המלצות מדיניות

למרות האופן שבו מוצגים נתוני הסקרים בדרך כלל, הדבר המאפיין כיום את רוב יהודי ארצות הברית והתפוצות אינו עמדות ודעות נחרצות וחד־משמעיות. אדרבה, הם נמצאים בעיצומה של שיחה מתמשכת עם עצמם ועם חברי קהילתם בנוגע לישראל וליחסם אליה. הם חשים כלפיה גאווה ובושה בעת ובעונה אחת. הם אוהבים את ישראל אבל אינם אוהבים בהכרח את מדיניותה או את ממשלתה. במילים אחרות, המאפיינים המרכזיים של עמדותיהם הם אמביוולנטיוּת, מורכבוּת ואף סתירה פנימית. שוב, תופעה זו באה לידי ביטוי באופן הישיר ביותר בדברי המשתתפים עצמם ולא רק בקרב האמריקאים בהם. אחת המשתתפות מאוסטרליה הכירה ברגשות סותרים אלו במלוא העוצמה:

אין תשובה חד־משמעית לשאלה "האם אני גאה או מתביישת". זו שאלה מורכבת להפליא, והיכולת להכיל את המורכבות הזאת היא כנראה התשובה הכנה ביותר שצעיר בתפוצות יכול להגיע אליה […] אפשר לחוש גם גאווה וגם בושה. אין הכרח לבחור ב"או או". שתי האמיתות יכולות להתקיים בו בזמן.

בלשון מדעי החברה, מצבם של רבים מיהודי התפוצות הוא מצב של לימינליות, כלומר, הימצאות "בין לבין". נראה שהם כבר עזבו דפוס אחד של יחס לישראל אבל עוד לא גיבשו דפוס חלופי חדש מגובש. לדעתנו, על ארגוני הקהילה היהודית למלא תפקיד בונה בגיבוש דפוסי זיקה חדשים לישראל, שיתבססו על יושר, על כנות ועל יושרה.

על בסיס הבחנה זו, המלצת המדיניות המרכזית שלנו היא שהקהילה היהודית המאורגנת תסייע בניהול שיחות פנימיות.

עליה לספק מרחבים פתוחים, מכילים ובטוחים שבהם יוכלו יהודים לשוחח על מחשבותיהם ועל רגשותיהם האמביוולנטיים ולעיתים אף הסותרים כלפי ישראל וכלפי מערכת היחסים בין ישראל לתפוצות. בסופו של דבר עשויות שיחות אלו לכלול גם מחשבות ורגשות הנוגעים לחיים בתפוצות, למשמעותם ולערכם. משתתפים רבים ציינו שהם אינם זוכים להזדמנויות מספיקות לשיחות מסוג זה. למעשה, אחד המשתתפים מקבוצת הפדרציה של שיקגו ביטא במפורש תחושה זו והביע את הערכתו לדיאלוג של המכון למדיניות העם היהודי:

אף שאני מבלה זמן רב במסגרות יהודיות, כמעט אינני זוכה להזדמנות לחוות את העושר של דיאלוג מסוג זה – במיוחד בקבוצה רב־דורית – ולכן רציתי לומר שאני מעריך מאוד את ההזדמנות להקשיב, ללמוד ולהשתתף בשיחה.

הזדמנויות מסוג זה אינן צריכות להיות נדירות או מוגבלות כל כך. על הקהילה היהודית המאורגנת להיענות לצורך זה באמצעות שילובן העקיב של שיחות כאלה כחלק מפעילותה השוטפת. אנו מעריכים שמתוך תהליך כזה עשוי להתפתח שיווי משקל חדש וחיובי ביחסי ישראל-תפוצות.

סיוע זה צריך לכלול גם הכנת חומרי לימוד ודיון.

על גופים העוסקים בחינוך יהודי, ובמיוחד חינוך יהודי למבוגרים, להכין חומרי רקע, מקראות, שאלות לדיון וכדומה. הכנת חומרים אלה והנחיית השיחות הפנימיות צריכות להתבסס על שני עקרונות יסוד:

1. המשך קיומם של קשרים בעלי משמעות בין ישראל לתפוצות הוא תנאי חיוני לשגשוגו המתמשך של העם היהודי.
2. קשרים אלה חייבים להתבסס על כנות, על יושר ועל יושרה.

כדי לסייע ליהודי ארצות הברית לנווט את תקופת ה"לימינליות" הנוכחית, אשר בה הם בוחנים ומעצבים מחדש את יחסיהם עם ישראל ועם הישראלים, עליהם לקבל מידע מלא ומדויק על ישראל.

מידע זה צריך לכלול גם חשיפה לחוויותיהם, לרגשותיהם ולמחשבותיהם של ישראלים. יותר מדי אובד כיום בתהליך התרגום והתיווך התרבותי. ישראלים אינם מבינים במלואם את חוויית החיים בתפוצות, את העלייה באנטישמיות ואת האופן שבו ישראל הפכה בעת ובעונה אחת לסוגיה מפלגת ומקוטבת ולכלי משחק פוליטי. מנגד, רבים מדי ממנהיגי הקהילות היהודיות נוטים לצמצם את מורכבותה של החברה הישראלית ואת האופן שבו נדרשים הישראלים להתמודד עם המתח בין היות ישראל מדינה יהודית לבין היותה מדינה דמוקרטית. כל זאת, בצל אתגרים גיאופוליטיים וביטחוניים גוברים. כדי לאפשר זאת, אנו ממליצים על הצעדים הבאים:

נוכח תלונותיהם של משתתפים שהרשויות הישראליות אינן קשובות להם, על הקונסולים הישראלים וצוותיהם המקצועיים להעמיק את הקשר עם הקהילות היהודיות המקומיות.

עליהם לבחון דרכים טובות יותר להצגת נקודת המבט הישראלית ולשיתוף הציבור היהודי בתפוצות בה. צעד זה חשוב במיוחד בתקופה אשר בה יהודים רבים בתפוצות אינם מבינים במלואן את המציאות ואת החוויה הישראליוֹת.

תוכניות "תגלית", תוכניות שנת הכשרה בישראל, תוכניות לימודים בחו"ל ומשלחות הפדרציות נמצאות בעמדה ייחודית המאפשרת להעמיק את המפגש בין הישראלים ליהודי התפוצות.

על מפגשים בין ישראלים ליהודי תפוצות להיות חלק בלתי-נפרד מחוויית ההשתתפות של ישראלים ושל יהודי התפוצות בתוכניות החינוכיות השונות. יש ליצור קשרים ממשיים – לא מופשטים או תיאורטיים – שיאפשרו ליהודי התפוצות ולישראלים (יהודים ולא־יהודים כאחד) להיפגש, לבנות מערכות יחסים, לחקור את זהויותיהם ההדדיות, להכיר את מציאויות חייהם ואת הלחצים ואת האתגרים שעימם הם מתמודדים, ולהבין אלו את אלו בצורה עמוקה וטובה יותר.

בקנה מידה רחב יותר, על ארגונים מרכזיים כגון הפדרציות היהודיות, הלל והסוכנות היהודית ליזום מיזם משותף ליהדות העולם, שבמרכזו שנת שירות בישראל ובקהילות התפוצות.

מיזם כזה יאפשר ליהודי התפוצות להשתלב לעומק בחברה הישראלית על מורכבויותיה, אתגריה והזדמנויותיה, ויאפשר במקביל לישראלים לשהות פרקי זמן ניכרים בקהילות יהודיות בתפוצות, ללמוד את משמעות החיים כמיעוט ולהתנסות בה, ולהבין את משמעות הצבת הזהות היהודית והערכים היהודיים כבסיס מארגן של החיים במסגרת לא יהודית.

יש ליצור תוכניות ייעודיות למנהיגות הקהילתית היהודית.

מנהיגים מקהילות יהודיות, היינו, ההנהגה של מרכזים קהילתיים (JCCs), מנהיגי פדרציות, מנהלי בתי ספר יהודיים, רבני קהילות גדולות וראשי גופים דומים, צריכים לקיים מעורבות עמוקה הרבה יותר עם ישראלים, ולהפך. אפשר לארגן תוכניות אלה על בסיס מקצועי (למשל, עורכי דין עם עורכי דין או מרצים באוניברסיטאות עם עמיתיהם בישראל) או על בסיס קהילתי (לדוגמה, קהילות בערים כגון רעננה, רחובות או אפרת יוכלו לארח משלחות של רבנים מן התפוצות).