אך לא היה אפשר למצוא לה שום עקבות בתקשורת הציבורית). בגרמניה, ציטוט פומבי של היטלר נגד היהודים הוא פשע שדינו עונשים הקבועים בחוק. משרד החוץ הישראלי, בשיתוף עם ארגוני הקהילות היהודיות במדינות שתופעה זו קיימת אצלן, צריכים להוביל מהלך זה.

• מומלץ לקיים מעקב אחר ביטויי אנטישמיות בסין ולתעד אותם, בייחוד באוניברסיטאות ובתקשורת הציבורית והחברתית. רוב מה שידוע על האנטישמיות בסין הוא אנקדוטי, לא מקיף ולא בעל תוקף סטטיסטי. הנתונים הסטטיסטיים של הליגה למניעת השמצה מחייבים בדיקה חוזרת ושיפור. המחקר השקדני של חוקרים דוברי סינית מן האקדמיה בנושא זה עד כה חשוב לאין ערוך וחייב להימשך. סקירה של ביטויי אנטישמיות בקרב 1.11 מיליארד משתמשי אינטרנט סינים היא משימה טכנית אפשרית אבל יקרה וקשה מאוד לביצוע מחוץ לסין. אם הליגה למניעת השמצה או משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות אינם מסוגלים לכך, אולי אפשר למצוא חברה עסקית או אזרחית אחרת שתעשה זאת, אם יימצא המימון למשימה.

• מומלץ לברר מהן הזרועות המינהליות בסין המופקדות על אישור, קידום או מניעת אנטישמיות. הבירוקרטיה המדינתית בסין אדירה ומשרדי הממשלה הרבים אינם מתואמים היטב ביניהם. שגריר סין בישראל, לדוגמה, טען לאחרונה שיש להדק את הקשרים בין שתי המדינות, ובפרט את הקשרים האקדמיים, אבל בפועל מי שמופקד על מדיניות ההשכלה הגבוהה הוא משרד החינוך, והלה אינו מקשיב להצעות משגרירים או ממשרד החוץ. יועיל מאוד לדעת היכן בדיוק כדאי להתערב ולאיזה משרד לפנות. שגרירות ישראל בבייג'ין, הקונסוליה הישראלית בשנחאי והמומחים הישראלים בנושא סין יכולים לעזור בכך.

• הדאגה בסוגיית העוינות הציבורית ליהודים ולישראל צריכה להיות חלק מן המנדט הדיפלומטי של המדינה, ויש לדון בכך עם הרשויות בסין, ובכלל זה השגריר שלה בישראל, כמכשול לא רצוי לשיפור היחסים. סין חייבת להבין שמדובר בסוגיה רצינית. אם הדור הבא יגדל שם רק עם דעות עוינות על היהודים ועל ישראל, קשה יהיה לבנות מערכת יחסים בת קיימא בעתיד. העלאת דאגה זו לפני הגורמים הרלוונטיים היא באחריות משרד החוץ של ישראל, שגריר ישראל בבייג'ין ושגריר סין בישראל.

• מומלץ להעלות הצעה לחידוש היחסים בתחומי התרבות. שגריר סין בישראל התייחס בנאומיו ובמאמריו לידידות בת למעלה מאלף שנים בין הסינים ליהודים. ישראל צריכה למנף התלהבות דיפלומטית זו ולהציע לבנות עוד קשרים אקדמיים ואחרים בתחומי ההיסטוריוגרפיה, הארכאולוגיה, הספרות, האמנות והמוזיקה. ההיסטוריה הארוכה של העם היהודי והיצירתיות של ישראל הן טיעונים משכנעים יותר נגד האנטישמיות מטיעונים חומריים אלה ואחרים.⁵⁹ בעניין זה אפשר לערב מגוון ארגונים (גם מוזיאונים), על פי הנושא שייבחר והתקציבים שיוקצו לכך.

• אולי הגיע הזמן שישראל תדבר עם הסינים בשפה ברורה יותר.⁶⁰ עד כה, תגובת ישראל לתמיכה החד־צדדית של סין ביריביה ולהמשך המגמות האנטישמיות בסין הייתה מאופקת. ייתכן שכל זה צריך להשתנות, גם אם הקלפים שבידי ישראל עדיין גרועים: אם סין אינה מסוגלת לגבש עמדה מאוזנת והוגנת יותר ולהכיר בכך שישראל מתמודדת ללא הרף עם איומים חמורים, היא לא תמלא שום תפקיד במציאת פתרונות לסכסוך הישראלי-ערבי. משרד החוץ הישראלי אינו יכול להחליט לבדו לשנות את נימת הדיבור של ישראל. לשם כך נחוצה החלטה של ראש הממשלה והקבינט.

• המדיניות "סין אחת" של ישראל לא צריכה להשתנות. ישראל אימצה מדיניות זו ב-1950, כאשר הכירה ברפובליקה העממית של סין, והיא מעולם לא שינתה את מדיניותה. לאחרונה הועלתה הצעה ממקורות לא רשמיים שעל ישראל לתמוך בטייוואן בהשגת רווחים פוליטיים מסוימים כדי להפגין את מורת רוחה מן הגיבוי שסין נותנת לאויבי ישראל. על ישראל להתעלם מהצעות שכאלה. תהיה זו פזיזות להיגרר לתוך אחד הסכסוכים המסוכנים בעולם. נכון שטייוואן לא נדבקה בגל האנטישמיות ששטף את סין, ועל כך יש להודות לה. ישראל צריכה לחזק את קשרי התרבות והאקדמיה שלה עם טייוואן. עליה לתמוך במחקר המדעי הטייוואני בנושא ההיסטוריה הארוכה של יחסי סין עם העם היהודי, וספציפית גם בשאלה כיצד ומדוע צצה האנטישמיות בלב סין. על משרד החוץ הישראלי ונציגות ישראל לענייני כלכלה ותרבות בטאיפה (Israel Economic and Cultural Office in Taipei – ISECO) להמשיך ולטפל בסוגיה זו, ובמידת הצורך על ראש הממשלה והקבינט להתערב בעניין גם הם.

• חשוב לשנות את דעתה של סין על כוחה וחוסנה של ישראל. סין ממשיכה לבחון את חוסנה של ישראל מבית, את כוחה הצבאי ואת מעמדה האסטרטגי במזרח התיכון ומחוצה לו. כאמור לעיל, המשברים הפנימיים הממושכים בישראל והקטסטרופה של 7 באוקטובר פגעו קשות בדימוי של ישראל בעיני סין, אף כי ההצלחות הצבאיות והמודיעיניות תיקנו את הדימוי הזה במידת מה, אם כי לא לחלוטין. יש בסין, בוודאי בצבא הסיני, המתמרשמים שוב מביצועיה של ישראל. אחרים עדיין סבורים כנראה שישראל והיהודים מנוהלים טנטטיבית בידי ארצות הברית ושהם "משקל קל" מבחינה גאופוליטית לעומת ממדי הענק והחשיבות העצומה של המדינות המוסלמיות ולנוכח העוינות המתגברת בעולם כלפי ישראל. בהיעדר שלום כולל, האם אפשר לשנות את דימויה של ישראל בעיני הסינים? האם יש בכוחה של ישראל לחזק את האטרקטיביות שלה בעיני סין? לשם כך מן הראוי להקים צוות עבודה אד-הוקי, שהחברים בו יהיו מומחים מן המשרד לעניינים אסטרטגיים, משרד החוץ, משרד התפוצות ומשרד המדע והטכנולוגיה, בשיתוף עם מומחים לסין, שיתעמקו בסוגיה זו.