הקדמה

בשנת 2024 – שנה רוויית טלטלות חסרות תקדים – שב הדיאלוג היהודי העולמי של JPPI – המכון למדיניות העם היהודי והוכיח את עצמו כתהליך חיוני בעל ערך רב. הדוח שלפניכם, ההפגנות האנטי־ישראליות בקמפוסים בתפוצות, רואה אור בתקופה שבה חוויית החיים כיהודי בעולם המערבי, ובעיקר בקרב הדור הצעיר, מצויה במפנה דרמטי. האירועים של 7 באוקטובר הובילו לא רק למלחמה במזרח התיכון אלא גם להתרוממותו של גל עולמי של קיטוב אידאולוגי וזהותי, שהגיע לשיאו בקמפוסים אוניברסיטאיים בארצות הברית וברחבי העולם. מקומות שנחשבו בעבר מרחב בטוח לחיפוש אינטלקטואלי הפכו, עבור רבים מהסטודנטים ואנשי הסגל היהודים, לשדה קרב טעון בדחייה אידאולוגית וחברתית.

המכון, שזיהה שינויים אלו, ריכז השנה למעלה ממאה משתתפות ומשתתפים במסגרת הדיאלוג – רובם צעירים עד גיל 35, אך גם אנשים מבוגרים יותר שחיי משפחתם וקהילתם שזורים בעולם ההשכלה הגבוהה – כדי לבחון את הממשק המורכב שבין ציונות, זהות יהודית ופוליטיקה פרוגרסיבית. מטרתנו הייתה להקשיב, לחשוב באופן ביקורתי ולהבין את ההשלכות האישיות והקהילתיות של התמורה המואצת בחיים החברתיים של יהודים בעת המורכבת הזו.
מה ששמענו היה מפכח ומטלטל.

עבור משתתפים רבים, המגמה האידאולוגית של התפיסה הפרוגרסיבית – המקדשת ערכים ליברליים של צדק חברתי, חופש ביטוי ושוויון – עומדת בבסיס זהותם היהודית. והינה, ערכים אלו עצמם הפכו, בשנים האחרונות, לכלי שמרחיק יהודים ממעגלי השותפות וההשפעה של השיח הפרוגרסיבי. האקטיביזם הפרוגרסיבי רואה ביהודים – ובייחוד אלו המזדהים עם ישראל או תומכים בה – קבוצה פריווילגית לבנה שמבצעת דיכוי קולוניאלי. הדיסוננס הזה מורגש לא רק במרחב הציבורי, אלא גם במעגלים האינטימיים ביותר של חיי היומיום: בכיתות הלימוד, בחברויות, בשאיפות המקצועיות, ואפילו בשיחות בתוך הזוגיות והמשפחה.

הדיאלוג חושף כי צעירים יהודים רבים מתקשים לנווט בתוך הקרע הזה. יש שבוחרים לבטא את יהודיותם באופן גלוי, לעיתים מתריס. אחרים החלו לבחון מחדש הנחות יסוד שהיו מושרשות עמוק בתפיסת עולמם המוסרית והפוליטית. ויש שמרגישים מבודדים, נאלצים לבחור בין שתיקה לבין עיוות זהותם. המושג "הצטלבויות של זהויות", שבעבר הציע מסגרת למאבק משותף של קבוצות מוחלשות, אינו כולל עוד את הנרטיב היהודי, ויש שהוא אף מעוות אותו.

משתתפי הדיאלוג בחנו גם את מערכת היחסים שלהם עם מדינת ישראל. בניגוד להנחה הרווחת שלפיה הריחוק מישראל הוא תופעה בלתי נמנעת בקרב צעירי התפוצות, ממצאי הדיאלוג מצביעים על קשר רגשי עמוק איתה, גם אם מורכב. המשתתפים ביטאו רצון ללמוד על ישראל באופן כן, כזה שאינו מהלל ואינו מגנה אלא מעניק כלים להבנה היסטורית, מוסרית ופוליטית מעמיקה.

עניין נוסף שבלט במיוחד היה תחושת החשיפה והפגיעוּת כלפי מוסדות ההשכלה הגבוהה בארצות הברית. הדיווחים על הטרדות, על נידוי חברתי ועל אדישות מוסדית חזרו שוב ושוב. המשתתפים תיארו חוויות אלו כמעצבות, אך לא במובן החיובי. אצל רבים הן חוללו שינויים במסלולי הלימודים, בבריתות הפוליטיות ואף ביחסים הבין-אישיים והאינטימיים.

אנו, ב־JPPI, מאמינים כי עתיד העם היהודי תלוי לא רק בהתמודדות עם איומים חיצוניים, אלא גם בהבנה עצמית פנימית עמוקה. מי אנחנו וכיצד נוכל להשתנות אגב שמירה על זהותנו והערכים שלנו? מה הם גבולות הקהילה? כיצד מטפחים פלורליזם בלי לוותר על עקרונות היסוד? דוח זה אינו מתיימר לספק תשובות. מטרתו היא להעלות את השאלות הדחופות, באומץ וברגישות.

הדיאלוג היהודי העולמי הוא בראש ובראשונה תהליך; מאמץ משותף להבנה של החוויה של חיים יהודיים בעולם כפי שהוא, מתוך שאיפה לעולם כפי שהוא צריך להיות. אנו מלאי תודה למשתתפים על הכנות, על הרגישות ועל הפתיחות שהם גילו. תובנותיהם הן הבסיס לשיחה שחייבת כעת להתרחב הרבה מעבר לעמודים אלו.

בעידן של סכסוך רעיוני ופוליטיקה של זהויות נבקש שדוח זה יהיה גם מראָה וגם חלון; מראה המשקפת את אתגרי ההווה, וחלון הפתוח לעבר עתיד של שיח כן, של זהות עמידה ושל מחויבות מחודשת למסע המשותף של העם היהודי – ברית הגורל שלנו.

תודתנו העמוקה לראשי הפרויקט המוכשרים והמסורים, מחברי הדוח: ד״ר שלמה פישר וד״ר רחל פיש, עמיתים בכירים במכון למדיניות העם היהודי (JPPI).

פרופ' ידידיה שטרן
נשיא JPPI, המכון למדיניות העם היהודי